ביאור:בבלי בבא מציעא דף מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנהני מילי?

דתנו רבנן (שמות כב ח) על כל דבר פשע [על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; בית שמאי אומרים: מלמד שחייב על המחשבה כמעשה; ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד, שנאמר (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים] אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: והלא כבר נאמר 'על כל דבר פשע'!?

אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר 'אם לא שלח ידו במלאכת רעהו'!? א"כ מה תלמוד לומר 'על כל דבר פשע'? שיכול: אין לי אלא הוא, אמר לעבדו ולשלוחו [1] מנין [2]? - תלמוד לומר על כל דבר פשע.

הטה את החבית כו' [ונטל הימנה רביעית ונשברה - אינו משלם אלא רביעית]:

אמר רבה: לא שנו [3] אלא נשברה [4], אבל החמיצה - משלם את כולה [5]; מאי טעמא? גירי דידיה הוא דאהנו לה [6].

הגביהה ונטל הימנה כו' [רביעית ונשברה - משלם דמי כולה]:

אמר שמואל: לא 'נטל' - נטל ממש, אלא כיון שהגביהה ליטול, אף על פי שלא נטל.

לימא קא סבר שמואל שליחות יד אינה צריכה חסרון?

אמרי: לא; שאני הכא דניחא ליה דתיהוי הא חבית כולה בסיס להא רביעית [7].

בעי רב אשי: הגביה ארנקי ליטול הימנה דינר [8] - [9] מהו? חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא, אבל זוזא מינטר [10]? או דלמא שאני נטירותא דארנקי מנטירותא דדינר [11]?

תיקו.

הדרן עלך המפקיד


בבא מציעא פרק רביעי הזהב מד,א

משנה

הזהב קונה את הכסף [12] והכסף אינו קונה את הזהב [13];

[המובן של המלה 'קונה' כאן הוא במובן טכני: משיכת החפץ 'קונה': עושה את הקנין, ואז נור חוב לשלם את דמי המכר; אבל מתן דמים אינו יוצר מעשה קנין: לפי רבי יוחנן – מדרבנן, לפי ריש לקיש -–מדאורייתא.]

הנחשת [14] קונה את הכסף [15] והכסף אינו קונה את הנחשת [16];

מעות הרעות [17] קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות;

אסימון [18] קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון;

מטלטלין קונין את המטבע, מטבע אינו קונה את המטלטלין;

<זה הכלל:> כל המטלטלים קונין זה את זה [19]; כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו; נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו [20], אבל אמרו 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו'.

רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה [21].

גמרא:

מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: 'הזהב קונה את הכסף';

אמר ליה: רבי! שנית לנו בילדותיך 'הכסף קונה את הזהב' ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך 'הזהב קונה את הכסף'?

בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר?

בילדותיה סבר: דהבא - דחשיב - הוי טבעא, כספא - דלא חשיב - הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא; בזקנותיה סבר: כספא -


עמוד ב

דחריף [22] - הוי טבעא, דהבא - דלא חריף - הוי פירא וקני ליה פירא לטבעא.

אמר רב אשי: כילדותיה מסתברא [23]: מדקתני [24] 'הנחשת קונה את הכסף': אי אמרת בשלמא [25] 'כספא לגבי דהבא - פירא הוי', היינו דקא תני 'הנחשת קונה את הכסף': דאף על פי דלגבי דהבא - פירא הויא, לגבי נחשת [26] - טבעא הוי; אלא אי אמרת 'כספא לגבי דהבא טבעא הוי [27]', השתא: לגבי דהבא - דחשיב מיניה - אמרת 'טבעא הוי' - לגבי נחשת דאיהו חשיב ואיהו חריף מבעיא [28]?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא: הני פריטי, באתרא דסגיי - אינהו חריפי טפי מכספא, אימא 'טבעא הוי' - קא משמע לן: כיון דאיכא דוכתא דלא סגי ביה - פירא הוי.

ואף רבי חייא סבר 'דהבא טבעא הוי': דרב אוזיף דינרי [29] [מכאן ואילך בסוגיא זו 'דינר' הוא מזהב, ו'סלע' הוא מכסף] מברתיה דרבי חייא; לסוף אייקור דינרי. אתא לקמיה דרבי חייא [30], אמר ליה: זיל שלים לה טבין ותקילין. אי אמרת בשלמא 'דהבא טבעא הוי' [31] – שפיר, אלא אי אמרת 'פירא הוי' - הוה ליה 'סאה בסאה' [32], ואסור [33]!?

רב - דינרי הוו ליה [34], וכיון דהוו ליה דינרי - נעשה כאומר לה "הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח" [35].

אמר רבא: האי תנא סבר 'דהבא טבעא הוי', דתניא:

'פרוטה' שאמרו: אחד משמונה באיסר האיטלקי'

למאי נפקא מינה? לקדושי אשה [36]:

'איסר - אחד מעשרים וארבעה בדינר של כסף'.

למאי נפקא מינה? למקח וממכר [37];

'דינר של כסף - אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב'

למאי נפקא מינה? לפדיון הבן [38].

אי אמרת בשלמא '[39] טבעא הוי' [40] - משער תנא במידי דקיץ [41]; אלא אי אמרת 'פירא הוי' משער תנא במידי דאוקיר וזיל, זימנין דמהדר ליה כהנא וזימנין דמוסיף ליה איהו לכהנא!? אלא שמע מינה: טבעא הוי!

- שמע מינה.

תנן התם [42]: '[43] בית שמאי אומרים: לא יעשה אדם סלעין [מכסף] דינרי זהב [44], ובית הלל מתירין.' רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר: מחלוקת בסלעים על דינרין, דבית שמאי סברי: 'כספא טבעא ודהבא פירא, וטבעא אפירא לא מחללינן [45]', ובית הלל סברי: 'כספא פירא ודהבא טבעא, ופירא אטבעא מחללינן', אבל פירות [46] על דינרין [47] - דברי הכל מחללינן [48]; מאי טעמא? מידי דהוה אכסף לבית הלל [49]: כסף לבית הלל, אף על גב דכספא לגבי דהבא פירא הוי, לגבי פירא טבעא הוי [50] - זהב נמי לבית שמאי: אף על גב דדהבא לגבי כספא - פירא הוי, לגבי פירא - טבעא הוי.

וחד אמר: אף בפירות על דינרין [דינרי זהב] מחלוקת [51].

ולמאן דאמר אף בפירות על דינרין מחלוקת: אדמיפלגי בסלעין על דינרין - לפלוג בפירות על דינרין [52]?

אי איפלוג בפירות על דינרין, הוה אמינא: הני מילי בפירות על דינרין, אבל בסלעין על דינרין - מודו להן בית הלל לבית שמאי דדהבא לגבי כספא - פירא הוי ולא מחללינן [53] - קא משמע לן.

תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר '[54] אין מחללין [55]' [56] דאמר רבי יוחנן:

הערות[עריכה]

  1. ^ שישלח יד וכן עשה
  2. ^ שהוא חייב
  3. ^ דהיכא דנטל ולא הגביה כל החבית - פטור
  4. ^ דאונס הוא, והרי לא קנאה שיתחייב באונסין
  5. ^ פשיעה היא, ומזיק בידים הוא, דבשביל שחיסרה החמיצה, שכן דרך יין להחמיץ בכלי חסר
  6. ^ חצים שלו גרמו לה להחמיץ
  7. ^ שתשמר אותה רביעית ולא תחמיץ; ולעולם שליחות יד בדבר אחר צריכה חסרון, והנוטל פקדון ומגביהו על מנת לשלוח בו יד - כל זמן שלא חסרו - אינו מתחייב בהגבהתו, הואיל ולא נטלו על מנת לגזול את כולו אלא לשלוח בו יד, ושליחות יד בלא חסרון – ליתיה; אבל יין, שאינו משתמר אלא בכלי מלא - הוה ליה כמי שנטל והניחו עם השאר להשתמר, ונעשה שואל על כל שאר החבית
  8. ^ ולא נטל
  9. ^ לשמואל
  10. ^ לבדו, ולא ניחא ליה דלהוי אינך בסיס להאי, ולא הוי כנוטל ומניח
  11. ^ כיס מלא נראה ומשתמר ואין נוח להיות נאבד כדינר יחידי
  12. ^ הלוקח דינרי זהב טבועים בדינרי כסף, ונתן לו דינרי זהב - משיכת הזהב קונה את הכסף לבעל הזהב, ונתחייב לו זה משקיבל דינרי זהב - לתת לו דינרי הכסף, ואינו יכול לחזור בו
  13. ^ אבל הכסף אינו קונה את הזהב:שאם נתן לו דינרי הכסף תחילה - לא קנה, ויכולין שניהם לחזור: דמטבע כסף הוי 'מעות', משום דחריפי לינתן בהוצאה, ודינר זהב אינו אלא כשאר מטלטלין ופירות, ומעות אינן קונות עד שימשוך המטלטלין; אבל משיכת המטלטלין קונה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו; ובגמרא מפרש טעמא: איכא דיליף משיכה מן התורה, ואיכא דמוקי לה בתקנתא דרבנן
  14. ^ פרוטות של נחושת
  15. ^ דינרי של כסף, או כל מטבע של כסף
  16. ^ כולן - טעם אחד להם: מי שטבעו חשוב לטבוע - הוי מעות, ואינו קונה; ומי שאין טבעו חשוב וחריף - הוי כפירות, ומשיכתן הוא קיום דבר
  17. ^ שנפסלו
  18. ^ שאין עליו צורה: פלדו"ן בלעז: זוזים עגולין ומוכנים לצור עליהם את הצורה בחותם שקורין קוי"ץ
  19. ^ בין בתורת חליפיןף שהחליף אלו באלו: כיון שמשך האחד - קנה חבירו את שלו; בין בתורת דמים: "בכמה תתן לי את שלך?" – "בכך וכך", וזה חוזר ואומר לו "בכמה תתן לי שלך?" – "בכך וכך", ונתרצו, ומשך האחד - נתקיימו הדברים; והאי 'כל' - לאתויי אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות, כדריש לקיש בגמרא
  20. ^ זה וזה
  21. ^ פליג אדרבנן דאמרי 'נתן לו מעות יכול לחזור בו' - אפילו לוקח, ואתא רבי שמעון למימר: מוכר - שהכל בידו - הוא דיכול לחזור בו, אבל לוקח - אין יכול לחזור בו; ובגמרא מפרש טעמא
  22. ^ יוצא בהוצאה ועובר לסוחר
  23. ^ דודאי כן קיבלה מרבו רבי מאיר, שסתם משנה שלו
  24. ^ מדאתנייה בהדה
  25. ^ 'הכסף קונה את הזהב' אתנייה
  26. ^ דלא חשיב
  27. ^ ו'הזהב קונה את הכסף' אתנייה
  28. ^ למה לי לאתנויי תו 'הנחשת קונה את הכסף'
  29. ^ לוה זהובים
  30. ^ חושש היה משום רבית
  31. ^ ואין היוקר והזול תלוי בהן, אלא הזול תלוי במעות: דמעות הכסף הם שהוזל: להנתן הרבה בדינר, וזה - מטבע הלוה, ומטבע יקבל!
  32. ^ שהיוקר והזול תלוי בפירות
  33. ^ דתנן (לקמן דף עה.): 'לא יאמר אדם לחבירו "הלויני כור חטין ואני נותן לך בגורן" שמא יוקרו ויבא לידי רבית
  34. ^ כשלוה את אלו
  35. ^ וגבי 'סאה בסאה' תנן 'אבל אומר לו "הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח", שאֵלו שבידו נקנין למַלוה, וברשותו הוקרו: דרבית 'סאה בסאה' – דרבנן, ובכי האי גונא לא גזור
  36. ^ שאמרו חכמים 'בפרוטה' - הודיעך כמה היא פרוטה
  37. ^ מכר לו דינר ביותר מעשרים וארבע איסרין: כל מה שהעלה יתר על כן - נתאנה לוקח, ואם יש אונאה שתות - יחזיר אונאה
  38. ^ שהוא חמשה שקלים; ושקל דאורייתא הוא סלע, והסלע - ארבעה דינרי כסף, שהם [דמי הפדיון] עשרים דינר; ואם נתן לו אבי הבן דינר זהב [ששוה עשרים וחמשה דינרי כסף] - מחזיר לו הכהן חמשה דינרי כסף
  39. ^ דהבא
  40. ^ ואין היוקר והזול תלוי בו
  41. ^ שיער תנא פדיון הבן במטבע הקצוב: שאפילו בזמן שאינו נמכר יותר מעשרים דינרי כסף - יחזיר לו הכהן חמשה דינרים, שהזהב - תמיד דמיו קצובין: עשרים וחמשה דינרים, שהוא המטבע, והכסף הוי פירא לגביה, והמעות - הן שהוקרו; ואם נמכר בשלשים - לא יחזיר לו הכהן אלא חמישית שבדמיו, שדמיו לעולם קצובין, וארבעה חומשי דמיו הן פדיון הבן
  42. ^ במסכת מעשר שני פ"ב מ"ז
  43. ^ מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני:
  44. ^ לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו
  45. ^ דרחמנא אמר 'וצרת הכסף'
  46. ^ ראשונים של מעשר שני
  47. ^ על דינרי זהב
  48. ^ דאפילו לבית שמאי, דאמרי 'פירא הוא לגבי כספא' - מודו דלגבי פירא - טבעא הוא
  49. ^ זהב לבית שמאי אנו למדין מכסף לבית הלל, כדמפרש ואזיל
  50. ^ כדקתני 'סלעין', אלמא: תחילת הפירות נתחללו על הכסף, ומודו בית הלל דקדשו במעשר
  51. ^ [בית]שמאי ו[בית]הלל, דלבית שמאי פירא הוא, ואין מחללין
  52. ^ ולימרו בית שמאי: 'אין מחללין', ואנא ידענא דכל שכן סלעין על דינרין וכו': דכיון דדהבא לגבי פירא - פירא הוא, כל שכן לגבי כספא
  53. ^ דלא איפלוג בית הלל עלייהו אלא בפירות, אבל בסלעין אימא מודי להו דאין מחללין על דינרים
  54. ^ לבית שמאי
  55. ^ אפילו פירות על דינרין
  56. ^ דשמעינן לרבי יוחנן דאיכא למאן דאמר: דהבא פירא הוי, ואפילו לגבי נפשיה!