ביאור:בבלי שבת דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

עשרים ושש, דכתיב (בראשית יד ד) שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו (בראשית יד ה) ובארבע עשרה שנה [בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים] [1].ע"א [2]

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת - לסוף חרבה, שנאמר (עזרא ט ט) [כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה] לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו [ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם] [3]; והני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי [4] לית לן בה.ע"א

אמר רב אשי: אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה [5].

והא חרבה?

מאותו עון לא חרבה.ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: תחת ישמעאל [6] ולא תחת נכרי [7]ע"א, תחת נכרי ולא תחת חבר [8]ע"א, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכםע"א, תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה [9]ע"א.

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל חולי [10] - ולא חולי מעים, כל כאב [11] - ולא כאב לב, כל מיחוש [12] - ולא מיחוש ראש, כל רעה - ולא אשה רעה.ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין - אין מספיקים לכתוב חללה של רשות [13]!ע"א

מאי קראה?

אמר רב משרשיא: (משלי כה ג): "שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר".ע"א

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת.

אמר רב חסדא: ובו ביום.

ואמר רב יוסף: אפילו בשבת.

רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי, עבדי ליה עיגלא תילתא [14];ע"א אמרו ליה: לטעום מר מידי!ע"א

אמר להו: בתענית יתיבנא.ע"א

אמרו ליה: ולא סבר ליה מר להא דרב יהודה, דאמר רב יהודה: לוה אדם תעניתו ופורע?ע"א

אמר להו: תענית חלום הוא, ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'יפה תענית לחלום כאש לנעורת', ואמר רב חסדא 'ובו ביום', ואמר רב יוסף 'אפילו בשבת'!ע"א

ואם התחילו אין מפסיקין; מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה:

הא תנא ליה רישא '[15] אין מפסיקין' [16]!?

סיפא אתאן לדברי תורה [17], דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה - מפסיקין [18] לקרית שמע [19] ואין מפסיקין לתפלה.

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו - מפסיקין לקרית שמע ולתפלה [20].

והתניא [תוספתא ברכות פ"ב מ"ו]: כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לקרית שמע?

כי תני ההיא - בעיבור שנה, דאמר רב אדא בר אהבה, וכן תנו סבי דהגרוניא: אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה [21] - לא היינו מפסיקין לא לקריאת שמע ולא לתפלה. [בתוספתא מסכת ברכות [22] פרק ב הלכה ו כתוב: והיו עסוקין בצרכי צבור לא היו מפסיקין]

משנה:

לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא [23], ולא הלבלר בקולמוסו;

ולא יפלה את כליו [24],

ולא יקרא לאור הנר [25];

באמת אמרו: החזן רואה היכן תינוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא.

[26]

כיוצא בו [27]: לא יאכל הזב עם הזבה [28] מפני הרגל עבירה [29].

גמרא:

תנן התם [עירובין פ"י מ"ו, דף צט,א]: 'לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים [30], ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אבל אם הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה – מותר;


עמוד ב

וכן בגת' [31].

איבעיא להו: כרמלית [32] מאי [33]?

אמר אביי: היא היא [34]!

רבא אמר: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה [35]?!

אמר אביי: מנא אמינא לה? - דקתני וכן בגת; מאי גת? אי רשות היחיד [36] - תנינא, אי רשות הרבים [37] - תנינא!? אלא, לאו כרמלית!?

רבא אמר: וכן בגת - לענין מעשר [38]; וכן אמר רב ששת: וכן בגת לענין מעשר, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ד]: שותין על הגת בין על החמין [39] בין על הצונן, ופטור - דברי רבי מאיר; רבי אלעזר ברבי צדוק מחייב; וחכמים אומרים: על החמין חייב, על הצונן פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר.

תנן: לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא, מאי? לאו דתחובה לו בבגדו [40]?

לא! דנקיט ליה בידיה.

תא שמע: לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו, מאי? לאו בערב שבת?

לא, כי תניא ההיא - בשבת [41].

והתניא: לא יצא החייט במחטו התחובה בבגדו בערב שבת עם חשיכה?

הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר: אומן [42] דרך אומנתו [43] – חייב [44], דתניא: 'לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו, ולא נגר בקיסם שבאזנו [45], ולא סורק [46] במשיחה שבאזנו [47], ולא גרדי באירא שבאזנו [48], ולא צבע בדוגמא שבצוארו [49], ולא שולחני בדינר שבאזנו [50]; ואם יצא - פטור אבל אסור, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אומן דרך אומנתו – חייב, ושאר כל אדם – פטור.'

תני חדא: 'לא יצא הזב בכיסו [51], ואם יצא - פטור אבל אסור', ותניא אידך: לא יצא, ואם יצא - חייב חטאת!?

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי יהודה [52].

אמר ליה אביי: אימור דשמעת ליה לרבי מאיר במידי דלאו היינו אורחיה [53], במידי דהיינו אורחיה [54], מי שמעת ליה [55]? דאי לא תימא הכי [56], אלא מעתה הדיוט שחקק קב בבקעת בשבת [57] לרבי מאיר הכי נמי דלא מחייב [58]? [59]!

אלא אמר רב המנונא: לא קשיא: כאן בזב בעל שתי ראיות [60], כאן בזב בעל שלש ראיות.

מאי שנא זב בעל שתי ראיות דחייב? דמיבעי ליה לבדיקה? זב בעל שלש נמי מיבעי ליה - לספירה [61]!?

לא נצרכא [לחייב] אלא לבו ביום [62].

והא מיבעי ליה כדי שלא יטנפו כליו!?

אמר רבי זירא: האי תנא [שאמר פטור אבל אסור] - הוא דאמר כל אצולי טינוף לא קא חשיב [63], דתנן [64]: 'הכופה קערה על הכותל [65]: אם בשביל שתודח הקערה - הרי זה ב'כי יותן' (ויקרא יא לח: וכי יֻתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם) [66], אם בשביל

הערות[עריכה]

  1. ^ שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר - אין זו שלוה, ושלש עשרה שנה מרדו אין זו שלום, שהיו בהן מלחמות - הרי כ"ה שנים; ושנת כ"ו נהרג כדרלעומר והיתה בשלוה כ"ו הנותרים מנ"ב
  2. ^ שישיבתה קרובה. שנה אחת קדמה לה סדום, כדמפרש: של סדום חמשים ושתים, דעל כרחך בוני מגדל בארץ שנער היו, ולא היה ישוב בעולם אלא באותה בקעה, כדכתיב (בראשית יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' [פסוק ב] ויהי בנסעם מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרים כשנתפלגו [פסוקים ח,ט] ובנו להם עיירות; ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא חמשים ושתים שנה, שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות, כדתניא בסדר עולם: אמר רבי יוסי: נביא גדול היה עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית יא כה) ואם תאמר בתחלת ימיו - והלא יקטן אחיו קטן ממנו, והוליד משפחות, ונתפלגו; ואם תאמר באמצע ימיו - לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש: נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו! צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם, וכשחרב סדום שנת צ"ט לאברהם, שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן מאת שנה וגו' (בראשית כא ה).
  3. ^ לרומם בית אלהינו - ועל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה
  4. ^ בירניות ומגדלים
  5. ^ רב אשי ראש ישיבה היה במתא מחסיא ומנעם מלהגביה בתיהם יותר מבית הכנסת
  6. ^ לשמשו
  7. ^ אדומים, שהיו רשעים יותר
  8. ^ אומה מבני פרסיים
  9. ^ תלמיד חכם, אם יקניטנו – יענישנו; וכן יתום ואלמנה, מפני שדמעתן מצויה
  10. ^ הוא חולי ארוך המנוונה והולך ומתיש כח כגון אשתא וחולי הראש
  11. ^ הוא ההולך ובא כגון כאב שן כאב מכה
  12. ^ חששא בעלמא לפי שעה וקל
  13. ^ עומק לבם, שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים - והכל ביום אחד
  14. ^ שלישי לבטן, שהוא משובח, מפני שהבהמה בקטנותה אינה עדיין בכחה, והולד ראשון ושני אינו בריא
  15. ^ אם התחילו
  16. ^ וגבי תפלה קיימינן, ולמה ליה למיהדר למיתני ואין מפסיקין לתפלה
  17. ^ ומילתא אחריתי נקט
  18. ^ תורתן
  19. ^ דזמנה דאורייתא: ובשכבך ובקומך (דברים ו ז; יא,יט)
  20. ^ אנו, הואיל ומפסיקין תורתנו לאומנתנו - כל שכן שנפסיק לתפלה
  21. ^ שהיו עולים שבעה לעלייה ונושאין ונותנין אם השנה ראויה וצריכה להתעבר, כדאמר בסנהדרין (יא:) על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה
  22. ^ ליברמן
  23. ^ משתחשך
  24. ^ מבער כנים מבגדיו, דמתרגמינן בערתי - פליתי (דברים כו יג-יד); ו(לקמן יב.) מפרש טעמא
  25. ^ בספר, שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה - ונמצא מבעיר בשבת
  26. ^ החזן - חזן הכנסת המקרא שבעה הקוראים בתורה, ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחר, ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו - והן קורין בסדר לאור הנר בבית הכנסת, ויודע שהיא פרשה של שבת זו לשון אחר חזן: מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר והיכא יסיימו פרשיותיהן
  27. ^ לעשות הרחקה לעבירה, אמרו
  28. ^ וכל שכן טהור עם הזבה
  29. ^ מפני שמתוך שמתיחדין - יבא לבעול זבה שהיא בכרת
  30. ^ לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויושיט פיו וראשו לרשות הרבים לאחוז כלי ולשתות, גזרה שמא יוציא הכלי אליו ונמצא מתחייב חטאת
  31. ^ לקמיה מפרש לה
  32. ^ כגון בקעה, דמדרבנן הוא דאסור להכניס ולהוציא
  33. ^ מהו לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ויושיט ראשו לכתחלה לתוכו וישתה
  34. ^ כשם שאסרנו זו במשנתנו - כך זו אסורה
  35. ^ הושטת ראשו אטו הוצאת כלי
  36. ^ כגון גבוה עשרה, וקאמר דלא יעמוד ברשות הרבים וישתה לתוכה
  37. ^ כגון אינה גבוה שלשה
  38. ^ דשתיה על הגת ממש: שלא עקרו משם להוציאו חוצה - הויא שתיית עראי, ופטור ממעשר כל זמן שלא ירד לבור שהוא גמר מלאכתו למעשר; אבל להוציאו משם - הוי קבע: שאין בדעתו להחזיר המותר, ואף על גב דלא נגמר מלאכתו למעשר - אסור
  39. ^ שמזגו בחמין - שוב אינו ראוי להחזיר המותר שלא יחמיץ את היין מחמת החמין
  40. ^ שאין דרך הוצאה בכך, ואפילו הוציאה לרשות הרבים משחשכה - שבות בעלמא הוא, וקא גזור סמוך לחשכה אטו חשכה; אלמא גזרינן לאיסור שבת גזירה לגזירה
  41. ^ בשבת עצמה, דחדא גזירה איכא: גזירה תחובה בבגדו אטו היכא דמפיק בידים
  42. ^ המוציא
  43. ^ שהוא רגיל לצאת לפרקים כן בחול
  44. ^ [אם יצא בשבת, ולכן אסור בערב שבת משום גזירה אחת]דהשתא לדידיה ליכא אלא חדא גזירה: דגזרינן סמוך לחשכה אטו חשכה
  45. ^ קיסם ארוך ושוה כעין סרגלא שמשרטטין בה ספרים שקורין ויר"א [סרגל] בלע"ז, ובו משוין את הנסרים, כדרך נגרים שלנו משוים בנטיית קו
  46. ^ בגדים, שקורין פיליר"ש [כבסי הבגדים]
  47. ^ במשיחה הוא קושר הקוצים שקורין קרדונ"ש, וגם את הבגד תופר ומחבר בו שני ראשין כשמותחו על יתדות האומנות לחובטו במקלות, לזקוף את שערו
  48. ^ 'אירא' הוא צמר או צמר גפן שסותם בו פי הקנה לאחר שהניח בתוכו פקעויות הערב, ומשייר בנקב מלא חוט לאריג, וזורקו לקנה, והפקיע מתגלגל לתוכו ולצאת אינה יכולה, שנסתם הנקב
  49. ^ מעט צמר צבוע אדום, ומעט צבוע שחור, וכן בכל מיני צבע שמראה בהם דוגמא לאחֵר: "כזה תרצו או כזה תרצו?"
  50. ^ ולי נראה שכל השנויין כאן אינו אלא שנותנין אותו בני האומנות עליהן בצאתם לשוק כדי שיכירו מאיזו אומנות הוא וישכרוהו למלאכה
  51. ^ כיס שעושין לזב וקושרו לפי האמה לקבל בו את הזוב
  52. ^ דזו דרך הוצאתו [של הזב] בחול
  53. ^ כגון כל אלו השנוין למעלה: אין דרך הוצאתו אלא ביד אפילו לאומן אלא בשעה שהוא רוצה להכריז לעצמו שהוא אומן
  54. ^ אבל כיס לזב - אין דרך הוצאתו אלא בכך
  55. ^ דפטור
  56. ^ דמודה רבי מאיר במי שכל דרכו בכך
  57. ^ הואיל ואינו אומן ואין דרך חקיקה בכך
  58. ^ הכי נמי דפטור לרבי מאיר? אם כן לא מחייב רבי מאיר בשבת אלא אומנין
  59. ^ אלא על כרחיך הואיל וכל דרך חקיקתו של זה בכך – מיחייב, והכא נמי: הואיל וכל דרך הוצאה זו לזה בכך - חייב
  60. ^ זב בעל שתי ראיות חייב, לפי שהכיס צריך לו לבדוק עצמו אם יראה עוד שלישית ויהיה זב גמור לקרבן; וכיון דצריכה לו - הויא ליה לדידיה דרך הוצאתו בכך
  61. ^ דכתיב (ויקרא טו יג) וכי יטהר הזב וספר לו שבעת ימים = שבעה נקיים, וצריך הוא לכיס לברר לו היום בנקיות: שאילו יראה באחד מהן - יסתור את הכל, דבעינן רצופין, דכתיב [שם] לטהרתו: טהרה אחת לכולן: שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן
  62. ^ באותו יום שבת ראה הראיה שלישית, דשוב אינו צריך לכיס כל אותו היום, שאין אותו יום ממנין הנקיים
  63. ^ הלכך לאו דרך הוצאה היא לו
  64. ^ מכשירין פ"ד מ"ג
  65. ^ שיורדין גשמים עליו
  66. ^ דאחשבינהו להנך משקין: הראה בדעתו שצריך להן, ואף על גב דלא ניחא ליה נפילה שנפלו על הפירות לאחר זמן - הוי מוכשרין, דתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון - מכשיר