ביאור:בבלי שבת דף קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאין זה מקומה [1]. רבי אומר: לא מן השם הוא זה [2], אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.'

כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: ’[משלי ט,א] [חכמות בנתה ביתה] חצבה עמודיה שבעה - אלו שבעה ספרי תורה [3].'?

כמאן? - כרבי.

מאן תנא דפליג עליה דרבי - רבן שמעון בן גמליאל הוא, דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו [4] שתיעקר מכאן ותכתב במקומה; ולמה כתבה כאן? - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.

פורענות שנייה מאי היא?

(במדבר יא א) ויהי העם כמתאננים [רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה] . פורענות ראשונה?

(במדבר י לג) ויסעו מהר ה' [דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה];

ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה' [5].

והיכן מקומה?

אמר רב אשי: בדגלים.

איבעיא להו: הגליונין של ספר תורה [6] - מצילין אותן מפני הדליקה, או אין מצילין אותן מפני הדליקה?

תא שמע: ספר תורה שבלה, אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות, כגון פרשת ויהי בנסע הארן - מצילין, ואם לאו - אין מצילין - ואמאי? תיפוק ליה משום גליון דידיה!

בלה שאני [7].

תא שמע: ספר תורה שנמחק, אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות, כגון פרשת ויהי בנסע הארן - מצילין, ואם לאו - אין מצילין - ואמאי? תיפוק ליה משום גיליון דידיה [8]!

מקום הכתב [9] לא קמיבעיא לי [10], דכי קדוש [11] - אגב כתב הוא דקדוש, אזל כתב - אזלא לה קדושתיה [12]; כי קמיבעיא לי של מעלה ושל מטה: שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחלת הספר שבסוף הספר [13]!?

ותיפוק ליה משום ההוא [14]!

דגייז ושדי [15].

תא שמע: 'הגליונין של מעלה ושל מטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחלת הספר שבסוף הספר [16] - מטמאין את הידים [17].'

דילמא אגב ספר תורה [18] שאני [19].

תא שמע [תוספתא שבת פ"יג מ"ה [ליברמן]]: הגיליונין וספרי מינין [20] - אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן; מאי? לאו גליונין דספר תורה?

לא, גליונין דספרי מינין.

השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין, גליונין מבעיא [21]?

הכי קאמר: ספרי מינין הרי הן כגליונים [22].

גופא [תוספתא שבת פ"יג מ"ה [ליברמן]]: 'הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה, רבי יוסי [בתוספתא: הגלילי] אומר: בחול - קודר את האזכרות שבהן [23] וגונזן, והשאר שורפן. אמר רבי טרפון: אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו [24] להורגו, ונחש רץ להכישו - נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין, והללו - [25] אין מכירין וכופרין [26], ועליהן הכתוב אומר (ישעיהו נז ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך [כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית] [27].

אמר רבי ישמעאל: קל וחומר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה 'שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים', הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים - על אחת כמה וכמה! ועליהם אמר דוד (תהלים קלט כא-כב) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט [פסוק כב] תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי; וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה - כך אין מצילין אותן [28] לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן.'

בעי מיניה יוסף בר חנין מרבי אבהו: הני ספרי דבי אבידן [29], מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין?

אין ולאו [30] ורפיא בידיה.

רב לא אזיל לבי אבידן, וכל שכן לבי נצרפי [31].

שמואל, לבי נצרפי - לא אזיל, לבי אבידן - אזיל.

אמרו ליה לרבא: מאי טעמא לא אתית לבי אבידן?

אמר להו: דיקלא פלניא איכא באורחא, וקשי לי [32].

ניעקריה!

דוכתיה קשי לי [33]. [34]

מר בר יוסף אמר: אנא מינייהו אנא, ולא מסתפינא מינייהו. זימנא חדא אזיל, בעו לסכוניה. רבי מאיר הוה קרי ליה [35] 'אוון גליון' [36]; רבי יוחנן הוה קרי ליה 'עוון גליון'.

אימא שלום, דביתהו דרבי אליעזר, אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא [37] בשבבותיה


עמוד ב

דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא [38]; בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי.

אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא - ברתא לא תירות.

אמר ליה [39]: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון.

למחר הדר, עייל ליה איהו חמרא לובא.

אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון [40], וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי, ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי, וכתיב ביה: במקום ברא - ברתא לא תירות.

אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא [41]!

אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש [42] לשרגא [43].

ומפני מה אין קורין [בהם? - מפני ביטול בית המדרש].

אמר רב: לא שנו אלא בזמן בית המדרש [44], אבל שלא בזמן בית המדרש [45] – קורין [46];

ושמואל אמר: אפילו שלא בזמן בית המדרש אין קורין.

איני! והא נהרדעא אתריה דשמואל הוה, ובנהרדעא פסקי סידרא בכתובים במנחתא דשבתא [היו רגילים לקרא בבית המדרש פרשה בכתובים]!?

אלא, אי איתמר הכי איתמר; אמר רב: לא שנו אלא במקום בית המדרש [47], אבל שלא במקום בית המדרש [48] – קורין;

ושמואל אמר: בין במקום בית המדרש בין שלא במקום בית המדרש, בזמן בית המדרש - אין קורין [49], [50] שלא בזמן בית המדרש [51] - קורין.

ואזדא שמואל לטעמיה, דבנהרדעא פסקי סידרא דכתובים במנחתא דשבתא.

רב אשי אמר: לעולם כדאמרן מעיקרא, ושמואל [52] כרבי נחמיה, דתניא: 'אף על פי שאמרו כתבי הקדש אין קורין בהן - אבל שונין בהן ודורשין בהן [53]; נצרך לפסוק - מביא ורואה בו.

אמר רבי נחמיה: מפני מה אמרו 'כתבי הקדש אין קורין בהן'? - כדי שיאמרו: "בכתבי הקדש אין קורין וכל שכן בשטרי הדיוטות".' [54]' [55]

משנה:

מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, ואף על פי שיש בתוכן מעות.

ולהיכן מצילין אותן?

למבוי שאינו מפולש;

בן בתירא אומר: אף למפולש.

גמרא:

תנו רבנן: 'ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה [56], דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה; וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו.' בשלמא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה - דהא איתעביד ליה צורך גבוה, אלא לרבנן - מאי טעמא?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו [וגם רשע ליום רעה] [57], והכא מאי 'למענהו' איכא?

רב יוסף אמר: שלא יסריח [58].

רבא אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו: דמנח אפתורא דדהבא [59], אי נמי - יומא דאסתנא [60].

ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, האי 'פעל ה' למענהו' מאי עביד ליה?

שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור [61].

מאי טעמא [62]?

אמר רב הונא בריה דרב נתן: משום נימין [63].

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי אהדרו ליה חברייא [64] לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה?

הכי קאמרי ליה: אם מצילין [65] תיק הספר עם הספר [66] - לא נפשיט את הפסח מעורו [67]?

מי דמי? התם [68] – טלטול [69], הכא [70] – מלאכה [71]!

אמר רב אשי: בתרתי פליגי; [72] פליגי בטלטול [73], ופליגי במלאכה, והכי קאמרי ליה [74]: אם מצילין תיק הספר עם הספר - לא נטלטל עור אגב בשר [75]?

הערות[עריכה]

  1. ^ שאינה ראויה לכאן: דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה, אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב, בפרשת במדבר סיני
  2. ^ לא זה השם של טעמי הסימניות, דמקומה הוא דפרשה זו - בתחלת מסע שנסעו מהר סיני איירי, כדכתיב לעיל מיניה (במדבר י יא) ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן ...
  3. ^ דפרשה זו ספר לעצמו; נמצא שלמעלה ספר לעצמו [ושלמטה ספר לעצמו], הואיל וזה מקומה; נמצא ספר 'וידבר [...במדבר סיני]’ נחלק לשלשה ספרים
  4. ^ לעתיד, שיהו כל הפורעניות בטלין, ולא ידאגו לפורענות, ויצר הרע בטל
  5. ^ בתוך שלשה ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקדוש ברוך הוא
  6. ^ קלפים חלקים; וקא סלקא דעתך השתא דבכל צדדין שיהו חלקים קמיבעיא ליה, כגון חלק שלמעלה ושלמטה, ושנמחק כתָבו ונעשה חלק
  7. ^ דכיון שבלה, אף הגליון בטל; וכי מיבעיא ליה - שהגליונין קיימים, אלא שהכתב הלך
  8. ^ דהיינו כל הספר תורה
  9. ^ שנמחק
  10. ^ דודאי מיגרע גרע
  11. ^ מעיקרא
  12. ^ דכי קדיש - לאו לשם גליון חלק קדיש, אלא אדעתא דכתב, וכיון דאזל ליה כתב - פקע מקדושתיה
  13. ^ דמתחלה לשם חלק קדיש, והשתא כשנמחק כתב הספר - נמי חלק הוא
  14. ^ ותיפוק ליה, דאף על גב דאין בו כדי ללקט שמונים וחמש אותיות - הוה ליה למיתני בברייתא 'מצילין', משום ההוא ריוח של מעלה ומטה! אלא לאו פשוט מיניה - דאין מצילין
  15. ^ שנחתכו הגליונים, ולא נשתייר בו אלא מקום הכתב
  16. ^ שכולן היו כתובין כמגילה כספר תורה, ואמרינן בבבא בתרא בפרק קמא (יג,ב): ראשו כדי לגול עמוד, סופו כדי לגול היקף: להקיף כל הכרך
  17. ^ אם נגע בו ונגע בתרומה – פוסלה, דמגזירת שמונה עשר דבר היא (שבת יד א)
  18. ^ שלא נמחק כתב הספר, אלא כולו קיים וזה נגע בגליונים
  19. ^ וכי מבעיא לן - בנמחק הספר, ואין כאן קדושה אלא משום גליון ששמשו בעודו קיים
  20. ^ 'מינין' = משרתים לעבודה זרה, וכתבו להן תורה נביאים כתובים כתב אשורית ולשון הקודש
  21. ^ בתמיה
  22. ^ כקלפים חלקים, שלא נכתב בהם מעולם
  23. ^ חותך חתיכות הקלף, מקום השם
  24. ^ על עצמו קאמר
  25. ^ נכרים העובדים עבודה זרה
  26. ^ אינן מכירין, שהרי בכך גדלו, וכך למדום אבותם
  27. ^ שמת זכרונך - זכרון הוא בידך ואינה שכחה לך, אלא שהשלכת אותי אחרי הדלת
  28. ^ אפילו בחול
  29. ^ ספרים שכתבו להם הגלחים להתווכח עם ישראל, ומקום שמתווכחים שם קרי ליה 'בי אבידן'
  30. ^ זימנין אמר ליה אין, זימנין אמר ליה לא
  31. ^ עבודה זרה, וכך שמה
  32. ^ ששורשן נעשו גבשושית, ולדחותם בקש בא
  33. ^ שתהא שם גומא
  34. ^ אי נמי: נסיתיו, וקשה לי ריחו, וכל זה שהיו מתייראין רב ורבא מלכת לבי אבידן, שמא מתוך שיתווכחו יעמדו עליהם ויהרגום.
  35. ^ לספרי המינין
  36. ^ לפי שהן קורין אותו אונגיל"א [ספר האונגליון]
  37. ^ מין
  38. ^ היה מוציא עליו שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו, והיה מקבלו בסתר
  39. ^ פילוסופא לרבן גמליאל
  40. ^ שפילית - כל סוף הדבר הוא תחתית שלו, ושייך למימר 'שפילית לסיפיה'
  41. ^ הנהר אורך כשרגא, רמזה שנתנה לו מנורה בשוחד
  42. ^ דחפתו לארץ
  43. ^ כלומר: אני נצחתי בשוחד [והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו, ומי הוא]
  44. ^ קודם אכילה היו דורשים
  45. ^ לאחר אכילה
  46. ^ לא דרשו - משום שכרות
  47. ^ שהחכם דורש דהיינו בבית המדרש
  48. ^ אבל בעלמא
  49. ^ לפי שמבטלו מלילך אצל הדורש
  50. ^ אבל
  51. ^ כגון לאחר אכילה
  52. ^ דאמר לעיל 'אפילו לאחר אכילה אין קורין'
  53. ^ כגון מדרש שיר השירים וקהלת
  54. ^ כגון של חשבונות, או איגרות השלוחות למצא חפץ
  55. ^ שמואל כרבי נחמיה אמרה למילתיה: דלית ליה טעמא דאין קורן משום בטול, אלא כדי שיאמרו 'קל וחומר לשטרי הדיוטות'! ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתניתין, דאמרי טעמא (דמתניתין) משום ביטול תורה, הלכך: לאחר אכילה דליכא דרשה - קורין.
  56. ^ מתחיל מרגליו האחרונים עד החזה: שיוכל להוציא אימורים, שהקטר חלביו דוחין שבת; ותו לא מפשיט מידי עד אורתא: דצורך הדיוט הוא
  57. ^ למענהו - לכבודו
  58. ^ שהעור מחממו ומסריחו, ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שולחנו מגואל [בטוי ממלאכי א,יב]
  59. ^ שאינו מוטל בבזיון, אבל לשמא יסריח חייש רב יוסף, ורבא לא חייש עד אורתא
  60. ^ רוח צפונית, שהיא בינונית, לא חמה ולא צנה, כדאמרינן ביבמות בפרק 'הערל' (עב,א); ואיזו רוח המסרחת - רוח מזרחית בשעת החום, כדאמרינן בגיטין (לא,ב): אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו, דכתיב (הושע יג טו) יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה וגו'; יש מפרשין יומא דאסתנא - רוח דרומית, שהיא צוננת; אמת שרוח דרומית צוננת, אבל 'אסתנא' על כרחיך צפונית היא, ונוחה, כדאמר בעלמא (עירובין סה א): 'צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא', ורוח דרומית היא בלשון ארמי 'יומא דשותא'
  61. ^ עד החזה
  62. ^ עור לאימורין מאי קא עביד
  63. ^ של צמר, הנדבקין באימורין
  64. ^ בני מחלוקתו
  65. ^ בשבת
  66. ^ ואף על פי שיש בתוכו מעות, ומשום כבוד הספר - שהוא צורך גבוה - עבדינן בהדיה הצלת מעות שהן צורך הדיוט
  67. ^ בתמיה; משום צורך גבוה לא שרי צורך הדיוט בהדיה
  68. ^ תיק ומעות, דקמייתי ראיה מיניה
  69. ^ טלטול בעלמא הוא
  70. ^ גבי פלוגתייהו דפסח, דאיירי בה השתא
  71. ^ גמורה: ד'הפשטה' - מאבות מלאכות היא
  72. ^ גבי פסח
  73. ^ דאסר רבי ישמעאל לטלטל [הפסח] אחר שהוציא אימוריו אפילו מחמה לצל, משום עור, דלאו בר טלטול הוא, ולא דמי לשלחין, דאמרן ב'במה טומנין' (שבת מט א) שמטלטלין אותן, דהתם עור בהמה גסה, דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה
  74. ^ תשובה לענין טלטול
  75. ^ דהוי נמי כבוד שמים, דבשר דומיא דספר, ומותר לטלטלו מחמה לצל, ואגב בשר יטלטלו עור המחובר בו