חולין ס ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לרבי חנינא בר פפא, מהו? כיון דלא כתב בהו "למינהו" – לא מיחייב? או דילמא: כיון דהסכים אידיהו – כמאן דכתיב בהו "למינהו" דמיא? תיקו.
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך (עמוס ז, ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (שמואל א יז, יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח, טו) לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח רב אסי רמי כתיב (בראשית א, יב) ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב (בראשית ב, ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא שדי ביה ביזרני ולא צמח בעא רחמי אתא מיטרא וצמח אמר היינו דרב אסי:
אמר רב חנן בר רבא (דברים יד, ז) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים א"ל רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא זיל כתוב קניגי ובליסטרי באגדתיך ופרשה (יהושע יג, ג) (ואת) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים אמר חמשה וחשיב שיתא אמר ר' יונתן ארונקי שלהן חמשה א"ל רב חסדא לר' תחליפא בר אבינא כתוב ארונקי באגדתיך ופרשה ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו תניא נמי הכי עוים מתימן באו ולמה נקרא שמן עוים שעיותו את מקומן ד"א עוים שאיוו לאלהות הרבה ד"א עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית א"ר יוסף ואית להו שיתסרי דרי שיני לכל חד וחד אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה (דברים ב, כג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה מאי נפקא לן מינה מדאשבעיה אבימלך לאברהם (בראשית כא, כג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים וליתו ישראל ליפקו מכפתורים כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא, כו) כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב וגו' מאי נפקא מינה דאמר להו הקב"ה לישראל (דברים ב, ט) אל תצר את מואב אמר הקב"ה ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון (דברים ג, ט) צידונים יקראו לחרמון שריון תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם כיוצא בו (בראשית מז, כא) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה דלא ליקרו לאחיו גלוותא:
סימני העוף לא נאמרו:
ולא והתניא (ויקרא יא, יג) נשר
רש"י
[עריכה]לר' חנינא בר פפא - דאמר מדעתן יצאו דשאים למיניהם ולא נצטוו על כך:
מהו - להרכיב זה בזה:
אידיהו - הקב"ה הסכים על ידם:
כתיב הגדולים - דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן:
לך ומשול ביום ובלילה - נחמה היא:
שרגא בטיהרא - נר בצהרים אינו מאיר:
יומא - חמה:
תקופות - נמנין לחמה ועל התקופה מעברין את השנה בסנהדרין (דף יא:):
יעקב הקטן - מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז):
דוד הקטן - מקרא הוא בשמואל (א יז):
בכולהו רגלים - כתיב (במדבר כח) ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה':
טרם יהיה בארץ - עדיין לא היה בארץ:
ועמדו על פתח קרקע - מתאוים למי גשמים כדכתיב (בראשית ב) כי לא המטיר עד שנברא אדם בששי:
ביזרני - זרעים:
היינו דרב אסי - שהקדוש ב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים:
שיש לה שני גבין - ולכך נקראת שסועה תאומה:
וכי משה רבינו קניגי היה - צד חיות בקניגון:
או בליסטרי - מורה בקשת לחיות ובלעז בלישטדי"ר ומנין היה בקי בחיות הללו שאין אדם בקי בהם:
כתוב קניגי ובליסטרי - אגדה זה כתוב שיש בה תיבות יפין ולשון צח:
ופרשה - מאי קניגי ובליסטרי באגדתיך ומשום דנקט כתוב באגדתיך נקט נמי להאי קרא דסרני פלשתים:
ארונקי שלהם - חשובים שלהם ה':
מתימן - בן אליפז בן עשו באו ואיוו לאלהי פלשתים ויצאו ממקומם ובאו לגור ביניהם ולהכי לא חשיב ששה סרני פלשתים:
שעיוו את מקומן - יצאו משם ונתעוות שחרב:
עוית - רתת וחלחלה בלעז קרנפ"א:
שיתסר דרי שיני - שורות של שינים:
הרבה מקראות - יש שדומה לקוראיהן שהן ראוין לישרף שלא היה לו לכותבם שאין להם צורך בתורה וגנאי הוא לחברן עם הקדושה. והן הן גופי תורה. טעמים גדולים תלויין בהם והשתא קא חשיב ואזיל להו עד סוף שמעתא:
חצרים עד עזה - ארץ ישראל:
מאי נפקא לן מינה - אי לאו מקומן של אלו היה אלא מקום אחרים ואלו גרשום:
ולניני ולנכדי - ועדיין לא עברו הדורות:
כפתורים - לאו מפלשתים נינהו:
ליתו וליפקו - ארעא מפלשתים וליתו ישראל וליפקו מינייהו וקסבר ריש לקיש עוים מפלשתים היו ולמאן דאמר מתימן היו להך מילתא נמי אצטריך משום דאזהרינהו שלא להתגרות בבני עשו אמר רחמנא ליתו כפתורים וליפקו מעוים וניתו ישראל וניפקו מינייהו ושאר מקראות הדומין לזה באלה הדברים כגון ובשעיר ישבו החורים ובמואבים ובעמונים כתיב רפאים ישבו בה כולהו טעמא אית בהו דבכולהו כתיב ארץ רפאים תחשב לפי שנאמר לאברהם אבינו בין הבתרים לזרעך נתתי וגו' וקחשיב ואת הרפאים וכשיצאו ממצרים ועברו דרך הר שעיר ועמון ומואב שנקראו כבר ארץ רפאים היה עולה על דעתם להתגרות בהם כסבורים זו היא שניתנה לאברהם ומנעם הקדוש ברוך הוא ואמר להם ארץ רפאים ודאי נחשבת שהרפאים ישבו בה מקדם אבל לא זו היא שנתתי לאברהם אלא לאלו נתתיה שגרשום משם וישבו תחתיהם בשכר אברהם שיצאו בני עשו הימנו ולוט היה קרוב לאברהם וכשהגיעו לחבל ארגוב כתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים זו היא שנתתי לאביכם:
והוא נלחם במלך מואב - למה לו לאשמועינן אלא משום דכתיב אל תצר את מואב וגו':
והיינו דאמר רב פפא - במסכת גיטין (דף לח.):
עמון ומואב טהרו בסיחון - ע"י סיחון טהרו ארצם לישראל במואב כתיב (במדבר כא) והוא נלחם וגו' ובעמון מפורש בנחלת בני גד בספר יהושע (יג) ויהי להם הגבול יעזר וכל ארץ הגלעד וחצי (ארץ) בני עמון וקא חשיב ואזיל וכתיב בסיפיה יתר ממלכות סיחון אלמא סיחון כבש לארץ בני עמון ועוד מצינו במלך בני עמון שאמר למלאכי יפתח כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבוק אלמא ארץ בני עמון הוא והם מסיחון כבשוה דכתיב בו וירשו את ארצו מארנון ועד היבוק אבל מהנשאר בידם לא לקחו כלום:
צידונים יקראו וגו' - ל"ל:
תנא שניר ושריון הרי ארץ ישראל הן - וחרמון קרוב לצידונים ולאמורי ובנו עליו כרכים זה קרא לו שריון וזה קרא לו שניר:
העביר אותו לערים - מאי אשמועינן:
כי היכי דלא ליקרו - מצרים לאחיו לאחר זמן גולים בני גולים לכך הגלם:
תוספות
[עריכה]אמרה ירח. בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב (יהושע י פי"ג) וירח עמד:
וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה. שהיה יודע להכיר השסועה וא"ת והא אמרינן בהמפלת (נדה כד.) דשסועה באה מבהמה טהורה וליכא מאן דפליג ואם כן יכול להיות שבהמה טהורה היה לו למשה וילדה לו שסועה ולא אצטריך למהוי קניגי וי"ל דשמא שסועה אינה באה אלא מבהמה שאינה מצויה בינינו:
עוים מתימן באו כו'. ב' מקראות הם בספר יהושע (יג) והכי כתיב חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים והדר כתיב מתימן כל ארץ הכנעני ומערה אשר לצידונים עד אפקה עד גבול האמורי והשתא מפרשה רב והעוים דכתיב בסוף קרא קמא קאי אתימן דבראש קרא דבתריה:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא. כלומר ששינו ועשב עדיין לא היה בארץ:
ביזרני. זרעים:
קניגי או בלסטרי היה. צייד או רובה קשת:
מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. כלומר שמשה לא היה לא קניגי ולא בלסטרי וידע שם של אותה בריה ברוח הקדש:
זיל כתוב קניגי באגדתיך. כלומר טעם דרב חנן בר רבא ופרשה:
פתח חמשה וחשיב שיתא. כלומר עוים הם הששי:
א"ר יוחנן אינדוקי שלהם חמשה. חשובים הששי אינם חשובים. העוים היושבים כו' וירשום וישבו תחתם כלומ' כפתורים הורישום וישבו תחתם הא למדת שאומה שעלה הן:
ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו. והם הורישו כפתורי' ממקומן:
[2] ורדי שקרא הכי וירשום וישבו תחתם עוים הורישו לכפתורים וישבו תחתם:
אוחזתו עוית. חולי (בסיפרי מירס. מין הוא ושמו מירס):
דעוים היינו פלשתים. כלומר דמצינו דפלשתים היו יושבים בעזה שכן מצינו ושמשון שנאמר וילך שמשון עזתה ויאהב אשה בנחל שורק:
עמון ומואב טיהרו בסיחון. כלומר מעיקרא כשהיה המלכות ביד בני עמון ומואב היה אסור לישראל לצור עליהם כדבר טומאה דכתי' אל תצר את מואב וכתיב בקרבת מול בני עמון אל תצורם כיון דאפיקו סיחון מיניהו מיד נטהרו בסיחון שהיה מותרין לישראל כדבר טהרה:
כיוצא בו ואת העם העביר אותו לערים. כלומר אמרנו לעיל הרבה מקראות יש שהן דומין שראוין לישרף כו'. הפסוק הזה דומה כמה שאינו צריך ליכתב ויש צריכות גדול ליכתב:
דלא ליקרו ליה לאחווה גלוותא בני גלוותא. (כלומר):
והא דאקשינן ונגמר מעורב. לאסור עוף הבא בב' סי' לאו דוקא באותן ב' סי' שבעורב אלא לאסור אף הבא בב' סי' אחרים דכיון דעורב הוא בא ללמד על הכלל כולו לא הוצרך אלא ללמד על שאינן דורסין שכל הדורסין כבר פרטן הכתוב וכי אקשי' נמי נגמר מפרס ועזניה לאסור שאינו דורס בלחוד מקשה כדפרישית וכן למי שגורס ונילף משאר עופות ה"ה והוא הטעם בכולה סוגיא עוף הבא בסי' א' דגמר לי' ר' חייא מנשר להתירא אתי' למגמר מהני לאיסורא והיינו בשאינו דורס.
והא דאמרינן בשלהי שמעתא גמירי דאיתי' בפרס ליתי בעזניה ה"ק דאיתי' בהאי ליתי' בהאי וכיון דכתב רחמנא שניהם כל א' ללמד על סי' א' בלבד הוא בא ולפי' הוצרכו שניהם ועוד דכל היכא דאפשר אינו מלמד אלא על סי' שבו אבל בעורב משום דלא אפשר הוא מפני שהדורסין כולן כבר אסרן הכתוב.
והא דאמרינן דאיתי' בפרס איתיה בחד מהנך ודאיתי' בעזניה איתי' בחד מהנך סירכיה נקט משום דלא ידע הי מינייהו אינו דורס.
תלתא הדרי בכולהו. פי' יש מהן שיש לו אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ויש שיש לו אצבע יתירה וקרקבנו נקלף ואינו דורס ויש שיש לו זפק וקרקבן נקלף ואינו דורס והיינו דקאמרי' הדרי בכולה פ"א תלתא סי' של טהרה הדרי בכולהו דכ"ג עופות יש להם ג' ועורב יש לו מאותן שלשה ב' ופרס ועזניה א' מאותן ג' ולב' סי' א'.
נוסחא עתיקא אמרי' שאר עופו' טמאים אית להו תלתא עורב אית ליה תרי פרס ועזניה אית להו חד חד ואידך סימנא או בפרס איתי' או בעזניה איתי' ודקאמרי' לאו ב' כתובים הבאים כא' הם משום דגמרי' מההיא דליתי' בשארא לפי לשונות אחרים שכתבתי לומר שהיינו אומרי' עוף הבא בסי' א' אסור דגמרינן מפרס או מעזניה אבל עוף הבא בסי' אחד מאותן שהם בשאר טמאים ובעורב ודאי טהור דב' כתובים הבאים כא' נינהו והשתא דגמרי' מנשר למשרי בכל סי' טהרה לית בכולהו קרא יתירא שללמד על עצמן יצאו דלא תגמר חג בר להיתרא ולפי לשון שנר' לי עולה יפה.
ורבינו שלמה ז"ל פי' אידך או בפרס איתי' או בעזניה איתי' ולא תאמר סי' זה אלא בפעם א' מהו דתימא נילף מניה לאיסור עוף הבא בסי' א' מכל הסי' הללו דהא לא ידעינן מאי נינהו הנהו סי' דאי כתיב לחודיה למילף מניה. ואין פי' זה נכון כלל דרחמנא לאו משום ספקא כתב לן נשר. ועוד דרבנן כולהו ידעי להו כדמוכחא שמעתי'.
גמ' תלתא הדרי בכולהו. פי' לפי' פירושו של רש"י ז"ל שכתבנו שעשרים עוף יש להן אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף אלא שהן דורסין ועורב נמי דורס ויש לו ב' סימני טהרה ופרס יש לו אצבע יתירה על הדמיון ועזניה אינו דורס ושאר סימניו לטומאה לפי' עור הבא בסי' א' של טהרה והשאר כולן לטומאה חשש רב נחמן שמא הוא פרס או עזניה ומי שאינו בקי בהן ובשמותי' טמא הוא לו.
ובדין הוא דלימא טהור ובלבד שיכיר פרס ועזניה אלא משום דלא שכיחי בישוב ואמר (נץ) [בהן] דלא שכיחי אינשי דבקיאי בהו וכן נמי אלו היו חכמים בקיאים באותו הסי' שיש לפרס ועזניה יכולין היו להתיר כל עוף הבא בסי' אחד שאינו מאותן ב' סי' שא' מהן בפרס ואחד בעזניה אלא שלא היו בקיאים בהם.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה