ביאור:בבלי שבת דף קמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

המנער טליתו [1] בשבת - חייב חטאת [2]; ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי - לית לן בה; ולא אמרן אלא באוכמי [3], אבל בחיורי וסומקי - לית לן בה; והוא דקפיד עלייהו [4].

עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו [5], אמר: קמחללין רבנן שבתא!

אמר להו רב יהודה: נפוצי ליה באפיה, אנן לה קפדינן מידי [6].

אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף, אמר ליה: "הב לי כומתאי [7]"; [חזא דאיכא] טלא עליה, הוה קמחסם [8] למיתבה ליה [9], אמר ליה: נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי.

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת [10] - חייב חטאת [11].

תניא נמי הכי: 'סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת - חייבין חטאת; ולא סוחרי כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך; וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו - חייב חטאת; ולא חנוני בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכו של חנוני לצאת כך; והרטנין [12] יוצאין בסודרין שעל כתיפן; ולא רטנין בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך. אמר רבי יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת, אלא שנימא כרוכה לו באצבעו [13], וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו: אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו.'

דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא: הלכה - אף על פי שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו.

עולא איקלע לבי אסי בר היני, בעו מיניה: מהו לעשות מרזב [14] בשבת?

אמר להו: הכי אמר רבי אלעי: אסור לעשות מרזב בשבת.

מאי 'מרזב'?

אמר רבי זירא: כיסי בבלייתא [15].

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, אמר ליה: הכי מאי?

אמר ליה: אסור [16].

והרי [גירסת רש"י: והכי] מאי [17]?

אמר ליה: אסור.

אמר רב פפא: נקוט האי כללא בידך: כל אדעתא דלכנופי [18] - אסור, כל דלהתנאות [19] – שרי, כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה [20].

כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה, והיו שני צידי טליתו [21] מונחין על כתיפו; אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר: בזו לא חייב רבי מאיר חטאת [22]?

אמר ליה: דקדק רבי מאיר עד כאן [23]? שלשל רבי טליתו [24].

כי אתא רבין אמר: לא יהושע בן זירוז הוה - אלא יהושע בן כפוסאי היה, חתנו של רבי עקיבא; אמר: בזו לא חייב רבי עקיבא חטאת. אמר לו: דקדק רבי עקיבא עד כאן? שלשל רבי טליתו.

כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר: נשאל איתמר [25].

משנה:

הרוחץ במי מערה [26] ובמי טבריא [27] ונסתפג [28] אפילו בעשר אלונטיאות [29] - [30] לא יביאם בידו [31], אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם [32], [33] ומביאין אותן בידן [34].

סכין [35] וממשמשין [36], אבל לא מתעמלין [37] ולא מתגררין [38].

אין יורדין לקורדימא [39], ואין עושין אפיקטויזין [40], ואין מעצבין את הקטן [41], ואין מחזירין את השבר [42];

מי שנפרקה ידו ורגלו [43] - לא יטרפם [44] בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא - נתרפא.

גמרא:

קתני מי מערה דומיא דמי טבריא: מה מי טבריא - חמין, אף מי מערה חמין;

הרוחץ - דיעבד אין, לכתחילה - לא. מכלל


עמוד ב

דלהשתטף כל גופו [45], אפילו לכתחילה - שפיר דמי [46]; מני?

רבי שמעון היא, דתניא: 'לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן, דברי רבי מאיר; רבי שמעון מתיר; רבי יהודה אומר: בחמין - אסור, בצונן – מותר;

ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות:

רישא רבותא קא משמע לן, וסיפא [47] רבותא קא משמע לן: רישא רבותא קא משמע לן - דאפילו הני דלא נפישי בהו מיא, כיון דחד הוא - אתי לידי סחיטה; וסיפא רבותא קא משמע לן: אפילו הני דנפישי בהו מיא, כיון דרבים נינהו - מדכרי אהדדי.

תנו רבנן: 'מסתפג אדם באלונטית, ומניחה בחלון [48], ולא ימסרנה לאוליירין [49] מפני שחשודים על אותו דבר [50].

רבי שמעון אומר: מסתפג באלונטית אחת, ומביאה בידו לתוך ביתו.'

אמר ליה אביי לרב יוסף: הלכתא מאי?

אמר ליה: הא רבי שמעון, הא רבי, הא שמואל, הא רבי יוחנן [51]; רבי שמעון - הא דאמרן; רבי - דתניא: אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג, ומגג לקרפף [52], עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו [53]; שמואל - דאמר רב יהודה אמר שמואל: מסתפג אדם באלונטית, ומביאה בידו לתוך ביתו; רבי יוחנן - דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה, מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו!?

ההוא - כבן חכינאי מתני לה [54].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: האוליירין [55] מביאין בלרי נשים לבי בני [56], ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן. סכניתא [57] - צריך לקשר שני ראשיה [58] למטה [59].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למטה מכתפיים.

אמר להו רבא לבני מחוזא: כי מעבריתו מאני לבני חילא [60] - שרביבו בהו למטה מכתפים [61].

סכין וממשמשין:

תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.

היכי עביד?

רבי חמא בר חנינא אמר: סך ואחר כך ממשמש [62];

רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.

אבל לא מתעמלין:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת [63] מפני שמעמלת [64] ומרפא [65].

אמר רב יהודה אמר רב: כל ימיה של דיומסת [66] עשרים ואחד יום, ועצרת מן המנין.

איבעיא להו: עצרת [67] להאי גיסא, או להאי גיסא [68]?

תא שמע, דאמר שמואל: כולהו שקייני [69] - מדיבחא [יום הזביחה, י"ד בניסן] ועד עצרתא מעלו [70].

דילמא התם הוא - דכמה דקריר עלמא מעלי, אבל הכא משום הבלא הוא: כיון דחמים עלמא - טפי מעלי?

אמר רבי חלבו: חמרא דפרוגייתא [71] ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל [72]; רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם [73], אימשיך בתרייהו [74], איעקר תלמודיה [75]. כי הדר אתא, קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא (שמות יב ב) החדש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] , אמר: "החרש היה לבם"; בעו רבנן רחמי עליה - והדר תלמודיה, והיינו דתנן: 'רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה [76], ואל תאמר שהיא תבא אחריך [77], שחבריך יקיימוה בידך [78], ואל בינתך אל תשען [79].'

תנא: לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו רבי נהוראי - שמנהיר עיני חכמים בהלכה.

אבל לא מתגררין:

תנו רבנן: 'אין גוררין במגררת [80] בשבת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה - גורר כדרכו ואינו חושש.'

רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא [81].

אין יורדין לקורדימא וכו'.

מאי טעמא? - משום פיקא [82].

ואין עושין אפיקטויזין בשבת:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בסם [83], אבל ביד [84] - מותר.

תניא: רבי נחמיה אומר: אף בחול אסור, מפני הפסד אוכלין [85].

ואין מעצבין את הקטן:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לפופי ינוקא [86] בשבת - שפיר דמי.

והאנן תנן אין מעצבין!?

התם בחומרי שדרה [87], דמיחזי כבונה. [88]

ואין מחזירין את השבר:

אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל:

הערות[עריכה]

  1. ^ מן העפר
  2. ^ דזהו ליבונה
  3. ^ שהאבק מקלקל מראיתה, וקפיד עליה
  4. ^ ללובשן עד שינערם
  5. ^ וגלימי אוכמי הוו
  6. ^ לא איכפת לן אם יש עליה אבק, הלכך לאו ליבון הוא
  7. ^ כובעי
  8. ^ לשון לא תחסום (דברים כה),ד
  9. ^ שצריך לנער הטל מעליה
  10. ^ לאחר שנתנה על ראשו, הגביה שיפוליה על כתפיו
  11. ^ שאין זה דרך מלבוש
  12. ^ על שם מקום
  13. ^ שלא יפול מכתפיו
  14. ^ מפרש לקמיה
  15. ^ שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותו כלפי מעלה; פרונצי"ש [שולי הבגד]; ומחזיקין אותן על ידי חוטין, והיינו כמין כיס, וכמו מרזב
  16. ^ משום תקוני מנא
  17. ^ קולט חלוקו (בפניו) בענין אחד, ושואלו "כגון זה מרזב או לא", וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו
  18. ^ שיהא מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם
  19. ^ לפי שעה
  20. ^ אחר שנתעטף - היה מתקנו על גופו ומיישבו; ובחול קאמר, כלומר: אלמא דאורחיה בהכי, והוא הדין לשבת
  21. ^ שבימינו ובשמאלו לצד הקרקע
  22. ^ בתמיה; דאין זה דרך מלבוש אלא דרך משוי
  23. ^ בתמיה: לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה, שאינה מקופלת ואחוריה נופלין למטה מכתפיו, אלא שצידיה היו מונחין על כתפו
  24. ^ הורידה למטה, שקבל דבריו
  25. ^ לא אירע מעשה זה לרבי, אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו, ובקש להתיר, עד שאמרו לפניו משום רבי מאיר חייב חטאת; דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת, שהרי אחוריה היו נופלין למטה מן כתפיו, אלא שצידיה היו מונחים על כתפיו - הוה סבר דרך מלבוש הוא
  26. ^ מי מקוה מקורה
  27. ^ שהוא חם ואין חומו יוצא; ודוקא חמין נקט, ומשום הכי קתני הרוחץ: דיעבד
  28. ^ וקינח
  29. ^ סדינין שמקנחין בהן, וסופג בהן זה אחר זה; ורבותא היא: דלא נפישי מיא בכל חד
  30. ^ אפילו הכי
  31. ^ בתוך ביתו אפילו על ידי עירוב, שמא ישכח ויסחט בבואו
  32. ^ אורחא דמילתא נקט, והוא הדין לכל גופם ; והיינו נמי רבותא: דחדא אלונטית לעשרה נפישא ביה מיא
  33. ^ אפילו הכי
  34. ^ הואיל ומרובין הן - מדכרי אהדדי
  35. ^ שמן בשבת
  36. ^ ביד על כל הגוף להנאה
  37. ^ לשפשף בכח
  38. ^ במגררת שקורין אשטרייל"א, דהוי עובדא דחול
  39. ^ שם הנהר; ובגמרא מפרש טעמא
  40. ^ להקיא
  41. ^ לשון ידיך עצבוני (איוב י ח): שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו; ובגמרא אמר טעמא
  42. ^ עצם שנשבר, כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין
  43. ^ אלויישי"ר בלעז [נקע]: שיצא העצם מפרק שלו
  44. ^ לשון 'ביצים טרופות בקערה' (חולין סד א)
  45. ^ שופכן על גופו, דלאו דרך רחיצה היא
  46. ^ שרי לכתחילה, אפילו בחמין
  47. ^ 'אבל עשרה בני אדם כו'
  48. ^ הסמוכה לכותל המרחץ
  49. ^ בלנים
  50. ^ סחיטה
  51. ^ הרי כל אלו שמתירין
  52. ^ רבי שמעון לטעמיה, דאמר בעירובין (עד,א) אחד גגות אחד חצירות ואחד קרפיפות, כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה, ואפילו של בעלים הרבה
  53. ^ ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר
  54. ^ דברי בן חכינאי מסיים בה, ולאו סתמא
  55. ^ בלנין
  56. ^ סדינים שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ
  57. ^ סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו, וראשו עטוף בו
  58. ^ זה בזה
  59. ^ שלא תפול מראשו
  60. ^ כשתביאו בגדי העובדי כוכבים: בני החיל המוטלים עליכם לשמשן, ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים
  61. ^ שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם, אלא משוכים למטה, שיהא נראה לבוש
  62. ^ [דקסבר]: בחול ממשמש ואחר כך סך
  63. ^ שם נהר שמימיו מלוחים
  64. ^ מחממת
  65. ^ שהטיט מלוח
  66. ^ ימי רפואתה
  67. ^ בתחלה
  68. ^ מתחלת הימים או בסוף
  69. ^ משקין לרפואה
  70. ^ אלמא עצרת בסוף
  71. ^ שם מדינה שיינה משובח
  72. ^ שהיו בעלי הנאה, ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה
  73. ^ לפורגיתא ודיומסית
  74. ^ אחר היין והרחיצה
  75. ^ נעקר תלמודו ושכחו
  76. ^ אם תלמיד חכם אתה אל תשב אלא במקום תלמיד חכם חברך
  77. ^ ואל תאמר "תלמידים הם, יבואו אלי ודי לי בכך, למה אהיה גולה"
  78. ^ שתהא רגיל אצלם, וכשתשנה מסכת אחת והם אחרת - תשמענָה ותהא סדורה בפיך ואל תשתכח הימנה
  79. ^ לומר "חכם גדול אני, וזכרן, וכשאחזור פרק זה או מסכת זו לא תשתכח חברתה ממני"
  80. ^ אשטריי"ל, ואדם מגרר בה
  81. ^ לשבת
  82. ^ טיט של אותו נהר מחליק, ובגדי האדם נישורין במים כשהוא נופל, ואתי לידי סחיטה
  83. ^ דדמי לרפואה, וגזירה משום שחיקת סמנין
  84. ^ להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיא
  85. ^ שבמעיו, ומתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל
  86. ^ אונמלוטי"א [לחתל, ללפף], כמו שעושין לקטן שיתיישבו אבריו ולא יתעקם
  87. ^ חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן
  88. ^ ולאחר זמן קמיירי, דאי ביום לידה אמרינן (לעיל: שבת קכט,ב): כל האמור בפרשת תוכחה דיחזקאל - עושין לחיה בשבת.