ביאור:בבלי בבא מציעא דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

שלשה מטבעות זה על גב זה ^[1], כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן - הרי אלו חייב להכריז.

גמרא:

טעמא: דמצא פירות בכלי ^[2] ומעות בכיס; הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו ^[3]! תנינא להא: דתנו רבנן: 'מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו; מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע, מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע ^[4] - חייב להכריז ^[5].' ורמינהו: 'מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן ^[6] - חייב להכריז ^[7]; בא בעל סימן ונטל את שלו ^[8] - זכה הלה בדבר שאין בו סימן ^[9].'

אמר רב זביד: לא קשיא: הא ^[10] בכובא וכיתנא ^[11], הא ^[12] בצנא ופירי ^[13]. [עיין תוספות ד"ה הא בכובא וכיתנא שמסביר אחרת.]

רב פפא אמר: הא והא בצנא ופירי, ולא קשיא: הא ^[14] - דאשתייר בה מידי ^[15], הא דלא אשתייר בה מידי ^[16];

ואיבעית אימא: הא והא - דלא אשתייר בה מידי, ולא קשיא: הא דמהדרי אפיה לגבי פירי, הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי;

ואיבעית אימא: הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי, ולא קשיא: הא דאית לה אוגנין לצנא ^[17], הא דלית לה אוגנין לצנא.

צבורי פירות וצבורי מעות:

שמעת מינה מנין הוי סימן [שיאמר כמה צבורין היו] ^[18]!

[לא, כדי שלא נלמד כך] תני 'צבור פירות' ^[19].

שמעת מינה מקום הוי סימן!

תני 'צבורי פירות' ^[20].

שלשה מטבעות זה על גב זה:

אמר רבי יצחק מגדלאה: והוא שעשויין כמגדלין ^[21].

תניא נמי הכי: מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; עשויין כמגדלים - חייב להכריז; ואלו הן 'עשויין כמגדלים': שלשה מטבעין ^[22] זה על גב זה.

הא - גופא קשיא: אמרת 'מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו', הא משלחפי שלחופי ^[23] חייב להכריז; אימא סיפא 'עשויין כמגדלין חייב להכריז' ^[24], הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו!?

תנא 'כל שאין עשויין כמגדלין' – 'מפוזרות' קרי להו.

אמר רבי חנינא: 'לא שנו אלא של שלשה מלכים ^[25], אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז.' היכי דמי? אי דעשויין כמגדלין ^[26] - אפילו של מלך אחד ^[27] נמי! ואי דאין עשויין כמגדלין - אפילו של שלשה מלכים נמי לא!?

אלא אי אתמר - הכי אתמר: לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים <אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז> ^[28], והיכי דמי? ^[29] דעשויין כמגדלים ^[30]: רויחא תתאה, ומציעא עילויה, וזוטא עילויה ^[31]; מציעא דאמרינן - אנוחי אנחינהו;

אבל של מלך אחד - דכולהו כי הדדי נינהו ^[32] - אף על גב דמנחי אהדדי ^[33] - הרי אלו שלו; אימר אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפול ^[34].

ורבי יוחנן אמר: אפילו של מלך אחד נמי מכריז ^[35].

^[36] מאי מכריז?

מנין ^[37].

מאי איריא תלתא - אפילו תרין נמי?

אמר רבינא: טבעא מכריז ^[38].

בעי רבי ירמיה: כְּשִיר ^[39] – מהו? כְּשוּרָה ^[40] - מהו? כחצובה ^[41] – מהו? כסולם ^[42] – מהו?

פשוט מהא ^[43] חדא: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת - חייב להכריז ^[44].

בעי רב אשי:

עמוד ב

כאבני בית קוליס ^[45] - מהו?

תא שמע דתניא: 'מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; כאבני בית קוליס - חייב להכריז; ואלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן ^[46].

תנו רבנן: המוצא סלע בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו "שלי היא: חדשה היא, נירונית היא ^[47], של מלך פלוני היא" - לא אמר כלום; ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב עליה - לא אמר כלום, לפי שאין סימן למטבע.' – דאמר: דלמא אפוקי אפקה, ומאיניש אחרינא נפל.

משנה:

מצא אחר הגפה ^[48] או אחר הגדר ^[49] גוזלות מקושרים, או בשבילין שבשדות - הרי זה לא יגע בהן ^[50];

מצא כלי באשפה: אם מכוסה - לא יגע בו ^[51]; אם מגולה - נוטל ומכריז.

גמרא:

מאי טעמא?

דאמרינן: הני אינש אצנעינהו, ואי שקיל להו - לית להו למרייהו סימנא בגווייהו, הלכך לשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו.

ואמאי? ליהוי קשר סימנא?

אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: במקושרין בכנפיהן, דכולי עלמא הכי מקטרי להו.

ולהוי מקום סימן?

אמר רב עוקבא בר חמא: במדדין ^[52].

אי במדדין - מעלמא אתו ^[53], ומותרין ^[54]!?

איכא למימר מעלמא אתו ואיכא למימר אינש אצנעינהו ^[55], והוה ליה ספק הינוח ^[56], ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח - לכתחילה לא יטול ^[57], ואם נטל - לא יחזיר ^[58] [ויהא מונח עד שיבוא אליהו]. [עיין תוספות ד"ה ואם נטל לא יחזיר.]

מצא כלי באשפה: מכוסה - לא יגע בו; מגולה - נוטל ומכריז:

ורמינהו: 'מצא כלי טמון באשפה - נוטל ומכריז, שכן דרך אשפה לפנות ^[59]!?

אמר רב זביד: לא קשיא: הא בכובי וכסי ^[60], הא בסכיני והמניק ^[61]: בכובי וכסי לא יגע, בסכיני והמניק נוטל ומכריז.

רב פפא אמר: הא והא בכובי וכסי, ולא קשיא: כאן באשפה העשויה לפנות, כאן באשפה שאינה עשויה לפנות.

אשפה העשויה לפנות - אבידה מדעת היא ^[62]!?

אלא באשפה שאינה עשויה לפנות, ונמלך עליה לפנותה.

בשלמא לרב פפא היינו דקתני 'שכן דרך אשפה לפנות ^[63]', אלא לרב זביד - מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?

שכן דרך אשפה לפנות לה כלים קטנים ^[64].

משנה:

מצא בגל ^[65], ובכותל ישן - הרי אלו שלו ^[66];

מצא בכותל חדש: מחציו ולחוץ ^[67] – שלו ^[68]; מחציו ולפנים - של בעל הבית .

אם היה משכירו לאחרים, אפילו בתוך הבית ^[69] - הרי אלו שלו.

גמרא:

תנא ^[70]: מפני שיכול לומר לו ^[71]: "של אמוריים הן ^[72].

אטו אמורים מצנעי, ישראל לא מצנעי ^[73]?

לא, צריכא

הערות

^ בגמרא מפרש סימנייהו
^ התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי
^ הרי אלו הפירות של מוצאן, ואף על פי שהכלי לבעל הסימן: את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן 'מהאי מנא נפל'
^ הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע - דהנך הוא
^ וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס
^ כגון מעות לפני כיס
^ על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס
^ את הכיס, ואמר "אין המעות שלי"
^ במעות
^ דקתני 'הרי אלו שלו'
^ גיגית מוטלת ופשתן לפניה; דודאי האי פשתן - לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל - הוה משתייר בה; והוא הדין לכיס ולפניו מעות, מהאי טעמא
^ דקתני 'חייב'
^ דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו
^ דקתני חייב
^ ואיכא למימר 'הנך דאבראי - מיניה נפל'
^ כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו, אי מתוכו נפל - הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה
^ לאו מיניה נפל, דאי מיניה נפל - הוה משתייר ביה מידי
^ דאי לאו הכי - מאי סימן איכא?
^ דאין כאן מנין; מאי סימניה? מקום: דכיון דצבורין - הינוח הוה, ויהיב סימנא: "במקום פלוני הנחתים"
^ סימני מנין; דהוי מדחי ליה: לא הא תפשוט ולא הא תפשוט
^ לקמיה מפרש: ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב, ועליו את הבינוני, ועליון הוא הקצר שבכולן, כמגדל זה העשוי: היסוד רחב, ומקצר ועולה; וכי מנחי הכי - לאו דרך נפילה הוה, אלא דרך הינוח, והיה דעתו לחזור ולטלן, ושכח; הלכך נוטל ומכריז, וזה בא ונותן סימן ואומר "מגדלין היו עשויין"
^ שאין דומות זו לזו ברחבן
^ מקצת זו על חבירתה, ומקצת על גבי קרקע
^ אלמא כי האי גוונא - לאו דרך נפילה הוא
^ קסלקא דעתא שלא היו צורותיהם שוות: שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו
^ שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית
^ שצורת שלשתן שוות
^ כלומר: אפילו הן של מלך אחד: שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים: שחלוקין ברחבן ודומין לשלש מטבעות
^ כגון
^ להכריז
^ להכריז
^ שוין ברחבן
^ זה על זה ולאו משלחפי
^ דהכי נפל, ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם, ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל
^ הואיל ומטבעות הוו זו על גבי זו - יש כאן סימן דלא אתרמי דנפול הכי
^ ופרכינן
^ "כך וכך מטבעות מצאתי" וזה בא ונתן סימן "זו על גבי זו מצאתם"
^ "מטבעות מצאתי" הלכך תרי - לאו סימנא הוא, דמיעוט מטבעות שנים
^ מוטלין בעגול כאצעדה
^ זו אצל זו
^ כשלשה רגלי קנקן, כל אחד כנגד אויר של שני [כזה: יש ברש"י תמונה]
^ רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש
^ דרב נחמן
^ וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת
^ מרקוליס; והיא שם עבודה זרה; ולקמיה מפורש היכי עבדי
^ והשלישית חציה על זה וחציה על זה
^ נירון קיסר כתוב עליה
^ גפה = סתימת כותל של עץ או של קנים
^ של אבנים
^ טעמא מפרש בגמרא
^ דאין זו אבידה שיהא מוזהר עליה 'בלא תוכל להתעלם' דמשתמר הוא
^ ממקום למקום
^ ואין זה הינוח
^ וכיון דאין בהן סימן נימא הרי אלו שלו
^ הואיל ומקושרין
^ בדבר שאין בו סימן, וכל שכן ודאי הינוח
^ דאי שקלת לה - ליכא למרייהו סימנין למיתב בהו, ויפסיד; הלכך לא יטול, והבעלים יזכרו ויבאו ויטלום
^ דהא ליכא דיהיב סימנא
^ ואי לא שקיל ליה האי השתא, לכשיפנה - יטלנה נכרי או ישראל חשוד! הלכך 'אבידה' היא, ומוזהר עליה
^ טמונים מדעת הואי, ולא יגע בהן
^ שהן כלים קטנים, אבדה הן, שהשליכם שם עם האשפה שהוציאם מן הבית; ולקמן פריך :מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?
^ דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שיפנוה
^ שהבעלים נמלכים לפנות
^ מן הבית שלא מדעת
^ גל אבנים מחומה שנפלה
^ בגמרא מפרש
^ באחד מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים מצאה: מחצי עוביו של כותל ולחוץ
^ דאמרינן: אחד מבני רשות הרבים נתנו שם, ושכח; דאף על גב דאמרן לעיל 'ספק הינוח לא יטול', והאי הינוח הוא - הא מוקמינן למתניתין בגמרא: דשתיך טפי, דאיכא יאוש בעלים
^ דלא ידוע דמאן נינהו, ובעליו נואשו
^ גבי גל וכותל ישן
^ לבעל הגל או לבעל הכותל
^ של אמוריים שהורישו אבותינו היו
^ ומחציו ולפנים אמאי שלו? הרי בעל הבית זה משתמש בה זה כמה שנים

[1] בגמרא מפרש סימנייהו

[2] התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי

[3] הרי אלו הפירות של מוצאן, ואף על פי שהכלי לבעל הסימן: את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן 'מהאי מנא נפל'

[4] הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע - דהנך הוא

[5] וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס

[6] כגון מעות לפני כיס

[7] על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס

[8] את הכיס, ואמר "אין המעות שלי"

[9] במעות

[10] דקתני 'הרי אלו שלו'

[11] גיגית מוטלת ופשתן לפניה; דודאי האי פשתן - לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל - הוה משתייר בה; והוא הדין לכיס ולפניו מעות, מהאי טעמא

[12] דקתני 'חייב'

[13] דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו

[14] דקתני חייב

[15] ואיכא למימר 'הנך דאבראי - מיניה נפל'

[16] כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו, אי מתוכו נפל - הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה

[17] לאו מיניה נפל, דאי מיניה נפל - הוה משתייר ביה מידי

[18] דאי לאו הכי - מאי סימן איכא?

[19] דאין כאן מנין; מאי סימניה? מקום: דכיון דצבורין - הינוח הוה, ויהיב סימנא: "במקום פלוני הנחתים"

[20] סימני מנין; דהוי מדחי ליה: לא הא תפשוט ולא הא תפשוט

[21] לקמיה מפרש: ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב, ועליו את הבינוני, ועליון הוא הקצר שבכולן, כמגדל זה העשוי: היסוד רחב, ומקצר ועולה; וכי מנחי הכי - לאו דרך נפילה הוה, אלא דרך הינוח, והיה דעתו לחזור ולטלן, ושכח; הלכך נוטל ומכריז, וזה בא ונותן סימן ואומר "מגדלין היו עשויין"

[22] שאין דומות זו לזו ברחבן

[23] מקצת זו על חבירתה, ומקצת על גבי קרקע

[24] אלמא כי האי גוונא - לאו דרך נפילה הוא

[25] קסלקא דעתא שלא היו צורותיהם שוות: שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו

[26] שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית

[27] שצורת שלשתן שוות

[28] כלומר: אפילו הן של מלך אחד: שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים: שחלוקין ברחבן ודומין לשלש מטבעות

[29] כגון

[30] להכריז

[31] להכריז

[32] שוין ברחבן

[33] זה על זה ולאו משלחפי

[34] דהכי נפל, ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם, ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל

[35] הואיל ומטבעות הוו זו על גבי זו - יש כאן סימן דלא אתרמי דנפול הכי

[36] ופרכינן

[37] "כך וכך מטבעות מצאתי" וזה בא ונתן סימן "זו על גבי זו מצאתם"

[38] "מטבעות מצאתי" הלכך תרי - לאו סימנא הוא, דמיעוט מטבעות שנים

[39] מוטלין בעגול כאצעדה

[40] זו אצל זו

[41] כשלשה רגלי קנקן, כל אחד כנגד אויר של שני [כזה: יש ברש"י תמונה]

[42] רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש

[43] דרב נחמן

[44] וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת

[45] מרקוליס; והיא שם עבודה זרה; ולקמיה מפורש היכי עבדי

[46] והשלישית חציה על זה וחציה על זה

[47] נירון קיסר כתוב עליה

[48] גפה = סתימת כותל של עץ או של קנים

[49] של אבנים

[50] טעמא מפרש בגמרא

[51] דאין זו אבידה שיהא מוזהר עליה 'בלא תוכל להתעלם' דמשתמר הוא

[52] ממקום למקום

[53] ואין זה הינוח

[54] וכיון דאין בהן סימן נימא הרי אלו שלו

[55] הואיל ומקושרין

[56] בדבר שאין בו סימן, וכל שכן ודאי הינוח

[57] דאי שקלת לה - ליכא למרייהו סימנין למיתב בהו, ויפסיד; הלכך לא יטול, והבעלים יזכרו ויבאו ויטלום

[58] דהא ליכא דיהיב סימנא

[59] ואי לא שקיל ליה האי השתא, לכשיפנה - יטלנה נכרי או ישראל חשוד! הלכך 'אבידה' היא, ומוזהר עליה

[60] טמונים מדעת הואי, ולא יגע בהן

[61] שהן כלים קטנים, אבדה הן, שהשליכם שם עם האשפה שהוציאם מן הבית; ולקמן פריך :מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?

[62] דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שיפנוה

[63] שהבעלים נמלכים לפנות

[64] מן הבית שלא מדעת

[65] גל אבנים מחומה שנפלה

[66] בגמרא מפרש

[67] באחד מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים מצאה: מחצי עוביו של כותל ולחוץ

[68] דאמרינן: אחד מבני רשות הרבים נתנו שם, ושכח; דאף על גב דאמרן לעיל 'ספק הינוח לא יטול', והאי הינוח הוא - הא מוקמינן למתניתין בגמרא: דשתיך טפי, דאיכא יאוש בעלים

[69] דלא ידוע דמאן נינהו, ובעליו נואשו

[70] גבי גל וכותל ישן

[71] לבעל הגל או לבעל הכותל

[72] של אמוריים שהורישו אבותינו היו

[73] ומחציו ולפנים אמאי שלו? הרי בעל הבית זה משתמש בה זה כמה שנים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]