ביאור:בבלי שבת דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שבת פרק ראשון יציאות השבת

משנה:

יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ;

^[1]

כיצד?

העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים,

1. פשט העני את ידו לפנים ^[2] ונתן לתוך ידו של בעל הבית ^[3],

2. או שנטל מתוכה והוציא ^[4]

- העני חייב ^[5] ובעל הבית פטור ^[6].

3. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני,

4. או שנטל מתוכה והכניס

- בעל הבית חייב ^[7] והעני פטור;

5. פשט העני את ידו לפנים ^[8] ונטל בעל הבית מתוכה ^[9],

6. או שנתן לתוכה ^[10] והוציא ^[11] - שניהם פטורין ^[12];

7. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה,

8. או שנתן לתוכה והכניס - שניהם פטורין.

גמרא:

תנן התם ^[13]: 'שבועות ^[14] שתים ^[15] שהן ארבע ^[16],

עמוד ב

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע, מראות נגעים שנים שהן ארבע, יציאות השבת שתים שהן ארבע'; מאי שנא הכא דתני שנים שהן ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ, ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע ותו לא?

^[17]

הכא - דעיקר שבת הוא - תני אבות ותני תולדות ^[18]; התם - דלאו עיקר שבת הוא - אבות תני, תולדות לא תני: אבות מאי ניהו? -יציאות, ויציאות תרי הויין ^[19]! וכי תימא 'מהן לחיוב ומהן לפטור ^[20]' - והא דומיא דמראות נגעים קתני: מה התם כולהו לחיובא ^[21] - אף הכא נמי כולהו לחיובא! ^[22]

אלא אמר רב פפא: הכא דעיקר שבת הוא, תני חיובי ^[23] ופטורי; התם דלאו עיקר שבת הוא - חיובי תני, ופטורי לא תני.

חיובי מאי ניהו? – יציאות ^[24];יציאות תרתי הויין?!

שתים דהוצאה ושתים דהכנסה.

והא 'יציאות' קתני?

אמר רב אשי: תנא - הכנסה נמי 'הוצאה' קרי לה; ממאי? - מדתנן 'המוציא מרשות לרשות חייב' ^[25]; מי לא עסקינן דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, וקא קרי לה 'הוצאה' ^[26]!

וטעמא מאי?

כל עקירת חפץ ממקומו - תנא 'הוצאה' קרי לה.

אמר רבינא: מתניתין ^[27] נמי דיקא ^[28], דקתני יציאות ^[29] וקא מפרש הכנסה לאלתר ^[30]!

שמע מינה.

רבא אמר: ^[31] רשויות קתני: 'רשויות שבת שתים ^[32].

אמר ליה רב מתנה לאביי: הא תמני הויין? תרתי סרי הויין ^[33]!?

וליטעמיך שיתסרי הויין ^[34]!?

אמר ליה: הא - לא קשיא: בשלמא

הערות

^ יציאות השבת: הוצאות שמרשות לרשות האמורות לשבת; ובגמרא מפרש דהכנסות נמי קא קרי 'יציאות', הואיל ומוציא מרשות לרשות; שתים שהן ארבע בפנים לאותן העומדים בפנים: שתים מן התורה: הוצאה והכנסה דבעל הבית; ובפרק 'הזורק' (לקמן צו:) ברישיה - נפקא לן מ'ויצו משה ויעבירו קול במחנה [לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא] (שמות לו ו): לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים להביא נדבה למחנה לויה, ויום השבת היה, כדיליף התם; ועל שתים אלו - חייב חטאת על שגגתו, ועל זדונו כרת, ועל התראתו סקילה; וכן בכל מלאכת שבת; שהן ארבע - מדבריהם הוסיפו שתים לאסור לכתחלה, ואם עשה – פטור; ולקמן מפרש להו ואזיל; ושתים שהן ארבע בחוץ: שתים מן התורה: הוצאה והכנסה דעני העומד בחוץ, ושתים מדבריהם: כשהמלאכה נעשית על ידי שנים, זה עוקר וזה מניח - לכתחלה אסור, ואם עשה – פטור, כדיליף בגמרא (דף ג.) 'שנים שעשאוה – פטורים'.
^ וחפץ בתוכה
^ דעביד ליה עקירה ברשות הרבים והנחה ברשות היחיד
^ החפץ והניח ברשות הרבים, שעשה מלאכה שלמה - והרי שתים מן התורה לעומד בחוץ
^ דעביד ליה עקירה ברשות היחיד והנחה ברשות הרבים
^ פטור לגמרי, ואפילו לכתחלה מותר, דהא לאו מידי עבד! והכי מפרש בגמרא (דף ג.)
^ והרי שתים מן התורה לעומד בפנים
^ דעביד ליה עקירה
^ והניח בפנים ועביד ליה בעל הבית הנחה
^ דעביד ליה בעל הבית עקירה
^ העני, והניח
^ שלא עשה האחד מלאכה שלימה; אבל אסורין לעשות כן לכתחלה, שמא יבואו כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלימה בשבת; הרי שתים מדבריהם: אחת לעני בחוץ, ואחת לבעל הבית בפנים; ואי תימא שנים הן לכל אחד ואחד: עקירה לעני ועקירה לבעל הבית, הנחה לעני והנחה לבעל הבית - לקמן פריך לה, ומשני: דלא חשיב אלא עקירות שהן תחלת המלאכה ואיכא למימר שמא יגמרנה
^ במסכת שבועות פ"א מ"א
^ של ביטוי להרע או להיטיב
^ שתים הן להתחייב עליהן קרבן עולה ויורד האמור בפרשה (ויקרא ה), דנפקי מ'להרע או להטיב' דמשמע להבא: "אוכַל" ו"לא אוכל"
^ יש לך לרבות עוד שתים מריבוי הכתוב לכל אשר יבטא האדם (ויקרא ה ד) לרבות לשעבר: "אכלתי" - ולא אכל, "לא אכלתי" - ואכל
^ ידיעות הטומאה האמורות בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה ב:-ג) או נפש כי תגע (ויקרא ה ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם; וכן [ויקרא ה,ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם), ואמרינן במסכת שבועות (פ"א דף ז ע"ב) שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו: שלאחר שנטמא אכל קודש או נכנס למקדש, וילפינן התם (דף ד.) שאינו מתחייב אלא בידיעה תחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים, כגון שידע שנטמא ונעלם ממנו טומאה ואכל קדש, ומשאכל - ידע שאכלו בטומאה; שתים הן ממשמעות הכתוב (ויקרא ה ב) ונעלם ממנו והוא טמא - משמע שנעלם ממנו טומאה אבל זכור הוא שאכל קדש, ושזה מקדש - הרי שתים: העלם טומאה לגבי קדש [1], והעלם טומאה לגבי מקדש [2] שהן ארבע יש לך לרבות עוד שתים מריבוי ונעלם ונעלם שתי פעמים (ויקרא ה ב ו-ג) - לרבות את הזכור לטומאה אבל נעלם ממנו קדש: כסבור שחולין הן; או נעלם ממנו מקדש מראות נגעים ליטמא בהן - שנים הן: 'שאת' ו'בהרת' שהן ארבע מריבוי 'ספחת', שהוא משמע טפילה, כמו ספחני נא אל אחת וגו' (שמואל א ב לו) - מרבה טפילה לזו ולזו: תולדה לשאת ותולדה לבהרת; ושנו חכמים: 'בהרת - עזה כשלג; שניה לה - כסיד ההיכל; שאת - כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה; 'מַראֶה' לשון זכר הוא' משום הכי תני שנים שהן ארבעה
^ יציאות והכנסות: שהיציאות - אבות הן, דמ'ויעבירו קול במחנה (שמות לו ו) לא משמע אלא הוצאות, אלא מסברא אמרינן (בריש 'הזורק' דף צו:): מכדי מרשות לרשות קפיד קרא, מה לי אפוקי מה לי עיולי
^ דעני ודבעל הבית ומאי שהן ארבע דקתני התם
^ יציאות דעני ודבעל הבית לחיוב, ויציאות שתים של פטור: שתי עקירות של הוצאה, כגון: פשט בעל הבית ידו מלאה לחוץ ונטל עני מתוכה - הרי פטור של בעל הבית דקחשיב ליה תנא דמתניתין, וכגון פשט העני ידו ריקנית לפנים ונתן בעל הבית לתוכה - הרי פטור שני של הוצאה (ס"א של עני) שהוא אסור לכתחלה, דגזרינן שמא יעשה הנחה על עקירתו, והיינו 'שהן ארבע' דקתני התם
^ שבאיזו מהן שנטמא בה ונכנס למקדש חייב
^ ולהכי פריך ממראות נגעים, דאילו שבועות וידיעות - פלוגתא היא, דאיכא מאן דאמר בשבועות (דף כה.) אינו חייב אלא על העתיד לבא, ובידיעות נמי איכא למאן דאמר (שם יד:) אינו חייב אלא על העלם טומאה.
^ כדמפרש לקמיה: שתי הוצאות ושתי הכנסות, וכולן לחיוב ביחיד שעשאם: עני לבדו או בעל הבית לבדו
^ כלומר: 'יציאות' קתני, דמשמע הוצאה; לכך מתמה: הי מחיובי קתני? על כרחך יציאות לחודייהו, ותרתי הוא דהויין ומשני הכנסות נמי קתני בהדייהו
^ קחשיב מנין אבות מלאכות בפרק 'כלל גדול'
^ דהא על כרחך אהכנסה נמי חייב, כדקתני מתניתין: 'העני חייב', וקתני 'המוציא'
^ דהכא
^ דהכנסה נמי קרי הוצאה
^ ועל כרחיך לא מצית מפרש לה דיציאות לחודייהו קאמר, ומאי שהן ארבע - חיובי ופטורי
^ דהא מפרש הכנסה ברישא, דקתני כיצד? - פשט העני את ידו לפנים, דהיינו הכנסה, וקתני לה בפירושא דיציאות! אלמא הכנסה נמי קרי לה 'הוצאה'
^ דקשיא לך לישנא דיציאה בין הכא בין התם?
^ רשות היחיד ורשות הרבים - שהן ארבע בפנים כו', כלומר: ועל ידיהן יש לך ארבע איסורין בפנים, וכנגדן בחוץ, ומהן לחיוב, ומהן לפטור; וההיא דשבועות - כולהו לחיובא כדאוקימנא
^ ארבעה חיובי ותמניא פטורי: שתי עקירות לעני בלא הנחה, ושתי הנחות בלא עקירה, וכן לבעל הבית, כגון: פשט העני את ידו מליאה לפנים ונטל בעל הבית מתוכה - הרי עקירה לעני והנחה לבעל הבית; או שנתן לתוכה והוציא - הרי עקירה לבעל הבית והנחה לעני, וכן 'פשט בעל הבית כו' כדקתני לה
^ דאיכא למיחשב נמי הנך פטורי דמיתנו גבי חיובי: העני חייב ובעל הבית פטור, וכן בעל הבית חייב והעני פטור

קיצור דרך: bavli shabat 2

[1] יציאות השבת: הוצאות שמרשות לרשות האמורות לשבת; ובגמרא מפרש דהכנסות נמי קא קרי 'יציאות', הואיל ומוציא מרשות לרשות; שתים שהן ארבע בפנים לאותן העומדים בפנים: שתים מן התורה: הוצאה והכנסה דבעל הבית; ובפרק 'הזורק' (לקמן צו:) ברישיה - נפקא לן מ'ויצו משה ויעבירו קול במחנה [לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא] (שמות לו ו): לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים להביא נדבה למחנה לויה, ויום השבת היה, כדיליף התם; ועל שתים אלו - חייב חטאת על שגגתו, ועל זדונו כרת, ועל התראתו סקילה; וכן בכל מלאכת שבת; שהן ארבע - מדבריהם הוסיפו שתים לאסור לכתחלה, ואם עשה – פטור; ולקמן מפרש להו ואזיל; ושתים שהן ארבע בחוץ: שתים מן התורה: הוצאה והכנסה דעני העומד בחוץ, ושתים מדבריהם: כשהמלאכה נעשית על ידי שנים, זה עוקר וזה מניח - לכתחלה אסור, ואם עשה – פטור, כדיליף בגמרא (דף ג.) 'שנים שעשאוה – פטורים'.

[2] וחפץ בתוכה

[3] דעביד ליה עקירה ברשות הרבים והנחה ברשות היחיד

[4] החפץ והניח ברשות הרבים, שעשה מלאכה שלמה - והרי שתים מן התורה לעומד בחוץ

[5] דעביד ליה עקירה ברשות היחיד והנחה ברשות הרבים

[6] פטור לגמרי, ואפילו לכתחלה מותר, דהא לאו מידי עבד! והכי מפרש בגמרא (דף ג.)

[7] והרי שתים מן התורה לעומד בפנים

[8] דעביד ליה עקירה

[9] והניח בפנים ועביד ליה בעל הבית הנחה

[10] דעביד ליה בעל הבית עקירה

[11] העני, והניח

[12] שלא עשה האחד מלאכה שלימה; אבל אסורין לעשות כן לכתחלה, שמא יבואו כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלימה בשבת; הרי שתים מדבריהם: אחת לעני בחוץ, ואחת לבעל הבית בפנים; ואי תימא שנים הן לכל אחד ואחד: עקירה לעני ועקירה לבעל הבית, הנחה לעני והנחה לבעל הבית - לקמן פריך לה, ומשני: דלא חשיב אלא עקירות שהן תחלת המלאכה ואיכא למימר שמא יגמרנה

[13] במסכת שבועות פ"א מ"א

[14] של ביטוי להרע או להיטיב

[15] שתים הן להתחייב עליהן קרבן עולה ויורד האמור בפרשה (ויקרא ה), דנפקי מ'להרע או להטיב' דמשמע להבא: "אוכַל" ו"לא אוכל"

[16] יש לך לרבות עוד שתים מריבוי הכתוב לכל אשר יבטא האדם (ויקרא ה ד) לרבות לשעבר: "אכלתי" - ולא אכל, "לא אכלתי" - ואכל

[17] ידיעות הטומאה האמורות בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה ב:-ג) או נפש כי תגע (ויקרא ה ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם; וכן [ויקרא ה,ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם), ואמרינן במסכת שבועות (פ"א דף ז ע"ב) שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו: שלאחר שנטמא אכל קודש או נכנס למקדש, וילפינן התם (דף ד.) שאינו מתחייב אלא בידיעה תחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים, כגון שידע שנטמא ונעלם ממנו טומאה ואכל קדש, ומשאכל - ידע שאכלו בטומאה; שתים הן ממשמעות הכתוב (ויקרא ה ב) ונעלם ממנו והוא טמא - משמע שנעלם ממנו טומאה אבל זכור הוא שאכל קדש, ושזה מקדש - הרי שתים: העלם טומאה לגבי קדש [1], והעלם טומאה לגבי מקדש [2] שהן ארבע יש לך לרבות עוד שתים מריבוי ונעלם ונעלם שתי פעמים (ויקרא ה ב ו-ג) - לרבות את הזכור לטומאה אבל נעלם ממנו קדש: כסבור שחולין הן; או נעלם ממנו מקדש מראות נגעים ליטמא בהן - שנים הן: 'שאת' ו'בהרת' שהן ארבע מריבוי 'ספחת', שהוא משמע טפילה, כמו ספחני נא אל אחת וגו' (שמואל א ב לו) - מרבה טפילה לזו ולזו: תולדה לשאת ותולדה לבהרת; ושנו חכמים: 'בהרת - עזה כשלג; שניה לה - כסיד ההיכל; שאת - כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה; 'מַראֶה' לשון זכר הוא' משום הכי תני שנים שהן ארבעה

[18] יציאות והכנסות: שהיציאות - אבות הן, דמ'ויעבירו קול במחנה (שמות לו ו) לא משמע אלא הוצאות, אלא מסברא אמרינן (בריש 'הזורק' דף צו:): מכדי מרשות לרשות קפיד קרא, מה לי אפוקי מה לי עיולי

[19] דעני ודבעל הבית ומאי שהן ארבע דקתני התם

[20] יציאות דעני ודבעל הבית לחיוב, ויציאות שתים של פטור: שתי עקירות של הוצאה, כגון: פשט בעל הבית ידו מלאה לחוץ ונטל עני מתוכה - הרי פטור של בעל הבית דקחשיב ליה תנא דמתניתין, וכגון פשט העני ידו ריקנית לפנים ונתן בעל הבית לתוכה - הרי פטור שני של הוצאה (ס"א של עני) שהוא אסור לכתחלה, דגזרינן שמא יעשה הנחה על עקירתו, והיינו 'שהן ארבע' דקתני התם

[21] שבאיזו מהן שנטמא בה ונכנס למקדש חייב

[22] ולהכי פריך ממראות נגעים, דאילו שבועות וידיעות - פלוגתא היא, דאיכא מאן דאמר בשבועות (דף כה.) אינו חייב אלא על העתיד לבא, ובידיעות נמי איכא למאן דאמר (שם יד:) אינו חייב אלא על העלם טומאה.

[23] כדמפרש לקמיה: שתי הוצאות ושתי הכנסות, וכולן לחיוב ביחיד שעשאם: עני לבדו או בעל הבית לבדו

[24] כלומר: 'יציאות' קתני, דמשמע הוצאה; לכך מתמה: הי מחיובי קתני? על כרחך יציאות לחודייהו, ותרתי הוא דהויין ומשני הכנסות נמי קתני בהדייהו

[25] קחשיב מנין אבות מלאכות בפרק 'כלל גדול'

[26] דהא על כרחך אהכנסה נמי חייב, כדקתני מתניתין: 'העני חייב', וקתני 'המוציא'

[27] דהכא

[28] דהכנסה נמי קרי הוצאה

[29] ועל כרחיך לא מצית מפרש לה דיציאות לחודייהו קאמר, ומאי שהן ארבע - חיובי ופטורי

[30] דהא מפרש הכנסה ברישא, דקתני כיצד? - פשט העני את ידו לפנים, דהיינו הכנסה, וקתני לה בפירושא דיציאות! אלמא הכנסה נמי קרי לה 'הוצאה'

[31] דקשיא לך לישנא דיציאה בין הכא בין התם?

[32] רשות היחיד ורשות הרבים - שהן ארבע בפנים כו', כלומר: ועל ידיהן יש לך ארבע איסורין בפנים, וכנגדן בחוץ, ומהן לחיוב, ומהן לפטור; וההיא דשבועות - כולהו לחיובא כדאוקימנא

[33] ארבעה חיובי ותמניא פטורי: שתי עקירות לעני בלא הנחה, ושתי הנחות בלא עקירה, וכן לבעל הבית, כגון: פשט העני את ידו מליאה לפנים ונטל בעל הבית מתוכה - הרי עקירה לעני והנחה לבעל הבית; או שנתן לתוכה והוציא - הרי עקירה לבעל הבית והנחה לעני, וכן 'פשט בעל הבית כו' כדקתני לה

[34] דאיכא למיחשב נמי הנך פטורי דמיתנו גבי חיובי: העני חייב ובעל הבית פטור, וכן בעל הבית חייב והעני פטור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]