רש"י על דברים א
רש"י על דברים · א · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 24 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 25 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 26 פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 27 פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 28 פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 29 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 30 פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 31 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 32 פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 33 פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 34 פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 35 פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 36 פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 37 פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 38 פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 39 פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"אלה הדברים" - (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל
"אל כל ישראל" - אלו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב
"במדבר" - לא במדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות יז ג) מי יתן מותנו וגו'
"בערבה" - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב
"מול סוף" - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים וכן בנסעם מתוך הים שנא' (תהלים קז ו) וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (ערכין טו)
"בין פארן ובין תפל ולבן" - א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:
"וחצרות" - במחלוקתו של קרח (ספרי). ד"א אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום:
"ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
"אחרי הכותו" - אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואח"כ הוכיחן
"סיחון וגו' אשר יושב וגו'" - (ספרי) אלו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה
"אשר יושב בעשתרות" - המלך קשה והמדינה קשה
"עשתרות" - הוא לשון צוקין וקושי כמו עשתרות קרנים ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל שנאמר (בראשית יד) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יג) ויבא הפליט ואו' (לקמן ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים
"באדרעי" - שם המלכותפסוק ה (כל הפסוק)
"הואיל" - התחיל כמו (בראשית יח) הנה נא הואלתי
"באר את התורה" - בשבעים לשון פירשה להםפסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"פנו וסעו לכם" - זו דרך ערד וחרמה
"ובאו הר האמרי" - כמשמעו
"ואל כל שכניו" - עמון ומואב והר שעיר
"בערבה" - זה מישור של יער
"בהר" - זה הר המלך
"ובשפלה" - זו שפלת דרום
"ובנגב ובחוף הים" - אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאי' בספרי
"עד הנהר הגדול" - מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו גדול משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך (שבועות מד) קרב לגבי דהינא ואידהןפסוק ח (כל הפסוק)
"ראה נתתי" - בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה
"באו ורשו" - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין
"לאבתיכם" - למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב אלא אברהם כדאי לעצמו יצחק כדאי לעצמו יעקב כדאי לעצמופסוק ט (כל הפסוק)
"ואמר אליכם בעת ההוא לאמר" - מהו לאמר אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה
"לא אוכל לבדי וגו'" - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין וכן אמר שלמה (מלכים א ג) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה אפשר מי שכתוב בו (שם ד) ויחכם מכל האדם אומר מי יוכל לשפוט אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות ע"א שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפשפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"איכה אשא לבדי" - אם אומר לקבל שכר לא אוכל זו היא שאמרתי (ס"א שאמרנו) לכם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא
"טרחכם" - מלמד שהיו ישראל טרחנין היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא מוסיף אני עליכם דיינין
"ומשאכם" - מלמד שהיו (סנהדרין צט) אפיקורסין הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות (ס"א מצות וחשבונות)
"וריבכם" - מלמד שהיו רוגניםפסוק יג (כל הפסוק)
"הבו לכם" - הזמינו עצמכם לדבר.
"אנשים" - וכי תעלה על דעתך נשים?! מה תלמוד לומר "אנשים" - צדיקים.
"חכמים" - כסופים.
"נבונים" - מבינים דבר מתוך דבר.
- זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי: מה בין חכמים לנבונים?
- חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא.
- נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו.
"וידועים לשבטיכם" - שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא; אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו; לכך נאמר וידועים לשבטיכם.
"בראשיכם" - ראשים ומכובדים עליכם, שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה.
"ואשמם" - חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה. (סנהדרין שם)פסוק יד (כל הפסוק)
"ותענו אותי וגו'" - החלטתם את הדבר להנאתכם היה לכם להשיב רבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך (ספרי) לא ממך שנצטערת עלי' אלא ידעתי מחשבותיכם הייתם אומרי' עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים
"לעשות" - אם הייתי מתעצל אתם אומרים עשה מהרהפסוק טו (כל הפסוק)
"ואקח את ראשי שבטיכם" - משכתים בדברים אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב על בני אדם שנקראו אחים ורעים חלק ונחלה וכל ל' חבה
"אנשים חכמים וידועים" - אבל נבונים לא מצאתי (ספרי) זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלשה אנשים צדיקים חכמים וידועים (עיין בחזקוני)
"ראשים עליכם" - שתנהגו בהם כבוד ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן נכנס (מביתו לב"ה) אחרון ויוצא ראשון
"שרי אלפים" - (סנהדרין יא) אחד ממונה על אלף
"ושרי מאות" - אחד ממונה על מאה
"ושטרים" - מניתי עליכם לשבטיכם אלו הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדייניןפסוק טז (כל הפסוק)
"ואצוה את שפטיכם" - (ספרי) אמרתי להם הוו מתונים בדין אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא היו נושאים ונותנים בו
"בעת ההוא" - (ספרי) משמניתים אמרתי להם אין עכשיו כלשעבר לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור
"שמוע" - ל' הווה אודנ"ט (בלע"ז הערענד) כמו זכור ושמור
"ובין גרו" - (ספרי) זה בעל דינו שאוגר עליו דברים (סנהדרין ז) ד"א ובין גרו אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפי' בין תנור לכיריםפסוק יז (כל הפסוק)
"לא תכירו פנים במשפט" - (ספרי) זה הממונה להושיב הדיינין שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין
"כקטן כגדול תשמעון" - (סנהדרין ח) שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון ד"א כקטן כגדול תשמעון כתרגומו שלא תאמר זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות ד"א שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר אני לו תן לו שאתה חייב לו
"לא תגורו מפני איש" - (ספרי) לא תיראו ד"א לא תגורו לא תכניס דבריך מפני איש לשון (משלי י) אוגר בקיץ
"כי המשפט לאלהים הוא" - מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לו נמצא שהטית עלי המשפט
"תקרבון אלי" - (ספרי) על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א ט) אנכי הרואה אמר לו הקב"ה חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה ואימתי הודיעו כשבא למשוח את דוד (שם טז) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו אמר לו הקב"ה ולא אמרת אנכי הרואה (שם טז) אל תבט אל מראהופסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"ותקרבון אלי כלכם" - בערבוביא ולהלן הוא או' (דברים ה) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו' אותה קריבה היתה הוגנת ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם אבל כאן ותקרבון אלי כולכם בערבוביא ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים
"וישבו אתנו דבר" - (ספרי) באיזה לשון הם מדברים
"את הדרך וגו'" - אין דרך שאין בה עקמימות
"ואת הערים אשר נבא אליהן" - תחלה לכבושפסוק כג (כל הפסוק)
"וייטב בעיני הדבר" - בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה אמר לו הן נותנו אתה לי לנסיון אמר לו הן בהרים וגבעות אמר לו הן כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום מיד א"ל טול מעותיך ואיני מנסהו מעתה אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב ואתם לא חזרתם בכם
"ואקח מכם" - מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם
"שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" - (שם) מגיד שלא היה שבט לוי עמהםפסוק כד (כל הפסוק)
"עד נחל אשכל" - (שם) מגיד שנקרא ע"ש סופו
"וירגלו אותה" - (שם) מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין שתי וערבפסוק כה (כל הפסוק)
"ויורדו אלינו" - מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות
"ויאמרו טובה הארץ" - (שם) מי הם שאמרו טובתה יהושוע וכלבפסוק כו (כל הפסוק)
פסוק כז (כל הפסוק)
"ותרגנו" - לשון הרע וכן (משלי יח) דברי נרגן אדם המוציא דבה
"בשנאת ה' אתנו" - והוא היה אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך
"בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים" - הוצאתו לשנאה היתה משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל למי שהוא אוהב נותן של שקיא ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל ארץ מצרים של שקיא היא שנילוס עולה ומשקה אותה וארץ כנען של בעל והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנעןפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
"ובמדבר אשר ראית" - מוסב על מקרא שלמעלה הימנו ככל אשר עשה אתכם במצרים ועשה אף במדבר אשר ראית כי נשאך וגו'
"כאשר ישא איש את בנו" - כמו שפירשתי אצל (שמות יד) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו' משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים לשבותו וכו'פסוק לב (כל הפסוק)
פסוק לג (כל הפסוק)
פסוק לו (כל הפסוק)
פסוק לז (כל הפסוק)
פסוק מ (כל הפסוק)
"פנו לכם" - אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון ליכנס לארץ קלקלתם וגרמתם לכם עכוב
"פנו לכם" - לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומה של הר שעיר היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח
