ביאור:בבלי שבת דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מותר ^[1].

למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה? והאמר שמואל 'מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים ^[2], אבל לא גחלת של עץ ^[3]', ואי סלקא דעתא סבר לה כרבי שמעון - אפילו של עץ נמי ^[4]!?

בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה.

אמר רבינא: הלכך ^[5] קוץ ברשות הרבים - מוליכו פחות פחות מארבע אמות ^[6], ובכרמלית ^[7] - אפילו טובא ^[8].

אבל נותן [הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן]:

תנו רבנן: 'נותן אדם חמין לתוך הצונן ^[9] ולא הצונן לתוך החמין ^[10] - דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: בין חמין לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין מותר; במה דברים אמורים? בכוס ^[11], אבל באמבטי - חמין לתוך הצונן ולא צונן לתוך החמין, ורבי שמעון בן מנסיא אוסר ^[12].'

אמר רב נחמן: הלכה כרבי שמעון בן מנסיא.

סבר רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי ^[13]; אמר ליה אביי: תני רבי חייא: ספל אינו כאמבטי ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטי, ואמר רב נחמן 'הלכה כרבי שמעון בן מנסיא' אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ^[14]!?

מי סברת רבי שמעון אסיפא קאי ^[15]? ארישא קאי: 'ובית הלל מתירין ^[16] בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך החמין... ורבי שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין ^[17]'.

לימא רבי שמעון בן מנסיא דאמר כבית שמאי?

הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא ליה לרבא דלא קפיד אמנא, מדתני רבי חייא נותן אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך חמין.

אמר ליה רב הונא לרב אשי: דילמא שאני התם, דמיפסק כלי?

אמר ליה: 'מערה' איתמר: מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים, בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין.

משנה:

האילפס והקדרה שהעבירן ^[18] מרותחין ^[19] - לא יתן לתוכן תבלין ^[20],

עמוד ב

המשך המשנה

אבל נותן הוא לתוך הקערה ^[21] או לתוך התמחוי ^[22];

רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ^[23]. ^[24]

גמרא:

איבעיא להו: רבי יהודה - ארישא קאי ^[25], ולקולא ^[26]? או דילמא אסיפא קאי ^[27], ולחומרא ^[28]?

תא שמע דתניא: רבי יהודה אומר: לכל אילפסין הוא נותן, לכל הקדירות רותחות הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

סבר רב יוסף למימר: מלח הרי הוא כתבלין, דבכלי ראשון בשלה ובכלי שני לא בשלה

אמר ליה אביי: תני רבי חייא 'מלח אינה כתבלין, דבכלי שני נמי בשלה' ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבשרא דתורא.

ואיכא דאמרי: סבר רב יוסף למימר: מלח הרי הוא כתבלין דבכלי ראשון בשלה, בכלי שני לא בשלה;

אמר ליה אביי: תני רבי חייא 'מלח אינה כתבלין, דבכלי ראשון נמי לא בשלה ^[29]', והיינו דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא.

משנה:

אין נותנין ^[30] כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ^[31], ואם נתנוה מבעוד יום - מותר ^[32];

ואין ניאותין ^[33] ממנו, לפי שאינו מן המוכן.

גמרא:

אמר רב חסדא: אף על פי שאמרו 'אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה ^[34]' ^[35], אבל כופה עליה כלי שלא תשבר ^[36].

אמר רבה: מאי טעמא דרב חסדא? - קסבר תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ^[37] ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון, והצלה מצויה התירו ^[38], והצלה שאינה מצויה ^[39] לא התירו.

איתיביה אביי: והצלה שאינה מצויה לא התירו? והתניא נשברה לו חבית של טבל בראש גגו - מביא כלי ומניח תחתיה ^[40]!?

בגולפי ^[41] חדתי, דשכיחי דפקעי.

איתיביה ^[42]: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ^[43]!?

ניצוצות נמי שכיחי.

הערות

^ שאין מתכוין לכך
^ גחלת של מתכת, שמשליכין לחוץ פסולת של ברזל, דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא, ומדרבנן אסורה, והיכא דאיכא נזקא לרבים - לא גזרו על השבות
^ דאיסורא דאורייתא היא, וחייב סקילה
^ דהא לרבי שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכל כיבוי – 'אינו צריך לגופו' חוץ מעושי פחמין או מהבהבי פתילה
^ כיון דאמרת לא גזרו שבות דכיבוי מתכת במקום נזקא דרבים:
^ עד שיסלקנו לצידי רשות הרבים, דאיסורא דרבנן הוא
^ דטלטול דידיה דרבנן
^ יעבירנו בעקירה אחת
^ דקסבר תתאה גבר, ואין החמין מרתיחין את הצונן אלא מפשירין
^ שהתחתונים מרתיחים את העליונים, דתתאה גבר
^ דלשתיה קבעי להו, ולא ניחא ליה שיחומו הרבה; ועוד: דכלי שני הוא
^ אפילו חמין לתוך צונן
^ ואף על גב דכלי שני הוא, הואיל ולאו לשתיה אלא לרחיצה – אסירי, דניחא ליה שיחמו הרבה, וגזרינן
^ בתמיה: דהא לרבי שמעון, אפילו חמין לתוך צונן אסור, לא משכחת חמין שהוחמו ואפילו מערב שבת שלא יהיו צריכין להפיג רתיחתן, ואם כן לא ירחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו בחמין
^ דלא שרי תנא קמא אלא חמין לתוך צונן, ואתא איהו ואסר אף חמין לתוך צונן
^ לשתיה
^ וצונן לתוך חמין דקשרו בית הלל - קאסר
^ מן האור
^ בין השמשות
^ משתחשך, דכלי ראשון - כל זמן שרותח - מבשל
^ דכלי שני אינו מבשל
^ כעין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכה, ומשם מערה לקערות
^ שהן מבשלין את התבלין כשהן רותחין; ציר =הנוטף מן הדגים כשכובשים אותן במכבש
^ בגמרא מפרש אהי קאי: אכלי ראשון או אכלי שני.
^ אאילפס, דקא אסר תנא קמא
^ וקאמר ר' יהודה: לכל אילפסין הוא נותן, דכלי ראשון לא מבשל
^ אקערה ותמחוי, דקא שרי תנא קמא
^ וקא אמר ליה ר' יהודה: בכל קערות ותמחויין מודינא לך, חוץ מדבר שיש בו חומץ, ואפילו כלי שני נמי לא
^ ומותר ליתן ואפילו בכלי ראשון משהעבירו מן האור
^ בשבת
^ שמן המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא וקסבר 'אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל'; אי נמי קסבר 'אסור לבטל כלי מהיכנו': להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט, ודמי למלאכה, וכלי זה - משיפול בו השמן המוקצה - יהא אסור לטלטלו
^ להניחה שם
^ נהנין
^ כשהיא מטילתה במקום מדרון, שמא תתגלגל ותשבר
^ ומדיוקא דמתניתין שמעינן לה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו שמן
^ ולא תימא 'אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל'
^ ויש לחוש שמא תשבר ברגלי אדם, וכופה עליה כלי
^ לטלטל כלי לצרכה, ואף על פי שהביצה - דבר שאינו ניטל בשבת
^ כגון מדרון וטיפטוף דשמן דמתניתין
^ ואף על גב דטבל דבר שאינו ניטל הוא, וחבית לא שכיחא דפקעה
^ חביות
^ מתניתין היא, ומותיב ליה מינה
^ ניצוצות = שלהבת הנוטפת מן הנר, כדי שלא ידלק מה שתחתיה, ואף על גב דניצוצות לא מיטלטלי ולא שכיחי

[1] שאין מתכוין לכך

[2] גחלת של מתכת, שמשליכין לחוץ פסולת של ברזל, דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא, ומדרבנן אסורה, והיכא דאיכא נזקא לרבים - לא גזרו על השבות

[3] דאיסורא דאורייתא היא, וחייב סקילה

[4] דהא לרבי שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכל כיבוי – 'אינו צריך לגופו' חוץ מעושי פחמין או מהבהבי פתילה

[5] כיון דאמרת לא גזרו שבות דכיבוי מתכת במקום נזקא דרבים:

[6] עד שיסלקנו לצידי רשות הרבים, דאיסורא דרבנן הוא

[7] דטלטול דידיה דרבנן

[8] יעבירנו בעקירה אחת

[9] דקסבר תתאה גבר, ואין החמין מרתיחין את הצונן אלא מפשירין

[10] שהתחתונים מרתיחים את העליונים, דתתאה גבר

[11] דלשתיה קבעי להו, ולא ניחא ליה שיחומו הרבה; ועוד: דכלי שני הוא

[12] אפילו חמין לתוך צונן

[13] ואף על גב דכלי שני הוא, הואיל ולאו לשתיה אלא לרחיצה – אסירי, דניחא ליה שיחמו הרבה, וגזרינן

[14] בתמיה: דהא לרבי שמעון, אפילו חמין לתוך צונן אסור, לא משכחת חמין שהוחמו ואפילו מערב שבת שלא יהיו צריכין להפיג רתיחתן, ואם כן לא ירחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו בחמין

[15] דלא שרי תנא קמא אלא חמין לתוך צונן, ואתא איהו ואסר אף חמין לתוך צונן

[16] לשתיה

[17] וצונן לתוך חמין דקשרו בית הלל - קאסר

[18] מן האור

[19] בין השמשות

[20] משתחשך, דכלי ראשון - כל זמן שרותח - מבשל

[21] דכלי שני אינו מבשל

[22] כעין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכה, ומשם מערה לקערות

[23] שהן מבשלין את התבלין כשהן רותחין; ציר =הנוטף מן הדגים כשכובשים אותן במכבש

[24] בגמרא מפרש אהי קאי: אכלי ראשון או אכלי שני.

[25] אאילפס, דקא אסר תנא קמא

[26] וקאמר ר' יהודה: לכל אילפסין הוא נותן, דכלי ראשון לא מבשל

[27] אקערה ותמחוי, דקא שרי תנא קמא

[28] וקא אמר ליה ר' יהודה: בכל קערות ותמחויין מודינא לך, חוץ מדבר שיש בו חומץ, ואפילו כלי שני נמי לא

[29] ומותר ליתן ואפילו בכלי ראשון משהעבירו מן האור

[30] בשבת

[31] שמן המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא וקסבר 'אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל'; אי נמי קסבר 'אסור לבטל כלי מהיכנו': להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט, ודמי למלאכה, וכלי זה - משיפול בו השמן המוקצה - יהא אסור לטלטלו

[32] להניחה שם

[33] נהנין

[34] כשהיא מטילתה במקום מדרון, שמא תתגלגל ותשבר

[35] ומדיוקא דמתניתין שמעינן לה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו שמן

[36] ולא תימא 'אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל'

[37] ויש לחוש שמא תשבר ברגלי אדם, וכופה עליה כלי

[38] לטלטל כלי לצרכה, ואף על פי שהביצה - דבר שאינו ניטל בשבת

[39] כגון מדרון וטיפטוף דשמן דמתניתין

[40] ואף על גב דטבל דבר שאינו ניטל הוא, וחבית לא שכיחא דפקעה

[41] חביות

[42] מתניתין היא, ומותיב ליה מינה

[43] ניצוצות = שלהבת הנוטפת מן הנר, כדי שלא ידלק מה שתחתיה, ואף על גב דניצוצות לא מיטלטלי ולא שכיחי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]