ביאור:בבלי שבת דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואית להו צערא לכהנים לאקופי [1].

אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה [2]?

אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ [3] בן זכאי תורמסי תרומה [4]

עבד איהו נמי הכי [5]. כל היכא דהוה קשי – טהריה, וכל היכא דהוה רפי – צייניה [6]</ref>.

תוספות מסכת שבת דף לד עמוד א ד"ה כל היכא דהוה קשי טהריה - כדאיתא בנדה בפרק 'האשה' [7], דתניא: אמר רבי יוסי בן שאול: מעשה בסלע שהיו מחזיקין בה טומאה כו', אמר להו: הביאו לי סדינין! הביאו לו ושראן במים ופרסו עליו; מקום טומאה לח מקום טהרה נגוב.

אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות!

אמר ליה: "אילמלי לא היית עמנו [8], ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו [9] - יפה אתה אומר; עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו 'זונות מפרכסות זו את זו [10], תלמידי חכמים לא כל שכן'"!

יהב ביה עיניה ונח נפשיה.

נפק לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים, אמר: "עדיין יש לזה בעולם"!?

נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות [11].

משנה:

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה [12]: עשרתם [13]? ערבתם [14]? [15] - הדליקו את הנר [16]!

ספק חשכה ספק אינו חשכה [17] - אין מעשרין את הודאי [18] ואין מטבילין את הכלים [19] ואין מדליקין את הנרות [20];

אבל מעשרין את הדמאי [21] ומערבין [22], וטומנין את החמין [23].

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא: (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

אמר רבה בר רב הונא: אף על גב דאמור רבנן 'שלשה דברים צריך אדם לומר וכו' - צריך למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלינהו מיניה.

אמר רב אשי: אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא, וקיימתי מסברא.

הא - גופא קשיא: אמרת שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה', עם חשכה [24] – אִין, ספק חשכה ספק אינו חשכה – לא! והדר תני ספק חשכה ספק אינו חשכה ... מערב[ין]’?

סימן בגופיא זימרא ציפרא בחבלא דמילתא:

אמר רבי אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: לא קשיא, כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות [25].

ואמר רבא: אמרו לו שנים: "צא וערב עלינו", לאחד עירב עליו מבעוד יום, ולאחד עירב עליו בין השמשות [26]: זה שעירב עליו מבעוד יום - נאכל [27] עירובו בין השמשות [28], וזה שעירב עליו בין השמשות - נאכל עירובו משחשכה, שניהם קנה עירוב [29].

מה נפשך: אי בין השמשות יממא הוא - בתרא ליקני [30], קמא לא ליקני [31]! ואי בין השמשות ליליא הוא, קמא ליקני בתרא לא ליקני!?

בין השמשות ספקא הוא [32], וספקא דרבנן לקולא [33].

[ו]אמר רבא: מפני מה אמרו 'אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל [34] משחשכה [35]'? - גזרה שמא ירתיח [36].

אמר ליה אביי: אי הכי בין השמשות נמי ניגזר [37]?

אמר ליה: סתם קדירות רותחות הן [38].

ואמר רבא:


עמוד ב

מפני מה אמרו 'אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום' [39]? - גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת [40].

אמר ליה אביי: ויטמין [41]!?

גזירה שמא יחתה בגחלים [42].

תנו רבנן: 'בין השמשות - ספק מן היום ומן הלילה [43], ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה [44] - [45] מטילין אותו לחומר שני ימים [46]; ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין [47]; הכסיף [48] התחתון [49] ולא הכסיף העליון [50] - בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה [51]; רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל [52]; רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין [53], זה נכנס וזה יוצא [54], ואי אפשר לעמוד עליו.'

אמר מר: מטילין אותו לחומר שני ימים - למאי הלכתא [55]?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לענין טומאה, כדתנן [זבים פ"א מ"ו]: 'ראה שני ימים בין השמשות [56] - ספק לטומאה ולקרבן [57]; ראה יום אחד בין השמשות - ספק לטומאה [58]'.

הא - גופה קשיא?: אמרת איזהו בין השמשות? - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין [59]', הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - לילה הוא, והדר תנא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות'!?

אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני [60]: 'איזהו בין השמשות? - משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון – לילה.

ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קתני: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין = יום; הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון = בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון = לילה.

ואזדו לטעמייהו [61]: דאיתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשה חלקי מיל; מאי 'שלשה חלקי מיל'? אילימא תלתא פלגי מילא - נימא 'מיל ומחצה'!? אלא תלתא תילתי מילא? נימא 'מיל'!? אלא תלתא ריבעי מילא [שלשת רבעי מיל].

ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: 'שני חלקי מיל'; מאי 'שני חלקי מיל'? אילימא תרי פלגי מילא - לימא 'מיל'!? ואלא תרי רבעי מילא? לימא 'חצי מיל'!? אלא

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר העיר לרבים, והכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני טומאה, וצריך להקיף דרך אחר ארוך
  2. ^ בהאי שוק מימיו, שלא היה בית הקברות גמור, ולא ניתן לפנותו
  3. ^ שתלן ועקרן לאחר גידולן
  4. ^ הצריכות לשמרן בטהרה, וגם הוא היה כהן, כדאמרינן [בתוספתא דפרה פ"ג] אם מה שעשו ידי שכחתי [?]
  5. ^ היה מקצץ תורמסין ומשליכן שם
  6. ^ ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם, וציינו למקום הקבר; הכי מפרש בפסיקתא דפרשת העומר ובסדר זרעים ירושלמי
  7. ^ דף סא. ושם
  8. ^ במעמד
  9. ^ הסכמת לדעתנו להיות מן המנין
  10. ^ את שער חברתה להיות נאה
  11. ^ כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה
  12. ^ שאם ימהר להזכירם מבעוד יום - יפשעו ויאמרו 'עדיין יש שהות'
  13. ^ פירות האילן לסעודת שבת? שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר, כדאמרינן במסכת ביצה (דף לד:) דשבת - עונג איקרי, מכל שהוא הוי עונג
  14. ^ ערובי תחומין וחצירות
  15. ^ והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה, דשמא כבר עשו
  16. ^ אבל בנר לא שייך 'הדלקתם?', דדבר הנראה לעין הוא
  17. ^ כגון בין השמשות
  18. ^ דתיקון מעליא הוא, אף על גב דשבות בעלמא היא - קסבר גזרו על השבות אף על בין השמשות
  19. ^ דהוי נמי שבות, כדאמרינן במסכת ביצה (דף יח.), דנראה כמתקן כלי
  20. ^ כל שכן! דספיקא דאורייתא היא, 'וזו ואין צריך לומר זו' קתני
  21. ^ דלא דמי למתקן, דרוב עמי הארץ מעשרין הן
  22. ^ עירוב; ובגמרא פריך: הא תנן לעיל עם חשכה ערבתם? מקמי דליהוי ספק
  23. ^ נותנן בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן, אבל משחשכה ודאי - אין טומנין בהן, כדמפרש בגמרא
  24. ^ מבעוד יום הוא, ויש שהות לעשר ולערב
  25. ^ בעירובי תחומין תיקון מעליא, דאסמכוה רבנן תחומין אקראי, ואפילו למאן דאמר תחומין דרבנן, כדאמרינן בעירובין (דף נא.) 'ילפינן מקום ממקום, ומקום מניסה' כו', אבל עירובי חצרות חומרא בעלמא הוא, ולא מיקרי שביתה מעלייתא, וספקא דבין השמשות שפיר דמי
  26. ^ בין השמשות קונה עירוב, שהוא תחילת קדושת היום
  27. ^ שאכלו כלב או אדם
  28. ^ הניח עירוב לסוף התחום מבעוד יום ולא הספיק להחשיך ממש עד שנאכל בין השמשות
  29. ^ דלגבי האי שנאכל בין השמשות - משוינן ליה ליליא, ואמרינן: כבר קדש היום בעוד העירוב קיים, וקנה עירוב, דהלכה כרבי יוסי דאמר בעירובין (דף לה.) 'ספק עירוב – כשר'; ולגבי דהאי שהונח עליו בין השמשות ונתקיים עד שחשכה - משוינן לבין השמשות יממא, ועדיין לא קדש היום כשהונח, ונמצא שהיה שם כבר בשעת קניית עירוב
  30. ^ זה שהונח עליו בין השמשות
  31. ^ שהרי נאכל מבעוד יום
  32. ^ כלומר: הא מילתא דמספקא לן אי בין השמשות יממא או ליליא, במילתא דרבנן איתרע לן בעירובי תחומין דרבנן
  33. ^ וכל ספקא דרבנן לקולא
  34. ^ כגון צמר ומוכין
  35. '^ כדתנן במתניתין: וטומנין את החמין טעמא דספק חשכה, הא ודאי חשכה - אין טומנין; וסתם הטמנה - בדבר שאינו מוסיף הבל, דאילו בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור, כדתנן בפ"ד (דף מז:) אין טומנין לא בגפת כו'
  36. ^ גזירה שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה, וירתיחנה תחילה, ונמצא מבשל בשבת
  37. ^ דהא שבות מעלייתא היא, דהא איכא גזירת איסור דאורייתא, ותנא דמתניתין אית ליה דגזרו על השבות בין השמשות, דקתני אין מעשרין את הודאי
  38. ^ שסמוך לבין השמשות הוא מעבירם מעל האור, וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה
  39. ^ כדתנן לקמן לא בגפת ולא בזבל ואף על גב דסתם הטמנה מבעוד יום הוא, דהא אסרינן משחשכה
  40. ^ אפר המעורב בגחלים
  41. ^ דהא מבעוד יום הוא
  42. ^ משחשכה: שבא לבשל הקדרה שלא בשלה כל צרכה, וגזרו אף בבישלה כל צרכה - עד שיגרוף או שיקטום, והכי מסקינן בפרק כירה (דף לז:) דאמר רבי 'קטמה והובערה - משהין עליה חמין שהוחמו מבעוד יום כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו', וכן אמר רבי יוחנן
  43. ^ כלומר ספק יש בו משניהם
  44. ^ הרי שלש ספיקות
  45. ^ לפיכך
  46. ^ ולקמן מפרש למאי הילכתא שייך לומר 'שמא יש בו משניהם'
  47. ^ שנראה אדמומית חמה בעבים
  48. ^ השחיר
  49. ^ תחתון של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ
  50. ^ גובהה של כפה אינה ממהרת להכסיף
  51. ^ ולקמן פריך: מאי קאמר?: דקשיא סיפא ארישא
  52. ^ חצי מיל זהו שיעור אורך בין השמשות, ולאחר חצי מיל הוי לילה
  53. ^ כשיעור קריצת עין ברפיון ולא בחזקה
  54. ^ הלילה נכנס והיום יוצא: יציאת זה עם כניסת זה, כשהם מתפרשין קרי 'בין השמשות', וכל דמקמי הכי - הוי יום מעליא
  55. ^ למאי הילכתא יטילו עליו ספק שמא משניהם יש בו? בשלמא ספק כולו מן היום - איכא למימר לענין מוצאי שבת: להביא אשם תלוי; ספק כולו מן הלילה - לענין לילי שבת, אלא חומר שניהם למאי הילכתא
  56. '^ זיבה דזב מטמא בימים, ובראיות בין שראה שתים ביום אחד, בין שראה שתים בשני ימים רצופים, בין שראה אחת בשני ימים - כגון בין השמשות: חשיב ליה כשתי ראיות משום ימים, דילפינן מ'לזכר ולנקבה' [ןיקרא טו,לג]: מה נקבה בימים - אף זכר בימים; וראיות בגופיה מיפרשא, כדתניא במגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא כו'
  57. ^ ספק טמא ספק טהור, ספק חייב קרבן עם הטומאה ספק אינו חייב קרבן; אבל טמא שבעה: דזב בעל שתי ראיות או שני ימים - כל תורת טומאת זבין עליו, ושלישי מביאתו לידי קרבן; וזה שראה שני בין השמשות, ספק יום אחד הוא וטמא בשני ראיות, או שני ימים רצופין הן וטמא נמי בתורת ימים, ספק שני ימים שאין רצופין הן וטהור מטומאת שבעה, אלא כבעל קרי בעלמא: דלאו שתי ראיות ביום אחד איכא, ולא שני ימים רצופין איכא, ספק שהן שלשה ימים רצופין דזב גמור הוא אף לקרבן, כיצד: שמא בין השמשות הראשון כולו מן היום, ובין השמשות השני כולו מן הלילה, ונמצא יום אחד הפסק בינתיים, וטהור, או שניהם מן היום, דהוו להו שני ימים רצופין; וכן אם שניהם מן הלילה - הוו להו נמי שני ימים רצופין; או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום - הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד, וטמא שבעה בכל אלו, ואין כאן קרבן! או שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה, ויש כאן שלשה רצופים; וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, והשניה כולה מן הלילה, או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, הוו להו שלשה ימים רצופין וטעון קרבן! הלכך ספק אף לקרבן, ומביא חטאת העוף הבאה על הספק - ואין נאכלת: דשמא לאו בר קרבן הוא, ומליקת חולין - נבלה
  58. ^ שמא מקצתה ביום ומקצתה בלילה, והיינו חומר שני ימים, וטמא שבעה, או שמא כולה או מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת
  59. ^ עדיין לא הכסיף אפילו תחתון
  60. ^ שני הדברים בכרך אחד = בתורה אחת
  61. ^ דרבה סבר שיעור בין השמשות נפיש, ורב יוסף סבר זוטר