ביאור:בבלי שבת דף קמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלא לרצון - שדם מגפתה טהור [1]?

אמר להן: מחמיר אני בחלב [2] מבדם, שהחולב לרפואה [3] – טמא [4], והמקיז [5] לרפואה – טהור [6].

אמרו לו: [7] סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקין היוצאין מהן לרצון - טמאין, שלא לרצון - טהורים'; מאי לאו לרצון = דניחא ליה, שלא לרצון = בסתמא [8]; [9] ומה זיתים וענבים דבני סחיטה נינהו - שלא לרצון ולא כלום, תותים ורמונים דלאו בני סחיטה נינהו לא כל שכן? [10]

לא! לרצון - בסתמא, שלא לרצון - דגלי אדעתיה [11], דאמר "לא ניחא לי" [12].

ואיבעית אימא: שאני סלי זיתים וענבים, כיון דלאיבוד קיימי [13] - מעיקרא אפקורי מפקרי להו [14].

אשכחן רבי יהודה דמודי לרבנן בזיתים ובענבים, רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן? –

דתניא: 'סוחטין


עמוד ב

בפגעין [15] ובפרישין [16] ובעוזרדין [17], אבל לא ברמונים [18]; ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים [19].'

וממאי דרבנן היא?: דילמא רבי יהודה היא?

ותהוי נמי רבי יהודה, אימר דשמעת ליה לרבי יהודה יצאו מעצמן, סוחטין לכתחילה מי שמעת ליה?

אלא מאי אית לך למימר [20]?

כיון דלאו בני סחיטה נינהו - אפילו לכתחילה;

[21] אפילו תימא רבנן [22]: כיון דלאו בני סחיטה נינהו – אפילו לכתחילה; שמע מינה: רבנן היא!

שמע מינה.

של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים. אמר רב נחמן: הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מנשיא בן מנחם תנא הוא [23]? וכי תימא 'הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא בן מנחם' [24] - ומשום דסבר כמנשיא בן מנחם הלכה כמותו? מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא [25]?

אין, דתנן [כלאים פ"ה מ"ח]: 'המקיים קוצים [26] בכרם: רבי אליעזר אומר: קדש [27], וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין'. ואמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר? - שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם [28].

מידי איריא; דערביא – אתרא [29], הכא – [30] בטלה דעתו אצל כל אדם!

אלא, היינו טעמא [31] - כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: תרדין שסחטן ונתנן במקוה - פוסלין את המקוה בשינוי מראה [32] - והא לאו בני סחיטה נינהו! אלא מאי אית לך למימר? - כיון דאחשבינהו הוה להו משקה? - הכא נמי, כיון דאחשבינהו - הוה להו משקה [33].

רב פפא אמר: [34] משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה, וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה [35] - פוסל את המקוה בשינוי מראה.

תנן התם [מקואות פ"ז מ"ג]: נפל לתוכו [36] יין [או חומץ] ומוחל [37] ושנה מראיו – פסול; מאן תנא דמוחל משקה הוא [38]?

אמר אביי: רבי יעקב היא, דתניא: 'רבי יעקב אומר: מוחל הרי הוא כמשקה; ומה טעם אמרו "מוחל היוצא בתחלה [39] טהור"? - לפי שאינו רוצה בקיומו; רבי שמעון אומר: מוחל אינו כמשקה, ומה טעם אמרו "מוחל היוצא מעיקול בית הבד [40] טמא"? - לפי שאי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן'

מאי בינייהו [41]?

איכא בינייהו דאתי בתר איצצתא [42].

רבא אמר: [43]משום דהוי דבר שאין עושין הימנו מקוה, ופוסל את המקוה בשינוי מראה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה [44], אבל לא לתוך הקערה [45]: אמר רב חסדא, מדברי רבינו נלמד: חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה.

אלמא [46] קסבר: משקה הבא לאוכל - אוכל הוא.

מתיב רמי בר חמא: זב שחולב את העז - החלב טמא [47]; ואי אמרת משקה הבא לאוכלין אוכל הוא - [48] במאי איתכשר?

כדאמר רבי יוחנן [49]: בטיפה המלוכלכת על פי הדד [50] - הכא נמי: בטיפה המלוכלכת על פי הדד.

מתיב רבינא [טהרות פ"ג מ"ג]: 'טמא מת שסחט זיתים וענבים

הערות[עריכה]

  1. ^ בתמיה: שהרי דם מגפתה טהור, דבהמה לאו בכלל חלל הוא, ומיהו דם שחיטה מכשר משום דאיתקש למים דכתיב (דברים יב כד) על הארץ תשפכנו כמים
  2. ^ לטמאו אף שלא לרצון
  3. ^ לרפואת הבהמה, שלא יזיקנה חלבה
  4. ^ דהא לרצון הוא
  5. ^ לבהמתו
  6. ^ דדם מגפתה היא, והואיל והחולב לרפואה טמא - אף הנוטף שלא לרצון טמא
  7. ^ אינו דומה שלא לרצון ליוצא לרצון, שהרי
  8. ^ וקתני טהורין - דלא חשיב משקה; אי רבי יהודה קאמר לה - קשיא, ואי רבנן קאמרי - כל שכן טהורין לרבי יהודה: דהא מידי דלרבנן משקה הוא - לרבי יהודה לאו משקה הוא, וכל שכן מידי דלרבנן לאו משקה
  9. ^ והשתא:
  10. ^ והוא הדין מצי למירמי נמי זיתים וענבים אזיתים וענבים, דקתני לעיל דמודה בהו רבי יהודה דאף לאוכלין היוצא מהן אסור! אלא הא אלימא ליה לאקשויי: דתותים ורמונים, דלאו בני סחיטה נינהו - קתני לעיל דסתם אסור, והכא קתני דאפילו זיתים וענבים סתמא לאו למשקה.
  11. ^ בהדיא
  12. ^ והוי גילוי דעתא טפי מהכניסו לאוכלין
  13. ^ ודווקא נקט 'סלין', שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והולך לאיבוד, הלכך סתמא לא ניחא ליה
  14. ^ לההוא משקה, אבל שאר כלים, אפילו תותים ורמונים - אימא לך סתמא למשקה
  15. ^ פרונ"ש בלעז [שזיפים], ולהוציא מימיהן לשתות
  16. ^ קויידנ"ץ [חבושים]
  17. ^ קורמ"ש, דלאו אורחייהו בהכי, ואין כאן משום דש
  18. ^ דאורחייהו בהכי
  19. ^ בחול, אלמא איכא דסחיט להו, הלכך בשבת אסור
  20. ^ לרבי יהודה
  21. ^ וכי היכי דלרבי יהודה שרי לכתחילה מהאי טעמא, מהשתא
  22. ^ ושרו ליה מהאי טעמא
  23. ^ בתמיה: וכי איהו פליג למימר דבשבת אסור, דתימא הלכתא כוותיה? והא לא הוזכר אלא לדברי התנא לראיה דהאי תנא הוא סבר כוותיה
  24. ^ וכי תימא הא דאמר 'הלכה כשל בית מנשיא' הכי קאמר: הלכה כהאי תנא דאסר ברימונים, הואיל וקאי מנשיא כוותיה, דסוחטין רימונים בחול, אלמא: בני סחיטה נינהו
  25. ^ דמשום איהו לחודיה נשווי דרך רמונים לסחיטה
  26. ^ קרדונ"ש +(לפי כת"י יירדונ"ש)
  27. ^ מקדש [אוסר; לשון לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה [דברים כב,ט]] את התבואה משום כלאים, דזריעה הוא
  28. ^ אלמא: משום חד מקום דאחשבינהו, משוינן להו דבר חשוב
  29. ^ אתרא הוא, וחשיבות דרבים הוי חשיבותא
  30. ^ חד גברא לחודיה הוא, נימא
  31. ^ דרב נחמן, דאמר הלכה: אין סוחטין
  32. ^ לא בשלשת לוגין; דלא הוזכרו שלש לוגין אלא במים שאובין, אבל שאר משקין לא פסלי אלא אם כן נשתנה מראה המקוה על ידיהן
  33. ^ אף על גב דלעלמא לא חשיב, כיון דאחשיב איהו - הוי לדידיה משקה, והכי מפרש רב נחמן לברייתא דלעיל: סוחטין בפגעין ובפרישין למתק הפרי, ולא לצורך המשקה, אבל לא ברימונים ואפילו למתקן, דשל בית מנשיא היו סוחטין בחול לצורך משקה, הלכך בשבת אסור אפילו למתק הואיל ואיכא חד דעביד לשם משקה; ולא משום דמנשיא רובא דעלמא, אלא חיישינן אי שרית ליה למתק - אתי למעבד לשום משקה, וכיון דאיהו מחשב ליה - הוי משקה, ומיחייב; אבל בפגעין ליכא למיחש, דאין אדם עושה אותו למשקה
  34. ^ טעמא דתרדין - לאו משום חשיבותא דאחשבינהו הוא, ולעולם לאו משקה נינהו, והא דמפסיל -
  35. ^ שאינו מים או שלג או ברד
  36. ^ של מקוה
  37. ^ והוא כמין מים וזב מן הזיתים, ושלשה מינים יש בו: כשטוענן מתחילה במעטן להתחמם ולהתבשל - מאיליהן מוחל זב מהן, והוא צלול כמים, ולאחר שעמדו ימים ודחקו זה את זה - חוזר מוחל לזוב מהן, והוא קרוב להיות כשמן; ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים שהוא אגוד בהן בבית הבד - חוזר מוחל וזב מהן
  38. ^ קא סלקא דעתך דאין מקוה נפסל אלא על ידי משקה, ואפילו בשינוי מראה
  39. ^ בתחילת טעינתן של זיתים
  40. ^ לאחר שנסחט שמנו, או לפני סחיטתו
  41. ^ במאי פליגי?: הואיל ותרוייהו מודו דמוחל היוצא בתחילה טהור, והיוצא מעקל בית הבד טמא, באיזה מוחל נחלקו, דלמר הוי משקה וטמא, ולמר לא הוי משקה וטהור
  42. ^ לאחר שהתחילו להתחמם ודחקו זה את זה ונשתהה הכומר ימים
  43. ^ קמייתא דקתני מוחל פוסל מקוה - דברי הכל הוא, ו
  44. ^ של תבשיל לתקנו, דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה, אלא לאוכל, ואין זה דרך פריקתו, והוי כמפריד אוכל מאוכל
  45. ^ דזמנין דלמשקה קאי, ואף על גב דבקערה לא שתי איניש - לא מוכחא מילתא, ואיכא איסור
  46. ^ מדקאמר 'סוחט לתוך הקדרה'
  47. ^ שהזב מטמא כל דבר במשא, והרי היסט הקילוח, ולא קמפליג בין לתוך הקדרה בין לתוך הכוס
  48. ^ הא אין אוכל מקבל טומאה שלא בהכשר, והאי
  49. ^ במסכת כריתות, גבי האשה שנטף חלב מדדיה
  50. ^ טיפה ראשונה מלכלכת בה פי הדד בדעת, ונוחה ליחלב, וההיא הוי משקה כסתם חלב, דלא לאוכל בעי ליה