רש"י על דברים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על דברים · ב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונפן ונסע המדברה" - אלו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מן דרומו לצפונו ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף דרך יציאתן ממצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכים לצד המזרח

"ונסב את הר שעיר" - כל דרומו עד ארץ מואב

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פנו לכם צפנה" - סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון נמצאו הולכין את רוח מזרחית וזהו שנא' (שופטים יא) ויבואו ממזרח שמש לארץ מואב

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונשמרתם מאד" - ומהו השמירה אל תתגרו בם

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד מדרך כף רגל" - אפי' מדרך כף רגל כלו' אפי' דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות ומ"א עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנא' (זכריה יד) ועמדו רגליו וגו'

"ירשה לעשו" - מאברהם עשר עממים נתתי לו שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר אחת מהם לעשו והב' לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותי היא עשאו כבנו

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תכרו" - ל' מקח וכן (בראשית נ) אשר כריתי לי שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי ה' אלהיך ברכך" - לפיכך לא תכפו (ס"א תכפרו) את טובתו להראות כאלו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונפן ונעבור" - לצד צפון הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואל תתגר וגו'" - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב (במדבר כב) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב

"ער" - שם המדינה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האמים לפנים וגו'" - אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רפאים יחשבו וגו'" - רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים ע"ש שכל הרואה אותם ידיו מתרפות

"אמים" - ע"ש שאימתם מוטלת על הבריות וכן ובשעיר ישבו החורים ונתתים לבני עשו

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יירשום" - ל' הווה כלומר נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"היתה בם" - למהר ולהומם בתוך מ' שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר ה' אלי וגו'" - אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ' (זו) וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בל' חבה פנים אל פנים וישוב הדעת ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל

"אנשי המלחמה" - מבן כ' שנה היוצאים בצבא

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתה עובר היום את גבול מואב וגו' וקרבת מול בני עמון וגו'" - מכאן שארץ עמון לצד צפון

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ארץ רפאים תחשב" - ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שהרפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא שנתתי לאברהם

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעוים היושבים בחצרים וגו'" - (חולין ס) עוים מפלשתים הם שעמהם הם נחשבים בספר יהושוע שנאמר (יהושע יג) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תחת כל השמים" - (תענית כ וע"ז כה) למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג (ס"א סיחון) ונודע הדבר תחת כל השמים

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ממדבר קדמות" - אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואעפ"כ פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום ד"א ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק א' ולשרוף את המצריים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר עשו לי בני עשו" - לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים

"עד אשר אעבור את הירדן" - מוסב על אעברה בארצך

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החלותי תת לפניך" - כפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצא סיחן" - לא שלח בשביל עוג לעזור לו ללמדך שלא היו צריכים זה לזה

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת בניו" - בנו כתיב שהיה לו בן גבור כמותו

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מתם" - אנשים בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו ל' ביזה שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב לכך נאמר בזונו לנו לשון בזיון כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה) וישב ישראל בשטים

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל יד נחל יבק" - כל אצל נחל יבק

"וכל אשר צוה ה' אלהינו" - שלא לכבוש הנחנו