ביאור:בבלי שבת דף קה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ועלו בידו שתים ^[1] – חייב'.

והתנן פטור?

לא קשיא: הא ^[2] דבעי זיוני ^[3], הא דלא בעי זיוני.

כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין:

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: מנין ללשון נוטריקון מן התורה? – שנאמר: (בראשית יז ה) [ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם] כי א"ב המו"ן גוים נתתיך: אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות ^[4], ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות.

רבי יוחנן דידיה אמר: (שמות כ ב) אנכי [אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני] ^[5] - נוטריקון אנא נפשי ^[6] כתיבת יהבית;

רבנן אמרי: אמירה נעימה ^[7] כתיבה יהיבה.

איכא דאמרי: אנכי למפרע: יהיבה כתיבה נאמנין אמריה.

דבי רבי נתן אמרי: (במדבר כב) כי יר"ט הדרך לנגדי יראה ראתה נטתה

דבי רבי ישמעאל תנא: ^[8] (ויקרא ב יד: ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך) כרמ"ל - כר מלא ^[9].

רב אחא בר יעקב אמר: (מלכים א ב ח) [והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב] והוא קללני קללה נמרצ"ת, נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא.

רב נחמן בר יצחק אמר: (בראשית מד טז) [ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו] מה נדבר ומה נצטד"ק: נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו.

משנה:

הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים ^[10]: רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין.

גמרא:

במאי קמיפלגי?

רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור ^[11].

הדרן עלך פרק הבונה

שבת פרק שלשה עשר האורג

משנה:

רבי אליעזר אומר ^[12]: האורג שלשה חוטין בתחילה ^[13], ואחת על האריג ^[14] - חייב.

וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף - שיעורו שני חוטין; העושה שתי בתי נירין ^[15] בנירין בקירוס ^[16], בנפה, בכברה ^[17] ובסל – חייב;

והתופר שתי תפירות,

והקורע על מנת לתפור שתי תפירות.

גמרא:

כי אתא רבי יצחק – תני ^[18]: '^[19] שתים ^[20]' ^[21].

והאנן תנן שלש!?

לא קשיא, הא - באלימי, הא – בקטיני.

אמרי לה להאי גיסא ^[22], ואמרי לה להאי גיסא ^[23]:

אמרי לה להאי גיסא: אלימי, תלתא לא סתרי, תרי סתרי ^[24]; קטיני ^[25] תרי נמי לא סתרי;

ואמרי לה להאי גיסא: קטיני, תלתא – ידיעי, תרי - לא ידיעי, אלימי - תרי נמי ידיעי ^[26].

תניא: 'האורג שלשה חוטין בתחילה, ואחד על האריג - חייב, וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף שיעורן שני חוטין; ובשפה - שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין ^[27], הא למה זה דומה ^[28]? - לאורג צלצול קטן ^[29]: שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין; והאורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג – חייב';

סתמא כרבי אליעזר.

תניא אידך: 'האורג שני חוטין על הגס ^[30] ועל האימרא ^[31] – חייב;

רבי אליעזר אומר: אפילו אחד;

ובשפה ^[32], שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין – חייב;

הא למה זה דומה - לאורג צלצול קטן: שני חוטין על רוחב שלשה בתי נירין;

והאורג שני חוטין על הגס ועל האימרא – חייב.'

סתמא כרבנן.

העושה שני בתי נירין [בנירין בקירוס, בנפה, בכברה ובסל – חייב].

מאי בנירין?

אמר אביי: תרתי בבתי נירא ^[33], וחדא בנירא ^[34].

בקירוס:

מאי בקירוס?

אמר רב: מצוביתא ^[35].

והתופר שתי תפירות [והקורע על מנת לתפור שתי תפירות]:

^[36] הא תנינא 'באבות מלאכות' [שבת פ"ז מ"ב]: והתופר שתי תפירות ^[37]!?

משום דקבעי למיתנא סיפא: והקורע על מנת לתפור שתי תפירות - קתני נמי התופר....

והקורע? - הא נמי תנינא ב'אבות מלאכות'!?

אלא משום דקבעי למיתני סיפא הקורע בחמתו ועל מתו - משום הכי קתני התופר שתי תפירות.

והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, היכי משכחת לה?

עמוד ב

דעבדה ^[38] כי כיסתא ^[39].

משנה:

הקורע בחמתו, ועל מתו, וכל המקלקלין – פטורין;

והמקלקל על מנת לתקן - שיעורו כמתקן:

שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה - כמלא רחב הסיט כפול ^[40];

והאורג שני חוטין - שיעורו ^[41] כמלא הסיט ^[42].

גמרא:

ורמינהו 'הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו – חייב, ואף על פי שמחלל את השבת - יצא ידי קריעה ^[43].^[44]'?

לא קשיא: הא ^[45] במת דידיה ^[46], הא במת דעלמא.

והא מתו קתני ^[47]?

לעולם במת דידיה ^[48], ובהנך דלאו בני אבילות נינהו ^[49].

^[50] ואי חכם הוא ^[51] - חיובי מיחייב ^[52], דתניא [תוספתא מעוד קטן פ"ב מ"יז [ליברמן]]: חכם שמת - הכל קרוביו;

הכל קרוביו? סלקא דעתא? אלא אימא

'הכל כקרוביו: הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו ^[53], הכל מברין עליו ברחבה ^[54] - ^[55]!?

לא, צריכא דלאו חכם הוא.

ואי אדם כשר הוא - חיובי מיחייב, דתניא: מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? - כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר;

כדי שיבכה - ערבונא שקלי מיניה ^[56]? אלא

מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה;

לא, צריכא דלאו אדם כשר הוא;

ואי דקאי בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, הא למה זה דומה? – לספר תורה שנשרפה ^[57]!

לא, צריכא דלא קאי בשעת יציאת נשמה.

תינח מתו, אלא חמתו אחמתו קשיא!?

חמתו אחמתו נמי לא קשיא: הא רבי יהודה הא רבי שמעון: הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה, הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה. ^[58]

אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במתקן, במקלקל מי שמעת ליה?

אמר רבי אבין: האי - נמי מתקן הוא: דקעביד נחת רוח ליצרו ^[59]!

וכהאי גוונא מי שרי? והתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו "עשה כך" ולמחר אומר לו "עשה כך" עד שאומר לו "עבוד עבודה זרה" והולך ועובד ^[60].

אמר רבי אבין: מאי קראה? - (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר: איזהו 'אל זר' שיש בגופו של אדם ^[61]? הוי אומר זה יצר הרע.

לא, צריכא דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתיה,

כי הא דרב יהודה שליף מצבייתא ^[62];

רב אחא בר יעקב תבר מאני תבירי;

רב ששת רמי לה לאמתיה מוניני ^[63] ארישא;

רבי אבא תבר נכתמא ^[64].

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המוריד דמעות על אדם כשר - הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר (תהלים נו ט) נודי ספרתה ^[65] אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו, שנאמר (יהושע כד ל) ויקברו אותו ^[66] בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש - מלמד שרגש עליהן הר להורגן ^[67]!

אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המתעצל בהספדו של חכם - אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה ^[68], שנאמר (ישעיהו כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים. [בסאסה = סאה בסאה, מדה כנגד מדה.]

איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: (שופטים ב לא) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע [ואשר ידעו את כל מעשה ה' אשר עשה לישראל]

אמר ליה: בבלאי ^[69]! ימים האריכו ^[70], שנים לא האריכו.

אלא מעתה (דברים יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם [על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ] - ימים ולא שנים?

ברכה שאני.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אחד מן האחין שמת

הערות

^ היינו נמי מתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן
^ דתנן פטור
^ שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין שלהן, שהזייני"ן צריכות שלשה זיונין: ימין ושמאל ולמעלה, כדאמרינן במנחות (כט,ב)
^ נשיא אלהים אתה (בראשית כג ו)
^ מדלא אמר 'אני'
^ אני בעצמי
^ שהיא נעימה
^ גבי מנחת העומר כתיב
^ שמביאה כשהיא לחה, בעוד שהזרע נפוח, והכר של קש מלא הימנו
^ כיון דהוה ליה שהות בינתים כדי לידע - הוה ליה כשתי העלמות
^ לחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר
^ רבי אליעזר אתא לפרושי שיעור 'אורג' שמנו באבות מלאכות (שבת עג א), דתנן התם: שני חוטין
^ אם זו תחלת אריגתו של בגד
^ אם מוסיף הוא על האריג - שיעורו באחת, דמצטרף עם השאר
^ שנתן שני חוטין של שתי בנירה, שקורין ליצי"ש [טבעת או לולאה בחוט, דרכה עובר חוט השתי, ועל ידי הזזת הטבעת או הלולאה בחוט – מזיזים את חוט השתי במכונת האריגה]
^ מפרש בגמרא
^ הנך לאו נירין ממש, אלא משרשר ומרכיב חוט אחד [של ערב] בשתי מלמטה, ואחד מלמעלה, ומעמיד השתי בהן כתקנו
^ מתניתין הכי
^ רבי אליעזר אומר: האורג
^ שני חוטין בתחלה
^ ולא פליג רבי אליעזר ארבנן אלא באחד על האריג
^ אלימי שלשה ולא שנים
^ אלימי שנים חייב
^ משום דשנים סתרי: דמתוך עוביין - אינן נדבקים יפה זה בזה
^ בשנים מיחייב:
^ דבר הנראה הוא, אבל קטיני - בשנים פטור
^ יש שאורגין סביב השפה [של הבגד] באורך הבגד כולו מין אחר של [שתי], ורוחב ברוחב הבגד כשיעור שלשה בתי נירין; והאורג בו שני חוטין - חייב
^ כלומר: להכי מחייבי באריג קצר כי האי, ולא אמרי כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתניתין, באורג באמצע הבגד
^ חגורה קצרה, שאינה רחבה יותר משלשה בתי נירין
^ אריג הרבה
^ תחלת הבגד, שאורגין בו ערב ממין אחר לאימרא
^ לאורך השתי כולו עושין אותו
^ שני פעמים מרכיב לחוט של שתי בבת נירא, דהיינו שקורין ליצ"א [חוט כפול, או לולאה, או טבעת הקשור לנול המשמש להכניס בו את חוטי השתי]
^ ופעם שלישית מרכיבו על חוט הנירא, שקורין ליצ"א, המורכב על הקנה
^ ביריעת גרדין האורגין ברגל הוא, וקורין לימיי"ש, והיא במקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים, שקורין פריש"א [המוט העולה ויורד בנולי נשים]
^ בשלמא אורג - משום פלוגתא, ושתי בתי נירין - לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה וסל, דלא תנא לה התם;
^ ולמה לי למיהדר ולמתנייה הכא, הואיל ולא לפרושי בה מידי אתא
^ הבגד
^ הולכת ומתקפלת: שאין הבגד שוה, ובולט בבגד כמין כיס, וצריך לקרוע הבגד למטה ומולל לפניו, והתפירה מתיישבת
^ מפרש בגמרא: סיט הוא הפסק שבין אצבע לאמה כמו שאדם יכול להרחיבו; ואם טוה וליבן וניפץ וצָבע, שהן כולן אבות מלאכות, חוט אחד ארוך כשיעור הזה - חייב
^ ברוחב הבגד
^ שאף על פי שלא ארגו על פני כל רוחב הבגד - חייב
^ שאדם חייב לקרוע על מתו
^ רש"י: נראה בעיני דהכי גרסינן: 'ורמינהו: הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב' ואף על פי כו' - ולמאי דגרס 'הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו אף [בלי וו: 'אף' ולא 'ואף'] על פי כו' - לא ידענא מאי 'יצא ידי הקריעה' שייך למימר א'בחמתו', ואמאי נקט 'בחמתו'?
^ ברייתא דקתני חייב
^ שחייב לקרוע עליו, הלכך קריעה דידיה לאו קלקול הוא אלא תקון
^ במתניתין
^ שמוטל עליו לקוברו, ומיהו, בהנך דלאו בני אבלות נינהו,
^ שאינן מאותן האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא ב,ג): אביו ואמו, בנו ובתו, ואחיו ואחותו [הבתולה]
^ ופרכינן:
^ זה שמת
^ נמי לקרוע
^ יוצאים לפניו חלוצי כתף: חלוקו קרוע עד שכתיפו חלוצה ערומה
^ שהיו מברין האבלין ברחבה: סעודה ראשונה שאבל אוכל אינו אוכל משלו, ואסור, דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (כד,יז) לחם אנשים לא תאכל
^ וכיון דמיחייב - מתקן הוא, ואמאי פטור
^ קודם שיחטא נטלו משכונו
^ הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע, כדאמרינן במועד קטן (כו,א) במגילה ששרף יהויקים, דכתיב: ולא פחדו ולא קרעו [את] בגדיהם (ירמיהו לו כד), אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות
^ ומתו אמתו הכי נמי הוה מצי לתרוצי, אלא מעיקרא אהדר לאוקמינהו כחד תנא, ולא מתוקמא אלא כרבי יהודה, דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, כמוציא את המת לקוברו.
^ שמשכך את חמתו
^ אלמא לאו מתקן הוא: שמלמד ומרגיל את יצרו לבא עליו
^ בך - משמע בקרבך, שאם היה בך - תשתחוה לאל נכר לבסוף
^ מן הבגד בחמתו, להראותם שהוא כועס ויגורו מלפניו
^ ציר של דגים קטנים
^ כיסוי הכד
^ לשון לנוד לו (איוב ב יא)
^ ביהושע כתיב
^ שלא הספידו כראוי
^ הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם, אף לחייו לא יחושו מן השמים
^ דמבבל סליק
^ שכלו ימיהם בטוב, דחשיב אריכות ימים, כדאמרינן בסדר יומא (עא,א): 'כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו [לך] (משלי ג ב) - וכי יש לך שנים של חיים ושנים שאינם של חיים? אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה

[1] היינו נמי מתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן

[2] דתנן פטור

[3] שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין שלהן, שהזייני"ן צריכות שלשה זיונין: ימין ושמאל ולמעלה, כדאמרינן במנחות (כט,ב)

[4] נשיא אלהים אתה (בראשית כג ו)

[5] מדלא אמר 'אני'

[6] אני בעצמי

[7] שהיא נעימה

[8] גבי מנחת העומר כתיב

[9] שמביאה כשהיא לחה, בעוד שהזרע נפוח, והכר של קש מלא הימנו

[10] כיון דהוה ליה שהות בינתים כדי לידע - הוה ליה כשתי העלמות

[11] לחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר

[12] רבי אליעזר אתא לפרושי שיעור 'אורג' שמנו באבות מלאכות (שבת עג א), דתנן התם: שני חוטין

[13] אם זו תחלת אריגתו של בגד

[14] אם מוסיף הוא על האריג - שיעורו באחת, דמצטרף עם השאר

[15] שנתן שני חוטין של שתי בנירה, שקורין ליצי"ש [טבעת או לולאה בחוט, דרכה עובר חוט השתי, ועל ידי הזזת הטבעת או הלולאה בחוט – מזיזים את חוט השתי במכונת האריגה]

[16] מפרש בגמרא

[17] הנך לאו נירין ממש, אלא משרשר ומרכיב חוט אחד [של ערב] בשתי מלמטה, ואחד מלמעלה, ומעמיד השתי בהן כתקנו

[18] מתניתין הכי

[19] רבי אליעזר אומר: האורג

[20] שני חוטין בתחלה

[21] ולא פליג רבי אליעזר ארבנן אלא באחד על האריג

[22] אלימי שלשה ולא שנים

[23] אלימי שנים חייב

[24] משום דשנים סתרי: דמתוך עוביין - אינן נדבקים יפה זה בזה

[25] בשנים מיחייב:

[26] דבר הנראה הוא, אבל קטיני - בשנים פטור

[27] יש שאורגין סביב השפה [של הבגד] באורך הבגד כולו מין אחר של [שתי], ורוחב ברוחב הבגד כשיעור שלשה בתי נירין; והאורג בו שני חוטין - חייב

[28] כלומר: להכי מחייבי באריג קצר כי האי, ולא אמרי כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתניתין, באורג באמצע הבגד

[29] חגורה קצרה, שאינה רחבה יותר משלשה בתי נירין

[30] אריג הרבה

[31] תחלת הבגד, שאורגין בו ערב ממין אחר לאימרא

[32] לאורך השתי כולו עושין אותו

[33] שני פעמים מרכיב לחוט של שתי בבת נירא, דהיינו שקורין ליצ"א [חוט כפול, או לולאה, או טבעת הקשור לנול המשמש להכניס בו את חוטי השתי]

[34] ופעם שלישית מרכיבו על חוט הנירא, שקורין ליצ"א, המורכב על הקנה

[35] ביריעת גרדין האורגין ברגל הוא, וקורין לימיי"ש, והיא במקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים, שקורין פריש"א [המוט העולה ויורד בנולי נשים]

[36] בשלמא אורג - משום פלוגתא, ושתי בתי נירין - לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה וסל, דלא תנא לה התם;

[37] ולמה לי למיהדר ולמתנייה הכא, הואיל ולא לפרושי בה מידי אתא

[38] הבגד

[39] הולכת ומתקפלת: שאין הבגד שוה, ובולט בבגד כמין כיס, וצריך לקרוע הבגד למטה ומולל לפניו, והתפירה מתיישבת

[40] מפרש בגמרא: סיט הוא הפסק שבין אצבע לאמה כמו שאדם יכול להרחיבו; ואם טוה וליבן וניפץ וצָבע, שהן כולן אבות מלאכות, חוט אחד ארוך כשיעור הזה - חייב

[41] ברוחב הבגד

[42] שאף על פי שלא ארגו על פני כל רוחב הבגד - חייב

[43] שאדם חייב לקרוע על מתו

[44] רש"י: נראה בעיני דהכי גרסינן: 'ורמינהו: הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב' ואף על פי כו' - ולמאי דגרס 'הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו אף [בלי וו: 'אף' ולא 'ואף'] על פי כו' - לא ידענא מאי 'יצא ידי הקריעה' שייך למימר א'בחמתו', ואמאי נקט 'בחמתו'?

[45] ברייתא דקתני חייב

[46] שחייב לקרוע עליו, הלכך קריעה דידיה לאו קלקול הוא אלא תקון

[47] במתניתין

[48] שמוטל עליו לקוברו, ומיהו, בהנך דלאו בני אבלות נינהו,

[49] שאינן מאותן האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא ב,ג): אביו ואמו, בנו ובתו, ואחיו ואחותו [הבתולה]

[50] ופרכינן:

[51] זה שמת

[52] נמי לקרוע

[53] יוצאים לפניו חלוצי כתף: חלוקו קרוע עד שכתיפו חלוצה ערומה

[54] שהיו מברין האבלין ברחבה: סעודה ראשונה שאבל אוכל אינו אוכל משלו, ואסור, דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (כד,יז) לחם אנשים לא תאכל

[55] וכיון דמיחייב - מתקן הוא, ואמאי פטור

[56] קודם שיחטא נטלו משכונו

[57] הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע, כדאמרינן במועד קטן (כו,א) במגילה ששרף יהויקים, דכתיב: ולא פחדו ולא קרעו [את] בגדיהם (ירמיהו לו כד), אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות

[58] ומתו אמתו הכי נמי הוה מצי לתרוצי, אלא מעיקרא אהדר לאוקמינהו כחד תנא, ולא מתוקמא אלא כרבי יהודה, דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, כמוציא את המת לקוברו.

[59] שמשכך את חמתו

[60] אלמא לאו מתקן הוא: שמלמד ומרגיל את יצרו לבא עליו

[61] בך - משמע בקרבך, שאם היה בך - תשתחוה לאל נכר לבסוף

[62] מן הבגד בחמתו, להראותם שהוא כועס ויגורו מלפניו

[63] ציר של דגים קטנים

[64] כיסוי הכד

[65] לשון לנוד לו (איוב ב יא)

[66] ביהושע כתיב

[67] שלא הספידו כראוי

[68] הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם, אף לחייו לא יחושו מן השמים

[69] דמבבל סליק

[70] שכלו ימיהם בטוב, דחשיב אריכות ימים, כדאמרינן בסדר יומא (עא,א): 'כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו [לך] (משלי ג ב) - וכי יש לך שנים של חיים ושנים שאינם של חיים? אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]