ביאור:בבלי בבא מציעא דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

שלשה מטבעות זה על גב זה [1], כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן - הרי אלו חייב להכריז.

גמרא:

טעמא: דמצא פירות בכלי [2] ומעות בכיס; הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו [3]! תנינא להא: דתנו רבנן: 'מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו; מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע, מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע [4] - חייב להכריז [5].' ורמינהו: 'מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן [6] - חייב להכריז [7]; בא בעל סימן ונטל את שלו [8] - זכה הלה בדבר שאין בו סימן [9].'

אמר רב זביד: לא קשיא: הא [10] בכובא וכיתנא [11], הא [12] בצנא ופירי [13]. [עיין תוספות ד"ה הא בכובא וכיתנא שמסביר אחרת.]

רב פפא אמר: הא והא בצנא ופירי, ולא קשיא: הא [14] - דאשתייר בה מידי [15], הא דלא אשתייר בה מידי [16];

ואיבעית אימא: הא והא - דלא אשתייר בה מידי, ולא קשיא: הא דמהדרי אפיה לגבי פירי, הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי;

ואיבעית אימא: הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי, ולא קשיא: הא דאית לה אוגנין לצנא [17], הא דלית לה אוגנין לצנא.

צבורי פירות וצבורי מעות:

שמעת מינה מנין הוי סימן [שיאמר כמה צבורין היו] [18]!

[לא, כדי שלא נלמד כך] תני 'צבור פירות' [19].

שמעת מינה מקום הוי סימן!

תני 'צבורי פירות' [20].

שלשה מטבעות זה על גב זה:

אמר רבי יצחק מגדלאה: והוא שעשויין כמגדלין [21].

תניא נמי הכי: מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; עשויין כמגדלים - חייב להכריז; ואלו הן 'עשויין כמגדלים': שלשה מטבעין [22] זה על גב זה.

הא - גופא קשיא: אמרת 'מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו', הא משלחפי שלחופי [23] חייב להכריז; אימא סיפא 'עשויין כמגדלין חייב להכריז' [24], הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו!?

תנא 'כל שאין עשויין כמגדלין' – 'מפוזרות' קרי להו.

אמר רבי חנינא: 'לא שנו אלא של שלשה מלכים [25], אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז.' היכי דמי? אי דעשויין כמגדלין [26] - אפילו של מלך אחד [27] נמי! ואי דאין עשויין כמגדלין - אפילו של שלשה מלכים נמי לא!?

אלא אי אתמר - הכי אתמר: לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים <אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז> [28], והיכי דמי? [29] דעשויין כמגדלים [30]: רויחא תתאה, ומציעא עילויה, וזוטא עילויה [31]; מציעא דאמרינן - אנוחי אנחינהו;

אבל של מלך אחד - דכולהו כי הדדי נינהו [32] - אף על גב דמנחי אהדדי [33] - הרי אלו שלו; אימר אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפול [34].

ורבי יוחנן אמר: אפילו של מלך אחד נמי מכריז [35].

[36] מאי מכריז?

מנין [37].

מאי איריא תלתא - אפילו תרין נמי?

אמר רבינא: טבעא מכריז [38].

בעי רבי ירמיה: כְּשִיר [39] – מהו? כְּשוּרָה [40] - מהו? כחצובה [41] – מהו? כסולם [42] – מהו?

פשוט מהא [43] חדא: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת - חייב להכריז [44].

בעי רב אשי:


עמוד ב

כאבני בית קוליס [45] - מהו?

תא שמע דתניא: 'מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; כאבני בית קוליס - חייב להכריז; ואלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן [46].

תנו רבנן: המוצא סלע בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו "שלי היא: חדשה היא, נירונית היא [47], של מלך פלוני היא" - לא אמר כלום; ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב עליה - לא אמר כלום, לפי שאין סימן למטבע.' – דאמר: דלמא אפוקי אפקה, ומאיניש אחרינא נפל.

משנה:

מצא אחר הגפה [48] או אחר הגדר [49] גוזלות מקושרים, או בשבילין שבשדות - הרי זה לא יגע בהן [50];

מצא כלי באשפה: אם מכוסה - לא יגע בו [51]; אם מגולה - נוטל ומכריז.

גמרא:

מאי טעמא?

דאמרינן: הני אינש אצנעינהו, ואי שקיל להו - לית להו למרייהו סימנא בגווייהו, הלכך לשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו.

ואמאי? ליהוי קשר סימנא?

אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: במקושרין בכנפיהן, דכולי עלמא הכי מקטרי להו.

ולהוי מקום סימן?

אמר רב עוקבא בר חמא: במדדין [52].

אי במדדין - מעלמא אתו [53], ומותרין [54]!?

איכא למימר מעלמא אתו ואיכא למימר אינש אצנעינהו [55], והוה ליה ספק הינוח [56], ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח - לכתחילה לא יטול [57], ואם נטל - לא יחזיר [58] [ויהא מונח עד שיבוא אליהו]. [עיין תוספות ד"ה ואם נטל לא יחזיר.]

מצא כלי באשפה: מכוסה - לא יגע בו; מגולה - נוטל ומכריז:

ורמינהו: 'מצא כלי טמון באשפה - נוטל ומכריז, שכן דרך אשפה לפנות [59]!?

אמר רב זביד: לא קשיא: הא בכובי וכסי [60], הא בסכיני והמניק [61]: בכובי וכסי לא יגע, בסכיני והמניק נוטל ומכריז.

רב פפא אמר: הא והא בכובי וכסי, ולא קשיא: כאן באשפה העשויה לפנות, כאן באשפה שאינה עשויה לפנות.

אשפה העשויה לפנות - אבידה מדעת היא [62]!?

אלא באשפה שאינה עשויה לפנות, ונמלך עליה לפנותה.

בשלמא לרב פפא היינו דקתני 'שכן דרך אשפה לפנות [63]', אלא לרב זביד - מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?

שכן דרך אשפה לפנות לה כלים קטנים [64].


משנה:

מצא בגל [65], ובכותל ישן - הרי אלו שלו [66];

מצא בכותל חדש: מחציו ולחוץ [67] – שלו [68]; מחציו ולפנים - של בעל הבית .

אם היה משכירו לאחרים, אפילו בתוך הבית [69] - הרי אלו שלו.

גמרא:

תנא [70]: מפני שיכול לומר לו [71]: "של אמוריים הן [72].

אטו אמורים מצנעי, ישראל לא מצנעי [73]?

לא, צריכא

הערות[עריכה]

  1. ^ בגמרא מפרש סימנייהו
  2. ^ התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי
  3. ^ הרי אלו הפירות של מוצאן, ואף על פי שהכלי לבעל הסימן: את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן 'מהאי מנא נפל'
  4. ^ הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע - דהנך הוא
  5. ^ וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס
  6. ^ כגון מעות לפני כיס
  7. ^ על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס
  8. ^ את הכיס, ואמר "אין המעות שלי"
  9. ^ במעות
  10. ^ דקתני 'הרי אלו שלו'
  11. ^ גיגית מוטלת ופשתן לפניה; דודאי האי פשתן - לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל - הוה משתייר בה; והוא הדין לכיס ולפניו מעות, מהאי טעמא
  12. ^ דקתני 'חייב'
  13. ^ דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו
  14. ^ דקתני חייב
  15. ^ ואיכא למימר 'הנך דאבראי - מיניה נפל'
  16. ^ כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו, אי מתוכו נפל - הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה
  17. ^ לאו מיניה נפל, דאי מיניה נפל - הוה משתייר ביה מידי
  18. ^ דאי לאו הכי - מאי סימן איכא?
  19. ^ דאין כאן מנין; מאי סימניה? מקום: דכיון דצבורין - הינוח הוה, ויהיב סימנא: "במקום פלוני הנחתים"
  20. ^ סימני מנין; דהוי מדחי ליה: לא הא תפשוט ולא הא תפשוט
  21. ^ לקמיה מפרש: ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב, ועליו את הבינוני, ועליון הוא הקצר שבכולן, כמגדל זה העשוי: היסוד רחב, ומקצר ועולה; וכי מנחי הכי - לאו דרך נפילה הוה, אלא דרך הינוח, והיה דעתו לחזור ולטלן, ושכח; הלכך נוטל ומכריז, וזה בא ונותן סימן ואומר "מגדלין היו עשויין"
  22. ^ שאין דומות זו לזו ברחבן
  23. ^ מקצת זו על חבירתה, ומקצת על גבי קרקע
  24. ^ אלמא כי האי גוונא - לאו דרך נפילה הוא
  25. ^ קסלקא דעתא שלא היו צורותיהם שוות: שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו
  26. ^ שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית
  27. ^ שצורת שלשתן שוות
  28. ^ כלומר: אפילו הן של מלך אחד: שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים: שחלוקין ברחבן ודומין לשלש מטבעות
  29. ^ כגון
  30. ^ להכריז
  31. ^ להכריז
  32. ^ שוין ברחבן
  33. ^ זה על זה ולאו משלחפי
  34. ^ דהכי נפל, ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם, ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל
  35. ^ הואיל ומטבעות הוו זו על גבי זו - יש כאן סימן דלא אתרמי דנפול הכי
  36. ^ ופרכינן
  37. ^ "כך וכך מטבעות מצאתי" וזה בא ונתן סימן "זו על גבי זו מצאתם"
  38. ^ "מטבעות מצאתי" הלכך תרי - לאו סימנא הוא, דמיעוט מטבעות שנים
  39. ^ מוטלין בעגול כאצעדה
  40. ^ זו אצל זו
  41. ^ כשלשה רגלי קנקן, כל אחד כנגד אויר של שני [כזה: יש ברש"י תמונה]
  42. ^ רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש
  43. ^ דרב נחמן
  44. ^ וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת
  45. ^ מרקוליס; והיא שם עבודה זרה; ולקמיה מפורש היכי עבדי
  46. ^ והשלישית חציה על זה וחציה על זה
  47. ^ נירון קיסר כתוב עליה
  48. ^ גפה = סתימת כותל של עץ או של קנים
  49. ^ של אבנים
  50. ^ טעמא מפרש בגמרא
  51. ^ דאין זו אבידה שיהא מוזהר עליה 'בלא תוכל להתעלם' דמשתמר הוא
  52. ^ ממקום למקום
  53. ^ ואין זה הינוח
  54. ^ וכיון דאין בהן סימן נימא הרי אלו שלו
  55. ^ הואיל ומקושרין
  56. ^ בדבר שאין בו סימן, וכל שכן ודאי הינוח
  57. ^ דאי שקלת לה - ליכא למרייהו סימנין למיתב בהו, ויפסיד; הלכך לא יטול, והבעלים יזכרו ויבאו ויטלום
  58. ^ דהא ליכא דיהיב סימנא
  59. ^ ואי לא שקיל ליה האי השתא, לכשיפנה - יטלנה נכרי או ישראל חשוד! הלכך 'אבידה' היא, ומוזהר עליה
  60. ^ טמונים מדעת הואי, ולא יגע בהן
  61. ^ שהן כלים קטנים, אבדה הן, שהשליכם שם עם האשפה שהוציאם מן הבית; ולקמן פריך :מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?
  62. ^ דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שיפנוה
  63. ^ שהבעלים נמלכים לפנות
  64. ^ מן הבית שלא מדעת
  65. ^ גל אבנים מחומה שנפלה
  66. ^ בגמרא מפרש
  67. ^ באחד מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים מצאה: מחצי עוביו של כותל ולחוץ
  68. ^ דאמרינן: אחד מבני רשות הרבים נתנו שם, ושכח; דאף על גב דאמרן לעיל 'ספק הינוח לא יטול', והאי הינוח הוא - הא מוקמינן למתניתין בגמרא: דשתיך טפי, דאיכא יאוש בעלים
  69. ^ דלא ידוע דמאן נינהו, ובעליו נואשו
  70. ^ גבי גל וכותל ישן
  71. ^ לבעל הגל או לבעל הכותל
  72. ^ של אמוריים שהורישו אבותינו היו
  73. ^ ומחציו ולפנים אמאי שלו? הרי בעל הבית זה משתמש בה זה כמה שנים