ביאור:בבלי שבת דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הנח לנר שמן ופתילה, הואיל דנעשה בסיס ^[1] לדבר האסור ^[2].

אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אמר רבי חנינא אמר רבי רומנוס: 'לי התיר רבילטלטל מחתה ^[3] באפרהּ' ^[4].

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן [שבת פ"כא מ"א]: נוטל אדם בנו והאבן בידו, או ^[5] כלכלה ^[6] והאבן בתוכה ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'בכלכלה מלאה פירות עסקינן': טעמא דאית בה פירי, הא לית בה פירי לא ^[7]! 'אשתומם כשעה חדא' (דניאל ד טז: אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיוֹנהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה בֵּלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר מָרִי חֶלְמָא לְשָנְאָך וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ), ואמר: הכא נמי דאית בה קרטין ^[8].

אמר אביי: קרטין ^[9] בי רבי ^[10] מי חשיבי? וכי תימא חזו לעניים, והתניא: 'בגדי עניים ^[11] – ^[12] לעניים ^[13], בגדי עשירים ^[14] – ^[15] לעשירים ^[16], אבל דעניים לעשירים – לא ^[17]' ^[18]?!

אלא אמר אביי: מידי דהוה אגרף של ריעי ^[19].

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא גרף של ריעי מאיס והאי לא מאיס, ועוד: גרף של ריעי מיגלי והאי מיכסי ^[20]!

אלא אמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא ^[21] אגב קיטמא ^[22] ואף על גב דאיכא עליה שברי עצים. ^[23]

מיתיבי: ושוין ^[24] שאם יש בה שברי פתילה - שאסור לטלטל?

אמר אביי: בגלילא שנו ^[25].

לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא, אמר להו: מהו להחזיר מטה של טרסיים בשבת? ^[26]

אמרו ליה: שפיר דמי.

אתא לקמיה דרב יהודה, אמר: הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: המחזיר מטה של טרסיים בשבת - חייב חטאת ^[27]!?

מיתיבי: 'המחזיר קנה מנורה בשבת ^[28] - חייב חטאת; קנה סיידין ^[29] לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור ^[30]; רבי סימאי אומר: קרן עגולה חייב, קרן פשוטה פטור ^[31]' ^[32]!?

אינהו ^[33] - דאמור כי האי תנא ^[34], דתניא: 'מלבנות המטה ^[35], וכרעות המטה, ולווחים של סקיבס ^[36] - לא יחזיר, ואם החזיר – פטור

עמוד ב

אבל אסור, ולא יתקע ^[37], ואם תקע חייב חטאת;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רפוי – מותר'.

בי רב חמא הוה מטה גללניתא ^[38]; הוה מהדרי לה ביומא טבא; אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: מאי דעתיך: בנין מן הצד הוא ^[39], נהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסורא דרבנן מיהא איכא!?

אמר ליה: אנא כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לי, דאמר אם היה רפוי - מותר.

משנה:

נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה.

גמרא:

והא קמבטל כלי מהיכנו ^[40]?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ניצוצות אין בהן ממש ^[41].

ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה:

לימא תנן סתמא כרבי יוסי, דאמר ^[42] גורם לכיבוי אסור ^[43]?

ותסברא? אימור דאמר רבי יוסי בשבת, בערב שבת ^[44] מי אמר? וכי תימא הכא נמי בשבת ^[45], והתניא: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת, ואין צריך לומר בערב שבת, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה מערב שבת, ואין צריך לומר בשבת ^[46]!?

אלא אמר רב אשי: אפילו תימא רבנן ^[47]; שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו ^[48].

הדרן עלך כירה

שבת פרק רביעי במה טומנין

משנה:

במה טומנין ובמה אין טומנין? ^[49]

אין טומנין לא בגפת ^[50] ולא בזבל לא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבשין ^[51], ולא בתבן ולא בזגין ^[52] ולא במוכין ^[53] ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבשין.

גמרא:

איבעיא להו: גפת של זיתים תנן, אבל דשומשמין שפיר דמי? או דילמא דשומשמין תנן, וכל שכן דזיתים?

תא שמע דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי: 'קופה שטמן בה ^[54] - אסור להניחה על גפת של זיתים' שמע מינה של זיתים תנן!

לעולם אימא לך: לענין הטמנה ^[55] - דשומשמין נמי אסור; לענין

הערות

^ מושב; ’[ו]את כנו' (שמות לה טז) מתרגמינן 'בסיסיה'
^ לשלהבת; דבכי האי מוקצה מודה רבי שמעון שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו, ולאו משום דחייש לכבייה
^ של לבונה
^ קא סלקא דעתא 'באפרה' - עם אפרה קאמר: שהאפר מוקצה, ולא היו צריכין לו, ואשמעינן דאגב מחתה - דאיכא תורת כלי עליה - טלטלה עם אפרה
^ נוטל אדם
^ בשבת
^ דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו, ובטל תורת כלי דידיה; והכי נמי נעשית מחתה בסיס לאפר! ורבי יוחנן שמעינן ליה לעיל דכרבי' יהודה סבירא ליה
^ שנשתיירו מן האור, ולבונה, דחזיא להריח, ואגב לבונה מטלטל למחתה עם אפרה דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה
^ של שיור לבונה
^ דנשיא ועשיר הוה
^ שלש על שלש או שחוטן עבה
^ הוו בגדים
^ לענין טומאה
^ שלשה על שלשה
^ הוו בגדים
^ וכל שכן לעניים
^ אבל בגדי עניים לעשירים לא הוה בגד גבייהו ולא מקבלי טומאה
^ הכא נמי בי רבי בטלי קרטין
^ גרף=כלי חרס המוכן לכך; הא דשרי ליה לטלטל מחתה באפרה משום דאפרה מאיס עליה לראותו, והוי כגרף של רעי, דתניא במסכת ביצה (דף לו:) מותר להוציאו לאשפה שבחצר
^ כל מחתות מכוסות הן, ויש בהן נקבים להוציא הריח
^ כלי נחשת שמביאין בו האור לפני שרים להתחמם
^ שהיו צריכין לאפרו לכסות רוק או צואה
^ ואי תימא: מה צד איסור יש כאן? - היינו רבותא: דאף על גב דאיכא עליה שברי עצים; והא דרבי רומנוס נמי: האי 'מחתה באפרה' דקאמר = מחתה בשביל אפרה שהיה צריך לו, ודעתייהו עליה מאתמול, ורבותא אשמעינן: אף על גב דאיכא עליה שברי עצים דהוי ככלכלה של פירות והאבן בתוכה.
^ רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו בנר ישן
^ שחשובות להן שברי פתילה: שאין בגדים של פשתן מצויין להם, הלכך לא בטלי, ונעשה נר בסיס להן
^ טרסיים = צורפי נחשת או גרדיים, והולכין מעיר לעיר למלאכתן, ונושאין עמהן מטות של פרקים.
^ הוא תחלתו וגמרו, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש - אב לכל גומרי מלאכה, ולא משום בנין, דאין בנין בכלים
^ שיוצאין ממנה קנים לנרות הרבה, ונוטלין הימנה, ובשעת הצורך מחזירין אותו
^ קנה של סיידין הטחין ומלבנין הבית בסיד - יש להן קנים של פרקים, ונותן מטלית בראשה ושורין בסיד המחוי, וטח את הבית; וכשהוא טח מלמטה - אי אפשר לו אלא בקנה קצר, וכשהוא הולך ומגביה - מוסיף קנה על קנה ומאריכו
^ שאין זה גמרו: שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד
^ קרן עגולה וקרן פשוטה - שניהם מין כלי זמר, והוא עשוי נקבים נקבים ככברה, ומכניס בהן חלילים, ומוציאין קולות הרבה; קרן עגולה מעשה אומן הוא, וצריך לתקוע בנקבים בחוזק, והויא מלאכה; ובקרן פשוט - מכניסו בריוח, ודרכן לפרקם תמיד, ופטור
^ קתני מיהת בקני מנורה דחייב, והוא הדין למטה של טרסיים
^ רבי אבא ורב הונא בר חייא
^ כרבי שמעון, דמתיר לכתחלה
^ כעין רגלים קטנים יש להן בית קיבול ומכניס לתוכן ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ
^ עץ קטן כמין דף שתוקעין בקשת שקורין אבלשטר"א שעליו מושך החץ
^ בחוזק על ידי יתדות שקורין קויינ"ש [טריזים]
^ טירנדי"ן [מתקפלת], והוא כעין של טרסיים
^ מפני שאינה תקועה ומהדקה בחוזק קרי לה 'מן הצד', כלומר: על ידי שינוי
^ דלא יוכל ליטלו משם כל היום, דנעשה בסיס לניצוצות; לימא תהוי תיובתיה דרב חסדא, דאסר בפירקין (דף מג.)
^ משכבו, ומותר ליטלן
^ ב'כל כתבי הקדש'
^ דקתני: עושה מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנין כדי שלא תעבור הדליקה; רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאין יכולין לקבל האוּר והן מתבקעים ומכבין את הדליקה
^ כגון זה: שנותן המים מבעוד יום בכלי תחת הנר
^ 'אין נותנין לתוכו מים בשבת' קאמר, ורבי יוסי היא
^ אפילו בערב שבת אסור, ואי לגרם כיבוי מדמית לה - אפילו כרבי יוסי לא מיתוקמה, דבערב שבת לא אמר רבי יוסי
^ מתניתין - אפילו לרבנן, דלא דמי לגרם כיבוי: דהתם כי מטי דליקה לכלים - דליקה הוא דפקע להו, וגרמא בעלמא הוא, אבל זה שנתן המים ממש תחת הנר - מכבה ממש הוא, וגזירה מבעוד יום אטו משחשכה
^ זימן כיבוי להדיא, והוה ליה 'מכבה' ממש אי הוה יהיב ליה בשבת
^ הבא לסלק קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר, ואמרו חכמים: אין טומנין בדבר המוסיף הבל אלא בדבר המעמיד הבל: מי הוא המוסיף - ואסור:
^ פסולת של בית הבד של שמן שהוא כנוס יחד וחם מאד
^ לחין יש בהן הבל הרבה יותר מיבשין [בגלל תהליכים אקסותרמיים שמתרחשים בנוכחות מים]
^ פסולת של יקב יין
^ כל דבר רך קרוי 'מוכין', כגון צמר גפן, ותלישי צמר רך של בהמה, וגרירת בגדים בלוּיים
^ שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה
^ לטומנו בתוכה

[1] מושב; ’[ו]את כנו' (שמות לה טז) מתרגמינן 'בסיסיה'

[2] לשלהבת; דבכי האי מוקצה מודה רבי שמעון שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו, ולאו משום דחייש לכבייה

[3] של לבונה

[4] קא סלקא דעתא 'באפרה' - עם אפרה קאמר: שהאפר מוקצה, ולא היו צריכין לו, ואשמעינן דאגב מחתה - דאיכא תורת כלי עליה - טלטלה עם אפרה

[5] נוטל אדם

[6] בשבת

[7] דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו, ובטל תורת כלי דידיה; והכי נמי נעשית מחתה בסיס לאפר! ורבי יוחנן שמעינן ליה לעיל דכרבי' יהודה סבירא ליה

[8] שנשתיירו מן האור, ולבונה, דחזיא להריח, ואגב לבונה מטלטל למחתה עם אפרה דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה

[9] של שיור לבונה

[10] דנשיא ועשיר הוה

[11] שלש על שלש או שחוטן עבה

[12] הוו בגדים

[13] לענין טומאה

[14] שלשה על שלשה

[15] הוו בגדים

[16] וכל שכן לעניים

[17] אבל בגדי עניים לעשירים לא הוה בגד גבייהו ולא מקבלי טומאה

[18] הכא נמי בי רבי בטלי קרטין

[19] גרף=כלי חרס המוכן לכך; הא דשרי ליה לטלטל מחתה באפרה משום דאפרה מאיס עליה לראותו, והוי כגרף של רעי, דתניא במסכת ביצה (דף לו:) מותר להוציאו לאשפה שבחצר

[20] כל מחתות מכוסות הן, ויש בהן נקבים להוציא הריח

[21] כלי נחשת שמביאין בו האור לפני שרים להתחמם

[22] שהיו צריכין לאפרו לכסות רוק או צואה

[23] ואי תימא: מה צד איסור יש כאן? - היינו רבותא: דאף על גב דאיכא עליה שברי עצים; והא דרבי רומנוס נמי: האי 'מחתה באפרה' דקאמר = מחתה בשביל אפרה שהיה צריך לו, ודעתייהו עליה מאתמול, ורבותא אשמעינן: אף על גב דאיכא עליה שברי עצים דהוי ככלכלה של פירות והאבן בתוכה.

[24] רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו בנר ישן

[25] שחשובות להן שברי פתילה: שאין בגדים של פשתן מצויין להם, הלכך לא בטלי, ונעשה נר בסיס להן

[26] טרסיים = צורפי נחשת או גרדיים, והולכין מעיר לעיר למלאכתן, ונושאין עמהן מטות של פרקים.

[27] הוא תחלתו וגמרו, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש - אב לכל גומרי מלאכה, ולא משום בנין, דאין בנין בכלים

[28] שיוצאין ממנה קנים לנרות הרבה, ונוטלין הימנה, ובשעת הצורך מחזירין אותו

[29] קנה של סיידין הטחין ומלבנין הבית בסיד - יש להן קנים של פרקים, ונותן מטלית בראשה ושורין בסיד המחוי, וטח את הבית; וכשהוא טח מלמטה - אי אפשר לו אלא בקנה קצר, וכשהוא הולך ומגביה - מוסיף קנה על קנה ומאריכו

[30] שאין זה גמרו: שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד

[31] קרן עגולה וקרן פשוטה - שניהם מין כלי זמר, והוא עשוי נקבים נקבים ככברה, ומכניס בהן חלילים, ומוציאין קולות הרבה; קרן עגולה מעשה אומן הוא, וצריך לתקוע בנקבים בחוזק, והויא מלאכה; ובקרן פשוט - מכניסו בריוח, ודרכן לפרקם תמיד, ופטור

[32] קתני מיהת בקני מנורה דחייב, והוא הדין למטה של טרסיים

[33] רבי אבא ורב הונא בר חייא

[34] כרבי שמעון, דמתיר לכתחלה

[35] כעין רגלים קטנים יש להן בית קיבול ומכניס לתוכן ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ

[36] עץ קטן כמין דף שתוקעין בקשת שקורין אבלשטר"א שעליו מושך החץ

[37] בחוזק על ידי יתדות שקורין קויינ"ש [טריזים]

[38] טירנדי"ן [מתקפלת], והוא כעין של טרסיים

[39] מפני שאינה תקועה ומהדקה בחוזק קרי לה 'מן הצד', כלומר: על ידי שינוי

[40] דלא יוכל ליטלו משם כל היום, דנעשה בסיס לניצוצות; לימא תהוי תיובתיה דרב חסדא, דאסר בפירקין (דף מג.)

[41] משכבו, ומותר ליטלן

[42] ב'כל כתבי הקדש'

[43] דקתני: עושה מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנין כדי שלא תעבור הדליקה; רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאין יכולין לקבל האוּר והן מתבקעים ומכבין את הדליקה

[44] כגון זה: שנותן המים מבעוד יום בכלי תחת הנר

[45] 'אין נותנין לתוכו מים בשבת' קאמר, ורבי יוסי היא

[46] אפילו בערב שבת אסור, ואי לגרם כיבוי מדמית לה - אפילו כרבי יוסי לא מיתוקמה, דבערב שבת לא אמר רבי יוסי

[47] מתניתין - אפילו לרבנן, דלא דמי לגרם כיבוי: דהתם כי מטי דליקה לכלים - דליקה הוא דפקע להו, וגרמא בעלמא הוא, אבל זה שנתן המים ממש תחת הנר - מכבה ממש הוא, וגזירה מבעוד יום אטו משחשכה

[48] זימן כיבוי להדיא, והוה ליה 'מכבה' ממש אי הוה יהיב ליה בשבת

[49] הבא לסלק קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר, ואמרו חכמים: אין טומנין בדבר המוסיף הבל אלא בדבר המעמיד הבל: מי הוא המוסיף - ואסור:

[50] פסולת של בית הבד של שמן שהוא כנוס יחד וחם מאד

[51] לחין יש בהן הבל הרבה יותר מיבשין [בגלל תהליכים אקסותרמיים שמתרחשים בנוכחות מים]

[52] פסולת של יקב יין

[53] כל דבר רך קרוי 'מוכין', כגון צמר גפן, ותלישי צמר רך של בהמה, וגרירת בגדים בלוּיים

[54] שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה

[55] לטומנו בתוכה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]