רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/לא

(ב) מֵאֵת הַמִּדְיָנִים – וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים. שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "אַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב,ט); אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם, רוּת הַמּוֹאָבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (ב"ק ל"ח ע"ב).

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אֵחֵר (ספרי קנז; מדרש תנחומא מטות ג).
הֵחָלְצוּ – כְּתַרְגּומוֹ ("זָרִיזוּ", חִגְרוּ, כמו: "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט", שמתרגם אונקלוס: "וּתְזָרֵיז יָתְהוֹן הִמְיָנִין"), לְשׁוֹן "חֲלוּצֵי צָבָא", מְזֻיָּנִים (ספרי שם).
אֲנָשִׁים – צַדִּיקִים, וְכֵן: "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות יז,ט; תנחומא שם); וְכֵן: "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים" (דברים א,יג).
נִקְמַת ה' – שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תנחומא שם; ספרי שם).

(ד) לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל – לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי (ספרי קנז).

(ה) וַיִּמָּסְרוּ – לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים עַל יִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּמִיתָתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר? "עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות יז,ד); וּמִשֶּׁשָּׁמְעוּ שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה תְּלוּיָה בְּנִקְמַת מִדְיָן, לֹא רָצוּ לָלֶכֶת, עַד שֶׁנִּמְסְרוּ עַל כָּרְחָן (ספרי קנז; תנחומא ג).

(ו) אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס – מַגִּיד שֶׁהָיָה פִּינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי קנז). וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַּת צוּר, יִגְמֹר (תנחומא ג). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית לז,לו; ספרי שם). וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר: "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו,כה); מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (סוטה מ"ג ע"א).
וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ – זֶה הָאָרוֹן (ספרי שם; תנחומא שם; סוטה שם) וְהַצִּיץ (מדרש תנחומא בלק יד), שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם, וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים, וְהוּא עַצְמוֹ פּוֹרֵחַ עִמָּהֶם. הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ, וְהֵם נוֹפְלִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: "עַל חַלְלֵיהֶם" (להלן פסוק ח), בְּמַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר; וְכֵן בְּבִלְעָם כְּתִיב: "אֶל חַלְלֵיהֶם", בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יג,כב; תנחומא שם ושם).
בְּיָדוֹ – בִּרְשׁוּתוֹ; וְכֵן: "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (במדבר כא,כו; ספרי שם).

(ח) חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן – וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻּלָּם בָּעֵצָה, וְהֻשְׁווּ כֻּלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (ספרי קנז). בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ (תנחומא ג ובלק יד); וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וּמַשִּׁיאָן עֵצָה רָעָה. אָמַר לָהֶם: אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא – לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם; עַתָּה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי שם).
בֶּחָרֶב – הוּא בָּא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹשָׁעִים אֶלָּא בְּפִיהֶם, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם, לְקַלְּלָם בְּפִיו; אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בְּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז,מ; מדרש תנחומא בלק ח).

(י) טִירֹתָם – מְקוֹם נוֹטָרִין שֶׁלָּהֶם (ספרי קנז), שֶׁהוּא לְשׁוֹן מוֹשַׁב כְּמָרִים יוֹדְעֵי חֻקֵּיהֶם. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן מוֹשַׁב שָׂרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּתַרְגֵּם "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (יהושע יג,ג), "טוּרָנֵי פְלִשְׁתָּאֵי".

(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁהָיוּ כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַגָּזֵל לִשְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְגוֹמֵר (ספרי קנז). וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" וְגוֹמֵר (שה"ש ו,ו); אַף אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּךְ, כֻּלָּם צַדִּיקִים (שהש"ר ד,ד).
שָׁלָל – הֵן מִטַּלְטְלִין שֶׁל מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיטִין.
בַּז – הוּא בִּזַּת מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵינָם תַּכְשִׁיטִין.
מַלְקוֹחַ – אָדָם וּבְהֵמָה. וּבְמָקוֹם שֶׁכָּתוּב "שְׁבִי" אֵצֶל "מַלְקוֹחַ", "שְׁבִי" בָּאָדָם, וּ"מַלְקוֹחַ" בַּבְּהֵמָה.

(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לַחֲטֹף מִן הַבִּזָּה (ספרי קנז).

(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל – מְמֻנִּים עַל הַחַיִל. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל סִרְחוֹן הַדּוֹר תָּלוּי בַּגְּדוֹלִים (ספרי קנז), שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לִמְחוֹת.

(טז) בִּדְבַר בִּלְעָם – אָמַר לָהֶם: אֲפִלּוּ אַתֶּם מַכְנִיסִים כָּל הֲמוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם; שֶׁמָּא מְרֻבִּים אַתֶּם מִן הַמִּצְרִים, שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר (שמות יד,ז)? בּוֹאוּ וְאַשִּׁיאֲכֶם עֵצָה: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּלֵּיהּ^[1] כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ו ע"א) וּבְסִפְרֵי (קנז).

(יז) וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ – רְאוּיָה לְהִבָּעֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה (ספרי קנז; יבמות ס' ע"ב). וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם, וְהָרְאוּיָה לְהִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת (יבמות שם).
הֲרֹגוּ – לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא: "הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים" וְגוֹמֵר, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג [כָּל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ] עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר "הֲרֹגוּ" (ספרי שם).

(יט) מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה.
כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּהוֹרֵג בְּדָבָר הַמְּקַבֵּל טֻמְאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהַכְּלִי מְטַמֵּא אָדָם בְּחִבּוּרֵי הַמֵּת, כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ. אוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ זָרַק בּוֹ חֵץ וַהֲרָגוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר, וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל: מַקִּיֹש הוֹרֵג לְנוֹגֵעַ; מַה נּוֹגֵעַ עַל יְדֵי חִבּורוֹ, אַף הוֹרֵג עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ (ספרי חוקת קכז).
תִּתְחַטָּאוּ – בְּמֵי נִדָּה, כְּדִין שְׁאָר טְמֵאֵי מֵתִים. שֶׁאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִ[ים] קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָם מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד,לא), אַתֶּם קְרוּיִם "אָדָם" וְאֵין גּוֹיִם קְרוּיִם "אָדָם", מוֹדֶה הוּא שֶׁהַגּוֹיִם מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא; שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "אָדָם" אֶלָּא אֵצֶל טֻמְאַת אֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט,יד; יבמות ס' ע"ב-ס"א ע"א).
אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם – לֹא שֶׁהַגּוֹיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּצְרִיכִין הַזָּאָה; אֶלָּא מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית, אַף שְׁבִיכֶם, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַבְּרִית וְיִטַּמְּאוּ, צְרִיכִין הַזָּאָה (ספרי קנז).

(כ) וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים – לְהָבִיא כְּלֵי הַקְּרָנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְהָעֲצָמוֹת (חולין כ"ה ע"ב).

(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי נָכְרִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י,טז), בָּא לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת. וְכֵן בְּ'שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים': "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" (במדבר כ יא|במדבר כ,יא]]), עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי שם).
אֲשֶׁר צִוָּה ה' וְגוֹמֵר – תָּלָה הַהוֹרָאָה בְּרַבּוֹ.

(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָכֶם מֹשֶׁה אֶלָּא עַל הִלְכוֹת טֻמְאָה, עוֹד יֵשׁ לְהַזְהִיר לָכֶם עַל הִלְכוֹת גִּעוּל. וְאַךְ – לְשׁוֹן מִעוּט, כְּלוֹמַר: מְמֻעָטִין אַתֶּם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים אֲפִלּוּ לְאַחַר טָהֳרָתָן מִטֻּמְאַת הַמֵּת, עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ מִבְּלִיעַת אִסּוּר נְבֵלוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אַךְ אֶת הַזָּהָב, לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר חֲלֻדָּה שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגְעִילֶנּוּ; וְזֶהוּ לְשׁוֹן "אַךְ", שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָּה, אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא.

(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ – לְבַשֵּׁל בּוֹ כְּלוּם.
תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ – כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, הַגְעָלָתוֹ. מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין – יַגְעִילֶנּוּ בְּחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צָלִי, כְּגוֹן הַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה, יְלַבְּנוֹ בְּאוּר (ע"ז ע"ה ע"ב).
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, חִטּוּי זֶה, לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת; אָמַר לָהֶם: צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן, שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת; וּ"מֵי נִדָּה" הַכְּתוּבִין כָּאן, דָּרְשׁוּ, מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם).
וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ – כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן, וְלֹא בָּלְעוּ אִסּוּר.
תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם – מַטְבִּילוֹ וְדַיּוֹ. וְדַוְקָא כְּלֵי מַתָּכוֹת (שם).

(כד) אֶל הַמַּחֲנֶה – לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָעוּן שִׁלּוּחַ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל (פסחים ס"ו ע"ב).

(כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ – קַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.

(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וְגוֹמֵר – חֶצְיוֹ לְאֵלּוּ וְחֶצְיוֹ לְאֵלּוּ.

(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבַּז – לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהָרִים מֶכֶס מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא מִן הַמַּלְקוֹחַ, כָּתַב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֶּה: וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ שֶׁבָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה וְלִכְלַל מֶכֶס, שֶׁהָיָה עוֹדֵף עַל בַּז הַמִּטַּלְטְלִין אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא אִישׁ לוֹ וְלֹא בָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה, מִסְפַּר הַצֹּאן וְגוֹמֵר.

(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה – לָעֵדָה, וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים–

(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה – כָּךְ וְכָךְ–

(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה – וְגוֹמֵר.

(מח) הַפְּקֻדִים – הַמְּמֻנִּים.

(מט) וְלֹא נִפְקַד – לֹא נֶחְסַר. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְלָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי "חִסָּרוֹן", כְּמוֹ: "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא,לט), תַּרְגּוּמוֹ: "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא" [שֶׁהָיְתָה חֲסֵרָה מֵהַמִּנְיָן]. וְכֵן: "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמ"א כ,יח), יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם; וְכֵן: "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם, כז), נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם.

(נ) אֶצְעָדָה – אֵלּוּ צְמִידִים שֶׁל רֶגֶל.
וְצָמִיד – שֶׁל יָד.
עָגִיל – נִזְמֵי אֹזֶן.
וְכוּמָז – דְּפוּס שֶׁל בֵּית הָרֶחֶם, לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל בְּנוֹת מִדְיָן (שהש"ר ד,ד; שבת ס"ד ע"א).

הערות

1. אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׁיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְּשִׂימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצִרְצוּרִי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל נָכְרִים. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחַתְךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים בְּאָהֳבָם" (הושע ט,י).