ביאור:בבלי שבת דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

לעולם אימא לך להחזיר תנן [1], וחסורי מיחסרא והכי קתני: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - מחזירין [במשנה: נותנין] עליה תבשיל; בגפת ובעצים, לא יחזיר [במשנה: יתן] עד שיגרוף או עד שיתן את האפר; אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום, ומה הן משהין? - בית שמאי אומרים: חמין - אבל לא תבשיל; ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל' והך חזרה דאמרי לך [2] - לאו דברי הכל היא [3], אלא מחלוקת בית שמאי ובית הלל: שבית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין.

תא שמע, דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'לא שנו [4] אלא על גבה [5], אבל לתוכה – אסור'; אי אמרת בשלמא להחזיר תנן [6], היינו דשָׁנִי בין תוכה לעל גבה [7]; אלא אי אמרת לשהות תנן [8], [9] מה לי תוכה מה לי על גבה?

מי סברת רבי חלבו ארישא [10] קאי? אסיפא [11] קאי: ובית הלל אומרים: אף מחזירין, ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לא שנו אלא על גבה, אבל תוכה - אסור! [12]

תא שמע [תוספתא שבת פ"ג מ"א, בסיפא]: 'שתי כירות המתאימות [13], אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה ואינה קטומה - משהין על גבי גרופה וקטומה [14] ואין משהין על שאינה גרופה ואינה קטומה; ומה הן משהין [15]? - בית שמאי אומרים: ולא כלום, ובית הלל אומרים: חמין, אבל לא תבשיל; עָקַר - דברי הכל לא יחזיר [16], דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: בית שמאי אומרים: חמין, אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל; בית שמאי אומרים: נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים: אף מחזירין'; אי אמרת בשלמא [17] לשהות תנן [18], מתניתין מני? - רבי יהודה היא, אלא אי אמרת להחזיר תנן [19], מתניתין מני? לא רבי יהודה ולא רבי מאיר: אי רבי מאיר קשיא לבית שמאי בחדא [20] ולבית הלל בתרתי [21], אי רבי יהודה [22] קשיא גרופה וקטומה [23]!?

לעולם אימא לך להחזיר תנן, ותנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כרבי יהודה בחדא: בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין [24], ופליג עליה בחדא: דאילו תנא דידן סבר לשהות ואף על פי שאינו גרוף וקטום, ורבי יהודה סבר בלשהות נמי גרוף וקטום – אִין, אי לא – לא.

איבעיא להו: מהו לסמוך בה [25]: תוכה וגבה [26] אסור, אבל לסמוך בה שפיר דמי? או דילמא לא שנא?

תא שמע [תוספתא שבת פ"ג מ"א, בסיפא]: שתי כירות המתאימות, אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה: משהין על גבי גרופה וקטומה - ואף על גב דקא סליק ליה הבלא מאידך.

דילמא שאני התם: דכיון דמידליא [27] - שליט בה אוירא?

תא שמע, דאמר רב ספרא אמר רב חייא: קטמה ונתלבתה [28] - סומכין לה, ומקיימין עליה, ונוטלין ממנה, ומחזירין לה.' - שמע מינה לסמוך נמי: קטמה – אִין, לא קטמה לא!

ולטעמיך 'נוטלין ממנה' דקתני, קטמה - אִין לא קטמה - לא? אלא תנא 'נוטלין' משום 'מחזירין'? הכא נמי תנא 'סומכין' משום 'מקיימין'!

הכי? השתא: התם נוטלין ומחזירין בחד מקום הוא [29] - תנא 'נוטלין' משום 'מחזירין', אלא הכא סומכין בחד מקום הוא ומקיימין בחד מקום הוא!

מאי הוי עלה?

תא שמע [תוספתא שבת פ"ג מ"א, ברישא]: כירה שהסיקוה בגפת ובעצים - סומכין לה ואין מקיימין אלא אם כן גרופה וקטומה; גחלים שעממו או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה [30] - הרי היא כקטומה.

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר רב אושעיא: קטמה והובערה - משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן [31] ותבשיל שבישל כל צורכו',


עמוד ב

שמע מינה מצטמק [32] ויפה לו מותר [33]!

[34]

שאני הכא, דקטמה [35].

אי הכי, מאי למימרא?

הובערה איצטריכא ליה: מהו דתימא כיון דהובערה הדרא לה למילתא קמייתא - קמשמע לן.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קטמה והובערה - משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו - ואפילו גחלים של רותם [36]', שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר!

שאני הכא, דקטמה.

אי הכי מאי למימרא?

הובערה אצטריכא ליה.

היינו הך?

גחלים של רותם אצטריכא ליה.

אמר רב ששת אמר רבי יוחנן: כירה שהסיקוה בגפת ובעצים - משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו [37]; עקר - לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן אפר'; קסבר מתניתין [38] - להחזיר תנן [39], אבל לשהות - משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום.

אמר רבא: תרווייהו תננהי [40]: לשהות תנינא: אין נותנין את הפת בתוך התנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה, הא קרמו פניה – שרי [41]; להחזיר נמי תנינא: בית הלל אומרים: אף מחזירין; ועד כאן לא קשרו בית הלל אלא בגרופה וקטומה, אבל בשאינה גרופה וקטומה – לא [42];

ורב ששת נמי דיוקא דמתניתין קא משמע לן [43].

[44]

אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: כירה שהסיקוה בגפת ובעצים - משהין עליה תבשיל שבישל כל צורכו וחמין שהוחמו כל צורכן, ואפילו מצטמק ויפה לו.

אמר ליה ההוא מדרבנן לרב שמואל בר יהודה: הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו 'מצטמק ויפה לו אסור'!

אמר ליה: אטו לית אנא ידע דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל 'מצטמק ויפה לו אסור'? כי קאמינא לך - לרבי יוחנן קאמינא.

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: אתון, דמקרביתו לרב ושמואל - עבידו כרב ושמואל; אנן נעביד כרבי יוחנן.

אמר ליה אביי לרב יוסף: מהו לשהות [45]?

אמר ליה: הא רב יהודה משהו ליה ואכיל!

אמר ליה: בר מיניה דרב יהודה, דכיון דמסוכן הוא [46] - אפילו בשבת נמי שרי למעבד ליה; לי ולך מאי?

אמר ליה בסורא משהו, דהא רב נחמן בר יצחק - מרי דעובדא [47] הוה, ומשהו ליה ואכיל.

אמר רב אשי: קאימנא קמיה דרב הונא, ושהין ליה כסא דהרסנא [48] ואכל, ולא ידענא אי משום דקסבר מצטמק ויפה לו מותר, אי משום דכיון דאית ביה מיחא [49] - מצטמק ורע לו הוא.

אמר רב נחמן: מצטמק ויפה לו – אסור, מצטמק ורע לו – מותר; כללא דמלתא: כל דאית ביה מיחא - מצטמק ורע לו, לבר מתבשיל דליפתא: דאף על גב דאית ביה מיחא - מצטמק ויפה לו הוא; והני מילי - דאית ביה בשרא [50], אבל לית ביה בשרא - מצטמק ורע לו הוא; וכי אית ביה בשרא נמי לא אמרן אלא דלא קבעי לה לאורחין, אבל קבעי לה לאורחין - מצטמק ורע לו [51]; לפדא [52], דייסא ותמרי [53] - מצטמק ורע להן.

בעו מיניה מרבי חייא בר אבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ ואילו לשהות - אף על פי שאינו גרוף - שרי
  2. ^ לא יחזיר עד שיגרוף, דכי גרוף מיהא שרי
  3. ^ ולבית שמאי לא סבירא להו
  4. ^ שריותא דמתניתין
  5. ^ דלא נפיש הבלא כולי האי
  6. ^ אבל לשהות משהין אפילו בשאין גרופה, כדמחסרינן ליה חסורי, ורבי חלבו אשריותא דלשהות על שאינה גרופה קאי
  7. ^ דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה - מַטמִין ממש ברמץ
  8. ^ דאפילו לשהות בעי גרופה
  9. ^ כיון דגרופה ומבעוד יום הוא נותנו לתוכה-
  10. ^ עד שיגרוף
  11. ^ דאיירי בחזרה
  12. ^ אבל רישא: לשהות הוא, ובין תוכה ובין גבה שרי.
  13. ^ מחוברות יחד וקיר של חרס מפסקת ביניהם
  14. ^ דלא חיישינן משום דסליק לה הבלא מאידך
  15. ^ על הגרופה
  16. ^ בשבת
  17. ^ רישא דמתניתין
  18. ^ לשהות קאמר דבעי גרופה, ובלשהות פליגי בחמין ובתבשיל ובגרוף, וסיפא פליגי בחזרה
  19. ^ להחזיר תנן דבעי גרופה, אבל לשהות לא בעי גרופה, ופלוגתא דחמין ותבשיל כשאינו גרוף, כדקמחסרת ומתרצת לה
  20. ^ דקאמרי בית שמאי במתניתין משהין חמין אף בשאינו גרוף, והכא קאמר רבי מאיר לבית שמאי דאפילו גרוף ולא כלום, וכל שכן כשאינו גרוף, והא - כולה חדא פירכא היא, דבית שמאי לא שני להו בין גרוף לשאינו גרוף
  21. ^ דבמתניתין שרי בית הלל להשהות חמין ותבשיל אף בשאינו גרוף, והכא קתני דבגרוף - חמין אִין, תבשיל לא, ובשאינה גרוף אין משהין כלל, ולענין חזרה בגרוף תנן במתניתין לבית הלל מחזירין, והכא קתני עקר - דברי הכל לא יחזיר
  22. ^ דאמר נמי כי מתניתין
  23. ^ מכל מקום גרופה וקטומה קשיא: דמתניתין תרצת דפלוגתא קמייתא בשאינו גרוף, ושרו בית שמאי חמין ובית הלל חמין ותבשיל, והכא קתני 'אין משהין על גבי שאינה גרופה ואינה קטומה' כלל, ופלוגתא דלשהות בגרופה וקטומה
  24. ^ דמוקי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בשהיית חמין ותבשיל: דבית שמאי שרו חמין, ותבשיל לא, ובית הלל חמין ותבשיל, ולא כרבי מאיר דאמר לבית שמאי לא כלום
  25. ^ אצל דופן הכירה בלא גרופה: שהכירה מטלטלת היא, ומושיבים אותה על גבי קרקע
  26. ^ עובי שפתה או כסוי שעל חללה
  27. ^ הקדרה על גבי הכירה
  28. ^ חזרה והובערה
  29. ^ ולא שייך למתני מחזירין עד דתני נוטלין
  30. ^ ארישט"ש
  31. ^ דליכא למיחש לחיתויי
  32. ^ מתמעט וכויץ*; רטיי"ט
  33. ^ להשהותן בכירה, דאי לא במצטמק ויפה לו קאמר - מאי אתא לאשמעינן? אלא על כרחך במצטמק ויפה לו קאמר, ואפילו הכי לא גזרו משום חיתוי הואיל ונתבשל כל צרכו, ותנא חמין לאשמעינן דבעינן שהוחמו כל צרכן מבעוד יום
  34. ^ 'מצטמק'*- לשון ’[ו]שדים צומקים' (הושע ט יד); כמו שאתה אומר בלשון צווי 'נצטוה', ובלשון צדק 'נצטדק', וכן כל תיבה שראש יסודה צד"י, כשהיא מתפעלת - נותן ט' אחר צד"י
  35. ^ וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקי
  36. ^ גחלים של רותם חמין יותר משאר גחלים, ואינם ממהרין לכבות, כדאמרינן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף עד:)
  37. ^ ואף על פי שלא קטמה, ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן
  38. ^ דקתני עד שיגרוף
  39. ^ דלא שרו בית הלל להחזיר עד שיגרוף, ופירוקא דמתניתין כדאמרינן לעיל 'חסורי מיחסרא', הלכך עקר - לא יחזיר הואיל ואינה גרופה
  40. ^ בין לשהות בשאינה גרופה תנינא בהדיא סתם משנה דמותר, ועקר לא יחזיר נמי תנינא, ולמה ליה לרבי יוחנן לאשמעינן?
  41. ^ והיינו 'לא בישל כל צרכו', ותנור לאו גרוף וקטום הוא; ואי נמי גרוף - בתנור לא מהניא גריפה, כדתנן במתניתין, וכל שכן פת: דאדעתא לבשולי יהביה בגוויה
  42. ^ דמתניתין - אלאחר שיגרוף קאי, דקתני לא יתן עד שיגרוף ובין למאן דאמר לא ישהה, ובין למאן דאמר לא יחזיר - מכל מקום חזרה דסיפא - אגרוף וקטום מהדר
  43. ^ משום דלא מתני לה בהדיא 'הא קרמו שרי'
  44. ^ ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה - אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה, כדאמר 'הא קרמו שרי' ואף על גב דלא בישל כל צרכו, ואמר רב ששת משמיה דרבי יוחנן כוותיה דמתניתין דפרקין משום חזרה הוא דבעי גרופה, אבל לשהות – לא; וכל הני אמוראי דאסרי - סברי מתניתין - לשהות תנן.
  45. ^ בשאינה גרופה
  46. ^ רגיל לאוחזו בולמוס וצריך לאכול מאכל מתוק וטוב
  47. ^ מדקדק במעשיו
  48. ^ דגים המבושלים בשמנן בקמח
  49. ^ קמח
  50. ^ דאית ביה בשרא מצטמק ויפה לו, ששומן הבשר משבר כח הלפת, כדאמר בברכות (דף מד:)
  51. ^ לאורחין צריך חתיכות חשובות לשום לפניהם, ואין דרך כבוד בתבשיל המצטמק, שאין הבשר ניכר בו
  52. ^ מאכל שעושה מתאנים
  53. ^ מאכל תמרים