ביאור:בבלי בבא מציעא דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

---

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דחזיא לקטנים.

והא דאמר רבא: אם היתה טלית מוזהבת – חולקין? הכי נמי דפלגי לה? הא אפסדוה!

הא - לא קשיא: דחזיא לבני מלכים ^[1].

והא דתנן 'היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' [... ויחלוקו] - הכי נמי דפלגי לה? הא אפסדוה!? בשלמא טהורה - חזיא לבשר, אלא טמאה - הא אפסדוה!? אלא לדמי - הכא נמי לדמי.

אמר רמי בר חמא: זאת ^[2] אומרת ^[3]: המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו - תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע, ולא יקנה לא זה ולא זה ^[4]! אלא: לאו שמע מינה המגביה מציאה לחבירו - קנה חבירו!? ^[5]

אמר רבא: לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו - לא קנה חבירו ^[6]; והכא ^[7] - היינו טעמא: מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה; תדע ^[8]: שאילו אמר לשלוחו "צא וגנוב לי" וגנב – פטור ^[9], ושותפין שגנבו ^[10] – ^[11] חייבין; מאי טעמא? לאו משום דאמרינן 'מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה'? שמע מינה.

אמר רבא: השתא דאמרת 'אמרינן מגו ^[12]' - חרש ופקח שהגביהו מציאה, מתוך שקנה חרש - קנה פקח' ^[13].

בשלמא חרש קנה, דקא מגבה ליה בן דעת ^[14]; אלא פקח ^[15] - במאי קנה?

אלא אימא 'חרש קנה פקח לא קנה'.

ומאי 'מגו' ^[16]?

- מגו דשני חרשין בעלמא קנו [עיין תוספות ד"ה ומאי מגו] - האי נמי קני.

האי מאי? אם תמצא לומר 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' ^[17], הני מילי היכא דקא מגבה ליה אדעתא דחבריה; האי - אדעתא דידיה קא מגבה ליה ^[18]; איהו לא קני - לאחריני מקני?

אלא אימא: 'מתוך שלא קנה פקח - לא קנה חרש'; וכי תימא מאי שנא משני חרשין דעלמא? התם תקינו להו רבנן דלא אתי לאנצויי ^[19], הכא מימר אמר 'פקח לא קני - אנא אקני?'

אמר ליה רב אחא בריה דרב אדא לרב אשי: דיוקיה דרמי בר חמא –מהיכא ^[20]?

1</ref> אי נימא מרישא: 'שנים אוחזין בטלית' - התם האי קאמר "כולה שלי, ואנא אגבהתה כולה" והאי אמר "כולה שלי ואנא אגבהתה כולה" ^[21]?!

2</ref> אלא מהא דקתני 'זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי", הא תו למה לי? - אלא ממשנה יתירה ^[22] שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' ^[23]?

והא אוקימנא רישא במציאה וסיפא במקח וממכר!?

3</ref> אלא מסיפא: 'זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי", הא תו למה לי? - אלא ממשנה יתירה שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'?

וממאי דבמציאה? דלמא במקח וממכר? וכי תימא 'אי במקח וממכר מאי למימרא'? – איצטריך: סלקא דעתך אמינא האי דקאמר "חציה שלי" - להוי כמשיב אבידה ^[24], וליפטר ^[25] - קמשמע לן דהאי איערומי קא מערים, סבר: "אי אמינא 'כולה שלי' בעינא אשתבועי; אימא הכי, דאהוי כמשיב אבידה, ואיפטר!"

4</ref> אלא מהא: 'היו שנים רוכבין על גבי בהמה'; הא תו למה לי? אלא ממשנה יתירה ^[26] שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'?

ודלמא הא קמשמע לן: דרוכב נמי קני ^[27]!?

5</ref> אלא מסיפא: 'בזמן שהן מודין או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה' במאי? אי במקח וממכר - צריכא למימר ^[28]? אלא לאו – במציאה, ושמע מינה ^[29]'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'.

ורבא אמר לך ^[30]מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה.

היו שנים רוכבין [על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו; בזמן שהם מודים או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה.]:

אמר רב יוסף: אמר לי רב יהודה:

עמוד ב

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי ^[31]: רכוב ומנהיג ^[32] - חד קני וחד לא קני ^[33], ולא ידענא הי מינייהו!? היכי דמי? - אילימא רכוב לחודיה ^[34], ^[35] ומנהיג לחודיה ^[36] - מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני ^[37]? אלא אי איכא למימר ^[38] דלא קני - רכוב הוא דאיכא למימר ^[39]; אלא רכוב במקום מנהיג ^[40] איבעיא ליה: מאי ^[41]? רכוב עדיף, דהא תפיס בה ^[42]? או דלמא מנהיג עדיף, דאזלא מחמתיה ^[43]?

^[44]

אמר רב יוסף: אמר לי רב יהודה: נחזי אנן ^[45], דתנן [כלאים פ"ח מ"ג]: המנהיג ^[46] סופג את הארבעים, והיושב בקרון סופג את הארבעים; רבי מאיר פוטר את היושב בקרון ^[47]'; ומדאפיך שמואל ותני 'וחכמים פוטרין את היושב בקרון' - שמע מינה ^[48] רכוב לחודיה לא קני ^[49], וכל שכן רכוב במקום מנהיג. ^[50]

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא זמנין סגיאין אמרת לן "נחזי אנן" ^[51] ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה ^[52]!?

אמר ליה: אברא ^[53] ודכרנן נמי דאמרי ליה ^[54]: "היכי פשיט מר רכוב מיושב ^[55]? יושב לא תפיס במוסירה ^[56], רכוב תפיס במוסירה"! ואמר לי: "רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מוסירה לא קני" ^[57].

איכא דאמרי ^[58] אמר ליה אביי לרב יוסף: היכי פשיט מר רכוב מיושב? יושב לא תפיס במוסירה, רכוב תפיס במוסירה!?

אמר ליה: הכי תנא אידי ^[59]: מוסירה לא קני.

אתמר נמי: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: מוסירה - מחבירו קנה ^[60]; במציאה ובנכסי הגר ^[61] - לא קני.

מאי לשון 'מוסירה'?

אמר רבא: אידי אסברא לי ^[62] כאדם המוסר דבר לחבירו; בשלמא מחבירו קני, דקא מסר ליה חבריה, אלא במציאה ובנכסי הגר - מאן קא מסר ליה דליקני? [## והסבר לשון 'מוסרה' בצורה זו מהוה ראיה לדין שמוסירה לא קני.]

מיתיבי: היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' [או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו] – מני? אילימא רבי מאיר ^[63], השתא ^[64] יושב קני ^[65] - רכוב מיבעי ^[66]? אלא לאו – רבנן ^[67], ושמע מינה רכוב קני ^[68]!?

הכא במאי עסקינן? - במנהיג ברגליו ^[69].

אי הכי היינו 'מנהיג' ^[70]?

תרי גווני מנהיג ^[71]: מהו דתימא רכוב עדיף, דהא מנהיג ותפיס בה? קא משמע לן.

תא שמע: 'שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור ^[72], או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג -

הערות

1. לבנים קטנים
2. מתניתין, דקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו, וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה בה חבירו חציה
3. שמע מינה
4. וכל הרוצה יחטפנה מידם
5. ולקמיה פריך: דיוקא דרמי בר חמא מהיכא? מאיזו בבא ממשנתנו הוא למד כן?
6. היכא דמגביה - לא נתכוין לקנות בה כלום; וטעמא אמר (לקמן דף י.): דהוי תופס לבעל חוב במקום כו'
7. דקתני במתניתין שנים שהגביהו מציאה קנו
8. דאפילו אמר 'לא קנה חבירו' היכא דהגביה כולה לדעת חבירו – הכא, דהגביה לעצמו ולחבירו – קני, משום מגו
9. המשלח פטור מלשלם כפל, דקיימא לן 'אין שליח לדבר עבירה', להתחייב שולחו, אלא שליח, ד'דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין?'
10. והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו
11. אמרינן בבבא קמא (דף עח:)
12. דזכי לנפשיה כו'
13. אף על פי שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום, כדתנן (גיטין דף נט:): 'חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום' - אפילו הכי אמר: מגו דזכי לנפשיה כו'
14. לראשה השני לצורך שניהם, וראשו של צד חרש, לגבי חרש מיהא הויא הגבהה, כדתקון ליה מפני דרכי שלום
15. לגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע, דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי שלום בעלמא
16. איכא למימר? הכא דקאמר השתא דאמרת מגו - אמרינן מגו; וחרש אמאי קני? הא לא זכי פקח לנפשיה, דנימא דזכי נמי לחבריה, ולא הויא הגבהה דפקח הגבהה
17. כלומר: אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו כו'
18. פיקח
19. עם החוטפים מהם
20. מאיזו בבא ממשנתנו קא דייק לומר 'זאת אומרת'
21. והיאך נאמר 'לא יקנה לא זה ולא זה, ויבא אחר ויטלנה' והלא כל אחד טוען "אני הגבהתיה", ואין כאן מגביה מציאה לחבירו, ומה יש לו להשיב? בשלמא האי שכנגדו - המוחזק בה כמוהו - אמר "לא הגבהת אתה כי אם אני", אבל אחר מן השוק מה יטעון
22. אמרינן דהמגביה מציאה כו'
23. ומשום הכי אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוהָ והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו ולחבירו וקני; דאי משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר, והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף, כדאמרינן (לעיל דף ג.) - הא שמענא ליה מרישא
24. מדהוה מצי למימר "כולה שלי" ואמר "חציה שלי"
25. משבועה [כרבי עקיבא]
26. כדפרישית
27. ואף על גב דלא משיכה היא, שאינה זזה ממקומה, שאין מנהיגה ברגליו
28. דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה
29. ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה, ד
30. בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה לזכות בה - לא קנה חבירו, ומשנה יתירה דמתניתין אשמועינן 'המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו', ד
31. שמעתי ממנו שני דברים
32. דין רכוב ודין מנהיג
33. בחד אמר לי' קני' ובחד אמר לי 'לא קני'
34. שאין אחר מנהיג עמו, ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו, ומושכה לקנותה
35. וכן
36. מנהיג ואין רכוב עמו, ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה, וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני, ומאן דחטף שפיר חטף, ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו
37. הא 'משיכה' היא זו, ובהמה נקנית במשיכה, ומאי תיבעי ליה לרב יהודה?
38. אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו
39. דקסבר: משיכה בָעִינן: שתעקור יד ורגל, כדאמרינן בקדושין (דף כב:)
40. שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי"
41. אמר שמואל חד קני, ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף
42. וכי אמרינן 'משיכה קני' - היכא דליכא רכוב, אבל במקום רכוב לא
43. והיא הגדולה בקנין
44. 'למאן אי לר"מ כו' עד 'לרבנן' לא גרס.
45. אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר
46. בשור וחמור
47. קסבר לאו מידי עביד
48. סבירא לשמואל
49. רכוב לאו מידי מעשה עביד; ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתני' לאוקמא פטורא כרבנן
50. הכי גרסינן: 'שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני; ולא גרס 'לרבנן'.
51. להא שמעתין
52. אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה
53. אמת הוא אמר לי 'נחזי אנן'
54. וזכור אני שאמרתי לו
55. בקרון
56. קבישטר"א
57. מוסירה אינה קונה במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל; ואף על גב דבמכירה קני, כדתנן (קדושין כה:) 'בהמה גסה נקנית במסירה' - לגבי מציאה לא קני, כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין
58. רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר "נחזי אנן";
59. שם חכם
60. מקח וממכר
61. שמת, ואין לו יורשין, וכל הקודם בנכסיו זכה בהן
62. שמוסרין אותו בו ללוקח
63. דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים, ומתניתין - יחידאה היא, ולית הלכתא כוותיה
64. לרבי מאיר
65. דקאמר 'היושב בקרון סופג את הארבעים'
66. ולמה לי לאשמועינן בתרתי
67. ואשמועינן דביושב הוא דפטור, אבל רכוב לא
68. ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב
69. דקנייה בַּמשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו, כדרך רוכבי סוסים
70. והוה ליה למיתני 'או שהיו שניהם מנהיגים'
71. דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו, לא היינו יודעים להאי
72. חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה