קטגוריה:ויקרא י טז

<< | ספר ויקרא • פרק י' • פסוק ט"ז | >>

ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר.

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר.

המהדורה המוטעמת:

וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְאֵ֣ת וְ - ו' החיבור
אֵ֣ת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To׀ שְׂעִ֣יר שְׂעִ֣יר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 8163 b
מורפ': HNcmsc הַֽחַטָּ֗את הַֽ - מילית, ה' הידיעה
חַטָּ֗את - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/2403 b
מורפ': HTd/Ncfsa דָּרֹ֥שׁ דָּרֹ֥שׁ - פועל, קל, מקור מוחלט

צורת יסוד: 1875
מורפ': HVqa דָּרַ֛שׁ דָּרַ֛שׁ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1875
מורפ': HVqp3ms מֹשֶׁ֖ה מֹשֶׁ֖ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp וְהִנֵּ֣ה וְ - ו' החיבור
הִנֵּ֣ה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: c/2009
מורפ': HC/Tm שֹׂרָ֑ף שֹׂרָ֑ף - פועל, פועל (Pu'al), עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8313
מורפ': HVPp3ms וַ֠יִּקְצֹף וַ֠ - ו' החיבור
יִּקְצֹף - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7107
מורפ': HC/Vqw3ms עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־אֶלְעָזָ֤ר אֶלְעָזָ֤ר - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 499
מורפ': HNp וְעַל וְ - ו' החיבור
עַל - מילת יחס

צורת יסוד: c/5921 a
מורפ': HC/R־אִֽיתָמָר֙ אִֽיתָמָר֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 385
מורפ': HNp בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc אַהֲרֹ֔ן אַהֲרֹ֔ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 175
מורפ': HNp הַנּוֹתָרִ֖ם הַ - מילית, ה' הידיעה
נּוֹתָרִ֖ם - פועל, נפעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/3498
מורפ': HTd/VNrmpa לֵאמֹֽר לֵ - מילת יחס
אמֹֽר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְאֵ֣ת מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

שְׂעִ֣יר מונח (משרת, דרגא 5) הַֽחַטָּ֗את רביעי (משנה, דרגא 3)

דָּרֹ֥שׁ מרכא (משרת, דרגא 5) דָּרַ֛שׁ תביר (משנה, דרגא 3)

מֹשֶׁ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

וְהִנֵּ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) שֹׂרָ֑ף אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַ֠יִּקְצֹף תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

עַל־אֶלְעָזָ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) וְעַל־אִֽיתָמָר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) אַהֲרֹ֔ן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

הַנּוֹתָרִ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

לֵאמֹֽר סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת לעיל ט, טו: "וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם: וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וַיִּשְׁחָטֵהוּ" דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה, וְהִנֵּה שֹׂרָף שרפו את כולו על המזבח מבלי לאכול ממנו, וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְיָת צְפִירָא דְּחַטָּתָא מִתְבָּע תַּבְעֵיהּ מֹשֶׁה וְהָא אִתּוֹקַד וּרְגֵיז עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן דְּאִשְׁתְּאַרוּ לְמֵימַר׃

ירושלמי (יונתן):

וְיַת תְּלָתָא צְפִירַיָיא דְאִתְקְרִיבוּ בְּיוֹמָא הַהוּא צְפִירָא דְרֵישׁ יַרְחָא וּצְפִירָא דְחַטָאתָא דִלְעַמָא וּצְפִירָא דְחַטָאתָא דְקָרֵיב נַחְשׁוֹן בַּר עֲמִינָדָב לַחֲנוּכַּת מַדְבְּחָא אָזַל אַהֲרן וּבְנוֹי וְאוֹקִידוּ תְּלָתֵיהוֹן אָתָא משֶׁה וְתָבַע יַת צְפִירָא דְחַטָאתָא דִי לְעַמָא וְתַבְעֵיהּ וְהָא אִיתוֹקָד וְרָתַח עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנוֹי דְאַהֲרן דְאִשְׁתְּיָירוּ לְמֵימָר:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)

[א] "שעיר" -- זו שעיר נחשון; 'חטאת' -- זה חטאת יום השמיני; [ב] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משה -- זה שעיר של ראש חדש.

יכול שלשתן נשרפו? תלמוד לומר "והנה שֹׂרָף" -- אחד נשרף ולא נשרפו שלשתן.

מה תלמוד לומר "דרש דרש משה"? שתי דרישות; אמר להם מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו?

איני יודע איזה נשרף; כשהוא אומר "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם", איזה שעיר נושא את עון העדה? זה שעיר של ראש חדש שנאמר 'ושעיר אחד לחטאת לכפר עליהם'^[1].

[ג] "ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן"-- מלמד שנתן פניו כלפי בניו וכעס כנגד אהרן, מלמד שאף אהרן היה בקצפון.

" הַנּוֹתָרִם" -- לא היה פנחס עמהם.

"לאמר" -- הַשֵבונִי על דְבָרָי.

^ לא ברור. וראו במדבר כח, טו וצע"ע, וראו בדף השיחה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"שעיר החטאת" - שעיר מוספי ר"ח ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ר"ח ומכולן לא נשרף אלא זה ונחלקו בדבר חכמי ישראל (בת"כ) י"א מפני טומאה שנגעה בו נשרף וי"א מפני אנינות נשרף לפי שהוא קדשי דורות אבל בקדשי שעה סמכו על משה שאמר להם במנחה ואכלוה מצות

"דרש דרש" - שתי דרישות הללו מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו כך הוא בת"כ (ועי' זבחים קי"א הגי' לא נאכלו אלו וכן גרס הרא"ם הכא ומפני מה לא נאכלו)

"על אלעזר ועל איתמר" - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס

"לאמר" - אמר להם השיבוני על דברי

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

מזרחי (רא"ם)

עריכה

• לפירוש "מזרחי (רא"ם)" על כל הפרק •

לאמר. אמר להם השיבוני על דברי – בתורת כהנים. וכן דרשו בכל "לאמר" שבתורה, שאמר לו השם למשה צא ואמור להם דברי והשיבני אם יקבלום, כמו שנאמר, "וישב משה את דברי העם אל ה'", כדתניא בתורת כהנים ומייתי לה רש"י בפרשת ויקרא, דאם לא כן, "לאמר" למה לי. וכך דרשו גם כן גבי '"דבר אל בני ישראל ואמרת" דבר להם ותחזור ותאמר להם הפרק פעם ופעמים, כדי שיהא שגור בפיהם", דאם לא כן ואמרת למה לי. ומה שדרשו במלת "לאמר השיבוני על דברי' ובמלת '"ואמרת" תחזור ותאמר להם', הוא מפני שמה שדרשו במלת ואמרת לא שייך במלת לאמר, דבאמירת משה לישראל שייך בה לומר למשה דבר ותחזור ותאמר להם פעם שנית, כדי שתהא שגורה בפיהם, אבל באמירת השם למשה שהמלמד אותו הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, שמוסר לו הדברים בתכלית השלמות ומשה הוא השלם שבשלמים, אינו צריך לאמרו פעם ופעמים כדי שתהא שגורה בפיו. וכן מה שדרשו במלת לאמר לא שייך במלת ואמרת, מפני שאמירת השם לישראל היתה על ידי שליח וצריך השליח להשיב לשולחו אם נעשית שליחותו אם לא, אבל אמירת משה לישראל, שלא היתה על ידי שליח, אלא הוא בעצמו, לא שייך ביה לומר השיבני לדעת אם קבלו דברי אם לא, כי הוא עצמו יודע אם קבלו דבריו אם לא, אלא אם היתה האמירה ההיא אמירת שאלה שאז צריך תשובה בלי ספק, ולפיכך פה, שהיא דרך שאלה, כתב בה לאמר, מפני שאמר להם השיבוני על דברי:

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[טו] שעיר מוספי ראש חודש היה. כדפירש רש"י לקמן (סוף פסוק יז) מדכתיב (שם) "ואותה נתן לכם לשאת עון העדה":

[טז] מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו. כך הוא בתורת כהנים, וכך היא הגירסא הנכונה בדברי רש"י, ומפני זה אמר (רש"י) 'כך היא בתורת כהנים', מפני שבגמרא פרק טבול יום (זבחים דף קא:) קאמר 'מפני מה נשרף זה ומפני מה מונחים אלו', ופירש רש"י שם בפרק טבול יום שדרש אותם שהיה להם לאכול החטאת מיד בו ביום, ולא היה להיות מונחת עד לערב. ולא רצה (כאן) לפרש רש"י כן לפי הפשט, מפני שקשה שאותה דרישה אין ענינו לשעיר של חטאת של ראש חדש אלא לשאר קרבנות, ומשמע מתוך הכתוב דכתיב "ואת שעיר החטאת דרוש דרש" דקאי אשעיר של ראש חדש, לפיכך הביא רש"י ראיה מן תורת כהנים, ששם הגירסא 'מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלים אלו', והשתא שתי השאלות הם על שעיר החטאת של ראש חדש; מפני מה נשרף זה של ראש חדש, ואי משום שאתם אוננים - למה אכלתם את אלו, והשתא שתי הדרשות הם תלויים בשעיר של ראש חדש. ומה שכתב הרא"ם שהוא שאלה אחת, למה נשרף זה וזה לא נשרף רק נאכל, דזה אינו, דשתי שאלות הם; למה נשרף זה, אם משום אנינות שאין לאכול חטאת (זבחים דף קא:), למה זה, הלא יש לכם לאכול באנינות, כי אנינות מותרת, וזה שאלה אחת. ולפי דבריכם, שאין אתם אוכלים באנינות, למה אכלתם שאר חטאת. וזה נקרא שתי שאלות; האחת לפי האמת, והשאלה השניה לפי דבריהם:

[יז] הפך פניו נגד הבנים כו'. דאם לא כן, כיון דכולם לפניו, מנא ידעינן שלא כעס על אהרן גם כן, שאם פירושו שפירט אותם בשמם בני אהרן, כל שכן קשה, למה כעס עליהם ולא כעס על אהרן שהוא עיקר:

[יח] אמר להם השיבוני על דברי - פירוש, דלא שייך "לאמור" אלא אחר "דבר", "וידבר ה' אל משה לאמור", כי הדבור הוא דבור הכללי, שאינו מורה על שום דבר, רק על דבור בלבד, לכך בא אחריו "לאמור" שהוא רוצה לומר אמירת הענין. אבל על "ויקצוף" לא שייך לשון "לאמור", לפיכך דרשו (תו"כ כאן) 'השיבוני' וכו'. ועיין בפרשת "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור" (דברים ג', כ"ג):

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

שְׂעִיר הַחַטָּאת – שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בּוֹ בַּיּוֹם: "[קְחוּ] שְׂעִיר עִזִּים" (לעיל ט,ג), וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן, וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה. וְנֶחְלְקוּ בַּדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל: יֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ נִשְׂרַף; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דּוֹרוֹת; אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה – סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה: "וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת" (לעיל פסוק יב; ספרא שמיני, פרק ב,ח-י; זבחים ק"א ע"א).
דָּרֹשׁ דָּרַשׁ – שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ספרא שם,ב).
עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר – בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (שם,ג).
לֵאמֹר – אָמַר לָהֶם, הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרָי (שם).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

ואת שעיר החטאת: פירשו חכמים בשעיר של ראש חדש שהוא קדשי דורות, אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכל:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"שעיר החטאת" - שעיר מוספי ראש חודש ושלשה שעירים קרבו בו ביום קחו שעיר עזים לחטאת (לעיל ט ג) ושעיר נחשון (במדבר ז' טז) (ושעיר ראש חודש (שם כח טו) ומכולם לא נשרף אלא זה ונחלקו בדבר חכמי ישראל יש אומרים מפני טומאה שנגעה בו נשרף ויש אומרים מפני אנינות נשרף לשון רש"י ועל דעת האומר מפני טומאה נשרף כתב הרב בפסוק ואכלתי חטאת היום (להלן פסוק יט) היום אסור אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה כי לפי זה אם מפני אנינות היה להם לאכלו בערב אלא קסבר אנינות לילה דאורייתא

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ואת שעיר החטאת" אותו השעיר שהיה לחק עולם והוא שעיר ראש חדש שהיה קדשי דורות:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

דרש דרש משה וגו'. אומר אני כי משה לא החליט בדעתו להתירו באכילה, והראיה ממה שלא אמר להם דינו כמו שאמר להם במנחה (פסוק יב) קחו את המנחה וגו', שאם היה בדעתו בפשיטות להתיר היה לו לומר קחו את החטאת, מה תאמר שאמר דין המנחה וחשב כי אין הפרש בינהם כל עיקר ולרוב פשיטות שהיה לו הדבר לא הוצרך לומר אם כן לא היה לו לדרוש כי מנין נכנס לו המיחוש לדרוש עליו מה היה בו, אלא ודאי שלא אמר אלא הפשוט אצלו שהיא המנחה שהיא קדשי שעה וממנה לשעיר נחשון ושעיר עזים שהיו קדשי שעה, אבל שעיר ראש חודש שהוא קדשי דורות עדיין היה הדבר עומד אצלו בספק והיה דורש בדעתו אם יתירנו כמו כן או לא, ודרש עליו מה היה בו, ולזה כפל לומר דרוש דרש אחת למשפטו ואחת לעצמו מה היה בו והנה וגו' ויקצוף על אשר עשו דבר מדעתם שאפילו הוא עדיין לא ידע את אשר יצוה להם עשות. והגם שאמר לבסוף תאכלו אותה כאשר צויתי, פירוש יותר היה לכם לדמותה למנחה אשר צויתי לאוכלה ולא לשורפה בלא טעם הפך מה שצויתי במנחה. ובתורת כהנים אמרו דרש דרש מפני מה נשרף, ומפני מה (לא) נאכלו אלו, ובישוב הכתוב הדברים רחוקים, כי אחר הדרישות הוא שנגלית השריפה, ואיך ידרוש קודם למה נשרף. ויש לישב הנותרים לאמר. אומרו לאמר, יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ויק"ר פי"ג) הנותרים אמר ר' פנחס ולואי שלא נשארתם ע"כ. והוא אומרו הנותרים לאמר פירוש הנותרים לאמר ענין אחר, והוא דברי ר' פנחס, ובתורת כהנים אמרו לאמר אמר להם השיבוני על דברי פירוש הרשם להשיבו שלא ימנעו לצד ראותו בקצף עליהם עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פע"ג) בפסוק צאן לבן הנותרות שהוא לשון פחיתות, והוא אומרו הנותרים לאמר כאילו אמר לאמר הנותרים פירוש קראם במאמרו נותרים לשון פחיתות:

פרשנות מודרנית:

כתבו ביאור על הפסוק! • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית