ביאור:בבלי שבת דף סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא יש ברגלו מכה נפיק [1], [2] בהי מינייהו נפיק?

אמר רב הונא: באותה שיש בה מכה; - אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד [3];

וחייא בר רב אמר: באותה שאין בה מכה; - אלמא קסבר לשום תענוג עביד [4], וזו שיש בה מכה - מכתה מוכחת עליה [5].

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא, דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: "הב לי מסנאי!" יהב ליה דימין, אמר ליה "עשיתו מכה" [6]! [7]

ודילמא כחייא בר רב סבירא ליה [8], והכי קאמר "עשית של שמאל מכה [9]", ואזדא רבי יוחנן לטעמיה [10], דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין: מה תפילין בשמאל [11] - אף מנעלין בשמאל.

מיתיבי כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל!?

אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי ואמר רבי יוחנן הכי - דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד.

אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה [12], ואי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה?

אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן [13]; ומנו? - מר בריה דרבנא!

היכי עביד?

סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר [14], והדר קטר דימיניה.

אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד.

תנו רבנן: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל; כשהוא חולץ - חולץ של שמאל [15] ואחר כך חולץ של ימין; כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל; כשהוא סך - סך של ימין ואחר כך של שמאל; והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו. [16]

ולא בתפילין:

אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא [17] - לא יצא, דילמא אתי לאיתויי ברשות הרבים [18].

ואיכא דמתני לה אסיפא: ואם יצא - אינו חייב חטאת; אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא - אינו חייב חטאת; מאי טעמא? - דרך מלבוש עבידא.

ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה:

אמר רב פפא: לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע [19], אלא כיון דמומחה גברא [20] אף על גב דלא מומחה קמיע [21]; דיקא נמי דקתני 'ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה' [22] ולא קתני 'בזמן שאינו מומחה' [23]!

שמע מינה.

תנו רבנן: 'איזהו 'קמיע מומחה'? - כל שריפא ושנה ושלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין, אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה, לא שנכפה [24] אלא שלא יכפה [25]; וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו


עמוד ב

בשיר [26] ובטבעת ויצא בו ברשות הרבים, משום מראית העין [27].'

והתניא: איזהו 'קמיע מומחה'? - כל שריפא שלשה בני אדם כאחד. [28]!?

לא קשיא: הא [29] למחויי גברא [30], הא [31] למחויי קמיעא [32].

אמר רב פפא: פשיטא לי תלת קמיע [33] לתלת גברי תלתא תלתא זימני [34] - איתמחי גברא [35] ואתמחי קמיע [36]; תלתא קמיע לתלתא גברי חד חד זימנא - גברא איתמחי, קמיעא לא איתמחי [37]; חד קמיע לתלתא גברי [38] - קמיעא איתמחי [39], גברא לא איתמחי [40]; בעי רב פפא: תלתא קמיע [41] לחד גברא מאי? קמיעא ודאי לא איתמחי [42]; גברא איתמחי או לא איתמחי?: מי אמרינן הא אסי ליה? או דילמא מזלא דהאי גברא הוא, דקא מקבל כתבא [43]?

תיקו.

[44]

איבעיא להו: קמיעין, יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה?

למאי הילכתא?: אילימא לאצולינהו מפני הדליקה [45] - תא שמע: הברכות [46] והקמיעין, אף על פי שיש בהן אותיות ומענינות הרבה שבתורה [47] - אין מצילין אותן מפני הדליקה, ונשרפים במקומן!

אלא לענין גניזה.

תא שמע: 'היה כתוב [48] על ידות הכלים ועל כרעי המטה - יגוד [49] ויגנזנו'!

אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי [50]?: יש בהן קדושה ואסיר, או דילמא אין בהן קדושה ושרי?

תא שמע: ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, הא מן המומחה - נפיק; ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה, זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים?

הכא במאי עסקינן? - בקמיע של עיקרין.

והתניא: אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין?

אלא הכא במאי עסקינן? - בחולה שיש בו סכנה [51].

והתניא: אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה?

אלא כיון דמסי [52] אף על גב דנקיט ליה בידיה [53] נמי שפיר דמי [54].

הערות[עריכה]

  1. ^ איכא למידק דנפיק ביחיד
  2. ^ והשתא בעי תלמודא:
  3. ^ שלא ינגף ביתדות הדרכים ויצטער; הילכך כשרואין אותו צולע ויודעין שיש ברגליו מכה - אין חושדין אותו שטוען את השני בידו, אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים, ולא נועלו אלא משום מכה, ודיו בזה לבדו; וללשון רבותי, אי נמי מחכו עלה דלא חזו למכה - לא שליף לה, דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה
  4. ^ אדם איסטניס ורך, ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת שהוא איסטניס,
  5. ^ ומבינין שהמכה מונעתו מלנעול, ולא חשדי ליה; ולענין אחוכי נמי לא מחייכי עליה
  6. ^ ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה ואחר כך של ימין, וקסלקא דעתא דהכי קאמר ליה: אם כן, שאנעול זה - שוב לא אנעול של שמאל אחריו, והנני יוצא ביחיד, ועשית את זו של ימין כאילו היתה בה מכה!
  7. ^ אלמא קסבר באותה שיש בה מכה נועל.
  8. ^ דאמר: באותה שאין בה מכה נועל
  9. ^ אם כן הריני יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את רגלי של שמאל כאילו יש בה מכה, דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה
  10. ^ דאמר "עשית מכה" דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין ברישא - תו לא הוה נעיל דשמאל בתריה, לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא
  11. ^ כדילפינן במנחות (דף לז.) מ'על ידכה' (שמות יג טז) - מלא יד כהה, דהיינו שמאל, שהיא כהה לענין תשמיש
  12. ^ ולא עבדינן כרבי יוחנן
  13. ^ עביד כתרוייהו
  14. ^ נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל, כי מתניתא, וקשירת שמאל לשל ימין כרבי יוחנן
  15. ^ דזהו כבודו של ימין
  16. ^ בכולהו גרסינן של ימין ברישא, חוץ מחולץ.
  17. ^ בפרק בתרא דעירובין (דף צה:) מייתינן פלוגתייהו בגמרא
  18. ^ דילמא שקיל להו מרישא אם בא לפנות, וממטי להו ארבע אמות
  19. ^ שעשה אדם זה קמיע זו לשלשה אנשים, דנעשה אדם זה מומחה שריפא שלשה אנשים, והקמיע מומחה שריפא כתב זה שלשה אנשים; אי נמי שכתב אדם זה שלשה מיני קמיעים של שלשה מיני חלאים לשלשה אנשים, היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם, ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו] לשלשה אנשים מחולי זה; בין שכתבה רופא זה בין שכתבה רופא אחר - נעשה הקמיע מומחה
  20. ^ בשלשה מיני קמיעות לשלשה בני אדם
  21. ^ שלא ריפא קמיע זה אדם מעולם
  22. ^ 'מן המומחה' משמע מאדם מומחה
  23. ^ דליהוו משמע דקפיד אמומחה קמיע עצמו; קמיע אינו אלא לשון קשר, ודעיקרין של שרשי סממנין נמי קרויין קמיע
  24. ^ כלומר: לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת; 'נכפה' היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ, ומכהו בראשו במוחו ומפילו
  25. ^ שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה
  26. ^ אצעדה
  27. ^ דלא מיחזי כמאן דבעי ליה לרפואה אלא לתכשיט, ולאו תכשיט הוא אלא מחמת דאגת חולי
  28. ^ ולעיל קתני 'כל שריפא ושנה ושילש' ואפילו אדם אחד
  29. ^ דקתני שלשה בני אדם משום דסתם שלשה בני אדם - שלשה מיני חלאים, ואיירי בשלשה מיני קמיעין שאינן דומין זה לזה
  30. ^ שנעשה מומחה בכל קמיעים שיעשה לעולם, כדאמרינן בבבא קמא (דף לז.) 'נגח שור וחמור וגמל - נעשה מועד לכל' אבל הקמיע אינו מומחה אם יכתוב רופא אחר אחד מהן
  31. ^ דקתני כל שריפא ושנה ושילש - מיירי בחולי אחד, וכתבו זה הלחש וריפא שלש פעמים או לאדם אחד או לשלשה
  32. ^ דנעשה הקמיע לבדו מומחה על יד אדם זה, או אם כתבום שלשה רופאים - נעשה קמיע של לחש זה מומחה מיד כל אדם
  33. ^ שלשה מיני לחש
  34. ^ כל לחש ריפא שלשה פעמים, ואפילו אדם אחד
  35. ^ בכל קמיעות לעולם שהרי הומחה בשלשה מיני קמיעים
  36. ^ שלשה קמיעין הללו נעשים מומחים מיד כל אדם, שהרי ריפא כל אחד שלש פעמים, ואין לומר מזל הרופא גורם: דאין הדבר תלוי במזל הרופא אלא בחכמתו, ואין לומר נמי החולה גרם שמתרפא על ידי קמיעין, שהרי בשלשה אנשים הוחזק
  37. ^ לָבֹא מיד רופא אחר
  38. ^ לחולי אחד
  39. ^ מיד כל אדם
  40. ^ לקמיע אחר שאינו של לחש זה ושל חולי זה
  41. ^ של שלשה מיני חולי
  42. ^ מיד אדם אחר, שהרי לא ריפא אלא פעם אחת
  43. ^ מלאכו של חולי זה דמקבל קמיעא
  44. ^ ואי תימא ממתניתא דלעיל שמעינן לה, דקתני 'כל שריפא ושנה ושילש', דמשמע לאדם אחד, ואוקימנא דאיתמחי קמיעא ולא אמרינן מזליה הוא? - לא דמי: התם חד קמיעא הוא, וליכא למיתלייה במזלא דגברא אלא בקמיע; הני ודאי בגברא תלוי או ברופא או במתרפא, הלכך מיבעיא לן במאי ניתליה.
  45. ^ בשבת לחצר המעורבת כשאר כתבי הקדש
  46. ^ שתקנו חכמים, כגון תשעה של ראש השנה שיש בהן מלכיות וזכרונות ושופרות
  47. ^ מפרשיות הרבה שכותבין בהן את מקראות של רפואה
  48. ^ שֵׁם
  49. ^ יקוץ מקום השם
  50. ^ סתם בית הכסא שלהן בשדות
  51. ^ אי שקיל ליה מיניה, דשרי למיעל בהן לבית הכסא משום פיקוח נפש
  52. ^ תכשיטו הוא, הלכך
  53. ^ אי נמי מייתי ליה ארבע אמות בידים
  54. ^ לא מחייב