ביאור:בבלי שבת דף קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

קיטרא דקטרי בזממא [1] וקיטרא דקטרי באיסטרידא; חיובא הוא דליכא הא איסורא איכא! ויש שמותרין לכתחילה, ומאי ניהו? 'קושרת מפתחי חלוקה...'.

מפתח חלוקה – פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה תרי דשי [2]: מהו דתימא 'חדא מינייהו בטולי מבטיל [3]'? - קא משמע לן.

וחוטי סבכה:

פשיטא [4]!

לא, צריכא דרויחא לה [5]; מהו דתימא מישלף שלפא לה [6] - קא משמע לן דאשה חסה על שערה [7] ומישרא שריא לה.

[8]

ורצועות מנעל וסנדל:

איתמר: התיר רצועות מנעל וסנדל, תני חדא חייב חטאת', ותניא אידך פטור אבל אסור', ותניא אידך מותר לכתחילה; קשיא מנעל אמנעל, קשיא סנדל אסנדל!?

מנעל אמנעל לא קשיא: הא דקתני חייב חטאת – בדאושכפי [9]; פטור אבל אסור – בדרבנן [10]; מותר לכתחלה - בדבני מחוזא [11];

סנדל אסנדל לא קשיא: הא דקתני חייב חטאת - בדטייעי דקטרי אושכפי [12]; פטור אבל אסור - בדחומרתא דקטרי אינהו [13]; מותר לכתחילה - בסנדל דנפקי ביה בי תרי [14].

כדרב יהודה, דרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא הוה ליה ההוא זוגא דסנדלי; זמנין דנפיק ביה איהו, זימנין נפיק ביה ינוקיה; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: כהאי גוונא [15] מאי?

אמר ליה: חייב חטאת.

אמר ליה: השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי [16], 'חייב חטאת' קאמרת לי!?

[אמר ליה:] מאי טעמא [17]?

אמר ליה: משום דבחול נמי זימנין נפיקנא ביה אנא זימנין נפיק ביה ינוקא [18].

אמר ליה: אי הכי - מותר לכתחילה. [19]

רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דרבי אבהו בכרמלית; איפסיק רצועה דסנדליה [20]; אמר ליה: מאי ניעבד לה?

אמר ליה: שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה [21] וכרוך עילויה [22]!

אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף [23]; איפסיק ליה רצועה, אמר ליה: מאי איעביד ליה?

אמר ליה: שבקיה [24].

מאי שנא מדרבי ירמיה [25]?

התם לא מינטר [26], הכא מינטר.

והא מנא הוא [27]: דאי בעינא - הפיכנא ליה מימין לשמאל!? [28]

אמר ליה: מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה [29] - שמע מינה הלכה כרבי יהודה [30].

מאי היא?

דתניא: 'סנדל שנפסקו שתי אזניו [31] או שתי תרסיותיו [32], או שניטל כל הכף שלו [33] – טהור [34]; אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו או שניטל רוב הכף שלו – טמא [35]; רבי יהודה אומר: נפסקה פנימית – טמא, החיצונה – טהור' ואמר עולא - ואיתימא רבה בר בר חנה - אמר רבי יוחנן: כמחלוקת לענין טומאה - כך מחלוקת לענין שבת, אבל לא לענין חליצה; והוינן בה: רבי יוחנן, אליבא דמאן [36]?: אילימא אליבא דרבנן [37], מדלענין טומאה מנא הוי [38] -לענין שבת נמי מנא הוי, אבל לא לחליצה: דלאו מנא הוא [39]? והתנן [יבמות פ"יב מ"ב]: חלצה של שמאל בימין [40] - חליצתה כשרה [41]!? ואלא אליבא דרבי יהודה?: מדלענין טומאה לאו מנא הוא, לענין שבת נמי לאו מנא הוא; אבל לא לחליצה, דמנא הוא [42]? [והקשו:] אימר דאמרינן חלצה של שמאל בימין חליצתה כשרה [43] - היכא דלמילתיה [44] מנא הוא; הכא - למילתיה לאו מנא הוא [45], דהא אמר רבי יהודה נפסקה החיצונה – טהור, אלמא לאו מנא הוא!

לעולם אליבא דרבי יהודה: אימא וכן לחליצה [46], והא קמשמע לן: דכי אמרינן 'חלצה של שמאל בשל ימין חליצתה כשרה' - היכא


עמוד ב

דלמילתיה מנא הוא, אבל הכא - למילתיה לאו מנא הוא. [47] [48]

ומי אמר רבי יוחנן הכי [49]? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [כלים פ"כו מ"ד]: סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה - טמא מדרס [50]; נפסקה שניה ותיקנה - טהור מלטמא מדרס, אבל טמא מגע מדרס מאי לאו - לא שנא פנימית ולא שנא חיצונה [51]?

לא, פנימית דוקא.

אבל חיצונה מאי? טהור? אי הכי, אדתני 'נפסקה שניה ותיקנה [52] טהור מן המדרס [53] אבל טמא מגע מדרס [54]' - ניפלוג בדידה: 'במה דברים אמורים? - שנפסקה פנימית, אבל חיצונה טהור' [55]?

אמר רב יצחק בן יוסף: תהא משנתנו [56] בסנדל שיש לו ארבע אזנים וארבע תרסיותים [57], שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן [58].

[59].

כי אתא רבין, אמר רב חנן בר אבא אמר רב: הלכה כרבי יהודה, ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כרבי יהודה.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה - שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה!?

אמוראי נינהו [60] ואליבא דרבי יוחנן.

תנן התם [61]: 'כל כלי בעלי בתים – [כאשר נעשה בהם חורים אשר] שיעורן כרמונים [62]';

בעי חזקיה: ניקב כמוציא זית - וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית [63] – וסתמו, עד שהשלימו [64] למוציא רימון – מהו?

אמר ליה רבי יוחנן: רבי! שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ואמרינן לך: מאי שנא ראשונה, דהא קיימא שניה? שניה נמי מתקנה ראשונה [65]! ואמרת לן עליה: 'פנים חדשות באו לכאן [66]' - הכא נמי פנים חדשות באו לכאן!?

קרי עליה: לית דין בר אינש [67].

איכא דאמרי: כגון דין - בר אינש [68]!

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים - ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר [69], אלא כשאר חמורים.

ונודות יין ושמן:

פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה תרתי אוני [70]: מהו דתימא חדא מינייהו בטולי מבטל לה - קא משמע לן.

קדירה של בשר:

פשיטא!?

לא, צריכא דאית לה שלאכא [71]: מהו דתימא בטולי מבטל לה [72] - קא משמע לן.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרה [לפני הבהמה בשביל שלא תצא]:

פשיטא!?

לא, צריכא דאית לה תרתי איסרי [73]; מהו דתימא

הערות[עריכה]

  1. ^ רצועה ארוכה שמכניסין בטבעת - אסור לכתחילה לקושרה שם, מפני שפעמים שמניח שם שבוע או שבועיים, וקושר ומתיר ראש האחד שנתון ביתד או בעמוד שאסור בו האנקה והגמל
  2. ^ שתי פתחים, היינו אותן לשונות, והוויין זו למעלה וזו למטה, זו לימין וזו לשמאל, ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק
  3. ^ ותיהוי קשר של קיימא, וכיון דלא ידעי הי מינייהו - תרווייהו ליתסרו
  4. ^ דהא כל יומי שריא לה
  5. ^ לא דחקתו בראשה, אלא קושרתו בריוח, שיכולה לחולצה מראשה כשהיא קשורה
  6. ^ מראשה הכי, והוה לה קשר של קיימא
  7. ^ שמא תוציא בדוחק ותינתק שערה
  8. ^ ודפסקיא נמי איכא לשנויי כהאי גוונא; מהו דתימא מחתא ליה דרך רגלה ויוצאה, קא משמע לן דלא עבדה הכי משום צניעותא.
  9. ^ בקשר שהאושכף עושה, כשתוחב הרצועה במנעל קושר קשר מתוכו שלא תוכל לצאת; והוא קיים לעולם
  10. ^ כשקושרים סביב רגלים - אין קושרין בדוחק: שפעמים שחולצו כשהוא קשור ונועלו כשהוא קשור; ומיהו קשר של קיימא לא הוי: שבשעת הטיט - מתירין אותו וקושרין אותו בדוחק, שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו
  11. ^ שהם רחבי לבב ומקפידים על לבושיהן ונעליהן להיות מכוונין, וקושרין אותו בדוחק, וצריך להתירו ערבית
  12. ^ בסנדלים של ישמעאלים סוחרים, שהאושכפים קושרים בהן הרצועות בקשר קבוע
  13. ^ אלו סנדלים של שאר אנשים, שאין רצועות קבועות בהן על ידי אומן אלא הם עצמן קושרין אותם בחומרתא בעלמא, וקושרין ומתירין, ופעמים שמתקיים שבת או חדש
  14. ^ וצריך כל אחד ואחד לקשור לפי רגלו, הלכך בכל יום קושרו ומתירו
  15. ^ שאני מתירו עכשיו ונועל בני, ושבת היתה
  16. ^ אמאי אסור
  17. ^ קשיא לך
  18. ^ אני מתירו בכל יום, וקושרו התינוק לפי רגלו
  19. ^ ומעיקרא סבר דלא רגיל למעבד הכי, וקטרא דאושכפי הוה, שרגיל להיות קבוע.
  20. ^ ונפל הסנדל מרגלו:, שעל ידי הרצועה הוא עומד: שהסנדל פתוח מעל גביו, וצדדיו של עץ או של עור שלוק וקשה, והרצועות נקשרות על גב הרגל, ומעמידות אותו
  21. ^ דראוי לטלטול
  22. ^ במקום הרצועה, ונועלו, עד שתכנס
  23. ^ בחצר
  24. ^ במקום שנפל מרגלך, ולא תטלנו בידך להצניעו
  25. ^ דשרא ליה רבי אבהו לנועלו על ידי גמי
  26. ^ בכרמלית, כגון בקעה, לא הוה מינטר
  27. ^ ואמאי אסור לטלטלו, והא עדיין תורת מנעל עליו
  28. ^ שהסנדל יש לו שתי תרסיות, והן של עור = מקום קביעות הרצועות: אחת מבחוץ, ואחת מבפנים לבין שני רגלים, כעין שיש למנעלים שלנו; וכשנפסק הפנימי - ראוי הוא לתקנו, ואף על גב שתיקונו ניכר וגנאי הוא - מיהו לצד פנים לא מיתחזי, וכשנפסקה חיצונה אינו הגון שוב לתקנו; והך דאביי - חיצונה איפסיק, משום הכי אסריה רב יוסף אפילו לטלטלו, ואמר ליה אביי: והא אכתי מנא הוא, דהפיכנא ליה לרגל האחרת, ונמצאת החיצונה פנימית!
  29. ^ למילתיה דרבי יהודה לקמן, ומפרש לה
  30. ^ דאמר משנפסקה החיצונה לאו מנא הוא
  31. ^ שכלפי גב הרגל, שאוחזו בהן כשנועלו
  32. ^ מקום קביעות הרצועות
  33. ^ שול"א בלעז [סולייה], שתחת פרסות הרגל
  34. ^ דתו לא מתקני ליה; ואי נמי מתקני ליה - חדוש הוא, והשתא מיהא בטיל ליה
  35. ^ לא פרחה טומאה מעליו, דאכתי מנא הוא, ואפילו נפסקה החיצונה: דאי בעי - מפיך ליה מימין לשמאל, ונמצאת חיצונה נעשית פנימית
  36. ^ מהני תנאי אמר רבי יוחנן: דמאי דסבירא ליה לענין טומאה סבירא ליה לענין טלטול שבת, אבל לענין חליצה - מודה לבר פלוגתיה
  37. ^ אשמעינן רבי יוחנן
  38. ^ דכי היכי דלענין טומאה משוי ליה מנא
  39. ^ ואינו כשר לחליצה
  40. ^ שהחליצה ברגל ימיני, ואם נעל בו סנדל שמאל וחלצה
  41. ^ ואי נפסקה חיצונה דסנדל של שמאל - אמאי לא הוה כשר לחלוץ, הואיל ובעלמא סנדל הוא, משום דחזי להפוכי - הכא נמי חזי להפוכי
  42. ^ אלא אליבא דרבי יהודה אמרה רבי יוחנן למילתיה, ולאשמעינן דבחליצה מודה רבי יהודה דמנא הוא, כגון שנפסקה חיצונה של שמאל - הופכו לימין וחולץ, וכדתנן: של שמאל בימין - חליצתה כשירה
  43. ^ היכא דלא נפסקו תרסיותיו
  44. ^ ברגל העשוי לו
  45. ^ דהא רבי יהודה - לענין טומאה ושבת לאו מנא משוי ליה
  46. ^ כדמפרש ואזיל
  47. ^ ואליבא דרבנן - לא מצינן לאוקמיה לדרבי יוחנן ולמימר: 'וכן לחליצה', ולאשמעינן דמנא הוא: דאם כן - מאי אתא לאשמעינן רבי יוחנן?: כיון דלמילתיה מנא הוא - בהדיא תנן לה מתניתין, ומשום דאפכי לא מיפסל, דתנן: חלצה בשל שמאל בימין חליצתה כשרה
  48. ^ והיינו דאמר לעיל דמתרץ רבי יוחנן אליביה דרבי יהודה!
  49. ^ דהלכה כרבי יהודה
  50. ^ אם היה של זב והיה טמא מדרס - לא טהר מטומאתו כשנפסקה, ועודנו אב הטומאה
  51. ^ אפילו חיצונה, ומשום דחזי לאפוכי ולתקנה; והוא הדין אף על גב דלא תיקנה: דעל כרחך אי כשנפסקה פרחה לה טומאתה - תו לא הדרה! אלא להכי נקט תקנה: משום סיפא, לאשמעינן רבותא: דאף על גב דתיקנה לראשונה, כי הדר נפסקה שניה - טהור מן המדרס
  52. ^ אף על פי שתקנה
  53. ^ דכיון שנפסקו שתיהן - בטיל ליה
  54. ^ והוי ראשון לטומאה, דעדיין כלי הוא לאשתמושי ביה תשמיש אחרינא; ומאב הטומאה טהור: דלא הוי מיוחד עוד למנעל; והוי ראשון: שהרי נגע בעצמו כשהיה אב הטומאה*
  55. ^ למה לי למינקט נפסקה שניה דנפסקו שתיהן? - הא על כרחך הא שניה - החיצונה היא, ומשום היא לחודה הוה ליה למיתני 'טהור מן המדרס'
  56. ^ הך דמדרס
  57. ^ והך דנפסקה שניה דקתני - תרווייהו בחיצונות קאמר, וסתמא כרבי יהודה: דכיון דנפסקו חיצונות - טהור
  58. ^ דאמר הלכה כרבי יהודה
  59. ^ *הגהה [גירסה אחרת בדברי רש"י:] דחזי למילתיה, דהא מיתקנה ראשונה, ואף למדרס הוא ראוי אי הוה נעיל ליה זב מכאן ולהבא; מיהו, מטומאת מדרס קמייתא דהויא עליה - טהור, כדאמרינן לקמן: פנים חדשות באו לכאן, וכל תורת מנעל שהיתה עליה בשעת קבלת טומאה ראשונה - הלכה לה; וכיון דכלי הוא - הוי ראשון, שהרי נגע בעצמו כשהיה אב הטומאה; וכל זמן שהוא כלי וראוי לקבל טומאה - לא טהר מטומאת המגע.
  60. ^ רבה בר בר חנה אמרה לההיא דלעיל, והא - רבין אמרה
  61. ^ לגבי כלי עץ תנא לה במסכת כלים [פ"יז מ"א]
  62. ^ לטהר מטומאתן; אבל פחות מכאן - חייס עליה ולא מבטיל ליה
  63. ^ אצל נקב הראשון
  64. ^ הסתימה
  65. ^ ולא בטל מתורת מנעל
  66. ^ משירדה לו טומאת מדרס - נתחדשו פנים הללו, ואין זו הראשון - שכבר נתקלקל בו כדי ביטולו
  67. ^ אלא מלאך
  68. ^ גברא בכולא
  69. ^ חמורו דרבי פנחס מפורש ב'הכל שוחטין' (חולין ז א), ודרבי חנינא - במסכת תענית (כד,א)
  70. ^ אזנים שכופלים לתוכו, ובאחת מהן יכול להוציא היין
  71. ^ ברצו"ן [שרוך]
  72. ^ לקשר שעל פיה, ומוציא מה שבתוכו דרך שלאכא
  73. ^ שני חבלים קושר ברחב הפתח, זה למעלה מזה; לישנא אחרינא תרי איסורי שקושרין היום בשני צידי הפתח, ולא היתה תלויה בה מאתמול