ביאור:בבלי שבת דף קכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ידו על כתף חבירו, ויד חבירו על כתיפו [1], ותולה ומפשיט.'

גלוסטרא - דתנן [עירובין פ"י מ"י]: 'נגר שיש בראשו גלוסטרא [2], רבי יהושע אומר: שומטה מן פתח זה ותולה בחבירו בשבת [3]; רבי טרפון אומר: הרי הוא ככל הכלים ומיטלטל בחצר.'

מדוכה - הא דאמרן [4].

אמר רבה: ממאי? דילמא לעולם אימא לך - לאחר התרת כלים נשנו; קנים טעמא מאי [5] - משום איעפושי [6]; בהאי פורתא לא מיעפש [7]; מקלות - אפשר כרבי אל[י]עזר [8]; גלוסטרא - כדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בחצר שאינה מעורבת עסקינן [9]: רבי יהושע סבר: תוך הפתח [10] כלפנים דמי, וקמטלטל מנא דבתים בחצר [11]. ורבי טרפון סבר: תוך הפתח כלחוץ דמי, ומנא דחצר בחצר קא מטלטל; מדוכה - רבי נחמיה היא [12].

משנה:

כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך;

רבי נחמיה אומר: אין ניטלין אלא לצורך.

גמרא:

מאי לצורך [13] מאי שלא לצורך?

אמר רבה: לצורך [14] דבר שמלאכתו להיתר [15] לצורך גופו; שלא לצורך = דבר שמלאכתו להיתר [16] לצורך מקומו; ודבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו - אִין, לצורך מקומו – לא; ואתא רבי נחמיה למימר: ואפילו דבר שמלאכתו להיתר, לצורך גופו - אִין, לצורך מקומו – לא [17].

אמר ליה רבא: לצורך מקומו, שלא לצורך קרית ליה?

אלא אמר רבא: לצורך =- דבר שמלאכתו להיתר, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו; שלא לצורך = ואפילו מחמה לצל, ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו - אִין, מחמה לצל – לא' ואתא רבי נחמיה למימר: ואפילו דבר שמלאכתו להיתר, לצורך גופו ולצורך מקומו – אִין, מחמה לצל - לא. [18]

יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חנינא ויתבי וקאמרי: לרבה אליבא דרבי נחמיה [19], הני קערות [20] היכי מטלטלינן [21]?

אמר להו רב ספרא: מידי דהוה אגרף של רעי.

אמר ליה אביי לרבה: למר, אליבא דרבי נחמיה, הני קערות היכי מטלטלינן להו?

אמר ליה: רב ספרא חברין תרגמה: מידי דהוה אגרף של רעי.

איתיביה אביי לרבא: מדוכה, אם יש בה שום - מטלטלין אותה, ואם לאו - אין מטלטלין אותה [22]?

הכא במאי עסקינן - מחמה לצל.

איתיביה: ושוין שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו!?

הכא נמי מחמה לצל. והא דתנן: 'אין סומכין את הקדירה בבקעת, וכן בדלת [23]', והא בקעת דביום טוב - דבר שמלאכתו להיתר הוא [24], אלמא: דבר שמלאכתו להיתר, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אסור!

[25] התם מאי טעמא? - כיון דבשבת דבר שמלאכתו לאיסור הוא, גזירה יום טוב אטו שבת [26]; וכי תימא 'שבת גופיה תישתרי, דהא דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו שרי' - הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו [אבל] היכא דליכא תורת כלי עליו - לא.

ומי גזרינן? והתנן [ביצה פ"ה מ"א]: משילין פירות [27] דרך ארובה ביום טוב [28], אבל לא בשבת!?

[29] ומי לא גזרינן? והתנן [מגילה פ"א מ"ה]: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד!

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא [30] – רבי אליעזר, הא [31] - רבי יהושע [32], דתניא [תספתא ביצה פ"ג מ"ב [ליברמן]]: 'אותו ואת בנו שנפלו לבור, רבי אליעזר אומר: מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו, והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות; רבי

יהושע אומר: מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו, ומערים ומעלה את השני. רצה - זה שוחט, רצה - זה שוחט'.

ממאי?: דילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם - אלא

דאפשר לפרנסה, אבל היכא דלא אפשר לפרנסה – לא; אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם - דאפשר בהערמה [33], אבל היכא דלא אפשר בהערמה [34] – לא?

אלא אמר רב פפא: לא קשיא, הא - בית שמאי, הא [35] - בית הלל, דתנן [ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי אומרים:


עמוד ב

אין מוציאין [36] את הקטן ואת הלולב ואת ספר תורה לרשות הרבים [37], ובית הלל מתירין'.

אימר דשמעת להו לבית שמאי הוצאה - טלטול מי שמעת להו [38]?

וטלטול גופיה, לאו משום הוצאה היא [39]?

ואף רב סבר לה להא דרבא [40], דאמר רב: 'מֵר [41] שלא יגנב [42] - זהו טלטול שלא לצורך, ואסור [43]'; טעמא - שלא יגנב, אבל לצורך גופו ולצורך מקומו - מותר.

איני! והא רב כהנא איקלע לבי רב, ואמר: 'אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה', [44] לאו למימרא דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו - אִין, לצורך מקומו – לא [45]?

הכי אמר להו: שקולו שותא מקמי כהנא [46]; ואי בעית אימא: התם מחמה לצל הוה [47].

רב מרי בר רחל הוה ליה ההיא בי סדיותא [48] בשמשא [49]; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מהו לטלטולינהו?

אמר ליה: שרי [50].

אית לי אחרינא [51]?

חזו לאורחין.

אית לי נמי לאורחים?

אמר ליה: גלית אדעתך דְכְרַבָּה סבירא לך [52]; לכולי עלמא - שרי, לדידך – אסיר.

[53]

אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: מכבדות [54] של מילתא [55] - מותר לטלטלן בשבת, אבל של תמרה [56] – לא [57]; רבי אלעזר אומר: אף של תמרה; במאי עסקינן? אילימא לצורך גופו [58] ולצורך מקומו - בהא לימא רב של תמרה לא? והא רב כרבא סבירא ליה! אלא מחמה לצל? בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה [59]?

לעולם מחמה לצל, אימא: 'וכן אמר רבי אלעזר [60]'.

משנה:

כל הכלים הניטלין בשבת - שבריהן ניטלין עמהן, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה [61]: שברי עריבה - לכסות בהן את פי החבית, שברי זכוכית - לכסות בהן את פי הפך.

רבי יהודה אומר: בלבד שיהו עושין מעין מלאכתן: שברי עריבה - לצוק לתוכן מקפה [62], ושל זכוכית - לצוק לתוכן שמן.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: מחלוקת - שנשברו מערב שבת, דמר סבר: מעין מלאכתן – אִין, מעין מלאכה אחרת – לא' ומר סבר: אפילו מעין מלאכה אחרת, אבל נשברו בשבת - דברי הכל מותרין: הואיל ומוכנין על גבי אביהן [63] - מותר.

מותיב רב זוטראי: מסיקין בכלים [64] ואין מסיקין בשברי כלים [65]'; דנשברו אימת? אילימא דנשברו מערב יום טוב - עצים בעלמא נינהו [66]! אלא, לאו ביום טוב, וקתני מסיקין בכלים ואין מסיקים בשברי כלים' [67]?!

אלא, אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר שמואל: מחלוקת שנשברו בשבת, דמר סבר: מוכן הוא [68], ומר סבר: נולד הוא [69]; אבל מערב שבת - דברי הכל מותרין, הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום.

תני חדא: מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, ותניא אידך: כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים, ותניא אידך: אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים!?

הא [70] - רבי יהודה [71], הא [72] - רבי שמעון [73], הא [74] - רבי נחמיה [75].

אמר רב נחמן: הני ליבני דאישתיור מבניינא [76] - שרי לטלטולינהו, דחזו למיזגא עלייהו; שרגינהו [77] - ודאי אקצינהו [78].

אמר רב נחמן אמר שמואל: חרס קטנה - מותר לטלטל בחצר [79], אבל בכרמלית – לא [80].

ורב נחמן דידיה אמר: אפילו בכרמלית [81], אבל ברשות הרבים - לא.

ורבא אמר: אפילו ברשות הרבים [82].

ואזדא רבא לטעמיה: דרבא הוה קאזיל בריתקא [83] דמחוזא; אתווסאי מסאניה טינא [84]; אתא שמעיה, שקל חספא וקא מכפר [85] ליה;

רמו ביה רבנן קלא!

אמר: לא מיסתייא דלא גמירי [86], מיגמר נמי מגמרי [87]?: אילו בחצר הואי - מי לא הוה חזיא לכסויי ביה מנא? הכא נמי - חזיא לדידי [88].

אמר רב יהודה אמר שמואל: מגופת חבית שנכתתה [89] - מותר לטלטל בשבת.

תניא נמי הכי: 'מגופה [90] שנכתתה [91] - היא [92] ושבריה [93] מותר לטלטלה בשבת [94]; ולא יספות ממנה שבר [95] לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה, ואם זרקה [96] באשפה - [97] אסור.'

מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, זריק ליה לגלימיה [98] - הכי נמי דאסור [99]?

אלא אמר רב פפא:

הערות[עריכה]

  1. ^ דלא מטלטלי מקלות
  2. ^ שראשה עב וראוי לדוך בו שום, ונועלין בו דלת
  3. ^ ואף על גב דצריך לגופו, לתלותו בחברו ולנועלה בו - שומטו על ידי גרירה; אבל טלטול גמור לא, ואף על פי שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו
  4. ^ לעיל, אף על גב דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו - שינויי דחיקי נינהו, אלא קודם התרת כלים נשנו
  5. ^ מסדרין אותם במערכה
  6. ^ דלא סמכינן אניסא
  7. ^ ומשום ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת, והחדשה משבת למוצאי שבת - לא מיעפשי
  8. ^ מניח ידו על כתף חבירו
  9. ^ שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו: דכלים ששבתו בבתים - אסור להוציאן לחצר, וששבתו בחצר - מותר לטלטלן בחצר, שהחצר כולו רשות לעצמו הוא, והבתים מיוחדים לכל איש ביתו
  10. ^ שנטל הנגר משם
  11. ^ הלכך שומטה אין, דטלטול מן הצד היא, אבל טלטול גמור - לא
  12. ^ דאמר ובעירובין (לה,א): אפילו טלית ואפילו תרווד - אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד
  13. ^ דשרי תנא קמא
  14. ^ היינו
  15. ^ ומטלטלו
  16. ^ ומטלטלו שלא לצורך גופו, אבל
  17. ^ לצורך גופו - הוא דאישתראי אם צריך לו למלאכת היתר, אבל שלא לצורך גופו, ואף על גב דצריך למקומו – לא; ורבה לטעמיה, דאמר (לעיל קכב,ב) גבי קורנס של נפחים נמי מותר לצורך גופו
  18. ^ ולרבא, דמוקי אליבא דרבי נחמיה דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר - על כרחך האי 'לצורך גופו' = כגון שזה התשמיש מיוחד לו, דתניא לקמן בפרק 'חבית' (שבת קמו א), 'רבי נחמיה אומר: אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן'; וצורך מקומו נמי לרבא כצורך גופו ותשמישו דמי; ולרבה, צורך גופו - הוא דשרי רבי נחמיה, ודוקא לתשמיש המיוחד לו, ובין לרבה ובין לרבא דוקא דבר שמלאכתו להיתר, אבל דבר שמלאכתו לאיסור - אפילו לצורך גופו לא שרי רבי נחמיה, דהאי 'צורך גופו' לאו תשמיש המיוחד לו הוא, דהא מיוחד למלאכת איסור.
  19. ^ דאמר דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו לא
  20. ^ לאחר אכילה
  21. ^ לסלקן מלפנינו
  22. ^ בשלמא לרבה - כגון דאין צריך לגופה [אלא למקומה], אלא לדידך אמאי
  23. ^ אוקימנא במסכת ביצה: וכן הדלת אין סומכין בבקעת, וביום טוב קיימי
  24. ^ דלהסקה חזי וקיימא, וקאסר לטלטלה לצורך גופו למלאכה אחרת, וכל שכן לצורך מקומה
  25. ^ ומשני:
  26. ^ טעמא כיון דבשבת אסור - דהא בקעת בשבת מלאכתה לאיסור היא, ביום טוב נמי אסור, גזירה יום טוב אטו שבת
  27. ^ השטוחים על הגג לייבשן, וראה גשמים ממשמשים ובאין
  28. ^ משילן לארץ דרך ארובת הגג, דלא טריחא מילתא, דנופלין מאליהן אלמא דלא גזרינן
  29. ^ ופרכינן:
  30. ^ דתנן אין בין
  31. ^ דתנן משילין, דשרי טירחא ביום טוב משום איבוד ממון
  32. ^ שהתיר להעלות בהמה בהערמה מן הבור
  33. ^ דמיחזי כמאן דעביד לצורך יום טוב
  34. ^ [כגון] גבי משילין, דליכא הערמה לדמויי להתירא
  35. ^ דמשילין
  36. ^ הוצאה שלא לצורך
  37. ^ דלא אישתרי לכתחילה ביום טוב טפי מבשבת אלא אוכל נפש
  38. ^ דמשוי יום טוב לשבת
  39. ^ גירסת רש"י: טלטול לאו לצורך הוצאה: בתמיה, הלכך: אי מזלזלת בטלטול - מזלזלת בהוצאה
  40. ^ דאמר: צורך מקומו כצורך גופו
  41. ^ פושי"ר [מעדר]
  42. ^ דומיא דמחמה לצל
  43. ^ בדבר שמלאכתו לאיסור
  44. ^ למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה
  45. ^ למימרא דהאי דשרי לטלטולי - משום דצורך גופו הוא
  46. ^ דניתוב על מקומה קאמר, וצורך מקומה הוא דהוה
  47. ^ במקום הרע לה היתה, ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה - מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי, ולמקומה לא היה צריך, דלימא שישב במקומה
  48. ^ כרים של לבד, שקורין פילטר"א
  49. ^ בחמה
  50. ^ רבא לטעמיה, דאמר: דבר שמלאכתו להיתר - אף מחמה לצל מותר
  51. ^ איני צריך לגופו
  52. ^ דאמר מחמה לצל אסור
  53. ^ והלכה כרבא, דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי, ודבר שמלאכתו לאיסור - לצורך גופו ומקומו מותר, מחמה לצל ושלא יגנב – אסור.
  54. ^ אישקוב"א [מברשות קטנות], שמכבדים בהן את השולחן
  55. ^ בגדים לכבד שולחן [מפות לשולחן], שמלאכתו להיתר
  56. ^ כעין שלנו, לכבד את הבית
  57. ^ דאסור משום אשווי גומות, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות
  58. ^ למלאכת היתר
  59. ^ דבר שמלאכתו לאיסור, ליכא מאן דשרי מחמה לצל
  60. ^ של מילתא מותר, של תמרה אסור מחמה לצל;
  61. ^ שום מלאכה, ואפילו אינה מעין הראשונה
  62. ^ עבה, דומיא דעיסה מעורבת במים
  63. ^ כשקדש היום
  64. ^ ביום טוב, שהרי ראוין לטלטל, ויטלטל ויתנם לתוך האור
  65. ^ דהוו להו מוקצין, ולא חזו לטלטול
  66. ^ דהא מאתמול להסקה קיימי
  67. ^ ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן, אלא אמרינן: נולד נינהו, ואסירי
  68. ^ כיון דראוי לשום מלאכה
  69. ^ דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי, הלכך: מעין מלאכתו בעינן
  70. ^ מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים
  71. ^ דאית ליה מוקצה ונולד, כלים - לאו מוקצה נינהו, שברים - נולד נינהו
  72. ^ דתני מסיקין בשניהם
  73. ^ דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד
  74. ^ דתניא אף בכלים אין מסיקין
  75. ^ דאמר: אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו, והאי - לאו מיוחד הוא לו: דלאו להסקה קאי
  76. ^ שהשלים בניינו וניתותר, ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם, ותורת כלי עליהם
  77. ^ אי סדרן זו על זו
  78. ^ לצורך בנין אחר
  79. ^ דשכיחי בה כלים, שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי, ותורת כלי עליו
  80. ^ אפילו בתוך ארבע אמות, דלא שכיחי ביה מאני, ולא חזי לכסויי
  81. ^ הואיל ולאו רשות הרבים הוא, שכיחי דאזלי ויתבי התם, וחזי לכסות בו רוק
  82. ^ כיון דבחצר כלי הוא - בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה
  83. ^ שם רשות הרבים
  84. ^ נתלכלך מנעלו בטיט
  85. ^ מקנחו
  86. ^ מה אסור מה מותר
  87. ^ מלמדין שיבוש שבידם לאחרים
  88. ^ לקינוח, ואף על גב דלא שכיח - הרי שם כלי עליו בחצר
  89. ^ החבית
  90. ^ של חבית
  91. ^ החבית
  92. ^ המגופה
  93. ^ של חבית
  94. ^ דחזו לכיסוי מנא
  95. ^ לא יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת, דעביד כלי והוי מכה בפטיש
  96. ^ מגופה זו
  97. ^ בטלה מתורת כלי
  98. ^ בשבת לאשפה
  99. ^ לטלטולי