ביאור:בבלי שבת דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם לא שכיחא שכרות [1], הכא [2] שכיחא שכרות [3]; אי נמי: במנחה, כיון דקביעא לה זימנא - מירתת ולא אתי למפשע; ערבית, כיון דכולא ליליא זמן ערבית - לא מירתת, ואתי למפשע.

מתקיף לה רב ששת: טריחותא למיסר המייניה? ועוד: ליקו הכי וליצלי משום שנאמר (עמוס ד יב) [לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך] הכון לקראת אלהיך ישראל [4]!

רבא בר רב הונא רמי פוזמקי [5] ומצלי, אמר 'הכון לקראת וגו';

רבא שדי גלימיה [6] ופכר ידיה [7] ומצלי, אמר: כעבדא קמיה מריה.ע"א

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא - שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה; כי איכא שלמא - לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: 'הכון לקראת אלהיך ישראל'.ע"א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר: מניחין חיי עולם [8] ועוסקים בחיי שעה [9]?

והוא סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד.ע"א

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, והוו עסקי בשמעתא; נגה [10] לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמיה [11]; קרי עליה רבי זירא (משלי כח ט): "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".ע"א

מאימתי התחלת דין?

רבי ירמיה ורבי יונה: חד אמר משיתעטפו הדיינין [12], וחד אמר משיפתחו בעלי דינים;

ולא פליגי: הא דעסקי ואתו בדינא [13], הא דלא עסקי ואתו בדינא;

רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי [14], וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי: אי איכא דאית ליה דינא - ליעול וליתי.ע"א

רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש לבייהו [15]; תנא להו רב חייא בר רב מדפתי [16]: (שמות יח יג) [ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם] ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב; וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית: כתיב הכא 'ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב' וכתיב התם (בראשית א ה) [ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.ע"א

[17]

עד מתי יושבין בדין?

אמר רב ששת: עד זמן סעודה.

אמר רב חמא: מאי קרא? - דכתיב (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו [18]; (קהלת י יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי: בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין.ע"א

תנו רבנן: 'שעה ראשונה מאכל לודים [19],

שניה מאכל לסטים,

שלישית מאכל יורשין [20],

רביעית מאכל פועלים,

חמישית מאכל כל אדם.

איני! והאמר רב פפא 'רביעית זמן סעודה לכל אדם'?

אלא רביעית מאכל כל אדם

חמישית מאכל פועלים,

ששית מאכל תלמידי חכמים;ע"א

מכאן ואילך כזורק אבן לחמת [21]'.

אמר אביי: לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה.ע"א

אמר רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ.

מיתיבי [תוספתא ברכות פ"ב מ"כא]: 'הנכנס לבית המרחץ [22]: מקום שבני אדם עומדין לבושין [23] - יש שם מקרא [24] ותפלה, ואין צריך לומר שאילת שלום, ומניח תפילין, ואין צריך לומר שאינו חולץ;

מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין - יש שם שאילת שלום, ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה;

מקום שבני אדם עומדין ערומים - אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפלה, וחולץ תפילין [25], ואין צריך לומר שאינו מניחן'? [26]

כי קאמר רב אדא בר אהבה - במרחץ שאין בו אדם.

והא אמר רבי יוסי בר חנינא: 'מרחץ שאמרו - אף על פי שאין בו אדם; בית הכסא שאמרו - אף על פי שאין בו צואה [27]'?

אלא כי קאמר רב אדא – בחדתי [28].

והא מבעיא בעא ליה רבינא: הזמינו לבית הכסא מהו? יש זימון או אין זימון? ולא איפשיטא ליה, לאו הוא הדין למרחץ?

לא דילמא


עמוד ב

שאני בית הכסא, דמאיס [29].

אין שם שאילת שלום - מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא, דאמר 'אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר (שופטים ו כד) [ויבן שם גדעון מזבח לה’] ויקרא לו [30] ה' שלום [עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי].

אלא מעתה, הימנותא [31] נמי אסור למימר בבית הכסא, דכתיב: (דברים ז ט) [וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים] האל הנאמן [שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו לאלף דור]; וכי תימא הכי נמי, והאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: שרי למימר הימנותא בבית הכסא?

התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן 'אלהא מהימנא', הכא שם גופיה איקרי 'שלום', דכתיב ויקרא לו ה' שלום.ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הנותן מתנה לחבירו - צריך להודיעו [32], שנאמר (שמות לא יג) [ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם] לדעת כי אני ה' מקדשכם [33].ע"א

תניא נמי הכי: ' (שמות לא יג) [ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם] לדעת כי אני ה' מקדשכם - אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל; לך והודיעם!ע"א מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו ';ע"א

מאי עביד ליה?

אמר אביי: שאיף ליה משחא [34] ומלי ליה כוחלא [35].

והאידנא, דחיישינן לכשפים [36] מאי?

אמר רב פפא: שאיף ליה מאותו המין.ע"א

איני! והאמר רב חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחבירו אינו צריך להודיעו, שנאמר (שמות לד כט) [ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר] ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו!?

לא קשיא: הא במילתא דעבידא לאגלויי [37], הא במילתא דלא עבידא לאגלויי.

והא שבת, דעבידא לגלויי?

מתן שכרה לא עביד לגלויי [38].ע"א

רב חסדא [39] הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא [40], אמר: כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא [41] משמיה דרב - יהיבנא ליה ניהליה.

אמר ליה רבא בר מחסיא: הכי אמר רב: הנותן מתנה לחבירו - צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם.

יהבה ניהליה.

אמר: חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי?

אמר ליה: אין!

אמר ליה: היינו דאמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא [42].

אמר ליה: אמר רב הכי: בתרייתא עדיפא לי מקמייתא, ואי הוה נקיטנא אחריתי - יהיבנא לך.ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים: שבשביל משקל שני סלעים מילת [43] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה [44], שמתוך שישיבתה קרובה - עונותיה מועטין,ע"א שנאמר (בראשית יט כ) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער [אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי]; מאי 'קרובה'? אילימא קרובה = דמיקרבא [45] וזוטא [46], והא קא חזו לה [47]!? אלא מתוך שישיבתה קרובה* - עונותיה מוצערין.ע"א

אמר רבי אבין: מאי קרא? - דכתיב 'אמלטה נא שמה'; נ"א בגימטריא חמשים וחד הוי, ושל סדום חמשים ותרי,ע"א ושלוָתָהּ [48] [עד שהיתה מלחמה] -

  • [הסבר רש"י בסוף הקטע, בתחילת דף יא,א]

הערות[עריכה]

  1. ^ אין דרך להשתכר מבעוד יום, לפיכך גומר ויתפלל
  2. ^ אבל בלילה
  3. ^ עשוי להשתכר בסעודתן
  4. ^ התנאה לפניו
  5. ^ נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצו"ס
  6. ^ משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב
  7. ^ חובק ידיו באצבעותיו; מרצי"ר בלע"ז, כאדם המצטער מאימת רבו
  8. ^ תורה
  9. ^ תפלה - צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות
  10. ^ איחר
  11. ^ ממהר לעמוד
  12. ^ כשפותחין בדין, מאימת שכינה, ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן, ותהא דעתן מיושבת עליהם
  13. ^ בדין אחר, וכבר מעוטפים הן, וכשנגמר אותו דין - בא לפניהם דין אחר סמוך למנחה - הויא התחלתן משיפתחו בעלי הדין בטענות, דהכא ליכא למימר משיתעטפו
  14. ^ שעליית בית המדרש נשען עליהם
  15. ^ מצטערין שלא עסקו אותו היום בתורה
  16. ^ שגדול שכר הדיינים ולא יצטערו*
  17. ^ *ולי נראה דאין זה [משמעות] לשון 'לבייהו', אלא לשון 'חלש דעתייהו'; ולשון 'חלש לבייהו' = לשון תענית הוא: שלא סעדו כל היום, תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולידון כל היום אלא מקצת היום, ומה שאמר מן הבקר עד הערב מדרש הוא: שחשוב הדבר כמעשה בראשית, שנאמר בו 'ערב' ו'בוקר'.
  18. ^ שמלכך = דיינך: שהדיין קרוי 'מלך', שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד)
  19. ^ אומה שקורין קנלינ"ש, ואוכלי אדם הן, והם רעבתנין
  20. ^ יורשי הון רב שלא טרחו בו, ואין עסוקים ודואגין לשוט אחרי מזונות ולעסוק במלאכה
  21. ^ קשה לגוף ולי נראה לא קשה ולא יפה
  22. ^ מרחצאות שלהן - שלשה חדרים היו לו: פנימי להזיע ולהשתטף, אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו, ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת המרחץ
  23. ^ אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון
  24. ^ קרית שמע
  25. ^ מראשו, ואין צריך לומר שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניח
  26. '^ והא דתני ואין צריך לומר כו' - איידי דבעי למיתני מציעתא 'ואינו מניח ואינו חולץ', שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא, ומקצת תורת מרחץ עליו, הלכך היו בראשו - אין צריך לחלוץ; היה אוחזן - אסור להניחן שם בראשו, אלא יוצא לחיצון ומניחן
  27. ^ שפינוה משם
  28. ^ שלא רחץ בו אדם מעולם אלא שהזמינו לכך
  29. ^ ושם מגונה עליו, משום הכי מספקא לן בהזמנתו
  30. ^ גדעון להקב"ה
  31. ^ להזכיר אמונה בבית הכסא
  32. ^ "מתן פלוני אתן לך"; וזהו דרך כבוד, דשמא יתבייש לקבלה, ומתוך כך מתרַצין בדברים ואינו בוש בדבר; וכן אם נתנה בביתו שלא מידיעתו - צריך להודיעו שמידו באה לו, שמתוך כך יהא אוהבו
  33. ^ להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם
  34. ^ ישפשפנו בשמן בין עיניו
  35. ^ נותן כחול סביב עינו וכן לשונו בתלמוד; דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן, ויאמר לה התינוק "פלוני עשה וגם פת נתן לי"
  36. ^ שתחשדנו שכשפו
  37. ^ מי נתנו לו
  38. ^ והוא הודיעם [על ידי משה] בעל פה מה שכרה
  39. ^ רב חסדא כהן הוה, כדאמרינן (ברכות פ"ו דף מד:), גבי עיר אחת היתה בארץ ישראל ובה שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות, ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא
  40. ^ זוג של זרוע לחיים וקיבה שנתנה לו, ורשאי להאכילן לישראל; ואף על גב דרב חסדא בחוצה לארץ הוה - לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן הזה, דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי (ברכות דף כב.): כרבי יאשיה בכלאים, וכרבי יהודה בטבילת בעלי קריין לתלמוד תורה, וכרבי אלעאי בראשית הגז שהיה אומר אינו נוהג אלא בארץ, וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא נהוג כרבי אלעאי; ובימי רב נחמן בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז, ולא במתנות; והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות, וכי היכי דאחזו במנהג בראשית הגז בימי רב נחמן ולא מחינא בהו ונהגנא כולא כוותיה - השתא דנהוג אף במתנות; לא משנינן מנהגא
  41. ^ חדשה שלא שמעתיה
  42. ^ מעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו, כלומר: לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו - אתה מחזר אחריהם
  43. ^ 'משקל שני סלעים' לאו דוקא נקט; בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי: כתונת פסים - סביב פס ידו נתן מילת, ולא כל הכתונת
  44. ^ שנתיישבו בה מקרוב, כלומר: עיר חדשה
  45. ^ לנוס שם
  46. ^ ולא צריכין אתם להקפיד על קיומה
  47. ^ למה ליה למימר להו
  48. ^ האמורה בה: גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה וגו' (יחזקאל טז מט), וכתיב (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט [ולא שזפתו עין איה] (איוב כח ח) לא הדריכוהו [בני שחץ לא עדה עליו שחל]