ביאור:בבלי שבת דף קנד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב זביד מתני [1] הכי:

אמר רמי בר חמא: המחמר אחר בהמה בשבת בשוגג - אינו חייב חטאת [2]; במזיד חייב סקילה [3].

מתיב רבא [סנהדרין פ"ז מ"ח, דף נג,א גבי נסקלים]: המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת - אין חייבין על זדונו סקילה!

מי קתני [4] 'הא אין חייבין כו' [5]?

הכי קאמר: דבר שחייבין על שגגתו חטאת - חייבין על זדונו סקילה, ויש דבר שאין חייבין על שגגתו חטאת וחייבין על זדונו סקילה, ומאי ניהו? – מחמר.

רבא אחוה דרב מרי בר רחל, ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל: ללישנא בתרא קשיא הא דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל [6]!?

דילמא תרי מרי בר רחל הוו הוה מתני לה להא שמעתיה משמיה דרבי יוחנן לפטור

אמר רבי יוחנן: המחמר אחר בהמתו בשבת - פטור מכלום: בשוגג לא מחייב חטאת, דהוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה; במזיד נמי לא מיחייב, דתנן[סנהדרין פ"ז מ"ח, דף נג,א] המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת - אין חייבין על זדונו סקילה; בלאו נמי לא מיחייב, דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו [7];


עמוד ב

ואפילו למאן דאמר לוקין [8] - [9] ליכתוב רחמנא 'לא תעשה כל מלאכה, ובהמתך'; 'אתה' למה לי [10]?

הוא ניהו דמיחייב, בהמתו [11] לא מיחייב [12].

הגיע לחצר החיצונה:

אמר רב הונא: היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית [13] - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקין נופלים.

והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין בשבת [14]!?

כי קאמר רב הונא - בקרני דאומנא [15], דלא חזיא ליה [16].

והא קא מבטל כלי מהיכנו [17]?

בשליפי זוטרי [18].

מיתיבי: היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות [19] - מתיר את החבלים והשקין נופלין, ואף על פי שמשתברין [20]!?

התם בכולסא [21]; דיקא נמי דקתני דומיא דטבל: מה טבל דלא חזי ליה [22] - אף הכא נמי לא חזי ליה;

ומאי אף על פי שמשתברין [23]?

מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו [24]? – קא משמע לן.

תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה [25] - מניח ראשו תחתיה ומסלקו לצד אחר, והוא נופל מאליו; חמורו של רבן גמליאל היתה טעונה דבש ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת; למוצאי שבת – מתה;

והאנן תנן נוטל כלים הניטלין [26]?

כשהדביש [27].

הדביש? למאי חזי [28]?

לכתיתא דגמלי [29].

ויתיר חבלים ויפלו שקין [30]?

[31] מיצטרו זיקי [32].

ויביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן

מטנפי [33] וקמבטל כלי מהיכנו [34]!?

והאיכא צער בעלי חיים [35]?

קסבר [36] צער בעלי חיים דרבנן [37]

אביי אשכחיה ליה לרבה דקא משפשף ליה לבריה אגבא דחמרא (בשבת לשעשע התינוק); אמר ליה: קא משתמש מר בבעלי חיים [38]?

אמר ליה: צדדין הן [39], וצדדין לא גזרו בהו רבנן;

מנא תימרא?

דתנן: מתיר חבלים והשקין נופלין מאי לאו בחבר גוולקי דהוו להו צדדין [40] וצדדין לא גזרו בהו רבנן!

לא, בחבר אגלווקי [41] דלא הוו צדדין; אי נמי בלכתא [42].

איתיביה [סוכה פ"ב מ"ג]: שתים בידי אדם ואחת באילן - כשרה ואין עולין לה ביום טוב [43] - מאי לאו דחק ביה באילן [44], דהוו להו צדדין, וצדדין אסורין?

לא, דכפייה לאילן [45] ואנח סיכוך עילויה, דקמשמש באילן.

אי הכי - אימא סיפא שלש בידי אדם ואחת באילן – כשרה, ועולין לה ביום טוב ואי דכפייה לאילן אמאי עולין לה ביום טוב [46]?

ואלא מאי צדדין אסורין? סוף סוף אמאי עולין לה ביום טוב? אלא התם בגואזא פרסכנא [47], דאילן גופיה דופן בעלמא [48] הוא דשוויה [49]; דיקא נמי דקתני זה הכלל: כל אילו שינטל האילן ויכולה לעמוד - עולין לה ביום טוב!

שמע מינה. [50]

לימא כתנאי: אין עולין לה ביום טוב; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: עולין לה ביום טוב; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר צדדין אסורין, ומר סבר מותרין [51]!

אמר אביי: לא! דכולי עלמא צדדין אסורין, והכא בצדי צדדין קמיפלגי [52]: מר סבר צדי צדדין אסורין, ומר סבר צדי צדדין מותרין.

רבא אמר: מאן דאסר בצדדין - אסר נמי בצדי צדדין, מאן דשרי בצדי צדדין - שרי נמי בצדדין.

איתיביה רב משרשיא לרבא: 'נעץ

הערות[עריכה]

  1. ^ להא דרמי בר חמא
  2. ^ דילפינן מעבודה זרה, דעד דעביד מעשה בגופיה
  3. ^ מהיקישא דאתה ובהמתך דלעיל
  4. ^ הך דיוקא דדייקינן
  5. ^ דילמא הכי קאמר: המחלל בדבר שחייבין על שגגתו חטאת - [חייבים על זדונו סקילה], הא דבר שאין חייבים על שגגתו חטאת - יש מהן שחייבין על זדונו סקילה ויש שאין חייבין, ומאי ניהו דחייבין [על זדונו] סקילה ואין חייבין על שגגתו חטאת - מחמר
  6. ^ 'ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל' - לא גרסינן, דאבוה דרב מרי – 'איסור גיורא' שמיה, ומאן דגרס ליה - גרס בתריה הכי: להך לישנא בתרא קשיא הך דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומניה בפורסי דבבל, והך מילתא - במסכת יבמות היא (מה,ב), 'בפורסי' בלעז מנשטר"ל [פקיד, ממונה], הן שוטרים, ואף על גב דאמר מר 'כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך', האי - כיון דאמו מישראל - מקרב אחיך קרינן ביה
  7. ^ דשאר מלאכות דשבת נמי מהאי קרא נפקא להו אזהרה, הלכך לאזהרת מיתת בית דין ניתן, דלא ענש מיתה אלא אם כן הזהיר; הלכך עיקר אזהרתו למקום שיש בו מיתה אתאי, ולא למלקות
  8. ^ במסכת מכות (יג,ב)
  9. ^ הכא אפילו לאו ליכא, דאי לאזהורי אמלאכה שעל ידו ועל ידי בהמתו אתא, כגון מחמר
  10. ^ משמע אתה לבדך, ובהמתך לבדה
  11. ^ במלאכה הנעשית על ידי בהמתו
  12. ^ לא מיחייב לאו גמור ללקות עליו
  13. ^ שאין ניטלין בידו להניחן לארץ
  14. ^ וכלי זכוכית ניטלין הן, ולמה לי מתיר את החבלים
  15. ^ מקיז דם
  16. ^ שאין ראויין בשבת לכלום, לפי שמאוסים
  17. ^ כרים וכסתות, כשמניחן תחת דבר שאין ניטל, מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם משם, ודמי לסותר
  18. ^ משואות קטנים, ששומט הכר מתחתיהם ונופלין על הכר השני, וכן עד שמגיען לארץ
  19. ^ מש"ש בלעז [גושים, חתיכות גדולות], ואף על פי שהעששיות משתברין
  20. ^ אלמא אסור להניח כרים וכסתות תחתיהן
  21. ^ חתיכות רחבות של זכוכית שאינם כלים, ועושין מהן חלונות, וכיון דליכא פסידא בשבירתן וסופן להחתך בחתיכות קטנות - לא שרו להביא כרים ולהניח תחתיהן
  22. ^ דמוקצה הוא, ואפילו לכהנים לא חזי
  23. ^ הא ליכא פסידא
  24. ^ ויביא כרים ויניח תחתיהם, דהא ודאי אי אפשר בלא הפסד מועט: שניצוצות ניתזין בשבירתן שאינם ראוין לכלום
  25. ^ משוי של תבואה של טבל
  26. ^ ודבש ניטל בשבת, ואמאי לא רצה לפורקה
  27. ^ החמיץ
  28. ^ ואמאי אייתי רבן גמליאל
  29. ^ לכתית של גמלים; רדויישדוד"א [פצע, מחיכוך]
  30. ^ דהכי תנן במתניתין בדבר שאינו ניטל
  31. ^ ומשני:
  32. ^ נבקעים הנודות בנפילתן לארץ
  33. ^ בדבר הנשפך עליהם
  34. ^ דשוב אין ראויין לבו ביום לכלום
  35. ^ וליתי דאורייתא ולידחי דרבנן: ביטול כלי מהיכנו
  36. ^ רבן גמליאל
  37. ^ ופלוגתא היא ב'אלו מציאות' (בבא מציעא לב ב).
  38. ^ ותנן (ביצה פ"ה מ"ב; דף לו,א): לא רוכבין על גבי בהמה, והוא הדין לכל תשמיש
  39. ^ שאינו מרכיבו עליו, אלא משפשפו על צדי גבו, ואין זה דרך תשמישו
  40. ^ גוואלקי - עשקנ"ס [(צ"ל טשקש) שקים, שקים שעל גבי בהמה]; חבר גוואלקי - שתים מחוברות יחד ברצועות, ומרכיבין על החמור זו מכאן וזו מכאן, וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור, ומשפשף עצמו ונשען גופו בצדי החמור
  41. ^ שתים שאין מחוברות יחד, אלא על ידי טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן, כעין שעושין לחבק שקורין צינגל"א [רצועה, וכאן רצועת האוכף], שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא, והן מתנתקות זו מזו
  42. ^ כעין שעושין לדרדור יין, שיש בהן טבעות של חבל לכל אחד ואחד, ומכניס טבעת בטבעת, ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו, וכשבא לסלקו - מושך העץ אליו, והן מתנתקין זה מזה ונופלין
  43. ^ גבי סוכה תנן, שכשירה בשלש דפנות, ואם עשה שתים כהלכתן והשלישי עשה באילן – כשירה; דפנות - לא איכפת לן אם מחוברות הם, והוא הדין אם כולן נקבעות באילן; והא דנקט שתים בידי אדם - רבותא אשמועינן: דאפילו הכי אין עולין לה לאכול ולישן באותה סוכה ביום טוב, מפני שסככה קשור בדופניה ונשען עליה והוא משתמש על סככה ונותן כליו, ונמצא משתמש באילן; כל כניסה דסוכה נקיט בלשון 'עלייה' במסכת סוכה, לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן, דבכמה דוכתין תנן בה הכי: אין מטריחין אותו לעלות [ברייתא בסוכה כט,א], אמר להם: "העלום לסוכה" [סוכה פ"ב מ"ה], אבל מוריד הוא את הכלים [סוכה פ"ד מ"ח], וכן הרבה;
  44. ^ ואותיב ביה קנים של דפנות בנקבים: שנקב הרבה בגופו של אילן, וסיכך שוב על אותן דפנות, ומכל מקום אין כאן תשמיש אלא בצדי אילן
  45. ^ לענפיו העליונים הטה לצד אילן אחר, וכן של זה לזה וקשרן אלו עם אלו, ומהן נעשה הדופן
  46. ^ הרי הסכך נשען עליו, והוא משתמש בו
  47. ^ אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן
  48. ^ לסוכה
  49. ^ ולא סמך הסכך עליהן
  50. ^ ולהכי נקט 'גווזא פרסכנא', ולא שבקיה כדקא סלקא דעתך בדכפייה, ולישני כגון דלא סמך הסכך עליה: משום דכיון דדופן רביעי הוא, שאינו צריך לסוכה, דהא בשלש כשירה והסכך נמי לא סמך עליה - לא טרח למעבד לו דופן; להכי אוקמא בגווזא פרסכנא, וממילא הוא בלא טרחא.
  51. ^ וכגון דחק באילן, ומותיב קנים בצדדין, וסיכך עליהן, דהוה ליה משתמש בצדדין כשמשתמשין על ידי סככה, דאי לא בהא פליגי - במאי מוקמא פלוגתייהו דהא כולי עלמא סברי אסור להשתמש באילן
  52. ^ אי נמי בהכי פליגי - ליכא למימר דסבירא ליה לרבי מאיר צדדין מותרין, דהני לאו 'צדדין' נינהו, אלא צדי צדדים: שהקנים הנתונים בנקבים צדדין, והסיכוך הנתון על גבן = צדי צדדים, ובצדי צדדים פליגי