ביאור:בבלי בבא מציעא דף נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה:]

שמונה פונדיונות [לסלע]: שני פונדיונים לדינר [1].

עד מתי מותר להחזיר בכרכים [2]?

עד כדי שיראה לשולחני.

בכפרים [3]?

עד ערבי שבתות [4].

[5]אם היה [6] מכירה - אפילו לאחר שנים עשר חדש [7] - מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת [8].

ונותנה למעשר שני [9] ואינו חושש, [שמי שמסרב לקבל מטבע כזו] שאינו אלא נפש רעה [10].

גמרא:

ורמינהי [ברייתא המובאת להלן]: 'עד כמה תהא הסלע חסירה ויהיה בה אונאה?...' [11]?

אמר רב פפא: לא קשיא [12]: תנא דידן קא חשיב ממטה למעלה [13], תנא ברא קא חשיב מלמעלה למטה [14].

מאי שנא בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית [15] דלא פליגי [16]?

אמר רבא: מאן תנא 'טלית'? - רבי שמעון היא [17].

אביי אמר: טלית - עד שתות מחיל איניש, דאמרי אינשי 'עשיק לגביך [18] ושוי לכרסיך [19]' [20]; סלע, כיון דלא סגי ליה [21] - לא מחיל.

גופא: עד כמה תהא הסלע חסירה ויהא בה אונאה? רבי מאיר אומר: ארבעה איסרות, איסר לדינר; רבי יהודה אומר: ארבע פונדיונות, פונדיון לדינר; רבי שמעון אומר: שמונה פונדיונות, שני פונדיון לדינר;

יתר על כן [22] מוכרה בשויה [23].

עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה?

בסלע - עד שקל [24]; בדינר - עד רובע [25]; פחות מכן איסר - אסור <להוציאה> [26]: [27] הרי זה לא ימכרנה [28]: לא לתגר, ולא לחרם [29], ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים [30], אלא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו.

אמר מר: 'בסלע - עד שקל, בדינר עד רובע'; מאי שנא בסלע עד שקל ומאי שנא בדינר עד רובע?

אמר אביי: מאי 'רובע' דקתני? נמי רובע שקל [31].

אמר רבא: דיקא נמי, דקא תני 'רובע' ולא קתני 'רביע'

- שמע מינה.

למה ליה למתלייה לדינר בשקל [32]?

מלתא אגב אורחיה קא משמע לן: דאיכא דינר דאתי משקל [33].

מסייע ליה לרבי אמי, דאמר רבי אמי: דינר הבא משקל - מותר לקיימו [34]; דינר הבא מסלע - אסור לקיימו [35].

פחות מכן איסר אסור <להוציאה>:

מאי קאמר [36]?

אמר אביי: הכי קאמר: פחתה סלע יותר מכדי אונאה [37] [בשיעור] איסר – אסור [38].

אמר ליה רבא: אי הכי - אפילו משהו נמי?

אלא אמר רבא: פחתה סלע איסר לדינר - אסור, וסתמא כרבי מאיר.

תנן התם: סלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקלות – טמאה [39].

עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה?

לסלע שני דינרים; פחות מכן – יקוץ [40].

יתר על כן מאי? אמר רב הונא: פחות מכן יקוץ, יתר על כן יקוץ.

רבי אמי אמר: פחות מכן יקוץ, יתר על כן יקיים [41].

מיתיבי:


עמוד ב

[42]

'יתר על כן [43] מוכרה בשויה'; מאי? לאו שפחתה יותר מכדי אונאתה?

לא, יתירה: דאכתי לא פחתה בכדי אונאתה - מוכרה בשויה [44].

מיתיבי 'עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? בסלע - עד שקל' - מאי? לאו דפחית פורתא פורתא [45]?

לא, דנפיל לנורא ואפחות בחדא זימנא.

אמר מר 'יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו'; ורמינהי: לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ובצואר בתו אלא או ישחוק או יתוך [46] או יקוץ או יוליך לים המלח'!?

אמר רבי אלעזר - ואמרי לה רב הונא אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן באמצע [47] כאן מן הצד [48].

עד מתי מותר להחזיר בכרכים? - עד שיראה לשולחני; בכפרים? - עד ערבי שבתות:

מאי שנא בסלע, דמפליג [49], ומאי שנא בטלית דלא מפליג [50]?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - בטלית בכרכין תנן

רבא אמר: טלית - כל איניש קים ליה בגוה; סלע - כיון דלאו כל איניש קים ליה בגוה אלא שולחני - הלכך בכרכים, דאיכא שולחני, 'עד שיראה לשולחני'; בכפרים דליכא שולחני - עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא [51].

ואם היה מכירה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כו' [- מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת]:

היכא? אי בכרכין - הא אמרת 'עד שיראה לשולחני'? אי בכפרים - הא אמרת 'עד ערבי שבתות'?

אמר רב חסדא: מידת חסידות שנו כאן [52].

אי הכי - אימא סיפא: אין לו עליו אלא תרעומת: למאן [53]? אי לחסיד [54] - לא קבולי ליקבלה מיניה ולא תרעומת תיהוי ליה [55]?! ואלא להאיך דקבלה מיניה ולבתר דמקבלה מיניה תרעומת תיהוי ליה?

הכי קאמר: הא אחר [56] - אף על פי שאין מקבלה הימנו - אין לו עליו אלא תרעומת.

ונותנה למעשר שני ואינו חושש, [שמי שמסרב לקבל מטבע כזו] שאינו אלא נפש רעה:

אמר רב פפא: שמע מינה: האי מאן דמוקים אזוזי [57] - מיקרי נפש רעה; והני מילי הוא דסגי להו [שהמטבע סחירה בשוק].

[58] מסייע ליה לחזקיה, דאמר חזקיה: 'בא לפורטה [59] - פורטה בשויה [60]; בא לחללה [61] - מחללה ביפה [62]' [63]; מאי קאמר [64]? - הכי קאמר: 'אף על פי כשבא לפורטה [65] - פורטה בשויה [66]; כשהוא מחללה [67] - מחללה ביפה [68]'

למימרא דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני [69] [שמחללים על פחות ממחירו]? והאמר חזקיה: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה [70], אומר "הוא וחומשו [71] - [72] מחולל על מעות הראשונות [73]", לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו [74]'!?

מאי 'ביפה'? בתורת יפה [75], דתרי זילי לא מזלזלינן ביה [76] [כלומר: חזקיה מתיר להשתמש במטבע שחוק שערכו פחות מערכו הנקוב לפדיון מעשר שני רק לפי ערכו האמיתי – ואף במעט פחות מערכו האמיתי בשוק, ולכן יש מקום לחלל עליו מעשר שני שערכו פחות משוה פרוטה].

גופא אמר חזקיה: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה – אומר: "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות", לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו.'

מיתיבי: 'התרומה והביכורים [77] - [78] חייבין עליהן מיתה - וחומש [79],

הערות[עריכה]

  1. ^ שתות, כשאר אונאה
  2. ^ שיש שם שולחני
  3. ^ שאין שם שולחני
  4. ^ שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת; אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו
  5. ^ ו
  6. ^ הנותן
  7. ^ בגמרא פריך: הא אמרת 'עד ערבי שבתות'
  8. ^ מפרש בגמרא
  9. ^ בחילול מעשר שני
  10. ^ ובגמרא מפרש אם בשויה אם בסלע יפה, לפי שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה
  11. ^ אלמא בהני שיעורי הויא אונאה, ומתניתין קתני 'ולא יהא', אלמא בהני שיעורי לאו אונאה היא עד דאיכא טפי
  12. ^ לעולם אימא לך בהני שיעורי הויא אונאה, ו'לא יהא' דמתניתין - לאו אשיעורא קאי, אלא אפחות מכשיעור קאי
  13. ^ והכי קאמר: סלע הפוחתת והולכת - עד כמה יכול להוציאה עד שתפחת? שיעור כך וכך; ומכיון שהגיעה לשיעור הזה - יהא בה אונאה
  14. ^ סלע שפחתה - כמה פחתה להיות בה אונאה? מפרש כל פחיתה גדולה שבה, כגון: שבע איסרות, או שש או חמש - הויא אונאה, עד ארבע, והיא בכלל; אבל לתנא דידן אין ארבעה בכלל 'לא יהא'; ועל כרחך לא מיתוקמא אלא בהכי
  15. ^ סתם סחורה
  16. ^ דתנן בהו (לעיל דף מט:) שתות למקח
  17. ^ דגבי סלע [גם כן] אית ליה שתות
  18. ^ הצריך לכסות גופך וגביך - קנה ביוקר
  19. ^ למאכלך לא תקנה אלא בשווין
  20. ^ 'עשיק' לשון יוקר הוא, וחבירו ב'איזהו נשך' (לקמן דף עד.): באתרא דאמימר עשיק עפרא
  21. ^ שאינו יוצא בהוצאה
  22. ^ לקמיה מפרש לה: יתירה על כן: שלא פחתה כדי אונאה
  23. ^ בסלע יפה
  24. ^ סלע הטבוע ופוחת והולך עד שקל - מותר לקיימו, שאין עשוי לרמות בו בני אדם למוכרו בסלע יפה, לפי שפחת שלו ניכר; אבל משֶפָּחַת משקל - לא יקיימנו, לפי שבא לרמות ולמוכרו בתורת שקל: שאין פחת שלו ניכר לגבי שקל, מתוך שהוא רחב: שבתחילה היה סלע- אינו נראה חסר משקל. שקל הוא מטבע של חצי סלע, ודינר מטבע קטן: שנים מהם יש בשקל
  25. ^ ואם היה דינר נפחת עד שעמד על רובע - מותר לקיימו; קא סלקא דעתא רובע דינר קאמר; ולקמיה פריך: מאי שנא סלע דלא מצי לשהויי אלא עד חציו, ודינר עד רובע: משחסר ועמד על פחות מרובע - לא יקיימנו דאתי לאפוקיה ברובע?
  26. ^ לקמיה מפרש
  27. ^ זו שאמרו 'אסור לקיימה'
  28. ^ לא התירו לו שימכרנה בדמיה
  29. ^ אדם אנס
  30. ^ ומיראה יקבלוה מידם ביפה
  31. ^ מטבע קטן של חצי דינר, והוא הקרוי בגמרא 'סלע מדינה'
  32. ^ לימא 'בדינר עד חצי זוז'
  33. ^ אם פיחת השקל עד חציו ונעשה דינר
  34. ^ ולהוציאו בדינר
  35. ^ אפילו להוציאו בדינר; דמתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה - טועין בו לאמדו בשקל, ואתי לקבולי בתורת שקל
  36. ^ הא ליכא למימר 'פחות מיכן': דאם עמד סלע על פחות משֶקֶל, או אם עמד דינר על פחות מרובע איסר - אסור לקיימו, דמאי איריא 'איסר'? אפילו משהו נמי, דהא אמר 'בסלע עד שקל' ותו לא
  37. ^ יתר מכדי אונאתה, לרבי מאיר כדאית ליה, לרבי יהודה כדאית ליה
  38. ^ אסור להוציאה ביפה
  39. ^ מקבלת טומאה מעתה, שהרי עשאה כלי
  40. ^ יחתכנה לשנים; דאתי לאפוקה בשקל
  41. ^ דלגבי סלע - מנכרא פחיתתה, ולא מחליפה בסלע
  42. ^ לעיל קתני לה, גבי סלע שפיחתה: מוכרה בשויה לפי דמיה, ולא ביפה; אלמא מותר לקיימה:
  43. ^ על כדי אונאה: דלא פחתה כדי אונאה - לכל חד וחד כדאית ליה
  44. ^ ביפה
  45. ^ וקאמר 'מותר לקיימה עד שקל', אלמא לא מיחלפא בסלע, ותיובתא דרב הונא
  46. ^ 'יתוך' לשון התכה; ולא גרסינן 'יחתוך'
  47. ^ יקבנה, דמשנקבה לא סגיא
  48. ^ מן הצד לא יקבנה, לפי שהרמאי שימצאנה - יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב, ומרמה בה את האחרים, ויוציאנה בשקל
  49. ^ בין כפרים לכרכים
  50. ^ דקתני 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו', לא שנא כרך לא שנא כפר
  51. ^ לקנות צורך סעודת שבת
  52. ^ והכי קאמר: אם חסיד הוא - מקבלה
  53. ^ מי המתרעם
  54. ^ קאמר, דיש לו תרעומת על המחזיר
  55. ^ מי כופהו לקבל שיתרעם? טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו
  56. ^ שאינו חסיד, ולא רצה לקבלה - אין לזה עליו אלא תרעומת, דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו
  57. ^ מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם
  58. ^ מתניתין, דקתני נותנה למעשר שני -
  59. ^ בא להחליף סלע חסירה בפרוטות
  60. ^ לפי חסרונה, ולא ירמה את חבירו לפורטה ביפה
  61. ^ לחלל מעשר שני עליה
  62. ^ מחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה
  63. ^ 'ביפה': כאילו היא יפה
  64. ^ 'בא לפורטה פורטה בשויה'? מתניתין אתא לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה - אסור להוציאה ביפה
  65. ^ בירושלים בפרוטות, ליקח סעודת מעשר
  66. ^ על כרחו יפרטנה בשויה, ולא ביפה; אפילו הכי 'סלע' שמה: שאינה אלא נפש רעה
  67. ^ וכשחילל מעשר עליה
  68. ^ ואשמועינן חזקיה דמתניתיו, דקתני 'נותנה למעשר שני' – 'כאילו היא יפה' קאמר [כלומר: מחחלין מעשר שני שוה דינר על מטבע שערכו בשוק פחןת מדינר, כגון במטבע שחוק]
  69. ^ לצמצם דמי פדיונו
  70. ^ ואין בו כח לתפוס פדיונו, שיתן פרוטה ויחללנה, כדאמר לקמן' ממעשרו' - ולא כל מעשר כו'
  71. ^ שאני צריך להוסיף עליו
  72. ^ יהא
  73. ^ שחיללתי עליה מעשר שני, ועודן בידי - יהא אף זה מחולל על אותו מעשר
  74. ^ לחלל בשווין בצמצום, שמתוך שהוא ירא מלפחות - ונמצא אוכלו בלא חילוף - הוא מוסיף על דמיו; הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף! אלמא: לא פרקינן בצמצום, וכל שכן בפחות
  75. ^ בשויה; והכי קאמר: כשם שכשבא לפורטה בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא אלא בשויה, ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה - כך כשבא לחללה - מחללה בשויה: דמים פחותים; 'בתורת יפה': שמחלל עליה כפי דמים ודאין שלה - כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה
  76. ^ דאף על גב דתנן 'נותן למעשר שני' - חד זילותא אשמועינן: דמתחלל על סלע חסירה, ולא אמרינן "הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות באסימון"; אבל תרי זילי: לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה - לא
  77. ^ ביכורים הוקשו לתרומה, דקרינהו רחמנא 'תרומה' דאמר מר (מכות דף יז.): 'ותרומת ידך' - אלו ביכורים
  78. ^ זר או כהן טמא האוכלו במזיד
  79. ^ זר האוכלן בשוגג דכתיב (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'