ביאור:בבלי שבת דף קכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כדאמרי אינשי [1], ואי בעי [2] - אפילו טובא נמי מפנין [3];

ומאי אבל לא את האוצר?

שלא יגמור כולו דילמא אתי לאשוויי גומות, אבל אתחולי מתחיל, ומני - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה.

תנו רבנן: אין מתחילין באוצר תחילה, אבל עושה בו שביל כדי שיכנס ויצא.

עושה בו שביל? והא אמרת אין מתחילין!

הכי קאמר: עושה בו שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו [4].

תנו רבנן: 'תבואה צבורה [5], בזמן שהתחיל בה מערב שבת - מותר להסתפק ממנה בשבת [6], ואם לאו - אסור להסתפק ממנה בשבת, דברי רבי שמעון; רבי אחא מתיר.'

כלפי לייא [7]? אלא אימא: דברי רבי אחא, ורבי שמעון מתיר.

תנא: כמה שיעור תבואה צבורה? – לתך [8].

בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: שיעור תבואה צבורה בכמה?

אמר ליה: הרי אמרו שיעור תבואה צבורה – לתך.

איבעיא להו: הני ארבע וחמש קופות דקאמר, בארבע וחמש קופות [9] - אִין, [10] טפי [11] - לא, אלמא: למעוטי בהילוכא עדיף [12]? או דילמא למעוטי משוי עדיף [13]?

תא שמע, דתני חדא: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של כדי שמן ושל כדי יין, ותניא אידך: בעשר ובחמש עשרה; מאי לאו בהא מיפלגי: דמר סבר מעוטי בהילוכא עדיף, ומר סבר: מעוטי במשוי עדיף [14]?

לא, דכולי עלמא מעוטי בהילוכא עדיף; ומי סברת בעשר ובחמש עשרה אקופות קאי? אכַּדִין קאי, ולא קשיא [15], הא [16] - [17] דמשתקלי חד חד בקופה, והא [18] - [19] [20] דמישתקלי תרי תרי [21], והא [22] - דמשתקלי תלתא תלתא [23], ובדקורי דהרפניא [24].

איבעיא להו [25]: הני ארבע וחמש דקאמר, אף על גב דאית ליה אורחין טובא? או דילמא הכל לפי האורחין? ואם תמצי לומר הכל לפי האורחין, חד גברא מפני לכולהו? או דילמא גברא גברא מפני לנפשיה?

תא שמע, דאמר רבה אמר רבי חייא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים [26], ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים ועימר [27] רבי כל השדה כולה [28]', ורב יוסף אמר רבי הושעיא: פעם אחת הלך רבי חייא למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים ועימר רבי חייא כל השדה כולה'. שמע מינה: הכל לפי האורחין.

ועדיין תבעי לך: חד גברא מפני ליה לכולא, או דילמא כל גברא וגברא מפני לנפשיה?

תא שמע ועימר רבי [29]!

ולטעמיך, רבי בדנפשיה עימר [30]? אלא: צוה ועימר, ולעולם כל חד וחד מפני לנפשיה.

מפני האורחין [ומפני בטול בית המדרש, אבל לא את האוצר].

אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש [31], דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש.

ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש [32], דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש.

אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח ג) ויאמר: ה', אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר [מעל עבדך] [33].

אמר רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב 'ויאמר ה' אם נא מצאתי'.

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה [34], והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.

איני! והא אנן תנן [פאה פ"א מ"א]: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם הני - אִין, מידי אחרינא - לא!


עמוד ב

הני נמי [בגמילות חסדים שייכי; לישנא אחרינא:] הני בהני שייכי [35].

תנו רבנן: 'הדן חבירו לכף זכות - דנין אותו לזכות; ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים; ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני!

אמר לו: אין לי מעות.

אמר לו: תן לי פירות!

אמר לו: אין לי.

תן לי קרקע!

אין לי.

תן לי בהמה!

אין לי.

תן לי כרים וכסתות!

אין לי.

הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש [36].

לאחר הרגל, נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו - נתן לו שכרו; אמר לו: בשעה שאמרת לי 'תן לי שכרי' ואמרתי 'אין לי מעות', במה חשדתני?

אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן.

ובשעה שאמרת לי 'תן לי בהמה' ואמרתי 'אין לי בהמה' במה חשדתני?

אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים.

בשעה שאמרת לי 'תן לי קרקע' ואמרתי לך 'אין לי קרקע' במה חשדתני?

אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא [37].

ובשעה שאמרתי לך 'אין לי פירות' במה חשדתני?

אמרתי: שמא אינן מעושרות.

ובשעה שאמרתי לך 'אין לי כרים וכסתות' במה חשדתני?

אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים.

אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות.'

תנו רבנן: 'מעשה בחסיד אחד [38] שפדה ריבה [39] אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו; למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו.

ואמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני?

אמרנו: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי [40].

בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני?

אמרנו: שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי.

אמר להם: העבודה, כך היה; ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות - המקום ידין אתכם לכף זכות.'

תנו רבנן: 'פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת ; [41], שכל גדולי רומי מצויין אצלה; אמרו: מי ילך?

אמר להם רבי יהושע: אני אלך.

הלך רבי יהושע ותלמידיו; כיון שהגיע לפתח ביתה - חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן; אחר שיצא - ירד וטבל, ושנה לתלמידיו ואמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני?

אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה.

בשעה שנעלתי במה חשדתוני?

אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה [42].

בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני?

אמרנו: שמא ניתזה צינורא [43] מפיה על בגדיו של רבי.

אמר להם: העבודה, כך היה; ואתם, כשם שדנתוני לזכות - המקום ידין אתכם לזכות.'

מפנין תרומה טהורה.

פשיטא!

לא, צריכא דמנחה ביד ישראל; מהו דתימא 'כיון דלא חזיא ליה – אסור', קא משמע לן: כיון דחזיא לכהן - שפיר דמי.

ודמאי:

דמאי? הא לא חזי ליה?

כיון דאי בעי מפקר ליה לנכסיה והוה עני, וחזיא ליה - השתא נמי חזי ליה, דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא [44] דמאי [45], ואמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי, ובית הלל אומרים: מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי.

ומעשר ראשון שניטלה תרומתו:

פשיטא [46]!

לא, צריכא שהקדימו [47] בשבולים ונטלה הימנו תרומת מעשר -לא נטלה הימנו תרומה גדולה [48], וכי הא דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבולין - פטור מתרומה גדולה, שנאמר (במדבר יח כו) [ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם] והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.

אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי ליפטר!

אמר ליה: עליך אמר קרא (במדבר יח כט) מכל מתנתיכם תרימו [את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו] [49]

ומה ראית?

האי [50] אידגן [51], והאי לא אידגן.

ומעשר שני [והקדש שנפדו]:

פשיטא!

לא צריכא, שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, הא קא משמע לן - דאין חומש מעכב.

והתורמס היבש [מפני שהוא מאכל לעזים]:

דווקא יבש, אבל לח – לא;

מאי טעמא?

כיון דמריר - לא אכלה.

הערות[עריכה]

  1. ^ חשבון קטן תחילה
  2. ^ ואם יצטרך ליותר
  3. ^ יפנה יותר; משום הכי נקט ארבעה ברישא והדר חמשה, והוא הדין אפילו טובא
  4. ^ מפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו, דלא הוי טלטול
  5. ^ צבורה - מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר
  6. ^ להאכיל לבהמתו
  7. ^ כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור? להיפך! רבי שמעון מתיר מוקצה בכל מקום, וכאן הוא מחמיר? 'לייא' = היכן, כגון: 'חצבי לנהרא כגני לייא' דברכות (נח,א)
  8. ^ חצי כור, הוא חמש עשרה סאין; אבל בציר מהכי - לאו 'אוצר' הוא
  9. ^ בקופות עצמן הוא יפנה, וימלאם אם ירצה, או שק בכתפו שיעור קופה בפעם אחת
  10. ^ אבל
  11. ^ להלך יותר מחמש פעמים, כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך
  12. ^ ואף על גב דאפושי משוי הוא
  13. ^ ואם בא לפנות בכלים קטנים כשיעור חמש קופות – מותר; ולרב חסדא קבעי לה, דאמר חמש דוקא
  14. ^ קא סלקא דעתך אקופות קאי, לומר שמפנה בקופות קטנות, וירבה בהילוך
  15. ^ ולא פליגי, והכי קאמר: בעשר ובחמש עשרה [כדין] - יפנה באותן חמש קופות
  16. ^ הך דתניא ארבע וחמש - ולא נחת למניינא דכדין
  17. ^ איירי בכדין גדולים
  18. ^ והך דתנא בעשר ובחמש עשרה
  19. ^ איירי בכדים בינונים ובכדין קטנים:
  20. ^ עשר
  21. ^ בקופה
  22. ^ חמש עשרה
  23. ^ בקופה, דקטנים
  24. ^ בכדין של הרפניא
  25. ^ אליבא דרב חסדא
  26. ^ שאין מקום לתלמידים להושיב
  27. ^ פנה את העומרים
  28. ^ וכרמלית הואי, ובפחות פחות מארבע אמות
  29. ^ אלמא: חד גברא פנינהו
  30. ^ בתמיה: וכי אורחיה דנשיא בהכי
  31. ^ מדשוי להו במתניתין כי הדדי
  32. ^ דתנא דידן אקדמה ברישא
  33. ^ והניחו והלך לקבל האורחים
  34. ^ לכוין בתפלתו
  35. ^ הכנסת אורחים וביקור חולים - היינו גמילות חסדים, ועיון תפלה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב (משלי יא יז) גומל נפשו איש חסד, השכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה - היינו תלמוד תורה, דן את חבירו לכף זכות - בכלל הבאת שלום: דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר: "לא חטא לי בזאת", "אנוס היה", או "לטובה נתכוון" - יש שלום ביניהן; ורבי יוחנן לפרש לך אתא: דבכלל שלשה דמתניתין איתנהו להנך ששה, ואיכא נמי לכבוד אב ואם, ורבי יוחנן לא פליג עליה
  36. ^ בדאבון נפש
  37. ^ שנותנה לחברו בכך וכך כורין לשנה
  38. ^ כל היכא דאמרינן 'מעשה בחסיד אחד' - או רבי יהודה בן בבא, או רבי יהודה ברבי אלעאי
  39. ^ נערה
  40. ^ שאינו מכיר במדותיו, לסמוך עליו ולהניחה אצלנו
  41. ^ נכרית
  42. ^ וצריך להעלימו
  43. ^ רוק, וגזרו על הנכרים שיהיו כזבים לכל דבריהם
  44. ^ חיל של מלך ישראל, ומטילו על בני העיר לפרנסן
  45. ^ לא אסרוהו עליהם, מפני שצריכים לחזר על פתח עם הארץ, וסמכו על שרוב עמי הארץ מעשרין
  46. ^ קא סלקא דעתא: תרומת מעשר שהלוי נותן לכהן, וכל שכן תרומה גדולה שיש על ישראל להפריש, והפרישו קודם שנתן המעשר ללוי
  47. ^ לתרומה
  48. ^ ישראל היה לו להפריש תרומה גדולה תחילה, דכתיב (שמות כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר; מלאתך - אלו בכורים, מכאן שהמקדים תרומה לבכורים – לוקה; ודמעך - זו תרומה: שאם הקדים מעשר לתרומה – לוקה; והני מילי – 'משנתמרח בכרי לוקה' אם הקדים מעשר לתרומה; אבל הקדים למעשר קודם לתרומה בשבלים - אינו לוקה
  49. ^ ' מכל מתנותיכם וגו' - נמי בלוים כתיב, גבי תרומת מעשר, וקאמר: את כל תרומת ה', כל - משמע כל צד תרומה שבו.
  50. ^ דנתמרח
  51. ^ וחלה עליו חובת תרומה, כדכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך, הלכך - כי שקלה לוי - בעי אהדורי לכהן תרי ממאה שבו ברישא, והדר אחד מעשרה