ביאור:בבלי בבא מציעא דף צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דינא הכי [1]? ושתיק רב.

והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא.

ההוא גברא דשאיל דוולא [דלי] מחבריה; איתבר. אתא לקמיה דרב פפא, אמר ליה: אייתי סהדי דלא שנית ביה [דלא שינית בו: שלא השתמשת בו באופן שאינו ראוי לכך] – ואיפטר [2].

ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה; חבור עליה עכברי וקטלוהו! יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה: כי האי גוונא מאי? כי 'מתה מחמת מלאכה' דמי או לא?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: גברא דנשי קטלוהו - לא דינא ולא דיינא [3] [וכן פטור מהחתול].

איכא דאמרי: אכיל עכברי טובא וחביל ומית. יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כהאי גוונא – מאי? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא: גברא דנשי קטלוהו [4] - לא דינא ולא דיינא.

אמר רבא: האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר, נימא ליה "אשקיין מיא", דהוי שאילה בבעלים; ואי פקח הוא נימא ליה "שאיל ברישא והדר אשקייך".

אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא [5], טבחא, ואומנא [6] [רש"ל: בנ"י: מוהל תינוקות], ספר מתא [7] [רש"ל: בנ"י: סופר העיר]- כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו [8].

אמרו ליה רבנן [9] לרבא: שאיל לן מר [10]!

אקפיד. אמר להו: לאפקועי ממונאי קא בעיתו? אדרבה! אתון שאילתון לי [11]: דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא, אתון לא מציתו לאישתמוטי [12].

ולא היא: איהו שאיל להו ביומא דכלה [13]; אינהו שאילו ליה [14] בשאר יומי.

מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא [15] בי חוזאי. נפק לדלויי טִעונה בהדייהו [יצא לסייע להם לטעון את הפרידה]; פשעו בה ומית. אתו לקמיה דרבא. חייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: פשיעה בבעלים היא [16]!? איכסיף.

לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק [17]. הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור - משום הכי איכסיף; אלא למאן דאמר חייב אמאי איכסיף?

לא מיפשע פשעו בה, אלא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הוי [18], ואתו לקמיה דרבא - וחייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: גניבה בבעלים היא [19]!? איכסיף. לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק.

משנה:

השואל את הפרה: שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה: המשאיל אומר [20] "שאולה מתה", "ביום שהיתה שאולה מתה" [21],

[עיין תוספות ד"ה ביום שהיתה שאולה מתה!]


עמוד ב
[המשך המשנה]

"בשעה שהיתה שאולה מתה" [22], והלה אומר "איני יודע" – חייב [23].

השוכר אומר "שכורה מתה", "ביום שהיתה שכורה מתה", "בשעה שהיתה שכורה מתה", והלה אומר "איני יודע" – פטור.

זה אומר "שאולה" וזה אומר "שכורה" - ישבע השוכר ששכורה מתה [24].

זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו [25].

גמרא:

שמעת מיניה: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע" – חייב.

לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב [26], רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור [27] [עיין תוספות ד"ה רב הונא ורב יהודה, ועיין תוד"ה רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור]

כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן [28] - הכי נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.

היכי דמי עסק שבועה?

כדרבא,

הערות[עריכה]

  1. ^ שישלם לו כלי עשוי ומתוקן? והתנן (בבא קמא דף י:) גבי נזיקין: 'תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה: ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה על ידי זה שהזיקה לו, ועליה מוסיף ומשלם דמיהן; הכי נמי ישומו לו שברי הראשון, ועליהן ישלם דמיו, וזה ילך ויטרח ויקנה לו כלי אחר
  2. ^ דהוה ליה 'מתה מחמת מלאכה'
  3. ^ לא היה לו ליפול בידן
  4. ^ בעל בעילות הרבה ומת
  5. ^ נוטע כרמים למחצה
  6. ^ מקיז דם
  7. ^ המספר את אנשי העיר בתספורת
  8. ^ אם משהיה זה במלאכתו שאל הימנה [צ"ל הימנוּ?] בהמה באותה שעה ומתה - פטור
  9. ^ בני בית מדרשו
  10. ^ רבינו נשאל לנו למלאכתנו ללמוד לנו תורה, שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר
  11. ^ למלאכתי
  12. ^ שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני - אין אתם יכולין למחות בידי
  13. ^ כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל, דלא מצי לאישתמוטי למילתא אחריתי
  14. ^ שאילו גרסינן
  15. ^ פרידה
  16. ^ שהיה מסייעו בשעת שאילה
  17. ^ לראות שלא ירבו במשאה
  18. ^ ואפילו הכי חייבין: דאי נמי שבקה מלאך המות - בי גנב הוה קיימא, כדאמרינן בפרק 'המפקיד' (לעיל לו:), הלכך משנגנבה - חייב בתשלומין
  19. ^ גניבה זו שאתה מחייבו - בבעלים היא שכירותה, בשעת שכירות: כשנכנסה לרשותו, ותניא (לעיל דף צה:): היה עמו בשעת שאילה - אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה
  20. ^ א'שאל אחת ושכר אחת' קאי
  21. ^ קאי א'שאלה היום ושכרה למחר'
  22. ^ קאי א'שאלה חצי היום ושכרה חצי היום'
  23. ^ לשלם, ד'ברי ושמא - ברי עדיף'
  24. ^ ולקמן פריך מה שטענו לא הודה לו והיכא כתובה שבועה זו
  25. ^ קסבר: ממון המוטל בספק - חולקין
  26. ^ ברי ושמא ברי עדיף
  27. ^ אוקי ממונא בחזקת מריה ולא תפקיע מספיקא
  28. ^ שנתחייב לו שבועה בטענתו, והוא אינו יכול לישבע, דהא 'אינו יודע' קאמר