ביאור:בבלי שבת דף פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

עבודת גלולים?

שוב מה כתיב בה?: - 'זכור את יום השבת לקדשו' (שמות כ ז) כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?

שוב מה כתיב בה?: - (שמות כ ו) לא תשא [את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ] - משא ומתן יש ביניכם?

שוב מה כתיב בה?: - (שמות כ יא) כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]; אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה?: - (שמות כ יב) לא תרצח לא תנאף לא תגנוב [לא תענה ברעך עד שקר]; קנאה יש ביניכם [1]? יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו להקב"ה שנאמר (תהלים ח י) ה' אדונינו מה אדיר שמך [בכל הארץ] ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב; מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר [2] לו דבר, שנאמר (תהלים סח יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם [ואף סוררים לשכן קה אלהים.]: בשכר שקראוך 'אדם' [3] - לקחת מתנות;

אף מלאך המות מסר לו דבר [4], שנאמר (במדבר יז יב) [ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם] ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים [ותעצר המגפה] - אי לאו דאמר ליה [5], מי הוה ידע [6]!?

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה - בא שטן ואמר לפניו: "רבונו של עולם! תורה היכן היא?

אמר לו: נתתיה לארץ;

הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא?

אמרה לו: (איוב כח כג) אלהים הבין דרכה [והוא ידע את מקומה]; הלך אצל ים ואמר לו: אֵין עמדי!

הלך אצל תהום, אמר ליה: אֵין בי, שנאמר (איוב כח יד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי (איוב כח כב) אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה; חזר ואמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה

אמר לו: לך אצל בן עמרם.

הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב"ה - היכן היא?

אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה?

אמר ליה הקב"ה למשה: משה, בדאי אתה [7]?

אמר לפניו: רבונו של עולם! חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי?

אמר לו הקב"ה למשה: הואיל ומיעטת עצמך – תקָרֵא על שמך, שנאמר (מלאכי ג ב) זכרו תורת משה עבדי [אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים.]:

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום - מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות [8]; אמר לו: משה! אֵין 'שלום' בעירך [9]?

אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו?

אמר ליה: היה לך לעזרני [10]!

מיד [11] אמר לו: (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר.

ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שמות לב א) וירא העם כי בושש משה [לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו] אל תקרי 'בושש' אלא 'באו שש': בשעה שעלה משה למרום [12] אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא, לסוף ארבעים יום; בא שטן [13] ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם - היכן הוא?

אמרו לו: עלה למרום.

אמר להן: "באו שש" [14]! ולא השגיחו עליו; "מת"! ולא השגיחו עליו [15]; הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן 'כי זה משה האיש וגו'.

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי 'הר סיני'?

אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל.

'הר ניסאי' מיבעי ליה!?

אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל.

'הר סימנאי' מיבעי ליה!?

אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא, ורבה בריה דרב הונא, דאמרי תרווייהו: מאי 'הר סיני'? - הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו [16], והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חמשה שמות יש לו: 'מדבר צין' - שנצטוו ישראל עליו; 'מדבר קדש' - שנתקדשו ישראל עליו; 'מדבר קדמות' - שנתנה קדומה עליו; 'מדבר פארן' -


עמוד ב

שפרו ורבו עליה ישראל [17]; 'מדבר סיני' - שירדה שנאה לאומות העולם עליו; ומה שמו? - חורב שמו!

ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: 'הר סיני' שמו, ולמה נקרא 'הר חורב'? שירדה חורבה לאומות העולם עליו.

מנין שקושרין לשון של זהורית [בראש שעיר המשתלח? - שנאמר (ישעיהו א יח) [לכו נא ונוכחה יאמר ה’] [אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו [אם יאדימו כתולע כצמר יהיו]]:

'כשנים'? 'כַּשּׁנִי' מיבעי ליה [18]?

אמר רבי יצחק: אמר להם הקב"ה לישראל: אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו - כשלג ילבינו.

דרש רבא: מאי דכתיב (ישעיהו א יח) לכו נא ונוכחה יאמר ה' [אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו]?: 'לכו נא'? 'בואו נא' מיבעי ליה!? 'יאמר ה’’?: 'אמר ה’’ מיבעי ליה? - לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל "לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם", ויאמרו לפניו "ריבונו של עולם! אצל מי נלך? אצל אברהם, שאמרת לו (בראשית טו יג) [ויאמר לאברם] ידוע תדע [כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה] ולא בקש רחמים עלינו? אצל יצחק, שבירך את עשו (בראשית כז מ) [ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד] והיה כאשר תריד [ופרקת עלו מעל צוארך] ולא בקש רחמים עלינו? אצל יעקב, שאמרת לו (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה [ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך] [19] ולא בקש רחמים עלינו? אצל מי נלך? עכשיו יאמר ה' [20]!

אמר להן הקב"ה: הואיל ותליתם עצמכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (ישעיהו סג טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך?

לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי! אמר לפניו: ריבונו של עולם! ימחו על קדושת שמך [21]!

אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו?

אמר ליה: בניך חטאו!

אמר לפניו: ריבונו של עולם! ימחו על קדושת שמך!

אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה.

אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי!

אמר לפניו: ריבונו של עולם! 'בני' ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד כב) [ואמרת אל פרעה כה אמר ה’] בני בכורי [ישראל] [22] עכשיו בני ולא בניך!? ועוד: כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? - שבעים שנה; דל עשרין דלא ענשת עלייהו [23] - פשו להו חמשין; דל כ"ה דלילותא -פשו להו כ"ה; דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא - פשו להו תרתי סרי ופלגא; אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך; ואם תימצי לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך!

פתחו ואמרו "אתה אבינו" [24]!

אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי - קלסו להקב"ה! ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו [25]; מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל [26], אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא ד) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל [27].

משנה:

המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה [28],

תבלין כדי לתבל ביצה קלה - ומצטרפין [29] זה עם זה;

קליפי אגוזין [30], קליפי רמונים, איסטיס ופואה [31] - כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה [32];

מי רגלים, נתר [33] ובורית קמוליא ואשלג [34] - כדי לכבס בגד קטן פי סבכה;

רבי יהודה אומר: כדי להעביר את הכתם [35].

גמרא:

תנינא חדא זימנא: קנה - כדי לעשות קולמוס אם היה עב, או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס?

מהו דתימא 'התם הוא [36] דלא חזי למידי [37], אבל עצים דחזו לככא דאקלידא [38] אפילו כל שהוא' - קא משמע לן.

תבלין כדי לתבל ביצה קלה:

ורמינהו [ערלה פ"ב מ"י] [39]: 'תבלין - שנים ושלשה שמות ממין אחד [40], או [41] משלשה מינין ושם אחד [42] - אסורין [43], ומצטרפין זה עם זה [44]', ואמר חזקיה [45] -

הערות[עריכה]

  1. ^ שאתם באים על ידה לידי רציחה
  2. ^ למדו
  3. ^ בשכר שחרפוך וקראוך 'אדם' = נוצר מאדמה, לשון שפלות
  4. ^ מסר לו סודו - להקטיר מחתות קטורת בשעת מגפה, ולעמוד בין המתים ובין החיים
  5. ^ מלאך המות
  6. ^ מנא ידע - הלא בתורה לא נכתב
  7. ^ בתמיה
  8. ^ כגון הנך דאמרינן בפרק 'הבונה' (שבת קד א): תגא דקו"ף לגבי רי"ש, וכן שעטנ"ז ג"ץ שצריכין כל אות שלשה זיונים, כדאמרינן (במנחות כט,ב): ראש הזיי"ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט, וכן ראש השי"ן השמאלי, וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן
  9. ^ אין דרך ליתן 'שלום' במקומך
  10. ^ לומר: 'תצלח מלאכתך'
  11. ^ בעליה אחרת
  12. ^ להר
  13. ^ השטן הוא יצר הרע המחטיא את האדם, הוא העולה ומסטין; והאומר דהוא מדת הדין - אין הגון בעיני
  14. ^ שש שקבע לכם
  15. ^ הם סבורים שאותו יום שעלה בו - מן המנין הוה, והוא אמר להם ארבעים יום שלימים: יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים - בשבעה עשר בתמוז היה; בששה עשר בא שטן ועירבב את העולם, והראה דמות חשך ואפילה, דמות ענן וערפל וערבוביא, לומר: ודאי מת משה, שהרי באו כבר שש ולא בא, ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות - שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר (שמות לב ו) וישכימו ממחרת וגו'
  16. ^ שלא קבלו בו תורה
  17. ^ דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם (דברים ה כו), ולא ידענא היכא רמיזא
  18. ^ דומיא דכשלג, דלא כתיב כשלגים
  19. ^ ארד עמך אעלה גם עלה - כאן רמז ארבע גליות; 'גם' - ריבויא הוא
  20. ^ אתה אמור התוכחה, ובך אנו תולין
  21. ^ הואיל שחטאו, ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך
  22. ^ שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע (שמות כד ז) לקבל עולך מאהבה כבנים
  23. ^ שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקדוש ברוך הוא אלא מעשרים שנה ומעלה, דכתיב (במדבר יד כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי
  24. ^ כנגד יצחק
  25. ^ הראו כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא אביכם
  26. ^ כדרך כל הגולים, שהרי על פי גזרת גלות ירד לשם
  27. ^ בחבלי אדם - בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא בשלשלאות; כמרימי עול על לחייהם - כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולה מעל צוארה בלווחין ובמקלות; ואט אליו אוכיל - הטיתי לכם כח להכיל את עבודת הפרך
  28. ^ כבר מפורש שזה ביצת תרנגולת, שהיא קלה לבשל, ולא בשיעור כל ביצה שיערו, אלא כגרוגרת מביצה קלה
  29. ^ כל מיני תבלין
  30. ^ הגדילה על גבי הקליפה, בעודן לחין
  31. ^ קרו"ג וורנצ"א [מחלוקת החוקרים מה הם; בודאי: סוגי צבעים]
  32. ^ בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד
  33. ^ מין אדמה שקורין ניטר"א ח[חנקת האשלגן]
  34. ^ בגמרא מפרש להו
  35. ^ של דם נדה; שאלו הסמנין מעבירין על הכתם של דם נדה בבגד, לטהרו
  36. ^ דקולמוס מרוסס
  37. ^ אלא להסקה
  38. ^ שן של מפתח
  39. ^ אמתניתין, דקתני 'תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור'
  40. ^ [כגון] פלפל לבן, שחור, וארוך
  41. ^ אפילו
  42. ^ והם של איסור
  43. ^ אם תיבלו בהן את הקדרה
  44. ^ לתבלה אם אין בכל אחד כדי לתבל, ונצטרפו ותיבלו
  45. ^ הא דקתני מצטרפין