המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"בחדש השני בעשרים בחדש" אחר שעשו הטמאים פסח שני בי"ד בחדש נעשו חצוצרות ובהם נועדו העדה והנשיאים למשה והודיענו סדר מסעם על ידי חצוצרות וסדר חצוצרות במקדש ובמלחמה ובכן נעלה הענן ללכת אל קדש ברנע שהיא העיר הראשונה בארץ ישראל שהיו פוגעים באותו הדרך שהיה דרך המדבר הגדול והנורא כאמרו ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ונבא עד קדש ברנע:
ויהי בשנה השנית וגו' עד ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים אחרי שזכר הכתוב שהיו ישראל נוסעים שנעלה הענן ספר מה שנעשה במסע הראשון שנסעו הדגלים ממדבר סיני בשנה השנית ליציאת מצרים בחדש השני מהשנה ההיא ונמצאת למד שעמדו בחורב שנים עשר חדשים חסר שליש חדש לפי שבתחלת חדש סיון מהשנה הראשונה חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה השנית. ואמר שנסעו משם למסעיהם רוצה לומר כפי הסדר הנתון אליהם מאת האלהים איזה דגל יסע ראשונה ואיזה דגל אחריו. והודיע שהיה המסע הראשון ההוא על פי הענן שנעלה מעל אהל העדות וישכון במדבר פארן שהיה דרך שלשת ימים עד בואם אל קברות התאוה כמו שנזכר בסדר מסעי כי ימים רבים נסעו וחנו במדבר והוא המדבר הגדול והנורא נחש שרף וצמאון וגבולו קרוב להר שעיר כמו שאמר ונסב את הר שעיר ימים רבים. ויסע דגל מחנה יהודה ויששכר וזבולון בראשונה וכאשר נסעו אלו נכנס אהרן ובניו ופרקו את הפרוכת וכסו בו את הארון ובני גרשום ובני מררי פורקים את המשכן וטוענין אותו על העגלות והארון וכלי הקדש עומדים מכוסים ונתונים על המוטות עד שנסע דגל מחנה בני ראובן ולכך אמר ונסעו בני גרשום ובני מררי נושאי המשכן ואח"כ אמר ונסע דגל מחנה ראובן. ואחר כך ונסעו הקהתים נושאי המשכן כי היו בני גרשום ובני מררי נוסעים אחרי דגל מחנה יהודה ואחרי דגל מחנה ראובן היו נוסעים בני קהת עם הארון ועם כלי הקדש ואחרי הקהתים היו נוסעים דגל מחנה בני אפרים. ואחריו דגל מחנה בני דן. ואמר שהיה מאסף לכל המחנות לפי שכל הנחשלים והערב רב היו הולכים באחרונה. אבל הארון וכלי הקדש לא היו הולכים אלא באמצע והיה זה לשתי סבות האחת כדי שיהיה הארון וכלי הקדש באמצע המחתות שתים לפניו ושתים לאחריו כן היה הארון באמצע עם ישראל. והשנית היא כי אם היה הארון נוסע בראשונה אחרי דגל מחנה יהודה והיו בני גרשום ובני מררי נוסעים אחריו ימשך מזה שיחנה הארון קודם שיבואו העגלות הנושאים את המשכן והיה הארון עומד על פני השדה מחכה שיבואו העגלות שהם יותר מאוחרות בדרכים וכדי בזיון וקצף. לכן צוה יתברך שיסעו ראשונה בני גרשום ובני מררי עם המשכן באופן שיחנו במקום תחנותם ראשונה והם יקימו שם את המשכן באופן שכאשר יבואו הקהתים עם הארון וכלי הקדש ימצאו שכבר הוקם המשכן ובהגיעם שמה יכניסו הארון ושאר כלי הקדש והמזבחות איש על מקומו. ובזה היו כל הדברים בסדר ראוי והגון והותרה בזה השאלה הי"ב. והנה חזר הכתוב להזכיר כאן שמות נשיאי הדגלים שכבר נזכרו למעלה להודיע שגם בלכתם בדרך היו הולכים הנשיאים בראשי העם כדי שהעם יעשה מצותם והיו שוכנים כמלך בגדוד כדי שלא ילכו עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וכמו שכתב הרמב"ן. עוד ספר הכתוב דבר שהיה במסע הראשון שאמר משה אל חובב בן רעואל המדיני והוא יתרו חותן משה שבעבור שאהבת עולם אהבו נקרא חובב שנאמר מבני חובב חותן משה והיו לו שני שמות ואביו נקרא רעואל כמו שאמר ותבאן אל רעואל אביהן כי הזקן יקרא אב כמו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ונקרא מדיני שהיה כהן מדין. ומה שאמר לו הוא נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם ר"ל אע"פ שנתעכבנו שם בסיני לא תחשוב שכן נעשה בכל מסע ומסע כי במצוות גבוה עשינו זה אבל עתה נמהר נחישה את הדרך והרי נוסעים אנחנו אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו ולנו ג"כ שיתן אותה לנו ואמר זה לפי שכן היה הרצון האלהים להורישם הארץ בשנה השנית לצאתם ממצרים אם לא שגרם החטא מהמרגלים להתאחר במדבר עד תומם כמו שנתבאר בסדר שלח לך. והיה תכלית דבריו לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ר"ל שיתנו לו נחלה בארץ הנבחרת כשיירשום ויתרו השיבו שלא ילך עמהם בעבור התועלת ההוא כי היה לו בארצו נחלה בלא מצרים ולא יצטרך לנחלתם וזה שאמר לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ר"ל יותר ראוי לי ללכת לארצי אשר יש לי שם רב מללכת עמכם. ואין ספק שיתרו נתעכב עמם כל הימים אשר עמדו במדבר סיני לפי שהיה קרוב משם למדין ארצו. ואולי משם היה שולח אנשיו אל ביתו ומסדר מה שיעשו שמה כי קרוב הוא. הלא תראה שבהיות משה רועה את צאן יתרו היה רועה הצאן במדבר סיני ומפני זה לא אבה יתרו ללכת ארצה כנען כדי שלא להתרחק מאד מארצו וגם לזה כיון באמרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ומשה השיבו אל נא תעזוב אותנו ורצה לומר לו בזה טענות. הא' היא כי אם היה יתרו רוצה לארצו מיד אחרי שבא שמה וראה את משה היה לו בזה טענה ראויה. אבל אחרי שישב בסיני שנה אחת וראה מתן תורה וישיבת משה בהר ימים רבי' מבלי מאכל ומשתה וקרון פני משה שהוא מעשה ה' כי נורא הוא ותרומת המשכן והקמתו עם פלאות המקדש וחנוכת הנשיאים וסדר הדגלים איך יהיה אפשר שאחרי ראותו את כל זה יעזוב אותם ועל זה אמר אל נא תעזוב אותנו ומלת נא מלשון עתה כלומר אחרי ראותך עתה את כל זה אל נא תעזוב אותנו. ועוד עשה טענה שנית והוא אמרו כי על כן ידעת חנותינו במדבר רוצה לומר הנה אתה כדי לדעת ולהשיג אמתת כל הדברים האלהיים האלה ידעת חנותינו במדבר ונתעכבנו פה ימים רבים בארץ השוממה הזאת וכיון שכל כך סבלת מהטורח עד כה כדי להתקרב אל האלהים ולהשיג אמונתינו אין ראוי שתעזבנו כי בהיותך עמנו תדבק אל האלהים ולאמתת תמונתו ולתורתו ואם רצית לשוב אל ארצך ומולדתך בעבור שהיית שם נכבד מאד כהן מדין. הנה גם בתוך בני ישראל תקנה כבוד גדול מאד והיית לנו לעינים שיהיו עיני כל ישראל עליך ועצתך תנחנו. כי היה יתרו יועץ וחכם ויודע בדרכי המדברות ההם ובכבוש הארצות. ואם רצית לשוב אל ארצך בעבור הנחלות שיש לך שם הנה כאן תקנה גם כן נכסים ונחלות. והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו והטבנו לך חשש משה שמא הבין יתרו מדבריו שיתנו לו מן השלל אשר ישללו בארץ ע"כ כדי לכבדו חזר לומר והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו והיטבנו לך רוצה לומר שתהיה כאחד מחשובי הנשיאים בירושת הארץ שהוא יותר טוב מכל מה שנשאר לו במדין ארצו. ונראה שיתרו עזב העכו"ם שהיה לו בארצו ונתגייר ושב אל האלהים ולכן נשתנה שמו ונקרא חובב כדרך כל מתגייר וכמו שאמר ולעבדיו יקרא שם אחר. ולכן מצינו בניו שהיו יושבים בארץ ישראל כמו שכתוב בספר שופטים (א' ט"ז) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים מדבר יהודה. ונאמר וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה והוא המורה כי היו בניו נלוים לישראל. גם בספר ירמיה נאמר הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין שמורה שהרכבים מישראל היו. ומבואר שהם מבני יתרו שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מבית רכב. ולכן אחשוב שיתרו נתגייר וקצרה התורה בספור ענינו. וכתב הרלב"ג שאמרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך היה למשוך לב בניו ומשפחתו לעבודת השם. ויותר נכון הוא שיתרו לא קבל טענות משה וילך לו אל ארצו כי בתשובתו הראשונה גלה את כל חפצו. אמנם אחרי ובניו וזרעו להיות בני משה ואהרן קרוביהם באו להתישב בתוכם. ומפני שיתרו לא רצה ללכת עמהם שהיה חכם ויודע בדרכי המדבר לכן כדי לתור להם מנוחה היה ארון ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים כמו שאבאר. והותרה במה שפירשתי השאלה הי"ג:
