ביאור:בבלי שבת דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו?

אישתיק ולא אמר להו ולא מידי.

למחר נפק, דרש להו: המבשל בשבת בשוגג – יאכל; במזיד - לא יאכל [2] ולא שנא [3].

מאי 'ולא שנא'?

רבה ורב יוסף, דאמרי תרווייהו להיתירא: מבשל - הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל, אבל האי - דלא קא עביד מעשה במזיד [4] - נמי יאכל.

רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא: מבשל - הוא דלא אתי לאיערומי [5], בשוגג יאכל; אבל האי דאתי לאיערומי [6] - בשוגג נמי לא יאכל.

מיתיבי [תוספתא שבת פ"ג מ"ב, בשנוי]: 'שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, בשוגג [7] - יאכל [8], במזיד [9] - לא יאכל; במה דברים אמורים? - בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו, אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו, בין בשוגג בין במזיד יאכל - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע לו, ותבשיל שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו, וכל המצטמק ויפה לו [10] - כגון כרוב ופולים ובשר טרוף [11] – אסור [12], וכל המצטמק ורע לו מותר.'; קתני מיהא תבשיל שלא בישל כל צורכו [13]!?

בשלמא לרב נחמן בר יצחק לא קשיא [14]: כאן [15] קודם גזרה [16] כאן [17] לאחר גזרה, אלא רבה ורב יוסף דאמרי [18] להיתירא [19], אי קודם גזרה [20] קשיא מזיד [21], אי לאחר גזרה קשיא נמי שוגג קשיא [22]?

מאי גזירתא?

דאמר רב יהודה בר שמואל אמר רבי אבא אמר רב כהנא אמר רב: בתחילה היו אומרים 'המבשל בשבת [23] בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, והוא הדין לשוכח [24]; משרבו משהין במזיד ואומרים "שכחים אנו" - חזרו וקנסו על השוכח'; קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר [25], קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה [26]!?

דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא: הא [27] לכתחילה הא דיעבד [28]; דרבי יהודה אדרבי יהודה נמי לא קשיא: כאן בגרופה וקטומה [29], כאן בשאינה גרופה וקטומה [30].

איבעיא להו: עבר ושהה מאי?: מי קנסוהו רבנן או לא?

תא שמע, דאמר שמואל בר נתן אמר רבי חנינא: 'כשהלך רבי יוסי לציפורי, מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן [31], ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן [32]' מאי, לאו לאותו שבת [33]?

לא לשבת הבאה [34];

מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו? [35]

אין, דאמר רב חמא בר חנינא: 'פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד, והביאו לפנינו [36] ביצים מצומקות כעוזרדין [37], ואכלנו מהן הרבה.' [38]

בית הלל אומרים: אף מחזירין:

אמר רב ששת: לדברי האומר


עמוד ב

מחזירין - אפילו בשבת [39];

ואף רבי אושעיא סבר אף מחזירין אפילו בשבת, דאמר רבי אושעיא: פעם אחת היינו עומדים לעילא מרבי חייא רבה, והעלנו לו קומקמוס [40] של חמין מדיוטא [41] התחתונה לדיוטא העליונה, ומזגנו לו את הכוס, והחזרנוהו למקומו [42], ולא אמר לנו דבר!

אמר רבי זריקא אמר רבי אבא אמר רבי תדאי: לא שנו אלא שעודן בידו, אבל הניחן על גבי קרקע – אסור [43].

אמר רבי אמי: רבי תדאי, דעבד - לגרמיה הוא דעבד [44], אלא הכי אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: אפילו הניחה על גבי קרקע – מותר.

פליגי בה רב דימי ורב שמואל בר יהודה, ותרוייהו משמיה דרבי אלעזר אמרי: חד אמר עודן בידו מותר, על גבי קרקע אסור, וחד אמר הניחן על גבי קרקע נמי מותר.

אמר חזקיה משמיה דאביי: הא דאמרת 'עודן בידו - מותר', לא אמרן אלא שדעתו להחזיר, אבל אין דעתו להחזיר – אסור.

מכלל דעל גבי קרקע, אף על פי שדעתו להחזיר – אסור!

איכא דאמרי אמר חזקיה משמיה דאביי: הא דאמרת 'על גבי קרקע אסור', לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר, אבל דעתו להחזיר – מותר;

מכלל שבעודן בידו, אף על פי שאין דעתו להחזיר – מותר.

בעי רבי ירמיה: תלאן במקל מהו [45]? הניחן על גבי מטה מהו?

בעי רב אשי: פינן ממיחם למיחם [46] מהו [47]?

תיקו.

משנה:

תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא - לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו; [48]

כופח [49] שהסיקוהו בקש ובגבבא – הרי זה ככיריים; בגפת ובעצים - הרי הוא כתנור.

גמרא:

תנור שהסיקוהו - סבר רב יוסף למימר תוכו = תוכו ממש, על גביו על גביו ממש [50], אבל לסמוך [51] שפיר דמי.

איתיביה אביי: כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא - הרי הוא ככיריים; בגפת ובעצים - הרי הוא כתנור, ואסור הא ככירה שרי [52]; במאי עסקינן?: אילימא על גביו, ובמאי?: אילימא כשאינו גרוף וקטום, אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גביו מי שרי [53]? אלא - לאו לסמוך, וקתני הרי הוא כתנור, ואסיר!

אמר רב אדא בר אהבה: הכא - בכופח גרוף וקטום ותנור גרופה וקטומה עסקינן; הרי הוא כתנור דאף על גב דגרוף וקטום - על גביו אסור, דאי ככירה - כי גרופה וקטומה שפיר דמי.

תניא כוותיה דאביי [54]: תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא - אין סומכין לו, ואין צריך לומר על גביו, ואין צריך לומר לתוכו, ואין צריך לומר בגפת ובעצים; כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא - סומכין לו, ואין נותנין על גביו; בגפת ובעצים אין סומכין לו.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי כופח היכי דמי?: אי ככירה דמי, אפילו בגפת ובעצים נמי [55]! אי כתנור דמי, אפילו בקש ובגבבא נמי לא!?

אמר ליה: נפיש הבליה מדכירה, וזוטר הבליה מדתנור.

היכי דמי 'כופח' היכי דמי 'כירה'?

אמר רבי יוסי בר חנינא: כופח = מקום שפיתת קדרה אחת, כירה = מקום שפיתת שתי קדרות.

אמר אביי, ואיתימא רבי ירמיה: אף אנן נמי תנינא כירה שנחלקה לאורכה [56] טהורה, לרחבה טמאה [57]; כופח - בין לאורכו בין לרוחבו טהור [58].

משנה:

אין נותנין ביצה בצד המיחם [59] בשביל שתתגלגל [60], ולא יפקיענה בסודרין [61]; ורבי יוסי מתיר;

ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים [62] בשביל שתצלה. [63]

מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו [64] סילון של צונן [65] לתוך אמה של חמין [66]; אמרו להם חכמים: אם בשבת [67] - כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין ברחיצה ובשתיה; אם ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.

גמרא:

איבעיא להו: גלגל מאי?

אמר רב יוסף: גלגל - חייב חטאת.

אמר מר בריה דרבינא: אף אנן נמי תנינא [שבת פ"כב מ"ב]:

הערות[עריכה]

  1. ^ אליבא מאן דאסר:
  2. ^ משנה היא [?? – במשנתנו לא!, אלא תוספתא שבת פ"ג ראש משנה א]
  3. ^ אבל האי דשכח קדרה לא שנא בין שוגג למזיד, והכי דרש להו: סתמא ולא פירש אי אשוגג מדמה לה ומותר לאוכלה, אי אמזיד מדמה לה ואסור
  4. ^ אם השהה על גבי כירה מבעוד יום
  5. ^ ולעשות מזיד ולומר "שוגג הייתי", דלא נחשדו ישראל על השבתות
  6. ^ דאיסור דרבנן הוא, וקילא ליה, ואתי לשהויי מזיד ויאמר "שכחתי"
  7. ^ כגון האי דשכח
  8. ^ בשבת
  9. ^ דלא שכח אלא הניח
  10. ^ כלומר: וכן כל שאר המצטמק ויפה להם
  11. ^ דגלי דעתיה דלא לאורחים קבעי לה
  12. ^ אסור לאוכלן אם השהן מזיד
  13. ^ בשלא בישל כל צרכו, דיש חילוק בין שוגג למזיד במשהה קשיא בין לרבה ורב יוסף דשרו מזיד, בין לרב נחמן דאסר שוגג
  14. ^ מצי לתרוצי
  15. ^ כי תניא ההיא דשוגג יאכל
  16. ^ דאמרינן לקמן דגזרו על השוכחין
  17. ^ וכי איתמר דרבי חייא בר אבא דתריצנא אליביה דשוגג אסור
  18. ^ דאמרי אליבא דרבי חייא בר אבא
  19. ^ אף במזיד
  20. ^ אתמר דרבי חייא
  21. ^ דהכא תניא במזיד - לא יאכל
  22. ^ דאפילו שוגג הוה ליה למיסר, דאילו מתניתין - קודם גזירה נשנית
  23. ^ בידים, דאיכא חיובא דאורייתא
  24. ^ דהמשהה נמי מבעוד יום, אם שכח בשוגג – יאכל, ואם במזיד השהה - לא יאכל, כאילו בשלה בידים בשבת
  25. ^ דתנן לעיל בריש פירקין לרבי מאיר אליבא דבית הלל 'חמין אבל לא תבשיל', והכא שרי חמין ותבשיל שבישל כל צרכו
  26. ^ דהתם אמר רבי יהודה חמין ותבשיל, והכא אסר תבשיל שבישל כל צרכו
  27. ^ משנה קמייתא, לשהות
  28. ^ בהשהה כבר קאמר דמותר לאוכלה
  29. ^ ההיא דלעיל איירי בגרופה וקטומה כדקתני בה 'משהין על גבי גרופה וקטומה ואין משהין על שאינה גרופה, ומה הן משהין על הגרופה שהתרנו לשהות? רבי מאיר אומר כו' - הלכך אפילו לכתחלה שרי רבי יהודה
  30. ^ הלכך דיעבד אסר
  31. ^ דמצטמק ורע לו
  32. ^ דמצטמק ויפה לו
  33. ^ אסרן עליהן באכילה
  34. ^ אסר להן עכשיו, שלא לעשות כן לשבת הבאה, אבל באכילה שרו
  35. ^ בעיא היא.
  36. ^ בחול
  37. ^ שנצטמקו עד שנעשו דקות כעוזרדין: קורמ"ש בלע"ז ואכלנו הרבה מכלל דיפה להן
  38. ^ ומדאמר 'ואכלנו הרבה' - מכלל דיפה להן.
  39. ^ ביום המחרת, ולא תימא פלוגתייהו משחשכה, והתם הוא דשרו, משום דמוכחא מילתא דאדעתא דאהדורי לצורך מחר שקיל ליה, אבל ביום לא מוכח דשקיל ליה אדעתא דאהדורי, ובטלה לה הטמנה והוה ליה כמטמין לכתחלה
  40. ^ יורה קטנה
  41. ^ עלייה
  42. ^ לכירה
  43. ^ להחזיר, דבטלי לה הטמנה דאתמול, והוי כמטמין לכתחלה
  44. ^ יחיד הוא בדבר, ואין הלכה כמותו
  45. ^ כעודן בידו דמי? או כהניחן על גבי קרקע דמי
  46. ^ מיחם = קומקמוס שמחמם בו חמין
  47. ^ מי הוי כמטמין לכתחלה ואסור להחזירן לכירה? או לא
  48. ^ תנור, מתוך שקצר למעלה ורחב למטה - נקלט חומו לתוכו טפי מכירה
  49. ^ בגמרא מפרש לה עשוי חלל ככירה, אבל ארכו כרחבו, ואין בו אלא שיעור שפיתת קדירה אחת; וכירה - יש בה שפיתת שתי קדירות
  50. ^ על שפתו
  51. ^ אצל דופנו
  52. ^ כלומר: מדקתני 'הרי הוא כתנור', מכלל דאי הוה מדמי ליה לכירה הוה שרי, ושמעינן מינה דכירה שהוסק בגפת ובעצים שרי!
  53. ^ קסלקא דעתא בשאינה גרופה, ואי על גבה מי שרי
  54. ^ דאסור לסמוך אתנור
  55. ^ לשתרי בגרופה וקטומה
  56. ^ נמצאו שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה
  57. ^ שנחלקה לאורכה - הרי בטלו שתי שפיתותיה; שנחלקת רחבה = לשתים, הלכך טהרה מטומאתה, שהרי ניתצה
  58. ^ שהרי ארכה כרחבה וכולה מקום שפיתה אחת
  59. ^ קומקמוס של נחשת
  60. ^ שתצָלה קצת עד שתהא מגלגלת
  61. ^ לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר
  62. ^ שהוחמו מכח חמה
  63. ^ ובגמרא מפרש אמאי לא פליג רבי יוסי בהא.
  64. ^ מבעוד יום
  65. ^ כדי לחממן
  66. ^ של חמי טבריא, דהמים נמשכין ובאין כל השבת
  67. ^ אותן שבאו בשבת