ביאור:בבלי שבת דף פה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[אלא] וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי [1].

ומנלן דהא דקים להו לרבנן דחמשא בשיתא [2] מילתא היא [3]?

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים יט יד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים [בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה]: גבול שגבלו ראשונים לא תסיג [4];

מאי 'גבלו ראשונים' [5]?

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: [6] דכתיב (בראשית לו כ) אלה בני שעיר החֹרי יושבי הארץ [לוטן ושובל וצבעון וענה]; אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו? - אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים: מלא קנה זה [7] לזית [8], מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים; ו'חֹרי' - [9] שמריחים את הארץ וחוי [10].

אמר רב פפא: [11] - שהיו טועמין את הארץ [12] כחויא [13];

רב אחא בר יעקב אמר: 'חֹרִי' שנעשו בני חורין מנכסיהן [14];

אמר רב אסי [15]: ערוגה [16] תוכה שש, חוץ מגבוליה [17];

תניא נמי הכי: ערוגה - תוכה ששה;

גבוליה בכמה [18]?

כדתנן [כלאים פ"ג מ"ג]: רבי יהודה אומר: רוחב כמלא רוחב פרסה[19];

אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב: (דברים יא י) [כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך] והשקית ברגלך כגן הירק [20]: מה רגל טפח - אף גבול נמי טפח.

אמר רב: ערוגה בחורבה שנינו [21]!

והאיכא מקום קרנות [22]?

אמרי בי רב משמיה דרב: בממלא את הקרנות [23].

וליזרע מאבראי ולא לימלי מגואי [24]! [25]?


עמוד ב

גזירה שמא ימלא את הקרנות [26].

ולא יהא אלא ראש תור ירק? מי לא תנן [כלאים פ"ג מ"ג]: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר – מותר, מפני שנראה סוף שדה! [27]?

אין ראש תור בערוגה [28].

ושמואל אמר: ערוגה בין הערוגות שנינו.

והא קא מיתערבי בהדדי [29]?

בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן [30].

[31]

אמר עולא: בעו במערבא: הפקיע [32] תלם [33] אחד על פני כולה [34] – מהו [35]?

אמר רב ששת: בא ערבוב - וביטל את השורה [36];

רב אסי אמר: אין עירובו מבטל את השורה.

איתיביה רבינא לרב אשי [כלאים פ"ג מ"ד]: 'הנוטע שתי שורות של קישואין [37] שתי שורות של דילועין [38] שתי שורות של פול המצרי [39] – מותר [40]; שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי – אסור [41]' [42]!?

שאני הכא, דאיכא שראכא [43].

אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק [44] - עושה ערוגה ששה על ששה [45], ועוגל בה [46] חמשה [47], וממלא קרנותיה כל מה שירצה [48].

והא איכא דביני וביני [49]?

אמרי דבי רבי ינאי: במחריב בין הביניים [50].

רב אשי אמר: אם היו [51] זרועין שתי - זורען [52] עֵרֶב, ערב - זורען שתי.

איתיביה רבינא לרב אשי (תוספתא כלאים פ"ב ה"ז (ליברמן), ה"ח במהדורת וילנא): עבודת ירק בירק אחר [53]? - ששה טפחים [54], ורואין אותם

הערות[עריכה]

  1. ^ קים להו לרבנן דסתם ערוגה הנזרעת בה חמשה זרעונין כך היא מדתה: דחמשה זרעונין בשיתא טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע; הרי מן הזרע הנזרע בגבול הערוגה כנגד האמצעי ועד האמצעי - שלשה טפחים, ומאלו השנים אנו למדים דסבר תנא דידן שיניקת הזרע טפח ומחצה: מדלא קבע מקום לזרע הנזרע אצל הגבול להושיבו אצל הקרן אלא אפילו אם בא לזורעו כנגד אמצעיתה - זורעו, אלמא: בהרחקת שלשה טפחים סגי; ואף על גב דלענין כלאים היכרא בעלמא בעינן, ולא חיישינן ליניקה, כדתנן לקמן בשמעתין גבי ראש תור, וגבי שתי שורות - מיהו הפרש זרעוני ערוגה דלא להוי ערבוב - ליכא היכרא בבציר משיעור יניקה, דגבי ראש תור ושתי שורות דלקמן - איכא היכרא, הלכך כי רמיז לן קרא חמשה זרעונין בערוגה - בשל ששה טפחים קאמר
  2. ^ בשיעור יניקה
  3. ^ למיסמך עלה, ולומר: "בקיאין הן החכמים בעבודת אדמה לידע כמה יונקים", שלא תתמה לומר: מי הודיע לבריות שיעור יניקה, ואיך יוכלו לעמוד על כן
  4. ^ גבול רעך - ליטע סמוך למיצר, להכחיש קרקעו כשיעור אשר גבלו הראשונים
  5. ^ ומי הם ראשונים
  6. ^ אמוריים וחויים, שהיו בקיאים בכך, כדאשכחן בבני שעיר
  7. ^ קנה המדה שבו מודדין הקרקע
  8. ^ ראוי לגדל זיתים
  9. ^ סרס את התיבה ודורשה:
  10. ^ והיו יודעין להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה, היכן לזיתים והיכן הוא לתאנים, וממילא דבקיאים היו בשיעור יניקה
  11. ^ למה נקרא 'חִוִּי'?
  12. ^ לאיזה דבר ראויה
  13. ^ כנחש, שמאכלו עפר
  14. ^ שנטרדו מנחלתם, ולא הוצרכו לעבוד אדמתן, כדכתיב ובני עשו יירשום (דברים ב)
  15. ^ גירסת רש"י: רב אשי
  16. ^ שאמרו, צריכה להיות
  17. ^ שהיו מניחין בערוגה קרקע חלק סביבות הזריעה למקום דישה: כשהוא משקה הזרעים - מהלך בגבולין; ואשמעינן רב אשי דלא תימא ששה עם הגבולין, וכשהניח טפח חלק לכאן וטפח חלק לכאן לא תהא ערוגה מקום יניקתה אלא ארבע, ואין הפרש בין אמצעי לכשנגדו אצל הגבול אלא טפחיים
  18. ^ כמה רחבן להיות ערוגה כהלכתה, ותהא עליה תורת הערוגה לכל דבריה, כדלקמן: להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה; דכי ליתא כשיעורא - לא חשיב למיהוי לה קולי שדה
  19. ^ פרסת רגל
  20. ^ והשקית ברגלך - להטעין על כתפך מים, ולהלך ברגלך סביבותיה להשקותה; למה ליה למכתב 'רגלך'? - לומר שבמקום מהלכו להשקותה - כשיעור רגל הוא
  21. ^ במשנתנו, להתיר בה חמשה זרעונין, אבל לא שסביבותיה ערוגות, שהרי לא פירשו לך אלא הפרש זרעונין שבתוכה, ואם תזרע ערוגות סביבותיה - לא תוכל להרחיק בין אותן שבתוכה ולזרוע אותן שברוחות הערוגה סמוך לגבול להרחיקה מן האמצעי כשיעורו, לפי שאתה מקריבו אצל זרע הנזרע בחברתה אצל גבולה, שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולי הערוגה, ואנן - שלשה בעינן
  22. ^ מאי דוחקיה דלא לאוקומיה בערוגה בין הערוגות, מוקפת מכל צד שלשה ערוגות, שהן שמונה [ראה תמונה בגמרא], ולזרוע באמצע, וכן בכולן חמשה זרעונין, והא איכא בכל ערוגה מקום קרנות = זויותיה, ואתה יכול להמשיך זרע גרעין שתזרע בצד גבולן של זו לצפון, ושל זו לדרום, של זו למזרח, ושל זו למערב, ולזרוע אותן גרעינין אצל הקרנות, ואינך צריך להמשיכן מכנגד אותן שבחבירו מבפנים, אלא הפרש טפח, ואמאי אמר רב 'בערוגה שבחורבה שנינו'
  23. ^ רב מוקי מתניתין בממלא את כל הרוח של ערוגה לצפון מן המזרח למערב, וכן רוח דרומי, אבל המזרחי והמערבי - זורע מעט, ויניח הפרש מכאן ומכאן, [ראה תמונה בגמרא]; הלכך אי אתה יכול לזרוע עוד בערוגה שאצלה לצפון ושאצלה לדרום מפני עירבוב של שתי הערוגות
  24. ^ ויקיפנה ערוגות מכל צד, ואת הקרנות שבתוכה לא ימלא
  25. ^ ומאי דוחקיה דרב לאוקמיה בערוגה שבחורבה = שאין שם אלא היא
  26. ^ ואחר כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר זרע האמצעית, ולא ישים ללבו עירבוב של שתי הערוגות
  27. ^ כלומר: אפילו מילא אותו ואחר כך זרע גרעין אחד בחברתה, ואין הפרש כשיעור בינו לבין זרע שבזו - מה בכך? לא יהא נדון אלא כראש תור ירק הנמשך ובא משדה זו לשדה זו, שנראה יפה שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא ממנה, ואיכא היכירא, וליניקה לא חיישינן? [’ראש תור' קרי ליה, לפי שכן דרך לסוף השדה להיות מתקצרת החרישה ולימשך באלכסון, כראש תור [ראה תמונה בגמרא]
  28. ^ אין תורת היתר ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה גדולה לתוך ערוגה, או מערוגה לתוך שדה גדולה, או משדה גדולה לתוך שדה גדולה; אבל שתי ערוגות - לא הוי היכר, אלא דומה כאילו הן אחת, דלא חשיבא כל חדא באפיה נפשה
  29. ^ מערבי בהדדי העלין של ערוגה זו בעלין של חברתה מלמעלה, שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולין
  30. ^ ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית, ושל רוח זו לצד מערבית דרומית, וכן כולן, להרחיקן, שלא יהיו זה כנגד זה, כמו שפירשתי גבי אתקפתא דלעיל ד'מקום קרנות'; ולא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות
  31. ^ כך נראית שיטה זו בעיני, ולא פירשו רבותי כן, שהם פירשו: קרנות - אלו גבולין; ויש לי גמגומים בה הרבה: גם בכל התלמוד לא שמעתי 'קרנות' אלא זויות! ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי, מפי רבינו גרשום אבי הגולה; ותשובת רבינו יצחק בן יהודה, שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.
  32. ^ 'הפקיע' - לשון קריעה: שקורע הקרקע, כמו מבלאי מכנסי הכהנים... היו מפקיעין (סוכה פ"ה מ"ג, דף נא,א)
  33. ^ מענה, שורה
  34. ^ שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי [שהרי במשנה נאמר: 'שזורעין בתוכה חמשה זרעונין’]
  35. ^ מי מבטל תורת שורה הלכות ערוגה בשביל תלם אחד, או לא
  36. ^ ואסור
  37. ^ ואצלן
  38. ^ ואצלן
  39. ^ ולא בערוגה אלא בשדה גדולה
  40. ^ דשתי שורות חשיבי למיהוי שדה לנפשייהו, והוי היכירא: דכל מין ומין מילתא באנפי נפשיה
  41. ^ הוי עירבוב: דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה
  42. ^ אלמא: תלם אחד הוי עירבוב
  43. ^ זמורותיהן ארוכות ומתערבות הרבה מלמעלה, ונראה עירבובן במקומות הרבה
  44. ^ של הרבה מינין
  45. ^ כל ערוגותיה מרובעות ששה
  46. ^ בכל ערוגה
  47. ^ וזורע בעוגל מין אחד, ויש היכר הרבה לדבר, ואין צריך להרחיב בין ערוגה לחברתה
  48. ^ וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה וערוגה משאר מינין, לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו
  49. ^ הן גבולי הערוגה שאמרנו למעלה: ערוגה ששה חוץ מגבולין - ואותן גבולין, כשיזרעם - מחברים את היקף ריבוע הערוגות, והוי עירבוב: שהרי הם של שני מינין
  50. ^ ואינו זורען; ו'למלאות' דקאמר רבי יוחנן - לאו דוקא למלאות כל הגנה קאמר, אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות, ולעולם חוץ מגבוליהן
  51. ^ ריבוע הערוגות
  52. ^ בין הביניים
  53. ^ כמה שיעור עבודתו להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו
  54. ^ לחמשה זרעונין, כמו ששנינו