סמ"ק/קצט

<< · סמ"ק · קצט · >>

רמב"ם פי"ו דהלכו' מאכלות אסורות סמג לאוין קמח דף נז טוי"ד סי' קכ

להטביל כלים דכתיב (במדבר ל"א, כ"ג) וכל אש' לא יבא באש תעבירו במי' אך במי נדה יתחטא ור"ת פי' בעכו"ם ^{(הג' א)} מים שהנדה טובלת בהן ^{(ר"פ א)} ודוקא כלי סעודה ודוק' כלי מתכות וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי ודוקא לקוחין אבל שאולין לא: פי' רבינו שמואל דמיהו אם ישראל שואל מחבירו כלי שלקח מגוי חייב להטבי' אחרי שכבר נתחיי' ביד ישראל ראשון והאי דקאמר שאולין לא: היינו שאולין מן הגוי: וגוי שמשכן כלי לישראל ואין דעתו לשקעו מטבילו מספק בלא ברכ' והנותן כלי לאומן גוי לתקנו אין צריך להטבילו ואפי' למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי מ"מ אין שם גוי ^{(ר"פ ב)} עליו ואם מכר כלי לגוי וחזר ולקחו צריך להטביל דהא שם גוי עליו: אבל אם משכן ישראל כלי לגוי ופדאו אין צריך להטבילו שאין שם הגוי עליו: והיכא שיש כוס של כסף בתוך כלי עץ נראה דצריך להטבילו כיון שמשתמש בכסף אבל מבחוץ לא אע"ג דמעמיד: ויש מחמירין להטביל היכא דמעמיד בלי ברכה: ואם הכלי של מתכת ישן כשלקחו מן הגוי ונשתמש בו חמין ביד הגוי מגעילו תחלה ואח"כ מטבילו ^{(ר"פ ג)}: וטבילה צריכה שתהא במ' סאה ואפילו במעין הנובע מן הקרקע כיון שאין מ' סאה לפנינו בעין אע"ג דמטבילין בו כלים משו' טומא' אע"ג דאין בו מ' סאה אלו הלקוחין מן הגוים אין מטבילין אלא אם כן יש בו מ' סאה ^{(ר"פ ד)}: ומעין מטהר בזוחלין: ומכל מקום בעי מ' סאה כדפרישית גם במעין ומקוה באשבורן: ומיעוט המקפיד חוצץ וכן רובו אפי' אינו מקפיד: ודין מקו' מפורש לקמן בסוף הספר ואם נשתמשו בכלי שלא בטבילה נראה דמותר אף על גב דבברייתא תניא עד שלא יגעיל ולא יטביל אסור משום יגעיל נקט ליה:

שלמו עשיין מאכילה ואלו הן הלאוין

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

כלי סעודה צריכין טבילה הילכך טריפיי"ש בלעז (דרי"פוש) אין צריך טבילה דאף על גב ששופתין עליה הקדירה של מאכל מכל מקום כיון שאין נותנין עליו המאכל עצמו א"צ טבילה אבל גראדלי"ש בלעז (רו"שט) צריך טבילה לפי שצולין עליו ממש המאכל עצמו דגים או בשר ואותן רחי' קטני' ששוחקין בהם הפלפלין צריך טבילה אף על גב דעיקרו של עץ מכל מקום עיקר תשמישו על ידי המתכות המחובר בו הוא ומיהו התחתון המקבל התבלין א"צ טבילה לפי שכולו של עץ:

ומיהו אם לא היה מחזיק רביעית קודם שתקנו הגוי. והאומן גוי תקנו וסתם הנקב צריך טבילה דקיימא לן כרבי דאמ' הכל הולך אחר המעמיד כפירש רי"בא פרק קמא דשבת מכל מקו' אות' כלים המחושקים בברזל מבחוץ אע"ג דמעמידין א"צ טבילה לפי שאין משתמשין בהן דרך הברזל. וכן מהאי טעמא אותן קדירות של חרס שהן מחופין באבר פלומ"ת בלע"ז מבחוץ אין צריך טבילה אבל אותן שהם פלומין מבפנים צריכין טבילה. אך בלא ברכה לפי שאינם עשוי' כי אם לנוי והקונה כוסות מעץ מן הגוי והם מתוקנים ברתוקו' כסף ובמסמורות של כסף אם לא היו מחזיקים רביעית בלי התיקון צריכים טביל' ובפנים פי' גבי אומן גוי טעמא משום דאין שם גוי עליו משמע דרוצה לומר אפי' לא היה מחזיק רביעית קודם לכן וכמדומה כי בתוספות פירש בענין אחר לפי שאין עיקר הכלי של אומן גוי הוא ולפי זה בשלא היה מחזיק רביעית קודם לכן: אם כן עיקר הכלי של אומן גוי הוא לדברי האומר הכל הולך אחר המעמיד וכן פירש ריב"א בהדיא דצריך טבילה היכא דלא מחזיק רביעית וכן נראה עיקר. עכ"ל:

ויש מי שאומרים סכין או כלי אחר שהטבילוהו קודם הגעלה לא עלתה לו טבילה כגר שטבל קודם מילה וכתיב נמי אך הזהב להעביר חלודה. כלי עץ וכלי מתכות לצורך הפסח מטבילין אותן בנהר אף על פי שאין ראיה מן התלמוד כך כתב ה"ר משה כהן אשכנזי.

כדאמרינן בפ"ב דעכו"ם אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם דהיינו ארבעים סאה. וליכא למימ' היינו דוקא בכלי גדול אבל בכלי קטן סגי ברביעית דמקוה קודם דבטלו או במשהו דמעין כמו גבי טומאה דהא ליתא דבתר הכי דריש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת דהיינו טבילה ומסיק דצריכי דאי כתב רחמנא וטהר הוי אמינא בכ"ש קמשמע לן במי נדה דבעינן מ' סאה והשתא הא דקאמר ה"א בכל שהוא ליכא לפרושי פחות מרביעית דמקוה דהא אפי' לענין טומאה לא סגי בהכי וגם ליכא לפרושי במשהו דמעין ובכלי גדול דהא נמי אפי' לענין טומאה לא מהני כיון שאין כל גופו עולה בו אלא ודאי מיירי בכלי קטן כגון מחטין וצנורות דלענין טומאה סגי במשהו במעין או ברביעית דמקוה קודם דבטלוה א"ה קאמר דלענין טבילה דלוקח מן הגוי בעי ארבעים סאה כמו גבי נדה:

קצט

מים שהנדה טובלת בהן. וכדלקמן דבעינן מ' סאה מכל מכוה אף במעיין ועיין לקמן בהג"ה: