קטגוריה:דברים א ח
ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הֹוָ֠ה לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִ/פְנֵי/כֶ֖ם אֶת־הָ/אָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּ/רְשׁ֣וּ אֶת־הָ/אָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הוָה לַ/אֲבֹ֨תֵי/כֶ֜ם לְ/אַבְרָהָ֨ם לְ/יִצְחָ֤ק וּֽ/לְ/יַעֲקֹב֙ לָ/תֵ֣ת לָ/הֶ֔ם וּ/לְ/זַרְעָ֖/ם אַחֲרֵי/הֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | חֲזוֹ דִּיהַבִית קֳדָמֵיכוֹן יָת אַרְעָא עוּלוּ וְאַחְסִינוּ יָת אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בָּתְרֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חֲמוֹן דִּי מְסָרִית קֳדָמֵיכוֹן יַת דַּיְירֵי אַרְעָא וְלָא תִצְטַרְכוּן לְמֵיטוּל זַיְינָא עוּלוּ וְאַחֲסִינוּ יַת אַרְעָא וְקָבְעוּ בָּהּ דִּפְטַיָא וּפַלְגוּהָא הֵי כְמָא דְקַיֵים לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"ראה נתתי" - בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה
"באו ורשו" - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין
"לאבתיכם" - למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב אלא אברהם כדאי לעצמו יצחק כדאי לעצמו יעקב כדאי לעצמורש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
בֹּאוּ וּרְשׁוּ – אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה. אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן (שם).
לַאֲבֹתֵיכֶם – לָמָה הִזְכִּיר שׁוּב: לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם).
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"ראה נתתי לפניכם את הארץ" יושבי הארץ כי נמוגו מפניכם ולא יתקוממו:
" באו ורשו את הארץ" את גליל הכנענים כי הם מפחדם יפנו ויברחו או ימותו בלתי מלחמה:מלבי"ם (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
ראה נתתי לפניכם וגו'. אומרו בתחילה ראה לשון יחיד וגמר אומר לשון רבים, לפי שבגדר הראיה שוים הם כאיש אחד ואין ההשתנות ביניהם, אבל בערך מה שהם אין גדר כולם שוה, לזה אמר לפניכם, וכמו כן כל מה שאמר בפסוק אחרי כן בלשון רבים באו ורשו וגו' אינו בגדר ההשתוות כאחד:
באו ורשו את הארץ וגו'. טעם שהוצרך לכפול זכרון הארץ ולא אמר אותה ומובן שחוזר אל הארץ שהזכיר בסמוך, לפי שארץ שהזכיר בסמוך שראו שנתן ה' היא ארץ סיחון ועוג שנתן לבני גד ובני ראובן, לזה כשאמר באו ורשו הוצרך להזכיר מה שירשו ואמר הארץ אשר נשבע ה' וגו' פי' כי הארץ אשר נטלו בני גד ובני ראובן לא היתה בכלל השבועה וכמו שכתבתי בפרשת מטות (במדבר ל"ב ז') והוכחנו מספרי:מדרש ספרי (כל הפרק)
ראה נתתי לפניכם את הארץ - אמר להם: איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה, אלא כשם שאתם נכנסים לארץ - אין אתם צריכים כלי זיין, אלא קובע דיופטין ומחלק.
אשר נשבע ה' לאבותיכם - אין ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב, כדי אני לענין שבועות אבות. הרי כבר נאמר חבקוק ג עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה. ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב? כדי אברהם בעצמו, כדי יצחק בעצמו, כדי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, ולא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד והשביחה, ואמר: מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. חזר ונטעה כרם, אמר מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. כך, כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ - לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר בראשית יג קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. עמד אברהם והשביחה, שנאמר בראשית כא ויטע אשל בבאר שבע; עמד יצחק והשביחה, שנאמר בראשית כו ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים; ועמד יעקב והשביחה, שנאמר בראשית לג ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו:
לתת להם - אלו באי הארץ: ולזרעם - אלו בניהם: אחריהם - אלו שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר מלכים ב יד השיב את גבול ארץ ישראל מלבוא חמת עד נחל מצרים.
ד"א לתת להם - אלו עולי בבל. ולזרעם - אלו בניהם. אחריהם - אלו ימות המשיח:
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים א ח"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.