ביאור:בבלי שבת דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אין בה משום עטרות כלות [1]';

ושמואל אמר: [2] כבלא דעבדא תנן [3].

ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל 'יוצא העבד בחותם שבצוארו [4] אבל לא בחותם שבכסותו'?

לא קשיא: הא דעבד ליה רביה [5], הא דעבד איהו לנפשיה.

במאי אוקימתא להא דשמואל? דעבד ליה רביה? בחותם שבכסותו אמאי לא? דילמא מיפסק [6] ומירתת [7] ומיקפל ליה ומחית ליה [8] אכתפיה [9], כדרב יצחק בר יוסף, דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: 'היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפיו בשבת - חייב חטאת [10]', וכי הא: דאמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילא: כולהו רבנן דבי ריש גלותא [11] לא ליפקו בסרבלי חתימי [12] לבר מינך, דלא קפדי עליך [13] דבי ריש גלותא.

גופא אמר שמואל: יוצא העבד בחותם שבצוארו [14], אבל לא בחותם שבכסותו.

תניא נמי הכי יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו.

ורמינהו: 'לא 'יצא העבד בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו; זה וזה אין מקבלין טומאה [15]; ולא בזוג שבצוארו [16]; אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו [17], זה וזה מקבלין טומאה [18]; ולא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה [19], ולא בזוג שבכסותה ולא בזוג שבצוארה [20], זה וזה אין מקבלין טומאה [21]' - לימא הא דעבד ליה רביה הא דעבד איהו לנפשיה?

לא! אידי ואידי דעבד ליה רביה, וכאן בשל מתכת וכאן בשל טיט [22], וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה: דבר המקפיד עליו רבו [23] - אין יוצאין בו [24]; דבר שאין מקפיד עליו - יוצאין בו; הכי נמי מסתברא [25], מדקתני זה וזה אין מקבלין טומאה [26]: אי אמרת בשלמא של מתכת - הני הוא דלא מקבלי טומאה [27], הא כלים דידהו [28] מקבלי טומאה; אלא אי אמרת בשל טיט תנן, הני הוא דלא מקבלי טומאה - הא כלים דידהו מקבלי טומאה [29], והא תניא כלי אבנים, כלי גללים [30], וכלי אדמה - אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים! אלא שמע מינה של מתכת!

שמע מינה.

אמר מר: ולא בזוג שבצוארו אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו; זוג שבצוארו אמאי לא? - דילמא מיפסיק ואתא לאיתויי? זוג שבכסותו נמי ליחוש דילמא מיפסיק ואתי לאיתויי?

הכא במאי עסקינן? - דמיחא ביה מומחא [31], וכדרב הונא בריה דרב יהושע, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: כל שהוא ארוג - לא גזרו [32].

אמר מר: לא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה; זה וזה אין מקבלין טומאה' וזוג דבהמה אין מקבלין טומאה? ורמינהו: זוג של בהמה - טמאה,


עמוד ב

ושל דלת טהורה [33]; של דלת ועשאו לבהמה – טמאה [34], של בהמה ועשאו לדלת - אף על פי שחיברו לדלת וקבעו במסמרים – טמא [35], שכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן [36] אלא בשינוי מעשה [37]'!?

לא קשיא, הא דאית ליה עינבל [38] הא דלית ליה עינבל.

מה נפשך: אי מנא הוא [39] - אף על פי דלית ליה עינבל, אי לאו מנא הוא - עינבל משוי ליה מנא [40]?

אִין [41], כדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא? שנאמר [42] (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש [וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים] - אפילו דיבור יבא באש.

במאי אוקימתא? בדלית ליה עינבל? אימא מציעתא [43]: ולא בזוג שבצוארו, אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו, וזה וזה מקבלין טומאה; אי דלית ליה עינבל מי מקבלי טומאה [44]? ורמינהו: 'העושה זגין למכתשת [45] ולעריסה [46] ולמטפחות ספרים [47] ולמטפחות תינוקות [48]: יש להם עינבל - טמאין, אין להם עינבל – טהורין; ניטלו עינבליהן - עדיין טומאתן עליהם [49]'!

הני מילי בתינוק, דלקלא עבידי ליה, אבל גדול - תכשיט הוא ליה, אף על גב דלית ליה עינבל.

אמר מר: ניטלו עינבליהן - עדיין טומאתן עליהן; למאי חזו? אמר אביי: הואיל שההדיוט יכול להחזירו [50].

מתיב רבא [פרה פ"יב מ"ח]: 'הזוג והעינבל חיבור [51]', וכי תימא [52] הכי קאמר 'אף על גב דלא מחבר - כמאן דמחבר דמי [53]' [54], והתניא [55] [דומה לתוספתא כלים בבא מציעא פ"ג מ"ב]: 'מספורת של פרקים [56] ואיזמל של רהיטני [57] - חיבור לטומאה [58] ואין חיבור להזאה', ואמרינן: 'מה נפשך: אי חיבור הוא - אפילו להזאה, ואי לא חיבור הוא - אפילו לטומאה נמי לא'! ואמר רבה: דבר תורה בשעת מלאכה חיבור בין לטומאה בין להזאה; שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה [59], וגזרו על טומאה שלא בשעת מלאכה משום טומאה שהיא בשעת מלאכה, ועל הזאה שהיא בשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת מלאכה [60]'!

אלא אמר רבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ דגזרו עליהן שלא תצא בהן מחורבן ואילך משום צער [במסכת סוטה (דף מט.)]
  2. ^ 'כבול' דמתניתין
  3. ^ ופליג אדרבי אבהו
  4. ^ הוא 'כבלא דעבדא' והיו עושין אותו משל טיט
  5. ^ דעביד ליה רביה אית ליה אימתא, ולא שקיל ליה מצוארו להוליכו בידו
  6. ^ החותם ונשבר
  7. ^ מרבו, שלא יאמר שהוא נטלו להראות בשוק שהוא בן חורין
  8. ^ הטלית
  9. ^ על כתפיו, כדי שלא יראה מקום החותם, ולא יבינו שנפל, ודמי הטלית על כתפו כמשוי
  10. ^ דאינו תכשיט אלא בזמן שלובשו דרך מלבוש
  11. ^ היו עושין חותמות לטליתות שלהן, כעין עבדים, להראות שהן כפופין לריש גלותא
  12. ^ דאי מפסקי - מרתתי ומקפלי להו
  13. ^ אם תלך בלא חותם
  14. ^ ובשל טיט, דלא קפיד עליה לאתויי, ואי משום דמירתת - מאי חורבא נפקא מינה? משום אימתא דרביה לא מייתי ליה בידיה, דהא לאו הוכחה היא דעבדות אלא כשישנו על צוארו או בכסותו
  15. ^ דלאו לנוי עביד שיהא טמא משום תכשיט, ואף על גב דבשל מתכת מוקמינן לה להא לקמן, מיהו לאו לנוי דיליה הוא, אלא לגנאי; וכלי תשמיש נמי לא הוי
  16. ^ זוג לנוי עביד
  17. ^ לקמיה מפרש טעמא
  18. ^ שתכשיט הוא
  19. ^ עושים לסוסים מעילין שלא יטנפו
  20. ^ לא תצא - כדאמרינן באידך פרקין (דף נד:), דמתחזי כמאן דאזיל לחינגא
  21. ^ דאין תכשיט לבהמה
  22. ^ דאף על גב דכבול דמתניתין אוקימנא בדעבד איהו לנפשיה - התם הוא דאיכא לאוקמיה בסתם חותמות של טיט, דאי מיתבר - אין מקפיד עליו להביא שבריו לבית אדונו, הלכך ליכא לאוקמיה בדעבד ליה רביה: דאי עבד ליה רביה - לא הוה מיתסר, דכל זמן שלא נפסק - לא שקיל ליה מצוארו, משום אימתא דרביה, ואי מיפסק - לא קפיד עליה בעליו משום פסידא, דליכא פסידא, הלכך לא מייתי ליה; אבל הך לא איכא לאוקמא בשל טיט, כדמסתברא לקמן, מסיפא, הלכך אפילו עבד ליה רביה - נמי אסור, דאי מיפסק - קפיד עליה, משום פסידא, ומירתת עבד - ומייתי ליה בידיה
  23. ^ אם יאבד
  24. ^ דאי מפסיק - מייתי ליה
  25. ^ דבשל מתכת קאי
  26. ^ מדאיצטריך למיתני 'אין מקבלין טומאה', וטעמא משום דלאו לנוי עבידא
  27. ^ משום דלאו כלים נינהו, הא שאר כלי מתכות מקבלין
  28. ^ דמתכות
  29. ^ כלי העשוי מטיט, כזה שאינו מצרפו בכבשן מעשה ידי יוצר דניהוי קרוי 'כלי חרס', אלא 'כלי אדמה', מי מקבל טומאה - בתמיה
  30. ^ צפיעי בקר שעשה מהן כלי
  31. ^ שארגו בבגד ותו לא מיפסיק
  32. ^ לצאת בו; ודרב הונא - לענין אריג כי האי גוונא נמי איתמר, דאשמעינן דלא חיישינן תו לדלמא מיפסק
  33. ^ דלת מחובר לבית הוא, שהוא חבור לקרקע, ואינו כלי לקבל טומאה, וזוג העשוי לו - בטיל לגביה, כדאמרינן בריש פרקין דלעיל: 'כל המחובר לו - הרי הוא כמוהו'
  34. ^ מכאן ולהבא, ואף על פי דלא עבד ביה מעשה אלא שחישב עליו ותלאו, ותלייה - לאו מעשה היא, שכל הכלים יורדים לידי תורת טומאה במחשבה שלו
  35. ^ ואפילו מכאן להבא יקבל טומאה, שאין חיבורו מעשה עד שֶׁיְשַׁנֵהוּ מכמות שהיה
  36. ^ מתורת טומאה שירדה להן
  37. ^ ואף על פי שעדיין לא נטמאו, משנמלך עליהן - אין עולין מלקבל טומאה אלא בשינוי מעשה
  38. ^ בטדי"ל, שעשוי בתוכו להשמיע קול
  39. ^ דתכשיט חשיב ליה
  40. ^ בתמיה: משום העינבל, מי הוי תכשיט
  41. ^ עינבל משוי ליה מנא, ולא משום תכשיט אלא משום כלי
  42. ^ בכלי מתכות משתעי במעשה מדין
  43. ^ זוג דאדם
  44. ^ אפילו דאדם
  45. ^ שמפטמין בה סממנין להקטיר לריח, דקיימא לן בכריתות (פ"א דף ו) שהקול יפה לבשמים
  46. ^ שהתינוק שוכב בתוכה שקורין בירצ"ה ותולה בו זגין לקשקש כדי שישמע התינוק וישן
  47. ^ כשנושאין אותן לבית הכנסת שהתינוקות של בית רבן קורין שם - מקשקשין הזגין, והתינוקות שומעין ובאין
  48. ^ שתולין בצוארן
  49. ^ אם ניטלו קודם שנטמאו - תורת טומאה עליהם ומקבלין טומאה, כדמפרש טעמא לקמיה: מעיקרא כי אין להם עינבל, דקתני 'טהורין' - דעדיין לא נגמרה מלאכתן, אבל משירדה להם תורת טומאה - לא בטל שם כלי מעליהם בנטילת העינבל, ואם ניטל לאחר שנטמאו - עדיין טומאתן עליהן, דלא הוי ככלי שנשבר ובטל מתורת כלי ליטהר מטומאתו
  50. ^ שאין צריך אומן
  51. ^ כשהן יחד - הרי הן כלי אחד; נטמא זה נטמא זה, הִזָה על זה - טהור זה, וכיון דקרי ליה 'חיבור' שמע מינה דכי נתפרדו הוי כלי שניטל מקצתו, ואף על גב דהדיוט יכול להחזירו - כל כמה דלא אהדריה לאו שלם הוא
  52. ^ דהאי 'חיבור' דקאמר
  53. ^ אפילו מפורדים קרינן ליה 'חיבור'
  54. ^ ואתא לאשמעינן דאם נתפרדו משנטמאו - לא עלו מטומאתן [אלא אותו חלק שנטהר]
  55. ^ גבי ההיא
  56. ^ ששני סכינים שלה מתפרדין
  57. ^ 'פלינה של אומנים': תריסים שנותנים האיזמל לתוך בין שני עצים העשוין לכך, ולאחר מלאכתו נוטלו ומצניעו
  58. ^ ואם נטמא זה נטמא זה
  59. ^ שלא בשעת מלאכה - הואיל ואין צריכין להיות מחוברין - הוו להו כשני כלים, ואין חיבור ואף על פי שמחוברין, דעל כרחך שלא בשעת מלאכה דומיא דשעת מלאכה קאמר, ובשעת מלאכה מחוברין הן, אלמא במחוברין עסקינן
  60. ^ וגזרו לחומרא על הטומאה דליהוי חיבור ועל הזאה דלא ליהוי חיבור, ומשום הכי קתני חיבור לטומאה לעולם, ואין חיבור להזאה לעולם