קטגוריה:דברים ב ט

<< | ספר דברים • פרק ב' • פסוק ט' | >>

ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֨אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֨אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms יְהוָ֜ה יְהוָ֜ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֵלַ֗י אֵלַ֗ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp1cs אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 408
מורפ': HR־תָּ֨צַר֙ תָּ֨צַר֙ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6696 b
מורפ': HVqj2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־מוֹאָ֔ב מוֹאָ֔ב - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4124
מורפ': HNp וְאַל וְ - ו' החיבור
אַל - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/408
מורפ': HC/Tn־תִּתְגָּ֥ר תִּתְגָּ֥ר - פועל, התפעל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1624
מורפ': HVtj2ms בָּ֖ם בָּ֖ - מילת יחס
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3mp מִלְחָמָ֑ה מִלְחָמָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 4421
מורפ': HNcfsa כִּ֠י כִּ֠י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC לֹֽא לֹֽא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־אֶתֵּ֨ן אֶתֵּ֨ן - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqi1cs לְךָ֤ לְ - מילת יחס
ךָ֤ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2ms מֵֽאַרְצוֹ֙ מֵֽ - מילת יחס
אַרְצ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: m/776
מורפ': HR/Ncbsc/Sp3ms יְרֻשָּׁ֔ה יְרֻשָּׁ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3425
מורפ': HNcfsa כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC לִבְנֵי לִ - מילת יחס
בְנֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/1121 a
מורפ': HR/Ncmpc־ל֔וֹט ל֔וֹט - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3876
מורפ': HNp נָתַ֥תִּי נָתַ֥תִּי - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqp1cs אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־עָ֖ר עָ֖ר - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6144
מורפ': HNp יְרֻשָּֽׁה יְרֻשָּֽׁה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3425
מורפ': HNcfsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּ֨אמֶר קדמא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֜ה גרש (שליש, דרגא 4)

אֵלַ֗י רביעי (משנה, דרגא 3)

אֶל־תָּ֨צַר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶת־מוֹאָ֔ב זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאַל־תִּתְגָּ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) בָּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

מִלְחָמָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כִּ֠י תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

לֹֽא־אֶתֵּ֨ן קדמא (משרת, דרגא 5) לְךָ֤ מהפך (משרת, דרגא 5) מֵֽאַרְצוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יְרֻשָּׁ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) לִבְנֵי־ל֔וֹט זקף קטן (מלך, דרגא 2)

נָתַ֥תִּי מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־עָ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)

יְרֻשָּֽׁה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "אַל תָּצַר תציק כאויב אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר שם של עיר מרכזית או מחוז במואב - ר' להלן, פסוק כט: "וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" (וכאן הכוונה לעָר במובן רחב: עָר שאתם עוברים על ידה, וכן כל ארץ מואב) יְרֻשָּׁה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר יְיָ לִי לָא תְצוּר עַל מוֹאֲבָאֵי וְלָא תִתְגָּרֵי לְמֶעֱבַד עִמְּהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּין לָךְ מֵאֲרַעְהוֹן יְרוּתָּא אֲרֵי לִבְנֵי לוֹט יְהַבִית יָת לְחָיַת יְרוּתָּא׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר לָא תָעִיק יַת מוֹאֲבָאֵי וְלָא תְסַדֵּר לְקִבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא אֲרוּם לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעֲהוֹן יְרוּתָא אֲרוּם לִבְנֵי דְלוֹט יְהָבִית יַת לְחָיַית יְרוּתָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ואל תתגר וגו'" - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב (במדבר כב) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב

"ער" - שם המדינה

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ח] לא אסר להם אלא מלחמה וכו'. דאם לא כן, למה כתב אצל מואב "אל תתגר בם מלחמה", דוקא מלחמה, ואילו בעמון כתיב (פסוק יט) "אל תתגר בם", שמע מינה אפילו בלא מלחמה. ונראה לי פירושו, מה שהיתה הצעירה צנועה היה עמון הבא ממנה יותר קרוב אל ישראל, כי מדת ישראל הוא הצניעות, והגוים הם כולם פרוצים, ומצד ההתיחסות שהיה להם עם ישראל - צוה הקדוש ברוך הוא שלא להתגרות בהם. ונראה, דלאו דוקא שלא היה צניעות אלא בצעירה, אלא שזאת האומה כולה יותר צנועים, שאין סברא בשביל אמם יתן להם זה, אלא כיון שאמם היתה יותר צנועה - כל האומה כך. ויש לך להבין מפני מה הצעירה היתה צנועה יותר, ותבין זה ממה שאמרו חכמים (מגילה ריש יג ע"ב) 'בשכר צניעות שהיתה ברחל [זכתה ויצאה ממנה שאול]', כי לעולם הצעיר הוא יותר צנוע ופנימי, ובא ממקום צנוע ופנימי יותר, לכך לא נגלה מיד, כמו אשר קודם לו. ומזה הטעם לא היה אומה בכל ע' לשונות שאיחרו להתגלות כמו ישראל, שהרי תמצא כי כל האומות נעשה כל אחת לאומה גדולה קודם ישראל, שלא נעשו ישראל לעם עד שיצאו ממצרים, ואילו שאר האומות כבר היו נמצאים, וכל זה כי הוייתם ממקום פנימי, לכך לא היו נמצאים מיד. ולכך הצעירה היה בה צניעות יותר, וכן האומה, והיה בה קצת התדמות לישראל, וצוה עליהם "אל תתגר בם (מלחמה) ":

[ט] ער שם המדינה. אבל לא שם העיר, דאם כן היה משמע שלא נתן הקדוש ברוך הוא לבני לוט רק עיר אחת, ואם כן למה אמר "כי לא אתן לך מארצו ירושה", דמשמע כל ארצו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְאַל תִּתְגָּר בָּם – לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים; לְפִיכָךְ כְּתִיב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם" (במדבר כב:ג), שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם. אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר: "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (להלן פסוק יט) שׁוּם גֵּרוּי; בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִּרְסְמָה עַל אָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ 'מוֹאָב' [כְּלוֹמַר מֵאָב] (ב"ר נא,יא; ב"ק ל"ח ע"ב).
עָר – שֵׁם הַמְּדִינָה.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויאמר ה""' ""אלי", וגם מזה הזהיר ה' ואמר אל תצר את מואב היינו שיצורו לכבוש מבצריו, ואל תתגר בם מלחמה גם בשדה במערכה, וחז"ל דייקו מזה שעל מואב לא הוזהרו רק מלתגר מלחמה לא מלתגר לשלול ולבוז בז מאתם, כי לא אתן לך מארצו ירושה ולא אמר פה עד מדרך כף רגל כי כבר לקחו מארצו מה שטהרו בסיחון וכן לקחו איזה ערים שבגבול מואב כמ"ש בפ' חוקת בפסוק את והב בסופה, ואמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה, פי' שהוא להם ירושה מאברהם, ותפס ער שהיתה מטרפולין של מואב ובני עמון שהגם שאמר כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, בכ"ז לא לקחה סיחון מידם וחזרה לידם כמ"ש הראב"ע:

פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית