קטגוריה:במדבר לא כג
כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.
כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.
כׇּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם׃
כָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָ/אֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָ/אֵשׁ֙ וְ/טָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּ/מֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְ/כֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּ/אֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַ/מָּֽיִם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
כָּל־דָּבָ֞ר גרשיים (שליש, דרגא 4)
אֲשֶׁר־יָבֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) בָאֵ֗שׁ רביעי (משנה, דרגא 3)
תַּעֲבִ֤ירוּ מהפך (משרת, דרגא 5) בָאֵשׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וְטָהֵ֔ר זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אַ֕ךְ זקף גדול (מלך, דרגא 2)
בְּמֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) נִדָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
יִתְחַטָּ֑א אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְכֹ֨ל קדמא (משרת, דרגא 5) אֲשֶׁ֧ר דרגא (משרת, דרגא 5) לֹֽא־יָבֹ֛א תביר (משנה, דרגא 3)
בָּאֵ֖שׁ טפחא (מלך, דרגא 2)
תַּעֲבִ֥ירוּ מרכא (משרת, דרגא 5) בַמָּֽיִם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ אפשר להכניס לאש, ללבן, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר, אַךְ אבל גם בְּמֵי נִדָּה הזאה במים עם אפר פרה אדומה (לא מספיקה טבילה במקוה) יִתְחַטָּא, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם במקוה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל מִדָּעַם דְּמִתָּעַל בְּנוּרָא תַּעְבְּרוּנֵּיהּ בְּנוּרָא וְיִדְכֵּי בְּרַם בְּמֵי אַדָּיוּתָא יִתַּדֵּי וְכֹל דְּלָא מִתָּעַל בְּנוּרָא תַּעְבְּרוּנֵּיהּ בְּמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל מִדַעַם דְאוֹרְחֵיהּ לְמִתַּעֲלָא בְּנוּרָא לְבִיסַיָא קְדֵירָתָא שִׁפּוּדַיָא וְאַסְכְּלָתָא תַּעַבְרוּן בְּנוּרָא וְיִדְכֵּי בָּתַר כֵּן בְּמַיָא דְכַשְׁרִין לְאַדְכָּאָה בְּהוֹן דְוָותָא יִתְדֵי וְכָל דְלָא מִיתָעַל בְּנוּרָא כְּהַנְכָתָא כַּסַיָא קַתּוּנְיָא קוּמְקוּמוּסַיָא תַּעַבְרוּן בְּאַרְבְּעִין סָוִוין דְמוֹי: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכל אשר לא יבוא באש - כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גוים.
והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאין טעון טבילה - טעון הזייה, מי שטעון הזייה - אינו דין שיטעון טבילה?
והרי דברים ק"ו: מי שאין טעון הזייה - דין הוא שיטעון טבילה:רש"י
"תעבירו באש" - כדרך תשמישו הגעלתו מה שתשמישו ע"י חמין יגעילנו בחמין ומה שתשמישו ע"י צלי כגון השפוד והאסכלה ילבננו באור
"אך במי נדה יתחטא" - לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטומאת מת א"ל צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור וחטוי לטהרן מן הטומאה ורבותינו דרשו מכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבול בהם נדה וכמה הם מ' סאה
"וכל אשר לא יבא באש" - כל דבר שאין תשמישו ע"י האור כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור
"תעבירו במים" - מטבילו ודיו ודוקא כלי מתכות
[כא] ורז"ל דרשו שאף להכשירן מן האיסור טעון טבילה וכו'. ויראה, שהוקשה לרבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה דף עה:), דלא לכתוב רק 'אך יתחטא', כדכתיב למעלה (פסוק כ) "וכל כלי עץ תתחטאו", שכל חיטוי הוא במי חטאת (רש"י שם), ואין צריך לומר "מי נדה", לכך דרשו רז"ל שהוא טבילה שהנדה טובלת בהם, והיינו ארבעים סאה. אי נמי, דלמה צריך למכתב כלל שיתחטא במי נדה, וכי סלקא דעתך בשביל שבא באש יהיה טהור מטומאתו, אלא על כרחך האי קרא לטבילה אתא, שיטבול אותו לשם טבילה:
[כב] מטבילן ודיו. הקשה הרמב"ן, דאין לשון "תעבירו" טבילה, רק הוא הכשר מן האיסור, כמו "תעבירו באש", שהוא הכשר מן האיסור. ועוד, דאם כן אין אנו צריכין ללמוד הך טבילה מן "מי נדה", דהא בהדיא כתיב בקרא "תעבירו במים". ויראה שגם רש"י סבירא ליה דהך "תעבירו" הכשר מן האיסור, אלא מפני שסובר שכל שתשמישו בצונן אין צריך רק הדחה בלבד (עבודה זרה דף עה:), אם כן כיון שעל כל פנים יטבול אותו כדינו, למה לו הדחה תחלה, הא הטבילה עולה לו במקום הדחה, וגם במקום טבילה. לכך כתב (רש"י) 'מטבילן ודיו'. ומכל מקום אין נראה זה, דאף על גב דסגי בהדחה, מכל מקום צריך (שכשוך) [שפשוף] קצת, ולא סגי בטבילה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ – כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, הַגְעָלָתוֹ. מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין – יַגְעִילֶנּוּ בְּחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צָלִי, כְּגוֹן הַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה, יְלַבְּנוֹ בְּאוּר (ע"ז ע"ה ע"ב).
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, חִטּוּי זֶה, לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת; אָמַר לָהֶם: צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן, שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת; וּ"מֵי נִדָּה" הַכְּתוּבִין כָּאן, דָּרְשׁוּ, מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם).
וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ – כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן, וְלֹא בָּלְעוּ אִסּוּר.
תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם – מַטְבִּילוֹ וְדַיּוֹ. וְדַוְקָא כְּלֵי מַתָּכוֹת (שם).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אך במי נדה יתחטא. עוד צריך שתטהרנו מטומאתו ע"י מים של אפר פרה שנאמר בהם (במדבר יט) מי נדה לא זורק, עליו אע"פ שנטהר הכלי מבליעת אסור. ומכאן דרשו רז"ל שאפילו להכשירן מיד גוי ליד ישראל טעונין כלי מתכות טבילה אפילו בחדשים, ואפילו כלי כרס המחופין בעופרת. ומי נדה שכתוב כאן הן המים הראוין לטבול בהן את הנדה והן ארבעים סאה, וזהו שהוסיף כאן ואמר וטהר הוסיף הכתוב טהרה שניה.
וכל אשר לא יבא באש. שאין תשמישו ע"י האור כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות שתשמישם בצונן ולא בלעו אסור, תעבירו במים, מטבילן ודיו ודוקא כלי מתכות. ואמרו רז"ל לא אסרה תורה בכלי מדין קודם הגעלה ולבון אלא קדרה בת יומא, דהוי נותן טעם לשבח והוי איסור בליעה בכלל (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה, דטעמו ולא ממשו אסור מן התורה אלא שאין לוקין עליו, אבל דלאו בת יומא דנותן טעם לפגם מדאורייתא שריא, דכתיב (שם) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה, ואפילו בממשו של איסור, ומדרבנן הוא דאסור לבשולי ביה לכתחלה ואפילו לאחר כמה שנים שבשל בה הגוי גזרה משום בת יומא, ואם עבר ובשל מותר באכילה דקי"ל דסתם כליהם של גוים אינם בחזקת בני יומין, וא"כ לא צוה הכתוב להכשיר כלי מדין מגעולי גוים אלא בידוע שהן בני יומן.
ודע כי מה שהזכיר כאן במלחמת מדין הגעלת כליהם מאיסורי גוים ולא הזכיר כן במלחמת סיחון ועוג בכליהם, כי גם את שללם לקחו, כמו שאמר (שם ב) רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו, טעם הדבר כי שם במלחמת סיחון ועוג היתה ארצם מנחלת ישראל, והותר להם כל שללם אפילו האסורין כענין שנאמר (שם ו) ובתים מלאים כל טוב, ודרשו רז"ל קדלי דחזירי אשתרו להו, אבל מדין לא היתה ארצם משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם הרגו אותן ולקחו כל שללם ולכך נהג איסור בכליהם. וכן בדין הטומאה שהזכירה עתה ואתם חנו מחוץ למחנה וגו', כי במלחמת סיחון ועוג היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור. גם המכס שהורם בכאן במלחמת מדין ונתן לכהנים הלוים משא"כ במלחמות סיחון ועוג, מן הטעם הזה בעצמו מפני שהיה השלל הזה מנקמת ה' בארץ לא להם, ועל כן היה ענין המכס הנתן לכהנים הלוים, אבל שם לא די שלא נתנו להם אבל הוזהרו שלא ליתן להם כלום, שנאמר (במדבר יח) וחלק לא יהיה לך בתוכם, אפילו בבזה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
יגעיל, וכל שתשמישו במים קרים תעבירו במים, היינו טבילה כפרש"י, ומזה למד בספרי שכ"ש שצריך הזיה אחר שאמר כל דבר אשר יבא באש במי נדה יתחטא היינו אפר פרה [כרש"י לא כהרמב"ן שהשיג עליו], א"כ למדינן בק"ו חד מחבריה שבדבר שיבא באש שכתוב בו הזיה כ"ש שצריך טבילה ובדבר אשר לא יבא באש שכתוב בו טבילה כ"ש שטעון הזיה, ומ"ש (כד) וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים התבאר בפ' חוקת (סי' נז וסי' סט), ומ"ש על ואחר יבא אל המחנה התבאר בפ' חוקת (סי' כד) עיי"ש:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר לא כג"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.