ביאור:בבלי שבת דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שבת פרק ששי במה אשה

משנה:

במה אשה יוצאה [1] ובמה אינה יוצאה? [2]

לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות [3] שבראשה [4];

ולא תטבול בהן [5] עד שתרפם [6];

ולא בטוטפת ולא בסרביטין [7] בזמן שאינן תפורים [8]; ולא בכבול [9] לרשות הרבים [10],

ולא בעיר של זהב [11] ולא בקטלא [12] ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם [13], ולא במחט שאינה נקובה [14];

ואם יצאת אינה חייבת חטאת [15].

גמרא:

טבילה מאן דכר שמה [16]?

אמר רב נחמן בר יצחק אמר רבה בר אבוה: 'מה טעם' קאמר: מה טעם לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן? מפני שאמרו חכמים: בחול לא תטבול בהן עד שתרפם, וכיון דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם - בשבת לא תצא, דילמא מיתרמי לה טבילה של מצוה ושריא להו [17] ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים.

בעא מיניה רב כהנא מרב: תיכי חלילתא [18] מאי [19]?

אמר ליה: אריג קאמרת? כל שהוא אריג לא גזרו [20].

איתמר נמי: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כל שהוא אריג לא גזרו.

ואיכא דאמרי: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא לאחוותי דלא קפדן עלייהו [21]. [22]

מאי איכא בין הך לישנא ובין הך לישנא?

איכא בינייהו דטניפן [23]: להך לישנא דאמר 'כל שהוא אריג לא גזרו' - הני נמי ארוג; ולהך לישנא דאמרת 'משום קפידא', כיון דטניפא - מקפד קפדא עלייהו.

[24]

תנן התם [מקואות פ"ח מ"א]: 'ואלו חוצצין באדם [25]: חוטי צמר, וחוטי פשתן, והרצועות שבראשי הבנות [26]; רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן [27]'; אמר רב הונא: וכולן בראשי הבנות שנינו [28].

מתקיף לה רב יוסף: למעוטי מאי [29]? אילימא למעוטי דצואר [30], ודמאי [31]?: אילימא למעוטי דצמר, השתא רך [32] על גבי קשה [33] חוצץ, רך על גבי רך [34] מיבעיא [35]? ואלא למעוטי דחוטי פשתן? השתא: קשה על גבי קשה חוצץ, קשה על גבי רך מיבעיא?

אלא אמר רב יוסף: היינו טעמא דרב הונא: לפי שאין אשה חונקת את עצמה [36].

איתיביה אביי: 'הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן [37] אבל לא בחבקין שבצואריהן [38]', ואי אמרת 'אין אשה חונקת עצמה', חבקין שבצואריהן אמאי לא?

אמר רבינא:


עמוד ב

הכא בקטלא עסקינן, דאשה חונקת את עצמה, דניחא לה שתראה כבעלת בשר [39].

רבי יהודה אומר: של צמר ושל שער אין חוצצין, מפני שהמים באין בהן:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בחוטי שער.

אמר ליה אביי: 'הלכה'? מכלל דפליגי [40]!? וכי תימא 'אי לאו דשמעינן מתנא קמא דאיירי בחוטי שער איהו נמי לא הוה מיירי' - ודילמא [41] 'כשם' קאמר להו: כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער - אודו לי נמי בחוטי צמר [42]!

איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל: מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער.

תניא נמי הכי: חוטי צמר חוצצין, חוטי שער אין חוצצין; רבי יהודה אומר: של צמר ושל שער אין חוצצין.

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דקתני יוצאה אשה בחוטי שער, בין משלה בין משל חברתה; מני? אילימא רבי יהודה - אפילו חוטי צמר נמי! אלא לאו רבנן היא, ושמע מינה בחוטי שער לא פליגי!

שמע מינה.

לא בטוטפת [ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים]:

מאי טוטפת?

אמר רב יוסף: חומרתא דקטיפתא [43].

אמר ליה אביי: תהוי כקמיע מומחה, ותשתרי? [44]

אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי: אפוזיינו [45].

תניא נמי הכי: 'יוצאה אשה בסבכה המוזהבת [46], ובטוטפת, ובסרביטין הקבועין בה.'

איזו 'טוטפת' ואיזו 'סרביטין'?

אמר רבי אבהו: 'טוטפת' - המוקפת לה מאזן לאזן [47]; 'סרביטין' - המגיעין לה עד לחייה [48].

אמר רב הונא: עניות עושין אותן של מיני צבעונין; עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב.

ולא בכבול [לרשות הרבים]:

אמר רבי ינאי: כבול זה - איני יודע מהו: אי כבלא דעבדא תנן [49], - אבל כיפה של צמר [50] שפיר דמי [51]? או דילמא כיפה של צמר תנן [52], וכל שכן כבלא דעבדא?

אמר רבי אבהו: מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר תנן, ותניא נמי הכי: יוצאה אשה בכבול ובאיסטמא לחצר [53]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בכבול לרשות הרבים; כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שהוא למטה מן השבכה - יוצאין בו; כל שהוא למעלה מן השבכה - אין יוצאין בו [54].

מאי 'איסטמא'?

אמר רבי אבהו: ביזיוני.

מאי 'ביזיוני'?

אמר אביי אמר רב: כליא פרוחי [55].

תנו רבנן: 'שלשה דברים נאמרו באיסטמא: אין בה משום כלאים [56], ואינה מטמאה בנגעים [57], ואין יוצאין בה לרשות הרבים; משום רבי שמעון אמרו: אף

הערות[עריכה]

  1. ^ דהוי תכשיט ולא משוי
  2. ^ ואיכא דהוי תכשיט וגזור ביה רבנן דילמא שלפא ומחויא לחברתה חשיבותו, ודילמא אתי לאיתויי ארבע אמות!
  3. ^ שקולעת בהן שערה
  4. ^ 'שבראשה' אכולהו קאי, ובגמרא מפרש טעמא
  5. ^ משום חציצה
  6. ^ שתתירם קצת שיהיו רפויין ויכנסו המים ביניהם לשער
  7. ^ 'טוטפת' ו'סרביטין' מפרש בגמרא, וחשובין הן, וחיישינן דילמא שלפא ומחויא לחברתה
  8. ^ עם השבכה, שקורין שקופיי"א; אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי, שאינה נוטלת השבכה מראשה ברשות הרבים שתגלה כל שערה
  9. ^ מפרש בגמרא
  10. ^ אבל לחצר שרי; וכל הנזכרים למעלה אסורים אף לחצר שמא תרגילם ברשות הרבים; וחדא גזירה היא דגזור בהם שלא תתקשט בהם בשבת כלל, ובכבול התירו, כדמפרש לקמן (בפרקין דף סד:) שלא לאסור את כל תכשיטיה ותתגנה על בעלה
  11. ^ כמין נושק"א, ומציירין בה כמין עיר
  12. ^ מפרש בגמרא (לקמן דף נט:)
  13. ^ צורה לחתום בה איגרת או כל דבר סגור
  14. ^ כגון אישפיגל"א [סיכה, תכשיט המתחברת בסיכה שהיא חלק המסיכה]
  15. ^ דכולהו תכשיטין נינהו, ורבנן הוא דגזור בהו דילמא שלפא ומחויא
  16. ^ מה ענין טבילה אצל הלכות שבת
  17. ^ ומתרת אותם לטבול בשבת; שעל הטבילה לא גזרו, כדאמרינן במסכת ביצה (דף יח.): אדם נראה כמיקר ואין נראה כמתקן עצמו
  18. ^ שרשרות של חוטין חלולות ועגולות
  19. ^ מהו לקלוע בהן שערה ולצאת בשבת: שאינה יכולה למותחן ולדוחקן על השער בחזקה, והמים נכנסין בה, ומיבעיא ליה: מי הוי חציצה ולא תצא בהן בשבת משום גזירת טבילת מצוה? או לא הוי חציצה
  20. ^ לצאת בו בשבת; דלענין חציצה לא חייץ, דלא מצי לאהדוקי שפיר [## באופן שהמים לא יחדרו דרך האריג, וממילא אינה הצריכה להוריד ויכולה לטבול כאשר היא לבושה באריג!]
  21. ^ [שאינן מקפידות] ליטלן מראשן כשהן רוחצות בחמין
  22. ^ אלמא עיילי בהו מיא שפיר אפילו להנאת רחיצה! וכיון שכן, לענין טבילה נמי לא צריכין להתירן, ומותר לצאת בהן בשבת, דהא אי מתרמי טבילה - לא שרו להו לא משום חציצה ולא משום קפידא!
  23. ^ שנטנפו הנך תיכי בטיט
  24. ^ הא נמי אריג הוא והא קאמר: לא גזרו כלל לצאת; ולהאי לישנא דלא קפדי משמע דאי קפדי לנטלן מראשן כשהן רוחצות - אסור לצאת בהן בשבת ואף על גב דלענין איהדוקי לא חייצי ומותרות לטבול בהן; הלכך: הני, כיון דמיטנפי מקפד קפדן שלא להיות בראשן בשעת טבילתן: מפני שהמים ממחין את הטיט ומלכלך בשרן בעלייתן מן הטבילה, ואע"ג דחציצה לא הוי: דהא עיילי בהו מיא, מיהו כיון דשקלי לה משום טינוף - אתי לאיתויינהו, ואסור לצאת בהן; וללישנא קמא לא גזרו אלא במידי דחייץ לטבילה; ורבותי מפרשין הך קפידא לענין חציצה, כדקי"ל: רובו ומקפיד עליו חוצץ (עירובין דף ד:); וקשיא לי בגוה טובא: חדא: דכי איתמר ההוא - במידי דמיהדק איתמר, ואשמעינן דאע"ג דלא עיילי ביה מיא, כיון דלא קפיד עליה - חשיב כגופיה ובטל לגבי שערו, אבל במידי דלא מיהדק ועיילי ביה מיא - מאי 'חוצץ' איכא למימר? הא לאו חוצץ הוא? ואי אתית למימר דההוא 'חוצץ' דהתם לא דק בלישניה, ומיהו כל מידי דקפיד עלייהו אסור, היכי אמרינן הכא 'האי נמי אריג הוא ומותר'? כיון דפשיטא לן דהיכא דמיטנפי מקפד קפדן, על כרחיך חייץ, דהא רב הונא בריה דרב יהושע אהלכה למשה מסיני לא אתא לאיפלוגי!
  25. ^ משום דתני התם 'אלו חוצצין בכלים' - תני לענין טבילת אדם 'ואלו חוצצין באדם'
  26. ^ גירסת רש"י: קטנות: אורחא דמילתא נקט
  27. ^ דלא מיהדק על גבי שער
  28. ^ לא תימא שבראשי הבנות ארצועות לחודייהו קאי, אלא אחוטין נמי קאי
  29. ^ למעוטי מאי אשמעינן רב הונא דחוטין נמי בראשי הבנות שנינו
  30. ^ למעוטי חוטין הקשורין בצוארן דלא חייצי
  31. ^ הי חוטין אתא למעוטי דלא חייצי בצואר
  32. ^ צמר קרוי רך לגבי פשתן ולגבי שיער
  33. ^ שער
  34. ^ בשר
  35. ^ בתמיה: הא ודאי על גבי רך טפי מיהדק
  36. ^ להדק חוטין בצוארה, וקושרתן בריוח שיהו רפין
  37. ^ שנותנין שם שלא יסתם הנקב
  38. ^ ענקי רצועות שאינן מוזהבות, רחבות, דלאו לתכשיט עבידן, דומיא דחוטין שבאזניהן; 'חבקין' - לשון 'קילקלי וחבק' (לקמן דף סד.) צינגל"א, לאסור בו סוס
  39. ^ בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא יפול מה שהיא אוכלת על בגדיה, ויש לו מקום שנצים, כעין שעושים למכנסים, ותוחב בו רצועה רחבה ומוללתו סביב הרצועה, שהבגד רחב הרבה, וקושרת הרצועה סביב צוארה, וחונקת עצמה בחוזק כדי שתהא בשרה בולטת ותראה בעלת בשר; ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה - אינה מזיקתה
  40. ^ בתמיה: והא תמא קמא לא איירי בשערה, שמע מינה בשער מודה דלא מיהדק על גבי שער
  41. ^ האי דאדכר שער
  42. ^ כשם שאתם מודים לי בחוטי שער - אודו לי בחוטי צמר
  43. ^ קשר שעושין לרפואות קיטוף עין רע, שלא תשלוט
  44. ^ דקתני מתניתין: ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה הא מומחה שפיר דמי!?
  45. ^ פרונטי"ל [עֲדִי שעל המצח] של זהב
  46. ^ קופיי"ה [רשת או כפה על הראש] דאי שלפא ליה מיגליא ראשה
  47. ^ המקפת את הפדחת מאזן לאזן
  48. ^ על ראשה כורכתו, ותולה לה על לחייה מכאן ומכאן
  49. ^ חותם שעושין לעבד בכסותו, לסימן הוכחה שהוא עבד, ובההוא קתני מתניתין דשפחה לא תצא בו
  50. ^ ככובע שתחת השבכה, דמקרי נמי 'כבול', ומתקשטת בו
  51. ^ דכיון דמיגליא שערה לא שלפא ומחויא
  52. ^ דלא תצא, דחיישינן דילמא שלפא ומחויא מתחת השבכה, ואינה מגלה
  53. ^ לקמיה מפרש מאי 'אסטמא'
  54. ^ ומדקתני כל שהוא למטה מן השבכה - שמע מינה כיפה תנן
  55. ^ מצנפת קטנה; לאחר קישוריה שקולעת ראשה וכסתה - יש שערות קטנות שיוצאין חוץ לקישוריה, והן נקראין 'פרוחי' על שמפריחין ויוצאין לחוץ, ואוגדתן לתחת קישוריה על ידי מצנפת קצרה; 'כליא' - מונעת אותן שערות מלצאת
  56. ^ שעשויה כמין לבד שקורין פולטר"א ואינה טוויה
  57. ^ מהאי טעמא גופיה: דגבי נגעים כתיב נמי 'בגד', ויליף מכלאים שוע וטווי