ביאור:בבלי בבא מציעא דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשטרי הקנאה [1], דהא שעביד נפשיה.

אי הכי [2], מתניתין דקתני 'אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר', ואוקימנא כשחייב מודה, ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין - אמאי לא יחזיר? נחזי: אי בשטר הקנאה - הא שעביד ליה נפשיה; אי בשטר דלא הקנאה - ליכא למיחש, דהא אמרת כי ליכא מלוה בהדיה [3] - לא כתבינן!?

אמר ליה רב אסי: אף על גב דשטרי דלאו הקנאה, כי ליכא מלוה בהדיה - לא כתבינן; מתניתין, כיון דנפל - אתרע ליה, וחיישינן דלמא אקרי וכתוב.

אביי אמר: עדיו בחתומיו זכין לו ואפילו שטרי דלאו הקנאה [4];

[5] משום דקשיא ליה: כיון דאמרת בשטרי דלאו הקנאה כי ליתיה למלוה בהדיה לא כתבינן - ליכא למיחש דאקרי וכתוב [6]!

אלא הא דתנן [(להלן יח,א); גיטין כז,א] 'מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי [7], מתנה [8], ושוברים [9] - הרי זה לא יחזיר: שמא כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם.' - וכי נמלך עליהם מאי הוי? והא אמרת 'עדיו בחתומיו זכין לו'?

הני מילי היכא דקא מטו לידיה [10], אבל היכא דלא מטו לידיה - לא אמרינן.

אלא מתניתין, דקתני 'מצא שטרי חוב: אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר' ואוקימנא כשחייב מודה, ומשום 'שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי', - בשלמא לרב אסי דאמר [11] 'בשטרי אקנייתא', מוקי לה [12] בשטרי דלאו אקנייתא, וכדאמרינן [13]; אלא לאביי, דאמר 'עדיו בחתומיו זכין לו' - מאי איכא למימר?

אמר לך אביי: מתניתין היינו טעמא: דחייש לפרעון ולקנוניא [14].

ולשמואל דאמר (לקמן טז,ב) 'לא חיישינן לפרעון ולקנוניא' [15] - מאי איכא למימר [16]?

הניחא אי סבר לה כרב אסי, דאמר 'בשטרי הקנאה' - מוקי מתניתין בשטרי דלאו הקנאה, אלא אי סבר כאביי, דאמר 'עדיו בחתומיו זכין לו' - מאי איכא למימר?

[17]

שמואל מוקי למתניתין כשאין חייב מודה [18].

אי הכי, כי אין בהן אחריות נכסים - אמאי יחזיר? נהי דלא גבי מן משעבדי מבני חרי מגבי גבי?!

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: אומר היה רבי מאיר: שטר חוב שאין בו אחריות נכסים - אין גובה, לא ממשעבדי ולא מבני חרי.

וכי מאחר שאינו גובה - אמאי יחזיר?

אמר רבי נתן בר אושעיא: לצור על פי צלוחיתו של מלוה.

ונהדריה להו ללוה לצור על פי צלוחיתו של לוה?

לוה הוא


עמוד ב

דאמר "לא היו דברים מעולם".

אמר רבי אלעזר: מחלוקת בשאין חייב מודה: דרבי מאיר סבר: שטר שאין בו אחריות נכסים - אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי [19]; ורבנן סברי: ממשעבדי הוא דלא גבי מבני חרי מגבא גבי, אבל כשחייב מודה דברי הכל – יחזיר, ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא [20];

ורבי יוחנן אמר: מחלוקת כשחייב מודה: דרבי מאיר סבר: שטר שאין בו אחריות נכסים - ממשעבדי הוא דלא גבי, אבל מבני חרי מגבא גבי; ורבנן סברי: ממשעבדי נמי גבי [21]; אבל כשאין חייב מודה [22] - דברי הכל לא יחזיר, דחיישינן לפרעון [23].

תניא כוותיה דרבי יוחנן ותיובתא דרבי אלעזר בחדא ותיובתא דשמואל בתרתי:

'מצא שטרי חוב ויש בהם אחריות נכסים, אף על פי ששניהם מודים - לא יחזיר לא לזה ולא לזה [24]; אין בהן אחריות נכסים: בזמן שהלוה מודה [25] - יחזיר למלוה [26]; אין הלוה מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: שטרי חוב שיש בהם אחריות נכסים - גובה מנכסים משועבדים [27], ושאין בהם אחריות נכסים - גובה מנכסים בני חורין; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה - גובה מנכסים משועבדים.': תיובתא דרבי אלעזר בחדא, דאמר 'לרבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין', וקאמר 'בין לרבי מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא', וברייתא קתני 'שטר שאין בו אחריות נכסים - ממשעבדי הוא דלא גבי, הא מבני חורין מגבא גבי וקתני: בין לרבי מאיר בין לרבנן חיישינן לקנוניא, דקתני 'אף על פי ששניהם מודים - לא יחזיר לא לזה ולא לזה', אלמא חיישינן לקנוניא.

והא הני תרתי הוא [28]?

הערות[עריכה]

  1. ^ שמקנה לו נכסיו מהיום, בין ילוה בין לא ילוה - יגבה מהן לאותו זמן מהיום
  2. ^ דבשטרי דלאו הקנאה לא עבידי דכתבי אלא אם כן ראו הלואת המעות
  3. ^ ונותן מעות בפניהם
  4. ^ הא דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ג] 'כותבין שטר ללוה' בלא מלוה - אפילו בשטר דלאו הקנאה נמי, ואי נמי אתי למיטרף מהאידנא, והוא לא לוה עד תשרי - לא 'שלא כדין' הוא, ד'עדיו בחתומיו זכין לו': מיום שחתמוהו זכין לו השעבוד, ואפילו לא הלוה המעות עד תשרי
  5. ^ ולהכי מוקי ליה אביי בהאי טעמא [וחולק על פירושו של רב אסי]:
  6. ^ אבל השתא דתנן 'כותבין' - חיישינן דלמא כתב ללות ולא לוה; ולקמיה פריך: אמאי לא יחזיר? הרי זכו ליה עדיו בחתומיו, ושפיר טריף
  7. ^ צואת שכיב מרע; ולשון 'דייתיקי': דא תיקו: זאת תיקום, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי
  8. ^ מתנת בריא
  9. ^ פרעון שטר
  10. ^ ואפילו לאחר זמן - זכו לו חותמיו לגבות מזמן הכתוב בו; ואי קשיא הא דתנן (שביעית פ"י מ"ה) 'שטרי חוב המוקדמין – פסולין, והמאוחרין – כשרין' במאי מוקי לה? אביי תריץ במוקדמת כתיבתן לחתימתן, ולהכי פסולין: שבא לטרוף משעת כתיבה; אי נמי שכתבו וחתמוהו בתשרי, והם כתבו בתוכו 'ניסן' שהוא ראש השנה לשטרות
  11. ^ דמוקי לההוא ד'כותבין'
  12. ^ מתניתין
  13. ^ ולהכי לא יחזיר, כדקאמר: איתרע ליה וחיישי' דלמא אקרי וכתב, והוה ליה 'מוקדם' ולכן הופקר להשליכו
  14. ^ שמא פרעו, ומן הלוה נפל; והא דקא מודה "לא פרעתי" - עצה היא ביניהם של רמאות: לטרוף את הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא באחריות ויחלקו ביניהם
  15. ^ בשטר הנמצא, ואפילו אין חייב מודה, דאם איתא דפרעיה - מקרע הוה קרע ליה, דאמר שמואל (לקמן דף טז:) 'המוצא שטר הקנאה בשוק - יחזיר לבעלים', וכל שכן כשחייב מודה, מהאי טעמא גופיה: דמיום פריעתו הוא קורעו; הלכך ליכא למיחש לאחר זמן לקנוניא
  16. ^ מתניתין במאי מוקי לה
  17. ^ ואי קשיא: על כרחך לא סבירא ליה כאביי: דאי כאביי סבירא ליה, מאי איריא שטר הקנאה? הא לאביי אין חילוק בין זה לזה, דאפילו דלאו הקנאה נמי יחזיר!? הואיל ושמואל לא חייש לפרעון - לאו פירכא הוא, דמודה אביי בדלא מטא שטרא לידיה, כדאמרן; הלכך איכא למימר כתב ללות ולא לוה לגמרי, ולא מטא לידיה מעולם.
  18. ^ בכתיבת השטר, שאומר לוה: "לא כתבתי ומזויף הוא"; ואם תאמר: יתקיים בחותמיו - כיון שנפל אתרע ליה, ואמרינן: מפני שפסול היה - לא נזהר, ומהמנינן ליה להאי
  19. ^ אם אין הלוה מודה, דשטרא דלא שעבד בה נכסים - לאו שטרא הוא, והוה כמלוה על פה ושאין עליה עדים
  20. ^ להא מיהא הוי שטרא: שתהא כמלוה על פה בעדים, הלכך גבי מבני חרי; ולהכי לא יחזיר: דכיון דנפל - אתרע ליה, ואמרינן 'מזויף הוא', כדקאמר לוה
  21. ^ כדמפרש לקמן: אחריות טעות סופר הוא, וחיישינן לפרעון ולקנוניא
  22. ^ ואפילו מודה שכתבו אלא שאמר "פרעתיו"
  23. ^ כדקאמר
  24. ^ חיישינן לקנוניא
  25. ^ שהוא חייב לו
  26. ^ שאין כאן קנוניא: דלא גבי ממשעבדי
  27. ^ ולא יחזיר, ואפילו שניהם מודים, דחיישינן לקנוניא
  28. ^ ואת אמרת 'תיובתא דרבי אלעזר בחדא'