מורה באצבע
|
מורה באצבע
שפר מורה באצבע
מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת[1] סוד העבודה לאִישׁ הַיָּרֵא[2]
אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי[3] דאתי מיה"ודה |
| מחבר | חיים יוסף דוד אזולאי |
|---|---|
| קריאת היצירה | |
| היברובוקס |
 |
  | |
סימן א' הנהגות פרטיות הגידו האותיו"ת[עריכה]
א. קודם כל לימוד וכל מצוה, ובפרט כשנותן צדקה, טוב להרהר תשובה; ואחר כך יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְּחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְּחִילוּ, לְיַחְדָא שֵׁם י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל יִשְרָאֵל
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. ואל תשגיח במי שזלזל בזה, כמו שכתבתי בקונטרס "שמחת הרגל".
ב. יכוין במחשבתו שמקיים מצותו יתברך לעשות רצונו, ושיש סודות הרבה בתורה וּבמִצְוֹת, ומכוין לתקן שרשי התורה והמִצוה.
ג. יקבע עיתים לתורה ביום ובלילה - חָק יִתֵּן וְלֹא יַעֲבוֹר, וגם בכל עת שהוא פנוי - אף שכבר השלים חֻקו - לא ימוש ספר התורה מפיו.
ד. מה טוב שילמוד אחר תפלה עודנו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, וישים אל לבו אשר זאת לפנים לשה"כ (רות ד', ז') בישראל שלמים וכן רבים היו כל היום בתפילין, ובדור יתום זה לפחות יהיה לומד איזה שיעור אחת, ולו ישנ"ה[19] בתפילין.
ה. כשילמוד בטלית ותפילין יכוין ליחד השם המיוחד, באופן זה: יעורר היראה - לירא מ-ה’ מאות י, והאהבה ל-ה’ מאות ה ראשונה, והתורה מאות ו, והמצוה (של תפילין) מאות ה אחרונה; וייחד שם המיוחד ביחודא שלים.
ו ישתדל להעביר על מדותיו כי זה כל האדם לשה"כ (קהלת י"ב, י"ג), וישים אל לבו כי הרבה לחטוא, וכמה פעמים - לאלפים - עשה נגד רצונו יתברך, והכל עליו לתקן ומידו יבוקש, ומה יספיק לעשות סיגופים או מה כחו לקבל יסורין, וזאת העצה מפום ממלל רברבן רבינו משה קורדובירו זצ"ל, פִּנַּת יִקְרַת - להעביר על מדותיו, ובזה מתכפרין פשעיו
וטוב לו יותר מן הסיגופים ותעניות
ויש בזה להאריך
אבל לקצר אני צריך
וזו היא מרגלית שאין להעריך
סמא דכֹלא ואריך
וזה רמז: "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" - "בחור" גימטריא גבורה, שמסלק הדינין. 'מע"ם' - ראשי תיבות: מעביר על מדותיו.
ז. בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, וזו מדת אהרן הכהן: אוהב שלום ורודף שלום, והיא סמא דחיי, ואם כך אמרו - לבקש שְלוֹם אחרים - הדברים קל וחומר, לבקש שלום אנשי ביתו וקרוביו.
ודע שבמקום שיש מחלוקת השכינה מסתלקת חס ושלום, כי היא אימ"א שלו"ם, ובית שיש בו מחלוקת היא משכן סטרא אחרא, חס ושלום.
ח. וביותר יהיה לו שלום עם אשתו ויזהר לכבדה ויכוין בכל פרט לכבוד השכינה וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים .
ט אך בפה מתוק ידריכנה לעבודת ה’ ולצניעות ודרך ארץ וירחיקנה מלשון הרע ושאר סדר נשים וסדר נזיקין ועליו מוטל להוכיחה ולהדריכה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה .
יוד. יזהר מהכעס, קטן וגדול, שמחליף נפשו הקדושה בנפש סטרא אחרא ונעשה הוא עצמו עבודה זרה טֹרֵ"ף נַפְשׁוֹ וכל מה שטרח כל ימיו הנה בהסתלק נפשו חלף הלך .
וכה דיבר האיש קדוש רבינו האר"י זצ"ל כי בעל הכעס אין לו תקון עד אשר ישתדל מאד שלא יכעוס כלל ואז יתחיל לתקן.
י"א. מאוד יזהיר לאשתו שלא תתכעס כי אמרו בזוהר הקדוש מאן דאתחבר במארי דרוגזא כמאן דאתחבר לעבודה זרה ממש ואם כן אף אם האדם קדוש, בהיות אשתו כעסנית, צַדִּיק מַה פָּעָל .
י"ב. יזהר לתת צדקה בכל יום לפחות פרוטה ויכוין ליחד שם הויה הקדוש ויכוין כי רומז זרועו ו ה’ אצבעותיו ה פרוטה י ה’ אצבעות עני או גבאי ה וְהָיָ"ה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם .
י"ג. מאד יזהר בצדקה, כי היא העולה במקום קרבן בזמן הזה, ומכפרת גם על המזיד, ומצלת מן המות, ומתברך בכמה ברכות, כמבואר בכתובים וברז"ל.
י"ד. וביותר יזהר שתהיה צדקתו בסתר, ולא יספר צדקותיו, וכל שכן שלא ישתבח בצדקותיו ובחסדיו והגם שלא יהיה בפירוש אם עושה המצאות וכונתו להשתבח נענש על זה כי עבודת ה' צריכה שתהיה בלי שום פניה ואם מכוין לשם ה' ויצטרף לזה להגדיל שבחו הוא עון פלילי ובעל נפש יעמיק בזה ויטרח עד שתהיה כל כונתו לשם שמים ותו לא.
ט"ו אמרו רבותינו זכרונם לברכה שעיקר צדקותיו יהיו עם עמלי תורה וברכים כושלות יאמץ וכמו שאמר הכתוב
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִ"ם ואין מים אלא תורה כמו שאמרו זכרונם לברכה ואם פקח הוא יזדרז בזה כי מקיים כמה מצות בבת אחת צדקה ומחזיק ביד לומדי תורה ומרביץ תורה שיהיה התלמיד חכם בדעת מיושב ללמוד ומכבד התורה ולומדיה ואינו דומה עושה צדקה עם עם הארץ לעושה צדקה עם הראוי ויגדל שכרו הרבה.
ט"ז יזהר להסתיר מעשיו הטובים ולימודו ואם ישבחוהו יזכור שלא עשה א' מרבוא מחיובו ולא יתגאה חס ושלום אפילו שמץ מנהו ולבו יודע שאם עשה איזה דבר על אחת כמה וכמה חטא וביטל עבודה ותלמודו בתורה ואפילו במעשיו הטובים כמה מחשבות זרות עלו על לבו וכמה קיצר באותן המעשים בכונה וביחוד וכיוצא.
י"ז ילמוד ספרי מוסר תדיר ואשריו מי שיקבע לימוד בספר הקדוש ראשית חכמה ומשם יכיר פחיתות מעשיו ותוקף חיובו ויום יום יתבונן בעניניו.
ח"י יזהר לגמול חסד בגופו ובדבריו ועצותיו וממונו ולהציל עשוק אך שלא יהיה במחלקת כלל כי יצא שכרו בהפסדו.
סימן ב' סדר הלילה.
כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי צוּרִי וְגֹאֲלִי[עריכה]
י"ט ילך להתפלל ערבית בצבור, וקודם ערבית יאמר: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה : ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ : ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ .
כ יאמר: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ הֲרֵינִי בָּא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁתִּיקֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בִּמְקוֹם עֶלְיוֹן.
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
כ"א יזהר מאד להתפלל כהוגן – להוציא התיבות כתקנן והלכתן, ויחשוב שהוא מברך למלך הכבוד, חרדה ילבש ורעדה יתעטף, ועוד, כי מדת הדין הוא בחינת הלילה והיא גוברת עתה, וצריך ליזהר מאוד מאוד.
כ"ב יאמר קריאת שמע בכונה רבה, וביותר בפרשת "שמע ישראל", כי מאד עמקו רזי דרזין יחודו יתברך, ויזהר באמרו תיבת "אחד" - לקצר באלף שלא יתעכב בה כלל, ויאריך ב־ח' ו־ד', ויכוין שהוא מקבל עול מלכות שמים ביראה ואהבה ושמחה רבה.
ויכוין למסור עצמו על קדושת השם באמת, ולב שלם ושמח.
כ"ג יאמר "ברוך שם" וכו' בלחש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ולא כאותם שאינם מקפידים לאומרו בלחש, וקודם "ואהבת" יקבל עליו עול מצותיו יתברך, ובפרט עשרת הדברות, ובפרט מן הפרט: "אנכי", "לא יהיה".
רמוזים בפרשת שמע:
"לא תשא" רמוז בתיבת "ואהבת";
"לא תחמוד" – בתיבת "ביתך";
"לא תגנוב" – בתיבת "דגנך";
"לא תרצח" – בתיבת "ואבדתם";
"כבוד אב ואם" ב"למען ירבו".
"לא תנאף" – בתיבות "ולא תתורו".
"זכור את יום השבת" – בתיבת "וזכרתם".
"לא תענה" – בתיבות "אני ה'",
ויכוין כי פרשת "ואהבת" יש בה מ"ב תיבות כמנין שם מ"ב;
פרשת "והיה אם שמוע" עד "ושמתם" – ע"ב תיבות.
"את דברי" עד סוף הפרשה – ן' תיבות, כנגד ן' שערי בינה.
פרשת "ויאמר" – ע"ב תיבות.
ובחזרת הש"ץ ה' אלהיכם משלים רמ"ח, ויכוין שיתוקנו רמ"ח אברים מגופו, נפשו, רוחו ונשמתו.
כ"ד יכוין להתפלל תפלת י"ח בהכנעה, ואם אפשר לו לומר כל תפלות חול בבכיה – אשריו. וירתע כל גופו, כי מי הוא להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אשר כמה רובי רבבות מלאכי־השרת מהללים שמו, וכמה מלאכי־השרת שלא נִתן להם רשות אלא פעם אחת בשמיטה וכו', והוא – יתוש מלא חטאות – ניתן לו רשות;
הלא יקרע סגור לבבו לפחות להכנע ולידע מה שאומר, וישים אל לבו שהוא מתפלל נכח ארץ ישראל, וירושלים, ובית־המקדש ובית קדש־הקדשים.
כ"ה בכריעה ראשונה יכוין: יא – יו"ד מהוי"ה, אל"ף מאד"ני; ובכריעה שניה, אותיות שניות – הד; וכשיאמר: "מודים אנחנו לך" יכוין אותיות שלישיות – ונ; ולבסוף בחתימת ברכת "מודים" אותיות רביעיות – הי; ליחד יאהדונהי.
כ"ו בתחילת העמידה יחשוב עצמו עני ואביון, כי הוא דל והלך[20]; ואין עני ודל, גלמוד ואפל, יחיד – כעומד בקבר, וחרדה ילבש. והגם דברכות אמצעיות פשטן של דברים לצרכנו, ואולם הכל הוא רמזים וסודות מדובר בם נכבדות עשר ידות במעלות המדו"ת העליונות
ודרך כלל יכוין שהכל ליחד יחוד גדול במדות.
כ"ז ב"שמע קולנו" יתודה דרך קצרה, ויכין עצמו להיות חסיד לעשות נחת רוח ליוצרו, ונוסח הוידוי לקמן אות קכ"ו.
כ"ח ולכן אף כשהוא יום שאין בו תחנונים, יאמר בשמע קולנו דרך בקשה: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ ומִצְוֹת וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וְיִהְיוּ כָּל מַעֲשֵנוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּתְזַכֵּנוּ לְהַשְׁלִים תִּיקוּן נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ בְּגִלְגּוּל זֶּה וּתְפַרְנְסֵנוּ פַּרְנָסָה טוֹבָה בְּהֶתֵּר וְנַחַת וּבְרֵיוַח (ויכוין בשם "דיקרנוסא" הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק
וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי, וּמִפָּסוּק נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה') ומִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵנוּ וַעֲנֵנוּ כו'. ויכוין להיות חסיד כמדובר.
כ"ט ב"רצה" ישים עצמו עבד עד סוף י"ח.
ל יזהר מאד ב־ג' ראשונות ו־ג' אחרונות לכוין מה שמוציא מפיו, ובפרט בברכת אבות יכוין מאד.
ל"א כשיסיים, ידקדק באמירת "אלהי נצור לשוני מרע", ויבין מה שהוא אומר "ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה", ותיבת "לכל" כוללת בין גדול בין קטן, בין עני ובין עשיר, בין חכם בין טפש – ואיך יקפיד אחר כך ויכעוס? וכתב הרב ספר חרדים דף ע"ט: "כל בעל תשובה יאמר נצור לשוני וכו' בדמעה ובכונה גדולה".
ל"ב יפסע ג’ פסיעות בהכנעה, וישתחוה כנפטר מלפני המלך.
ל"ג מאד יטה אזן לדברי קדיש ולענות כהוגן אמן, ובקדיש יכוין "אמן" שהוא גימטריא "אידהנויה".
ל"ד ב"אמן יהא שמיה רבא" יכוין שימחה זכר עמלק, ואז שמו וכסאו יתברך שלם. וצריך לענות "אמן, יהא שמיה רבא" בכל כחו וכונתו; אמנם לא ירים קולו באופן שילעיגו לקול צעקתו, כי אפשר שיש לו עונש, שנותן מקום להחטיא; ועוד, דמיחזי כיוהרא או כחוכא; וירא שמים יצא ידי כלם – שיעשה הכנה לומר בכח, והקול יהיה בינוני.
ל"ה יאמר אחר כל תפלה "עלינו לשבח" מעומד, כי "עלינו" בגימטריא "ומעומ"ד", ויאמר תיבה בתיבה.
לא יאמר: "אבל אנחנו כורעים ומשתחוים", רק יפסיק אחר תיבות "לא יושיע", ויאמר: "ואנחנו משתחוים" וכו'.
יאמר "ומושב יקרו", ולא ישנה. והוא שבח נורא מאד, מלא רזין עילאין.
ועיקרו תקנו יהושע בן נון, ושוב תקן רבן יוחנן בן זכאי לאמרו אחר תפלה, כמו שכתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובה כתיבת־יד, ורבינו האר"י זצ”ל גלה סודו שהוא להמשיך אורות המקיפים.
ל"ו אחר־כך בכל תפלה יאמר: "על כן נקוה לך", ויכוין: "מהרה בתפארת עוזך" – סופי תיבות: כה"ת, שם קדוש.
ל"ז מנהג טוב לומר אחר כל תפלה מזמור "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי", ובפרט מראש חודש אלול עד הושענא רבא.
ל"ח בבואו לבית או בימי חורפ"ו לילות החורף שהולך לעסקיו למבדק בכתבי חושבניה – לא יסיר מורא שמים מעליו, וטוב לומר בין הפרקים "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", "אשרי איש שלא ישכחך" וכו'.
ט"ל טוב שירגיל עצמו שלא לאכול הרבה בלילה, כי הוא טוב לגוף ולנפש.
לא כאלו הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים בש"ר להם רבים שתו וישכרו, כי שם חלקת הסטרא אחרא, אוי להם.
מ יזהר לקבוע לימודו בלילה במשניות או בזוהר או שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
מ"א "משנה" אותיות "נשמה".
וכתבו גורי האר"י ז"ל דכשקורא סדר זרעים יכוין לתקן אשר פגם במאכלות אסורות ובברכות לבטלה וכיוצא.
וכשקורא סדר מועד יכוין לתקן אשר חטא בחילול שבת ויום טוב.
וכשקורא סדר נשים יכוין לתקן מה שפגם בעריות ושבועות ונדרים.
וכשקורא סדר נזיקין יכוין לתקן מה שחטא לה' במה שהזיק לחבירו, כי ההזק עצמו בעי לשלומי.
וכשקורא סדר קדשים יכוין לתקן נשמתו הקדושה אשר הוציאה לחולין ואשר לא נזהר בשחיטה ובדיקה ולחיוב כרת ולתפלות בלי כונה.
וכשקורא סדר טהרות יכוין לתקן מה שפגם בנדה וקרי ונטילת ידים.
מ"ב לימוד המשנה בקול רם ובנחת רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו, ואמרו רז"ל שאשר בן יעקב אבינו עליו השלום עומד בפתח גהינם – ולכל הלומד משנה, מצילו; וזהו שאמר הכתוב: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָ"ה" – אותיות "משנה".
מ"ג לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות אף שלא יבין פירוש הענין באמת, שאם לא יבין אף התיבות – יש מי שכתב דאינו נחשב לימוד כלל.
מ"ד לימוד ספר הזֹהר מרומם על כל לימוד, בשגם לא ידע מאי קאמר, ואף שיטעה בקריאתו, והוא תיקון גדול לנשמה, לפי שהגם דכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נתלבשה בכמה ספורים, ואדם הקורא ומבין הספורים נותן דעתו על פשט הפשט, אבל ספר הזֹהר הן הסודות עצמן בגלוי, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה אלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק המושג.
מ"ה זמן חצות לילה היותר נראה הוא י"ב שעות אחר חצות יום, כמנהג שעות צרפת; ואם יהיה ער – יאמר תִּקוּן חצות המסודר מרבינו האר"י זצ"ל, ובסוף פסוקי הקינות יאמר:
"אוֹי לִי עַל גָּלוּת הַשְׁכִינָה, אוֹי לִי עַל חָרְבָּן בֵּית הַמִקְדָשׁ, אוֹי לִי עַל שְרִיפַת הַתּוֹרָה, אוֹי לִי עַל הֲרִיגַת הַצַדִּיקִים, אוֹי לִי עַל חִלּוּל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, אוֹי לִי כִּי גָבַר אוֹיֵב, אוֹי לִי עַל צַעַר כָּל הָעוֹלָמוֹת, אוֹי לִי עַל צַעַר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְהָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, אוֹי לִי עַל צַעַר הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים וְהַצַדִּיקִים אֲשֶׁר בְּגַן עֵדֶן, אוֹי לִי עַל צַעֲרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ; עֲוֹנוֹתֵינוּ הִטּוּ אֵלֶּה וּפְשָׁעֵינוּ הֶאֱרִיכוּ קִיצֵנוּ, וְחַטֹּאתֵינוּ מָנְעוּ הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, אוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלְחָן אֲבִיהֶם זֶה כַּמָה אוֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים רַבִּים וְרָעִים. כָּל דוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרַב בְּיָמָיו".
"על היכלי", "עורה נא", "על חומותיך" וגו'
מ"ו ויאמר תקון לאה בסדר זה: "מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח", "שָׁפְטֵנִי", "לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ", "יַעַנְךָ", "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ", "הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה ה'", "נוֹעַ תָּנוּעַ", "בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא" וכו'; וזה הסדר עיקר.
מ"ז ואם ישן קודם חצות – ישתדל לישן מתוך דברי־תורה, ויאמר קריאת שמע כֻּלָּהּ מעומד, ויכוין שאומרה בעמידה לכוין דעתו; ויכוין לקיים מצות קריאת שמע, שמה שקרא בערבית עם הצבור היה שלא בזמנה, ולא יצא ידי־חובתו, לכן עתה יקראנה לצאת ידי־חובתו.
ויותר נכון לקרותה בזמנה בכונה, ויכוין למסור נפשו בתיבת "אחד", ושיהיה תִּקוּן להוציא לאור ניצוצי־הקדושה אשר נתפזרו על־ידו.
ויכוין להשלים רמ"ח תיבות בהכנעה ומורא.
ויאמר סדר קריאת שמע של רבינו האר"י זצ"ל. ואחר וידוי יאמר נֻסַּח זֶה: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִין – סְקִילָה, שְרֵיפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק – לְכַפֵּר עַל רוֹב פְּשָׁעַי, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלוּ נִסְקַלְתִּי וְנִשְרַפְתִּי וְנֶהֱרַגְתִּי וְנֶחְנַקְתִּי בְּבֵית־דִין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עַל־יְדֵי אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת אדני וִיתוּקַן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּשְׁתֵּים עֶשְרֵה אוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה שמוֹתיך הַיְקָרִים הויה אהיה אדני וְיָאִיר שֵׁם ע"ב בַּאֲצִילוּת וְשֵׁם ס"ג בִּבְרִיאָה וְשֵׁם מ"ה בִּיְצִירָה וְשֵׁם ב"ן בַּעֲשִיָה וְיִתְיַחְדוּ כָּל הַשֵּׁמוֹת יִחוּד גָמוּר וְכָל הָעוֹלָמוֹת יְתוּקְנוּ תִּיקוּן גָּמוּר".
מ"ח כשיקיים מצות עונה יזהר מאוד שלא יהיה נראה אור הנר כלל, כי הוא פגם לנפשו וסכנה לולד, ויתגלגל על זה.
מ"ט אמרו בזוהר: "זכאין אינון צדיקיא דרעותא דלהון בקודשא בריך הוא תדיר", כלומר: גם בזיווגם; ובזה יבחן הצדיק אשר יראת ה’ על פניו, ואשריו המתנהג בקדושה וטהרה לקדש עצמו במותר לו; וזהו בעצם אשר ציונו יוצרנו, יתברך שמו לעד: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", כמו שביאר הרמב"ן ז"ל, דאחר אשר ציונו באיסורי המאכלות והעריות עדיין אפשר כי הן האדם היה נבל ברשות התורה, כִּי הַשְׂבֵּ"עַ הִשְׂבִּי"עַ מכל האוכל העולה על שלחן מלכים, מידי דלישראל שרי, ומכמה נשים בכתובה וקידושין, ועל כן אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים: "קדושים תהיו" – לקדש עצמו במותר לו, באשתו אמרו, ויתגבר על יצרו מאד להפשיט תאות החומ"ר שבו, ויכוין לקיים מצותיו יתברך דוקא ובצניעות ובושה, כי "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וילמד את ביתו[21] להיות לה מחשבות טהורות, כי מאד מאד תלוי ענין הולד באמו, כמו שכתבו הראשונים שהגם כי האיש יתקדש כראוי – אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ תפר עצתו ולֹא יָדַע כִּי כַלָּת"וֹ.
נ אם הוא אחר שינה – יזהרו איש ואשה שזכו ליטול ידיהם קודם, להעביר רוח רעה; ואם לאו – סכנה, כמו שאמרו זכרונם לברכה: תקצץ וְאֶל אַמָּ"ה תְּכַלֶּנָּה.
נ"א יזכור שעתיד ליתן דין וחשבון אפילו על שיחה קלה; וקורות ביתו, עצי־עריסתו הנה, מטתו – הן הן עדיו, ומאוד מאוד צריך להזדרז ולאזור חיל כי היצר הרע מסיתו הס"ת כפול, וכל מעייניו להחטיאו, ומסלק מורא שמים בהבלי העולם הזה הַכָּלִים ונפסדים, וכל טענותיו בדבר הנראה לפי שעה, כמו שאמר הכתוב:[22] "וגם תאוה הוא לעינים", והבא ליטהר מסייעין אותו[23].
נ"ב אם יזהר שיהיה בשבת ואחר חצות – אשריו ואשרי בניו אחריו, שלא ישלוט בהם סטרא אחרא; ויכוין ליחד הדודים למעלה.
נ"ג כשיהיו ידיהם נקיים מכוסים כהוגן, יכונו לשם מצוה, ויש אומרים "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי" וכו'; ואם הוא לאחר שינה, שצריך לומר ברכת התורה, לא יאמר בפיו אלא בהרהור.
נ"ד יתן דעתו ללמד את ביתו[24] בפרק בא סימן סימנים שמסר יעקב אבינו עליו השלום לרחל אמנו, וביארם מורי זקני הרב בספר "חסד לאברהם", זלה"ה.
נ"ה אחר־כך יטול ידיו, ויטיל מים צלולים סביב למטתו.
נ"ו אם ישן קודם חצות, ישתדל לקום באשמורת לומר תיקון חצות.
נ"ז יכסה הכלי שבו המים שרחץ ידיו, כי הם מים טמאים, והם יותר ממי־רגלים.
נ"ח קודם התיקון יברך ברכות השחר מברכת "על נטילת ידים" עד "ואני אברכם".
נ"ט יזהר שלא יאמר שום פסוק קודם ברכת התורה, והגם שבקצת קהלות נתפשט המנהג בפרהסיא לומר כמה פסוקים ואחר־כך מברכין הברכות – לאו שפיר עבדי.
ס יזהר מאוד כשיקום ממטתו שלא ילך ד' אמות בלי נטילה, וביותר צריכים יזהר הולכי־דרכים בזה, וטֶרֶם יִשְׁכָּבוּ – יכינו להם כלי ליטול וכלי לקבל המים.
והמסתכל יפה, יזהיר מאוד לאשתו ולמשרתיו יזהרו בזה, ויזהיר לרחוץ ידי הבנים קטנים כראוי, ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסטרא אחרא בכל חס ושלום.
ס"א לא יטול ידיו ממשרתת, אפילו יהודית, הגם שנטלה ידיה תחילה, מפני שהיא נדה כל זמן שלא טבלה, והוא רוצה ליטהר ידיו, על כן לא יטול ידיו מנדה.
ואפילו בנטילת ידים לסעודה יש מי שכתב שאין ליטול מנדה.
ס"ב כשילבש – יקח המלבוש בצד ימין ויתננו לשמאל, ושוב ילבש.
סימן ג' סדר היום יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ[עריכה]
ס"ג דין ראשון של ספר הקדוש "שולחן ערוך" הוא: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו", ואם חס ושלום בדין ראשון ישלוט עליו יצרו שלא לקיימו – עוד ישוב ויראה מה יעשה באחריתו; על כן ירגיז אדם יצר־הטוב על יצר־הרע, וישים אל לבו גם הגהה ראשונה: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וכב יכול הוא רואה בעצלותו והִמשכו אחר השינה בעת קימה לקריאת שמע ולתפילה, ויבוש ויכלם, אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל לעבודת־ה'.
ונכון שלא לדבר בעניניו מעת אשר יקום, ויהיה דיבורו הראשון לברך קונו, וכל שכן שהוא גדר שלא ימשך בדברים עם בני־ביתו ומשרתיו קודם שיברך ויתפלל; ויפנה ויטול ידיו, כי הוא צורך גדול מאד, כמו שאמרו זכרונם לברכה שבזה מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, ויש סוד בדבר, וכל זה הוא אף אם יכול לישב כמה שעות ואין צריך לפנות, דאם צריך אז פשיטא, כמו שאמרו:[25] "הנצרך לנקביו – אל יתפלל" וכתבו ז"ל שהוא ראשי תיבות: "הכון לקראת אלהיך ישראל"[26].
ס"ד יזדרז מאד לילך לבית־הכנסת, וירוץ בהליכת בית הכנסת – והכל בישוב, שלא יכשיל רואיו שילעיגו עליו, וקורא לו שם חסיד שוטה.
ס"ה צורך גדול וחיוב ללבוש ציצית ותפילין בביתו, ויצא וישק המזוזה, וילך לבית־הכנסת מעוטף בציצית ומעוטר בתפילין, והחמירו מאד בזוהר הקדוש בזה.
ס"ו לפחות ילבש ציצית ותפילין בחצר בית־הכנסת קודם כניסת פתח בית־הכנסת.
ובכניסתו ישהה מעט, ויאמר: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶ"שׁ" – גימטריא: אבגית"ץ .
ס"ז באמירת "בְּרֹב חַסְדְּךָ" יכוין כי אינו ראוי לבא בבית־ה' ולבקר בהיכלו, כי "היכ"ל" גימטריא "אדני", אמנם הוא נשען בזכות אברהם, הרמוז באמירת: "בְּרֹב חַסְדְּךָ"; ובזכות יצחק, הרמוז באמירת: "אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ" כי יצחק נתקדש בהר המוריה; ובזכות יעקב, הרמוז בתיבת "בְּיִרְאָתֶךָ" – על שם "וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא" כו'. ובהכנסו – ישתחוה נגד הארון שבו ספר תורה, ששם שורה הקדושה.
ס"ח יזהר שהציציות יהיו כתקנן; והמדקדקים בודקים הציציות תמיד, פן יהיה איזה פסול ותהיה ברכה לבטלה, ועוד רעה – שלובש בגד בלי ציצית.
ס"ט יזהר להניח שתי זוגות תפילין – בסדר רש"י ובסדר רבינו תם; והגם דאמרו דיש יוהרא – היה בזמנם, אבל עתה נהגו הרבה ללובשם. ובארץ הצבי כמעט רוב החכמים והמשכילים קפדי אזוגי ללבשם, וגם כמה בעלי בתים יראי־אלהים לובשים שניהם. ונתפשט המנהג על פי כתבי רבינו האר"י זצ"ל שהם חובה, ולא משום ספק – כמו שכתבו הפוסקים, ומה שרצו ליתלות בדברי תקוני זהר חדש – נֻסחא מוטעת היא, כמו שביארנו בתשובה בריש קונטרס "חיים שאל" בס"ד.
ע מה מאד צריך ליזהר שלא להסיח דעתו מהתפילין כלל, והוא דבר קשה והעונש גדול – לכן צריך זריזות גדול.
ע"א קודם שיתחיל הזמירות יאמר תפלה אחת מלוקטת ומסודרת, מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת, תמצאנה לקמן בס"ד (בראש קונטריס "צפורן שמיר").
ע"ב ישים עצמו כעבד ויתחיל הזמירות, ויאמר הכל מתוך הספר, וידע לפני מי הוא עומד, וכל התיבות יאמר כתקנן, ביראה ורעדה וקול נמוך.
עג פרשת התמיד ופרשת הקטורת – יזהר באמירתן מאד, וטוב למנות י"א סמנים באצבעו.
ע"ד מעת שיתחיל זמירות יזהר שלא ידבר כלל, ועיקר כי כל הזמירות הוא לתקן עולמות – ואיך יפסיק בדברים בטלים?
וכמעט על דרך האמת אינו נכון ללמוד מזמורים וכיוצא בין הדבקים של הזמירות, כי כל הפסוקים והסדר הזה נכון ומתוקן על־פי הסוד ורזין עלאין, ולא נכון להפסיק בעניני דברי־תורה אחרים שאינם שייכים על־פי מדתן; ואם כל זה בדברי תורה, אוי לו למדבר דברים בטלים. והזוהר הקדוש החמיר מאד מאד, דעביד קלנא לשכינתא, חס ושלום.
ועל־פי הדין משיתחיל "ברוך שאמר" אסור להפסיק, כי ברכת "ברוך שאמר" נתקנה מימות תנאים ראשונים, קודם "פסוקי דזמרה", וברכת "ישתבח" אחריהם – ואיך יפסיק בינתים.
ע"ה יכוין לקיים מצות מורא בית־הכנסת ומצות מורא מהשכינה השורה שם; ונכון ליזהר שלא לדבר בבית־הכנסת כלל – אף שלא בשעת התפלה, כפשט לשון הזוהר הקדוש .
ע"ו כשאומר "ואתה מושל בכל" יתן ג' פרוטות לצדקה, ויאמר השירה בשמחה רבה, כעומד על הים וניצול; ואם כה יעשה – יתכפרו לו עונותיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
ע"ז יזהר בעניית קדישים ו"ברכו" ביראה ואהבה ושמחה רבה.
ע"ח יאזור חיל בקריאת שמע ככל הכתוב לעיל, ויכוין לקיים מצות עשה דקריאת שמע ו"אהבת ה'" ו"יחוד ה'" ו"מסירת נפשו על קדושת ה'" ו"זכירת יציאת מצרים" ומצות "וראיתם אותו"; והקורא בזהר חדש, בעיניו יראה גודל ועוצם ותוקף העונש למי שאינו מכוין בקריאת שמע וכל קבל דנא, רב טוב הצפון הפלא ופלא למקיים מצות קריאת שמע כהוגן.
ע"ט יסמוך גאולה לתפילה בזריזות יתר מאד, ויכוין שהוא נֹכח ארץ ישראל וירושלם ובית־המקדש ובית קודש־הקדשים.
פ יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו קודם שיתחיל להתפלל, ודע לפנ"י מ"י אתה מתפלל.
פ"א יכוין בתפילת י"ח שהכל הוא לתקן המדות העליונות, ויזהר להתפלל בלחש, והעיקר הוא שגם הוא עצמו לא ישמע קולו; ויוציא בשפתיו התיבות כתקנן, ולזה צריך זהירות וישוב.
פ"ב יזהר מאד להיות אזניו קשובות לחזרת השליח־צבור העמידה, כדי שיענה קדושה ואמנים כתקנן, ולא יהיה אמן יתומה וכו'.
פ"ג ב־ג' ראשונות ענית אמן כונתו היא ש"אמת הדבר", ובאמצעיות ואחרונות כונת אמן ש"כן יהיה".
פ"ד בענית אמן דברכות – יכוין: "אמן" גימטריא "יאהדונהי".
פ"ה יזהר להיות בקי בדינין הנצרכים כשהוא מתפלל, כגון בדין אם טעה במשיב הרוח ומוריד הגשם והשאלה או יעלה ויבא וכיוצא, שאם לא ידע – מה יעשה כשיקרה לו ספק; ומעיקרא יזהר להתפלל בתוך הספר, ויזדרז לבל ישכח
ויצטרך לחזור ויהיו ברכותיו לבטלה.
פ"ו באמירת וידוי יכנע מאד, ויתחרט ויהיה דעתו לשוב, דאי לאו הכי – הקצ"ף יענה, ויתן יד למקטרג לומר: חזו גברא אדם חצו"ף אומר וידוי בלי דעת וחרטה, וכמדבר אל הדיוט, חס ושלום; ומאנה הנחם נפש ירא־ה' על הוידוי שאומרים בנשימה אחת, כמדבר למשרתו חס ושלום, אוי לנו.
פ"ז בעניית י"ג מדות יזהר לאומרם כהוגן בכונה שלימה, כי רבו סודותיהן, והדברים עומדים ברומו של עולם.
פ"ח בנפילת אפים יזהר שלא יטה ראשו תוך ידו, שהוא סכנה, אלא על זרועו בין הקובד"ו וסמוך לו.
פ"ט באומרו: "אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא", קבלנו שבדור יתום זה לא יכוין למסור נפשו על קידוש־השם, שיש סכנה בנפילת אפים לכוין כך, רק יכוין שהוא מוסר עצמו בסוד מיתה על קיום התורה והמצות.
צ אם הוא יום קריאת התורה – לא ידבר בעוד שמוציאין ספר־תורה, כי שעה זו היא שעת רחמים, ויש סוד גדול, וישמח על ראית ספר־תורה, ויכבדנו וינשקנו. ואם יעשה איזה מצוה ממצות ספר־תורה, ישמח בה. ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש ה־ט' לעיבורה נזהר לעשות החדש ההוא מצות פתיחת־ההיכל, והוא מנהג יפה, ויש לו סמך על דרך האמת. ואם יעלה לספר תורה – יכוין לתקן מה שפגם בכבוד התורה. ואם ישמח בקריאתו – יושפע עליו שפע קדושה מקדושת הספר־תורה.
צ"א בעלותו לספר תורה יברך ברכות התורה התיבות כתקנן ובקול רם, כדי שיענו הקהל אמן.
ואל יקפיד על מקום העליה שקראוהו, שאינו לפי מה שסובר שהוא כבודו, כי כל זה עצות היצר הרע להחטיאו ולטורדו מעבודת ה'; והרב יוסף האזובי ב"קערת כסף" דיבר כהוגן לבנו יחידו בשירתו הַמְלֵאָה, לָהּ אמי"ר.
צ"ב אחר־כך יגמור תפלתו כהוגן, ויכוין להוריד שפע מעולם לעולם, כי כל סדר התפלה סולם מוצב וראשו מגיע השמימה[27], והכל לצורך גדול עצום ורב ורם, ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו[28].
צ"ג אחר תפלה ישתדל ללמוד סדר היום בסדר "חק לישראל", כי הוא סדר נאה דרך קצרה וכשרה, וזוכה במעט זמן לקרות תנ"ך ולשנות משנה וגמרא וזהר, והָאִישׁ הַיָּרֵא – חָ"ק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר, כי הוא תועלת עצום לנפשו קִרְיָ"ה[29] נֶאֱמָנָה, הֲזֹאת נָעֳמִי[30], וגם ילמוד תנ"ך בתרגום, כמ"ש האר"י זצ"ל, ושם ימצא הכל מוכן.
אמנם יש בו טעיות הרבה, וצריך להבין ולהרגיש הטעות, ובנביאים וכתובים ילמוד פעם אחת מקרא ופעם תרגום; ולא יכוין בכונות הכתובות שם, כי הם מלאי השגיאה, גם לא יאמר התפלות שבראש הספר. (ועתה נדפס חק לישראל בסדר יפה ונחמד ומוסר והלכה פסוקה בכל יום).
צ"ד בבואו לבית לטעום מידי בצפרא – יזהר בברכת האוכל והמשקה, ושיהיה בו שיעור ברכה אחרונה.
צ"ה אם אוכל פת הבאה בכסנין – יש מחלוקת בפוסקים עד כמה יוכל לברך על המחיה ועד כמה יצטרך לברך ברכת המזון, והיותר מוסכם הוא שיאכל פחות מנ"ד דראמא"ס, שהם כחמשה אונסא"ס מעיר זו, ואז יברך על המחיה; ואם אכל נ"ד דראמא"ס או יותר – עד ע"ב דראמא"ס – נכנס בספק ברכת המזון, ולא יברך ברכת המזון עד שיאכל ע"ב דראמא"ס; והגם שיש חולקין –סברא זו עיקר, וכן הסכימו כמה אחרונים.
צ"ו יברך ברכת "על המחיה, כתקנה, כי יש מברכין ברכה ופוחתין מעיקרא, קרי חדא ופרי תלת[31]; וכל זה בא מעונותינו ומטרדת הבלי העולם הזה, שהם עיקר לדעת היצר־הרע, ועבודת ה' – אשר לכך נוצרנו – היא טפלה, אוי לנו! הלא תראה מאד ידקדק אנוש בקאפ"י[32] אם הוא טוב ואם כלי שהוא כליין נקי ויפה, אבל הברכה חסרה ושלא כתקנה – לא אכפת.
וגם בברכה שמברך כמות שהיא – רומז באצבעותיו ושוחק, אוי לה לאותה בושה.
ולא יברך ברכה אחרונה על הקאפ"י כי רבו גדולים אחרונים דסברי שלא לברך, וכן פשט המנהג בארץ הצבי ובגלילות טורקיא"ה ובארץ מצרים, בשגם הרב "גנת ורדים" מארי דאתרא סבר לברך; ואם בעירו פשט המנהג לברך – האיש הירא לא יברך, אך יהיה צנוע, שלא לבא למחלוקת.
צ"ז כשילך לעסקיו – יזהר מאד מאד בכמה לאוין, שהוא מזומן לקיים אזהרתו יתברך או לעבור חס ושלום, ומהם: גזל; גניבה; הונאה; שקר; מרמה; עָוֶל במדה, במשקל ובמשורה; גונב דעת הבריות; אבק רבית; רבית; לא תגוש; עושק שכר שכיר; שבועת שקר; מחליף בדבורו; אינהו ואביזרייהו, ודכוותייהו. ואשריו אם ינצל מכלם.
ויכוין שהולך למשא ומתן לכלכל ביתו בכבוד ושלא ימוט, וישים בדעתו ליזהר בכל מה שהזהירה תורה מדאורייתא ודברי־סופרים, ויהיו כל מעשיו לשם שמים.
צ"ח יבטח בה' במשאו ובמתנו ובכל דבר, וְזָכַרְתָּ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל[33]. ולא יסבור שהצלחתו מכח דעתו וחריפותו, כי הכל ממנו יתברך, כי כמה חריפים – עניים מרודים, וכמה טפשים הם עשירים ביותר.
צ"ט יזהר לקיים מצות עשה "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ", כי היא מצוה גדולה עד מאד; והפועל – אֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ.
ק בבוא לבית לסעוד סעודת־קבע בצהרים – יתן דעתו כי שעת ישיבת השלחן הוא מעבר מסוכן.
ק"א אם אינו שותה יין בשלחן – ישתה פחות מרביעית מים קודם שיטול ידיו, כי בזה פוטר מים שבתוך הסעודה.
ק"ב יטול ידיו בשופע, לקיים מצות עשה דרבנן כתקנה, ויזהר לברך המוציא כהוגן, ויפריד התיבות, ולא יברך כברכת הרעבתנין וזוללין שכתב מהר"ם די לונזאנו ז"ל ב"דרך חיים".
ק"ג יכוין שאוכל להיות בריא לעבודתו יתברך ויזהר בכל ברכות הנהנין לברכם כתקנן ויכוין להמשיך רוחניות וקדושה במאכל.
ק"ד צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ[34], ולא יקפיד באכילתו, ויתרצה בכל מה שיביאו לו, ונוסף עוד כי גם לפי דעת הישר הוא חרפה להקפיד על המאכל ולעשות משא ומתן בסדר אכילה, הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר[35].
ק"ה כל סעודות החול הנוסף על כדי בריאותו הולך לסטרא אחרא, לכן אם בעל נפש הוא – אף כי הוא עשיר, ימעט בתענוג בימי־החול, כי התענוגים בחול הוא כבונה משכן לסטרא אחרא, ואוי לו כי אבריו מתטמאים, שכנה עליהם הסטרא אחרא, וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי זיין – ליצר־הרע – להלחם בו עד רדתו חַיִּים שְׁאוֹלָה.
ק"ו והדברים קל וחומר לעושים סעודות הרשות בחול, ומשתאות, שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת ושתי"ה[36] היתה נקראת, הלא יֵדְעוּ[37] כי הסטרא אחרא נוטלת חלק בראש הקרואים, ומצאה מקום להחטיאם ולידבק בם.
ק"ז גם בשבת ויום־טוב שהותר לאכול ולשבוע – לא יאכל עם פחותי־נפש שעושים שחוק וקלות־ראש בשלח, כי אז שלחן נהפך לנחש, אתווי דדין כאתווי דדין, והשטן מרקד ביניהם, רחמנא ליצלן.
ק"ח אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה סדר נזיקין ממשמשין ובאין מסעודות הרשות, עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי אֹרֶךְ הַיְרִיעָה במחברת השנית, ולא באתי בפעם הזו כי אם לראשי פרקים, והיו לזכרון.
ק"ט שחוק וקלות־ראש – בכל מקום ובכל זמן אסורים, כי מעביר מורא שמים מעליו; וסימן לדבר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", "שקר" – ראשי תיבות: שחוק, קלות ראש.
ואפילו עם אשתו אמרו: אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו עתיד ליתן את הדין[38], וכמו שכתוב:[39] "מגיד לאדם מה שיחו", ומה גם אם היא נדה, כי אפילו להסתכל בפניה כתבו זכרונם לברכה שירחיק עצמו, וכן מלדבר עמה, וסימניך: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי" – ראשי תיבות "נדה". ואף כי בזמנינו הוא רחוק זהירות זה, שהיא מצטערת מאד על זה, ובעי למעבד לה נייחא, מכל־מקום שחוק וקלות־ראש עמה – אסור מן הדין, וכמה הרחקות עבוד רבנן.
ק"י יזהר מליגע באשתו נדה בבגדיה או לזרוק לה שום דבר כל זמן שלא טבלה, ואמרו בזוהר הקדוש דלית מסאבו כמסאבו דנדה, וכמה נואלו איזה אנשים שאינם מקפידים בנגיעת יד ליד או בבגדיה, וגורמים רעה לעצמם, מתדבקים בסטרא אחרא ושוחקים ומקלים ראש והוא עון תדירי, ודברים אלו הם חמורים מאד – אם מצד רוב הטומאה, אש נדבק בה; וגם זה גורם כי הסטרא אחרא כבר מוחזקת בהם, וכשתטהר – לא תפרד מהם, ועל ידי זה מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ, וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם; ועוד, שדבר זה מורה שאינו מאמין ברבותינו ז"ל
שאסרו כל זה.
קי"א יפרוש עונה סמוך לוסתה; ואם לפעמים הקדימה הוסת – צריך להקדים אחר־כך בהרחקה ולפרוש משום ספק, וכל זה מן הדין.
קי"ב אם מאכל אחד מתוק לחיכו וערב עליו, והן בעודנו נהנה ממנו מושך ידו לסגף עצמו – נחשב לו כקרבן ומזבח כפרה.
קי"ג בכל שולחן יאמר שיעור מדברי תורה, ויאמר: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם"[40] וגו', ויחשוב כי שולחנו של מקום חרב בבית־המקדש בעונותיו, ונחת שולחנו מלא דשן, ויצטער על זה.
קי"ד יזהר ליטול מים אחרונים, וישפיל ראשי אצבעותיו; ויזהר שיהיו המים מעט, כי הוא חלק הסטרא אחרא, ואם מוסיף – מוסיפין לו להדבק בו.
קט”ו אם הם שלשה – אפילו בחול – יאמר ברכת המזון בכוס, ויזהר המברך לשתות רביעית כדי לברך ברכת "על הגפן".
קי"ו יעט כמעיל[41] מורא שמים, וכל עצמותיו יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד בבואו לברך למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כב יכול, ויכוין לקיים מצות עשה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ", ויברך ברכת המזון תיבה בתיבה, ביראה ואהבה ושמחה, כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת.
קי"ז יזהר לקבוע עתים לתורה ביום על כל פנים.
קי"ח יזהר לקרוא מקרא כל כ"ד תנ"ך חוזר חלילה; והראשונים היו קורין ל־כ"ד "מקדש יה", ועדיין בערי־המערב קורין לו "מקשייה", ושאלתי: "מאי קשי"א להו?" וְאֵין פּוֹתֵר; ואמרתי להם שרצונם לומר "מקדש יה" ובפי ההמון נשאר "מקשייה".
קי"ט כבר נודע סגולת ספר תהלים נורא מאד, יזהר לקרות ממנו שיעור בכל יום או לפחות בכל שבוע באופן, כי משנה, זהר, תהלים, כ"ד – לא יסורו ממנו, וחוזר אליהם כפי כחו, וסימניך: "זכות"ם יגן" – ראשי תיבות: זהר, כ"ד ותהלים, משניות, כי הלימוד בהם יגן בעולם הזה ובעולם הבא בלי ספק.
ק"כ הנהגות הרא"ש אשר ציוה לבניו יהיו לטוטפות בין עיניו, ויקראם פעם בשבוע[42].
קכ"א סדר המצות קצר[43] שסידר הגאון הרב "שפתי כהן", סדר קצר, נאה ויאה – לא יעבור מלקרות ולשנות בו, ואשריו הקורא אותו בכל שבוע.
קכ"ב אחר אכילה שהולך לעסקיו, יעשה עוד הכנה כמו שעשה בבוקר – ליתן בדעתו כמה לאוין לפניו; אם יקיימם – אשריו, ואם יעבור עליהם – אוי לו; וכמו שכתבתי לעיל אות צ"ז. ועכשיו ביותר צריך ליזהר, כי הוא שבע ושמח, וגם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב[44] – מתחיל להתגבר מדת הדין ויצר הרע מתגבר.
קכ"ג אם יטייל, שכך הורגל, יכוין לשם שמים – שהוא מטייל להיות בריא לעבודתו יתברך, ושיהיה לבו רחב להתנהג בכל עניניו כהוגן.
קכ"ד אם יהיה בחברת בני־אדם – יחשוב כי רגליו לנחושתים[45] של היצר־הרע הוגשו, וכמעט שנפל ביד יצר־הרע, כי כמה חלקי־דיבור אסור הֵם הַמְדַבְּרִים: לשון־הרע, ליצנות, שקר, חנופה, ביזוי בני־אדם, גדולות ושבחי עצמם מדעתם, והנהגתם וחורפתם, ודברים הנוטים לנבלות־הפה, ושבועת שקר, והזכרת שם שמים לבטלה, וביזוי חכמים, ופקפוק על גזירות חכמינו ז"ל, וכיוצא. ואם עיני־שכל לו – יפרוש מהם או לפחות כאִלֵּם לא יפתח פיו – אף כי שמיעת דברים הנזכרים אסור גם כן, נקוט מיהא פלגא; וכשיהיה על משמרת ירגיש בדבריהם, וישתדל להתרחק מהם.
קכ"ה יזהר בתפלת המנחה לאומרה בזמנה ובצבור, מעוטף בטלית וגם מעוטר בתפילין כסדר רבינו תם, ולא יברך עליהם, ודלא כ"מצת שמורים", וכבר השיג עליו הרמ"ז זלה"ה.
ויאמר: "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְּחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְּחִילוּ לְיַחְדָא שֵׁם י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְרָאֵל, הֲרֵינִי בָּא לְקַיֵּים מִצְוַת תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁתִּיקֵן יִצְחָק אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְתַקֵּן את שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".
קכ"ו ב"שמע קולנו" בכל תפלות חול – יתודה, וכה יאמר: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנִים בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָּה שֶׁחָטָאנוּ עָוִינוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ וְעָבַרְנוּ עַל מִצְוֹת דְאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִינוּ, וַהֲרֵי אָנוּ מִתְחַרְטִים חֲרָטָה גְּמוּרָה, וַאֲנַחְנוּ
שבים בִּתְשׁוּבָה.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה, וְתִמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לְכָל חַטֹּאתֵינוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְנוּ בָהֶם וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל־יָדֵינוּ, וְיָשׁוּב הַכֹּל לְאֵיתָנוֹ הָרִאשׁוֹן, וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּים כָּל מִצְוֹתֶיךָ וְלַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְתַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר־הָרָע, וּתְפַרְנְסֵנוּ פַּרְנָסָה טוֹבָה – בְּהֶתֵּר וְנַחַת וְרֵיוַח לַעֲבוֹדָתֶךָ (יכוין בשם הַקָּדוֹשׁ הַמְמוּנֶה עַל הַפַּרְנָסָה: "דיקרנוסא" – גימטריא "חתך" עם ג' אותיות) וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ". ויכוין דוקא בשמות, ולא יוציא מפיו.
קכ"ז אם רוצה לקבל תענית קודם שיעקור רגליו – יאמר: "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הֲרֵנִי לְפָנֶיךָ עַל תְּנַאי בְּתַעֲנִית נְדָבָה לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַׁחַר עַד אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית; וְאִם לֹא אוּכַל אוֹ לֹא אֶרְצֶה –כְּשֶׁאוֹמַר 'מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי' אוּכַל לְהַפְסִיק, וְלֹא יִהְיֶה בִּי שׁוּם עָוֹן, אֲבָל יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּתֵּן בִּי כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְאֶזְכֶּה לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר וּתְקַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וּתְזַכֵּנִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה, וְתַעֲנֶה עֲתִירָתִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".
קכ"ח יזהר בחזרת שליח־צבור לענות אמן דברכות ואמן דקדישים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה:[46] "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת מנחה", והזהירות הוא בכל פרטיה וענייניה, כלל ופרט, כי הוא זמן דין, ועוד יש טעם על דרך האמת, ותפלה ראשונה בעולם היתה מנחה של אדם הראשון.
סימן ד' שומר שב"ת משוש לבנו[47] אלהים יחננו ויברכנו[48][עריכה]
קכ"ט יום הששי בבוקר יזהר לקרות פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ואם אפשר – בטלית ותפילין יקראנה.
ק"ל יקרא כל פסוק שנים מקרא ואחד תרגום, ולא כמי שנהג ללמוד כל פרשה מפרשיות קטנות כלה שנים מקרא, ואחר־כך קוראה תרגום; וכל שכן שלא ילמוד כל פרשת השבוע כולה שנים מקרא, ואחר־כך יקראנה כולה תרגום – לא אריך למעבד הכי. והנכון: ללמוד כל פסוק לבדו שנים מקרא, ואחר־כך לאומרו תרגום, וכן כל פסוק ופסוק עד גמר הפרשה, ויש טעם נכון על־פי האמת.
קל"א פסוק אחרון מהפרשה אחר שקראו שנים מקרא ואחד תרגום – יחזור לקרותו ב' מקרא לבד, ויקרא ההפטרה.
קל"ב אם בשבת יקראו הפטרת שבת וראש־חדש או מחר חדש הוא – יקרא הפטרת הפרשה.
קל"ג אחר־כך יאמר: "ה' מָלָךְ גֵאות לָבֵשׁ"[49] ומשנת "במה מדליקין", ויאמר: "אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבון', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום – מאריכין לו ימיו ושנותיו", וילמוד מאמר קטן מזֹהר; ונמצא שקרא מקרא, תנ"ך, משנה, גמרא, זוהר.
(ועתה הן נסדר ב"חק לישראל" המחודש משנה וגמרא מסדר טהרות, וזוהר ומוסר והלכה פסוקה גם ליום הששי, והוא ענין נכון).
קל"ד ישתדל להכין בעצמו איזה דבר מצרכי־שבת לקנות איזה דבר על־ידו וכיוצא, ויכוין לקיים מצות עשה "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", וכתבו גורי האר"י זצ"ל כי הטורח בצרכי שבת בעצמו בשמחה – מתכפרין לו עונותיו.
קלה ישתדל קודם חצות לגלח ראשו, ויכון שהוא מסתפר לכבוד שבת ומקיים מצות "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ", אבל אחר חצות – אפילו ביום הששי – יש להקפיד.
ואשריו מי שמניח זקנו כמנהג טורקיא"ה ומזרח ומערב; ולמי שהוא שרוי בערי־אדום והוא סוחר, ומוכרח לספר זקנו – יזהר מאד לעשותה במספרים או בסם דוקא, ולא בתער, חס ושלום, וה' הַטּוֹב יְכַפֵּר.
קל"ו רבינו יהודה החסיד ציוה שלא להסתפר בראש־חודש, אפילו חל ביום הששי; וראיתי רבים בתורה שנהגו בצוואתו, ויטול צפרני ידיו ורגליו ויטלם כסדרם, ואין להקפיד במה שכתב הרב דוד אבודרהם, זכרונו לברכה.
קל"ז אם אפשר, יטבול בכל ערב שבת. וטוב לטבול טבילה אחת להעביר הזוהמא וטומאת קרי וכיוצא; וד' טבילות, ויקבל ד' מיתות בית־דין לתקן מה שפגם ב־ד' אותיות משמות הויה, אהיה, אדני, ומה שפגם בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ועל־ידי קבלת ארבע מיתות וארבע טבילות – יאירו עסמ"ב באצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ויתיחדו השמות הקדושים והעולמות; ויטבול טבילה אחרת ליחד הכל; ועוד יטבול, לתקן מה שפגם בכעס בכח אלף הה יוד הה – גימטריא "מקוה"; ועוד יטבול, להפשיט בגדי חול; ועוד שתי טבילות, לקבל הארת וקדושת שבת.
קלח ירחץ במים חמין לכבוד שבת פניו ידיו ורגליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ובסדר הזה, ויש סוד גדול.
קל"ט ישתדל להחליף שמלותיו, "הסירו הבגדים"[50] – בגדי חול, "והלבש מחלצות"[51] – בגדי שבת. ואשריו למי שיש לו בגדים מיוחדים מכף־רגל ועד ראש לשבת, ולא יעלה עליו שום בגד קטן וגדול שלובשו בחול.
ובכל אשר יעשה יום הששי – הן בצרכי שבת, הן ברחיצה ומלבוש וכיוצא – יאמר בפיו שהוא "עושה לכבוד שבת קודש".
ק"מ בהעלות המנחה בערב שבת קודש הוא עת מסוכן למחלֹקת בין איש לאשתו ובין המשרתים, והרבה טורח הסטרא אחרא בזה לחרחר ריב. והאיש הירא – יכוף יצרו, ולא יעורר שום מחלֹקת והקפדה, ואדרבה, יבקש שלום וילך לשלום ויתפלל מנחת ערב שבת קודש כהוגן, בישוב ובחזרה, כי הוא זמן גילוי אורות שבת קֹדש בשמים ממעל.
קמ"א יאמר קבלת שבת בשמחה, ו"מזמור שיר ליום השבת" קבלתי שצריך לאומרו מעומד.
קמ"ב כשינשק ידי אב ואם אחר ערבית באור שבת – יכוין לקיים מצות כבוד אב ואם; וכשישק ידי־אמו יחשוב שיש סוד בדבר.
קמ"ג יכוין מאד בקדוש, ויהרהר בתשובה, כי אמירת "ויכולו" להעיד כי ה' ברא שמים וארץ ונח בשבת, ורשע פסול לעדות – על כן יהרהר בתשובה, שיהיה ראוי לעדות. ויקדש לקיים מצות עשה "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", ופירשו רבותינו ז"ל: זכרהו בדברים הנאמרים על היין, והכל יהיה ביראה ואהבה ושמחה רבה, ויען מדאורייתא יצא ידי־חובתו בתפלה וכיוצא, וגם שמור מדת לילה, יאמר נֻסח זה:
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְּחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְּחִילוּ לְיַחְדָא שֵׁם י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ הֲרֵינִי מְקַיֵּים מִצְוַת קִדּוּשׁ עַל הַיַּיִן כְּמוֹ שֶׁפִּירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זָכוֹר אֶת יּוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ זָכְרֵהוּ בִּדְּבָרִים הַנֶאֱמָרִים עַל הַיַּיִן לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ תַּעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ כִּיוַּנְנוּ בְּכָל הָרָאוּי לְכַוֵּין וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ קִדּוּשׁ זֶה עִם קִדּוּשֵׁי בָּנֶיךָ הַיּוֹדְעִים וּמְכַוְּנִים כַּהוֹגֶן וְיוּמְשַׁךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה רַבָּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמִשָּׁם יוּשְׁפַּע עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְעוֹבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וְלִשְׁמוֹר כָּל שַׁבְּתוֹת קָדְשְׁךָ כֹּל יְמֵי חַיֵּינוּ בְּמַחֲשָׁבָה דִבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".
קמ"ד אחר שיענה "אמן" על ברכת קִדוּשׁ – לא יפסיק בדבור עד שיטעום, וכן אחר ברכת המוציא – לא יפסיק עד שיטעום, ויזהר בזה מאד, שאם הפסיק בדבור קודם טעימת המוציא והדבור היה שלא מענין השֻלחן, כגון: "טול ברוך" – צריך לברך פעם אחרת.
קמ"ה ישתדל מאד לקיים תדיר כל ימיו שלש סעודות שבת קדש; אף אם הוא קצת חולה או דכאיב ליה כאיבא – לא יעבור בשום סעודה שלא לעשותה, כי הסעודות של שבת דברים עליונים בשמים, ורבי שמעון בר יוחאי ביומא דהלולא לא נשתבח אלא שקיים שלש סעודות ולא ביטלם. על כן יזדרז לקיימם בשמחה וגילו ברעדה – בלי שחוק וקלות ראש, חס ושלום, כי הוא פגם גדול, רק כל מגמתו תהיה לקיים מצותו יתברך ולעשות אשר נצטוה, ובכן יתגדל גופו מקדושה ויהיה כלי־שרת לעבודה.
קמ"ו אחר ערבית, תכף יבא לבית ויקדש ויסעוד, ולא יעשה כמנהג איזה אנשים שם ישבו שעה או שתים עם אהוביהם ורעיהם, הם המדברים[52] דברים בטלים וכיוצא, וישליכו קדושת שבת אחרי גֵיווָם, אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם, הזהר לצרף קדושה לקדושה ו־ג' ויכלו בערבית בעמידה ואחר עמידה ובקדוש – אלו הן הנצרפי"ן, ולא יפסיק בין קדושת ערבית לקדושת קדוש וסעודה בדברי נרג"ן המכאיבים נפש יתירה.
ויכוין בסעודה ראשונה שהיא כנגד יצחק אבינו עליו השלום, ומצלת מחבלי־משיח;
וסעודה שניה היא כנגד אברהם אבינו עליו השלום, ומצלת מדינהּ של גיהנם;
וסעודה שלישית היא כנגד יעקב, ומצלת ממלחמת גוג ומגוג;
ואשרי העושה המצות לשמן באמת, בלב טהור ושלם.
קמ"ז סעודה ג' תהיה אחר מנחה דוקא, ואשר לו שם לבו אל דבר־ה' וכל ישעו לקיים המצוה – ישתדל לעשותה כתקנה בלי פקפוק, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
קמ"ח אור שבת – אין קורין לאור הנר; ואם יושיב שומר – שרי, וגם אשתו משמרתו. אך יש לחוש דהשומר יישן וירדם, לכן טוב לקרא מזמורי־תהלים, כדי שלא ישכב בלי תורה; ובתהלים יש להקל למי שרגיל בהם.
קמ"ט יזהר מאוד בשבת מאמירה לגוי לעשות מלאכה, ואפילו בשבות שלא במקום מצוה, כי הוא עון פלילי, ואפילו אם יצוהו קודם שבת.
ק"ן יזהר מאד שלא לדבר בעסקי־סחורה בשבת, כי מחלל הוא שבת, והחמירו בזוהר הקדוש הרבה.
קנ"א הגם דיש מתירין בחשבונות שעברו – יש אוסרין, ושׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק; והן לו יהי דשרי[53] – מזה יבא לדבר הגורם לעתיד, על כן יסתום הפתח וטוב לו.
קנ"ב יום שבת אסור מאוד לעורר מחלוקת או להתכעס, והוא חטא חמור כפלים מהעושהו בחול, ובפרט עם בני־ביתו צריך רוב שלום ואהבה ואחוה לכבוד השכינה.
קנ"ג החי יתן אל לבו כי כל השבוע טרוד בעסקיו, ולפחות ביום שבת קודש ילמוד, ולא יוציא כל השבת בטיול ואכילה ושתיה ושינה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי לא נתנו שבתות וימים טובים אלא ללמוד תורה. ומי שאינו מאבד הזמן, יש עת לכל.
קנ"ד "בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" – ראשי תיבות: "ביאה לאוהל", והוא חיוב ליחד הדודים ובכונה שלימה, וזהו "בְּרִית עוֹלָם" – ראשי תיבות ע"ב, גימטריא: "חסד" מסטרא דחסד, וסופי תיבות "בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת" – יל"ת – ראשי תיבות: ה' לנגדי תמיד[54].
קנ"ה בקיץ, שמאחרים התפלה בבית־הכנסת ומאריכין בזמירות, עובר זמן קריאת שמע, לכן אחר ברכות השחר יאמר קריאת שמע כלה, ויאמר מזמורי שבת קודש "רננו צדיקים" וכו' בשמחה, וסודם רם ונשא; אך לא יצעק בקולי קולות, כי מעביר מורא שמים ומורא בית־הכנסת, ומי הוא זה אשר מלאו לבו לצעוק צעקות לפני המלך? קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובבית ־הכנסת פלטין[55] של מלך.
קנ"ו יזהר שלא יטעה בתפלות שבת להתחיל "אתה חונן", שאינו סימן טוב, וברכה שאינה צריכה; לכן טוב להתפלל תמיד בסידור, ולשים כל מעייניו – כולי האי ואולי שיתפלל כהוגן.
קנ"ז יזהר לשמוע הפרשה מהשליח־צבור בשמיעה לבד, כמאן דלית ליה פומא, בסוד "אוזן טנת"א", ואם יקראוהו לספר תורה – יקרא הוא בלחש מאד אחר השליח צבור דלא לשתמע, קלי"ה[56].
קנ"ח יזהר לענות "ברכו" ו"אמן" לברכת העולים לספר תורה ולברכות ההפטרה כראוי.
קנ"ט בנֻסח מוסף יאמר: "תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת" וכו', ובחזרת מוסף בפסוק "שמע ישראל" באמירת "אחד" ימסור עצמו על קדושת השם.
ק"ס בבואו לבית: אם מנהגו לטעום מידי ממזונות לבד – יקדש וישתה רביעית כֻּלו בבת־אחת, שלא ליכנס בספק ברכת "על הגפן", ואז יאכל שיעור כזית מפת הבאה בכסנין;
ואם דרכו לשתות קאפ"י[57] – יזכור לפטור ברכתו בברכת "פרי הגפן" דקִדוש, דכיון שהוא עראי צריך כונה, או שיהיה לפניו, ואם לאו – יצטרך לברך "שהכל", ואחר־כך יכלול "על המחיה" ו"על הגפן".
קס"א ישתדל לאכול פירות לפרקים בשבת קודש כדי להשלים מאה ברכות; ויזהר מאד בתפלת המנחה, כי היא עת רצון, ויאמר "בריך שמיה" בהוצאת ספר־תורה "בריך כתר"ך" וכו', ואחר־כך יכוין מאד באמירת "צדקתך", ואחר־כך יעשה סעודה שלישית כהוגן, כמו שכתבתי לעיל אות מה.
סימן ה'. ויצאת במחול[58] להמשיך קדושת שבת וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹ"ל[59][עריכה]
קס"ב במוצאי־שבת יתפלל ערבית בכונה, כי הסטרא אחרא מתגברת; ויאמר "ויהי נועם" תדיר בכל מוצאי־שבת שהוא חול, ויכוין הרבה באמירת התיבות, לא בצעקות, דאדרבא, מסיר הכונה.
קס"ג ישתדל שיהיה שעוה לברך "מאורי האש", ויברך ברכות הבדלה כראוי, ותכף יאמר פסוקי "ויתן לך", ויכוין בק"ך צירופי "אליהו" ועוד עשרה פעמים "אליהו" שהם ק"ל.
קס"ד סעודה רביעית אחר הבדלה – פליאה נשגבה, ומצלת מחיבוט הקבר; ומי שלא יוכל לעשותה בפת – יעשנה במזונות. ויכוין להשאיר ברכה בסעודות החול מקדושת שבת.
קס"ה אין לומר וידוי עד אחר חצות־לילה ממוצאי־שבת.
קס"ו יום ראשון, יכוין בקריאת פסוקי שנים מקרא ואחד תרגום המסודרים ב"חק לישראל" להשאיר בו הארה מתוספות נשמה של שבת שעברה, ועל כן יום ראשון יחשוב מחשבות קדושות וטהורות, וידבק לבו באהבת ויראת ה'. ומכאן תוכחה לאיזה אנשים בערי־אדום שיום ראשון פנוים מסחורה ועושים משתאות או קובעים שחוק – אוי לנו, ודי ברמז זה, כי יש לבכות ולהתאונן ולקונן על אשר בשם "ישראל" יכונה שהופך עורף ונותן כח לסטרא אחרא, במלבוש ותענוג וטיול, וכתיב:[60] "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל" כו', וביום ראשון נחרב הבית, אוי ואבוי, ועל הכל יביא במשפט[61].
קס"ז יום שני, יכוין בקריאת הפסוקים שנים מקרא ואחד תרגום אשר ב"חק לישראל" להשאיר בו תוספות הרוח משבת שעברה, ועל כן ירבה ללמוד בתורה, וסימנך: "ולרוח ממללא"[62]; ויזהר ביותר מלשון־הרע, דכתיב:[63] "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּ”חַ".
קס"ח יום שלישי, יכוין בקריאת הפסוקים הנזכרים להשאיר בו תוספת נפש משבת שעברה, ויבקש לעשות חסד.
קס"ט יום ד', יכוין לקנות הארת נפש יתירה משבת, הבאה על־ידי קריאת הפסוקים שבספר הנזכר, ויבקש לבקר חולים ולגמול חסד.
ק"ע יום חמישי, יכוין לקנות הארת רוח יתירה משבת, הבאה על־ידי קריאת הפסוקים שבספר הנזכר, וירבה ללמוד וכו' על־דרך שכתבנו[64] ביום שני.
קע"א יום הששי, יכוין לקנות תוספת נשמה משבת הבאה ויכוין לקראת אלהיו במחשבות נכונות.
(ועיין צפורן שמיר סוף סימן ד').
קע"ב אור שבת קודש – נכון יהיה לקבל תוספת נפש, רוח ונשמה.
קע"ג יום שבת קודש, יכין עצמו לקבל תוספת נפש רוח ונשמה ממקום עליון יותר מהלילה.
סימן ו' עולת חדש בחדשו, נזר אלהיו על ראשו[עריכה]
קע"ד מי שיכול להתענות כל משמרת החדש הוא דבר גדול, ועיקר התענית הוא לפשפש ולחקור היטב הדק מה שחטא בכל החדש ולחזור בתשובה, כי התענית הוא הכנה להכניע גופו לשוב; ואם יעשה תענית לבד מבלי משים אשר חטא ולשוב – כמעט לא עשה כלום.
קע"ה נכון ללמוד בתענית המשמרה סדר קרבנות, דהיינו: פרשת ויקרא כֻּלָּהּ, ופרשת צו עד "במדבר סיני", ופרשת נסכים, ופרשת שגגות עבודה זרה אשר בפרשת "שלח", ואחר־כך יאמר:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵנוּ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂה הַקָרְבָּנוֹת חָשׁוּב וּמְקוּבָּל וּמְרוּצֶה כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְתוֹדָה וּמְנָחוֹת וּנְסָכִים וְאִם נִתְחַיַּיבְנוּ חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וַדַּאי אוֹ אָשָׁם תָּלוּי אוֹ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד תְּהֵא חֲשׁוּבָה קְרִיאָתֵנוּ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ הַקָּרְבָּן אוֹ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנִּתְחַיַּיבְנוּ וְאִם לַאו יְהֵא חָשׁוּב כְּאִלּוּ קָרִינוּ בְּתוֹרָתְךָ לְבַד וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר אֶת כָּל חַטֹּאתֵינוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ מְלִיצֵי יוֹשֶׁר לְהַמְלִיץ עָלֵינוּ וְתִרְצֵנוּ וְתִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵנוּ וְשָׁם נַעֲשֶה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָתָן כֵּן יְהִי רָצוֹן".
קע"ו נכון הדבר שהתענית יהיה לפני המולד; ואם המולד בחצי היום – יתענה יום שלפניו.
קע"ז אור ראש־חודש יזהר שלא ישכח לומר "יעלה ויבא".
קע"ח אור ראש־חודש מותר בזיווג, ויהיה כונתו ליחד הדודים ולשם שמים.
קע"ט יש נוהגין להדליק המנורה באור ראש־חודש ונכון לעשות שינוי מאור שבת.
ק"פ נכון שיוסיף איזה מאכל לכבוד ראש־חודש.
קפ"א קודם מוסף יחלוץ התפילין. ואם אחר תְּפִלָּה רוצה ללבוש תפילין ללמוד הקביעות – יכול להניחן, וכל שכן שצריך שלא ימנע מלהניח תפילין בתפלת המנחה משום ראש חודש.
קפ"ב לא יברך ברכת־הלבנה עד שיעברו ז' ימים שלמים מעת המולד.
קפ"ג יאזור חיל לברך ברכת הלבנה בכונה, שהוא מקבל פני־שכינה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה.
קפ"ד יזהר שתהא מאירה יפה; ואם יש אפילו ענן דק עליה – לא יברך.
קפ"ה נכון לצאת לקראת הלבנה לברך; ואם יש לו מיחוש – יכול לברך מן החלון; ואם מצטער מהרוח, שהוא קצת חולה, וירא שלא יזיקנו ושמא יעבור הזמן – יכול לברך כשרואה אותה מן החלון דרך זכוכית הנקרא גא"ס, ובלבד שיראנה מאירה ובהירה.
קפ"ו לא יסתכל בלבנה אלא קודם שיברך, דכתב הרמ"ה דאסור להסתכל בה על דרך האמת.
קפ"ז ברכת־הלבנה יאמר תיבה בתיבה, בנחת־רוח ושפה ברורה, כי הרי הוא אומר שהוא מקבל פני שכינה – ואיך יִשְׁלַח דְּבָרוֹ בחפזון ועראי כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ ותיבות הברכה תבלעמו אר"ש[65].
קפ"ח יאמר: "ברוך יוצריך, עושיך, קוניך, בוראיך", ולא כמתחכמים לומר כסדר אבי"ע מלמטה למעלה, כי נוסחת רבותינו זכרונם לברכה במדרש ברוך יעק"ב; וגם ראיתי להרב המקובל נתן שפירא זלה"ה שקרא תגר על המשנים, ופירש נוסחת יעק"ב על דרך האמת, ומינה לא תזוע. ומיהו, אחר זמן רב ראיתי להרב משה זכות שחלק על מהר"ן הנזכר, וכשיאמר "תפול עליהם אימתה ופחד" יכוין בראשי תיבות שהוא שם קדוש. ויש סגולה גדולה באמירת ברכת־הלבנה להנצל מאויב ומכל רע אם יאמרנה כתקנה.
קפ"ט אחר "דוד מלך ישראל חי וקיים" יאמר "אמן" ג' פעמים, ויכוין: "אמן" גימטריא "יאהדונהי סלה ועד", ויאמין באמונה שלימה שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותנו, ונצפה לישועתו.
ק"צ אחר ברכת־הלבנה לא יאמר עלינו לשבח "על כן נקוה לך" עד "במלכות שדי" כמו שנתפשט בבלי דעת באיזה עיירות, אלא אחר "תנא דבי רבי ישמעאל" יאמר "שלום עליכם", והמשכיל יבין. ודי בהערה זו בקצר אמיץ[66]; וזה כלל גדול – שלא ינהג שום דבר עד שידע שֹרש המנהג מרבותינו ז"ל או מכתבי האר"י ז"ל האמיתיים או שידע טעם כעיקר למנהג.
סימן ז'. אורח נכונה לחדשי השנה[67][עריכה]
חודש ניסן
קצ"א נכון לומר פרשת הנשיא דבר יום ביומו ואחריו התפלה, רק לא יאמר: "שאם אני עבדך" וכו', אלא יאמר נֻסח זה:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרוּצֶה קְרִיאָתֵינוּ בַּתּוֹרָה סֵדֶר קָרְבַּן נְשִיא פלוני מִשֵׁבֶט פלוני הֶחָתוּם וכו' קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר הִקְרִיב לַחֲנוּכַּת מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְתַעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ הִשַּגְנוּ וכו'.
קצ"ב ישתדל מאד בסדר הגעלת כלים שיהיה כדין וכהלכה. וכמה חומרות ונקיות עושים שאינם נצרכים - ופוחתים הענינים הנצרכים על־פי הדין, כי לא ידעו ספר; לכן צריך שימצא מי שהוא בקי בעת ההגעלה.
קצ"ג בענין המצה צריך זהירות וזריזות יתר מאד, שיתעסקו הפועלים בבצק עסק ממש, ואחר עריכת המצה בעודה בכפו - תכף ינקבוה ויתנוה בתנור, והאופה יהיה בקי שלא תצא המצה נפוחה וכיוצא.
קצ"ד האיש הנלבב ישים כל מעייניו בדבר שהוא נוגע לדין חמץ, ובפרט במצה ומאכל שאוכל בפסח, כי זה עצם החג הקדוש הזה.
ולא יערבב דעתו בבגדים הנצרכים לבית במקום צרכי נפשו, וצריך זהירות עצום ורב.
קצ"ה יצוה לבני ביתו שינקו וינקרו היטב, ובפרט הדברים הנקנים למאכל כמו מלח וקאפ"י וכיוצא.
קצ"ו כתבו ז"ל שהנזהר מחמץ בפסח אפילו בכל שהוא - בטוח שתעלה לו שנה טובה.
קצ"ז וצריך ליתן דעתו ולעיין בעניני החג הקדוש הזה השייכים לנפש, ומן השמים בראות טוב כונתו יסייעוהו, ״גמירי: הבא ליטהר מסייעין אותו״, וכתיב: ״לא ימנע טוב להולכים בתמים״, ולכן צריך שיכין עצמו ולבו לעשות כל הבא מידו.
קצ"ח ישתדל לברך ברכת אילנות בימי ניסן. והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא, ויהיה שתי אילנות ויוצאים לשדה לברך.
קצ"ט מאד יתעצם בכונתו בברכה זו, שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן הזה, ויבקש עליהם רחמים.
ר אור לי"ד בבדיקה לא יעמוד כמו שר בבית וילך לארכה ולרחבה ותו לא, רק באמת יחפש ויבדוק מזן אל זן - אולי ימצא איזה דבר ששכחוהו או לא ראוהו. ואם לא עשה כן, כמעט הוא כברכה לבטלה.
ר"א אחר ״כל חמירא״ יאמר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּזַכֵּנוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי, בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בַּעֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע, וּתְזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ תְּסַיְּיעֵנוּ וְתַעַזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְתַצִּילֵנוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ אֲפִילוּ מִכָּל שֶׁהוּא בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ר"ב ביום, ישתדל הוא בעצמו לשרוף החמץ, דמצוה בו; ועוד, שהוא יזדרז לבערו תכף, ויבטל ויאמר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתַצִּילֵנוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ אֲפִילוּ מִכָּל שֶׁהוּא לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתֵנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כֹּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וּכְשֵׁם שֶׁבִּעַרְנוּ הֶחָמֵץ מִבָּתֵּינוּ וּשְׂרַפְנוּהוּ כַּךְ תְּזַכֵּנוּ לְבַעֵר הַיֵּצֶר הָרָע מִקִרְבֵּנוּ תָּמִיד כֹּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וּתְזַכֵּנוּ לִידַבֵּק בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְתוֹרָתְךָ וְיִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ תָּמִיד אָנוּ וְזַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ, כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ר"ג טוב לומר בלילה וביום לשון ״כל חמירא״ ג' פעמים, כי כן מדות חכמים; ואל תשגיח במי שכתב להפך בכיוצא בזה.
ר"ד ערב פסח יזהר לטבול במקוה טהרה, כי חייב אדם לטהר עצמו ברגל, ויכוין לקבל קדושה משמות הקדש ע"ב קס"א גימטריא רג"ל.
ויזדרז בעשיית מצת מצוה בערב פסח, ויהיה נמצא שם ומאד יתעצם בזה.
והלש העיסה וטורח בעריכתה הוא תִקון גדול לכפרתו.
וקודם לישה יבטל כל הפרורין וכל דבקי עיסה כעפרא דארעא.
וישים מעייניו לטהר לבו ורעיוניו וכל ארחותיו, כי עיקר טהרת כלים הוא כלי הנפש שהם אברי הגוף, שבהם שאור היצר הרע.
ר"ה נהגו לשורר בעריכת המַצוֹת ערב פסח ההלל, זכר להלל שהיו אומרים בעשיית הקרבן פסח.
ר"ו יסדר קערת הלילה בעצמו, וזה סדר הקערה על דרך האמת:
כח"ב
ג' מצות
חסד גבורה
זרוע ביצה
ת"ת
מרור
נצח הוד
חרוסת כרפס
יסוד
חזרת
והקערה מלכות
וילך לבית הכנסת ויכוין מאד בערבית כי רבו מאד רזין עילאין ואורות גדולים בשמים גדולי גדולים תלי תלים .
ר"ז גמר ההלל בבית הכנסת סודו רם ונשא, וכתבו ז"ל שאף אם הוא בעיר שאין אומרים אותו - יכול לאומרו ולברך ביחיד, ועשו בעצמן כמה רבנים מעשה.
ר"ח יראה שהלילה הזו מאירה כשמש בתוקף אורות עליונים ועל כן היצר הרע עושה לו פותחת ומבקש עילה ליכנס באחד מבני הבית או במשרתת, והֶחָכָם - עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ של"ו תנעול דלת, ויעביר הכל מוציא, מצ"ה ומכניס אהבה ואשריו.
ר"ט אזהרות ועניני סדר ״קדש ורחץ״ כבר כתבנו בעניותנו בקונטריס ״שמחת הרגל״, לֶךְ נָא רְאֵה, כי יש דברים נצרכים קצת, והָאִישׁ הַיָּרֵא, הן בעודנו דבק בה' - נפשו תלמדהו להוסיף כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כי ממקור נפשו יצא שפע ברצות ה' דרכיו לטהרו ולקדשו, כל מידי דשייך לתקון נפשו ואופני זריזות במצות ושמחת מצוה ודבקות בו יתברך אלו דברים שאין להם שיעור, זכה - מוסיפין לו .
ר"י אחר ההגדה יאמר בקול שמחה שיר השירים כלו בעידן חדותא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ כי כל עולמות עליונים למעלה מאירים ומזהירים.
רי"א נתפשט המנהג לשתות קאפ"י אחר הסדר אמנם שיהיה בלי סוק"אר ובליל ב' יש מקילין במשקין אחרים.
רי"ב שתיית הפיפ"א ביום טוב מן הדין מותר אך טוב להחמיר ביום טוב ראשון ומה גם שגדול אחד חלם עם רב מופלג והשביעו בשם ה' שיאמר לו מה יאמרו בשמים על שתית הפי"פא והשיבו כי השותה ביום טוב מקללין אותו
והשותה בט"ב משמתין אותו והשותה בכילת חתנים מנדין אותו ואני ראיתי חלום זה כתוב מהגדול החולם ויש בו עוד דברים וכמדומה שהיה כתוב עליו שהחלום היה בשנת תכ"ד מעלה מטה אבל ביום טוב ב' גאוני עולם לא החמירו.
רי"ג ומאחר שמי שאינו שותה הוא מצד חומרא דוקא נראה דיכול ליתן הפיפ"א למי ששותה ביום טוב.
רי"ד בהוצאה ספר תורה יאמר התפלה הנדפסת בתפלת ישרים "רבונו של עולם מלא משאלות לבנו..." שהיא מתוקנת מרבינו האר"י זצ"ל שמצאה מהרח"ו ז"ל כתובה בסידורו מטהרת ידו יד הקודש.
רט"ו ביום טוב שלא יש סעודה ג' דעל פי הסוד אין יחס לסעודה ג' ולא שייך חומרא בזה יקדש בבקר וישתה רביעית יין ויאכל מזונות כזית ממצה שאינו סועד בה כל הפסח.
שהמצה שהיא לחמו בפסח אף אם תהיה עשירה אינו יכול לומר בה מזונות ודינה כלחם כִּי לַחְמוֹ הוּא לכן ישתדל שיהיה שינוי במצה שאוכל בבקר ולא תהיה ממין המצה של הסעודה כגון שתהיה בבצים.
אמנם אם היא בבצים צריך שיהיו ביצים לבדם ותהיה נעשית מהרה יותר משל מים ולא יערב בה יין לחוש לספיקו של רש"י ז"ל .
רט"ז ישתדל מאד בספירת העומר כי סודותיה רמים ונשאים וישתדל לספור לפחות קרוב לחצי שעה מהלילה.
רי"ז יזדרז ויעשה סימנים שלא ישכח לילה אחד כשאינו מונה בצבור דאפשר דישכח גם ביום ולא יוכל עוד לספור בברכה ולמאן דאמר היו כל הברכות מלֵילות שעברו לבטלה וביטול מצות עשה.
רי"ח אור ז' של פסח לפי כתבי רבינו האר"י זצ"ל האמתיים יש חיוב גדול בזיווג.
רי"ט בח' של פסח יוכל להקל באיזה דבר שנוהג מצד חומרא דוקא
ר"כ יום אסרו חג ישתדל לעשות סעודה נאה כי יש סוד בדבר וגם על פי הפשט הוא מצוה.
סימן ח' הלא טוב אמנ"ה יבכר לחדשיו עד מלאת השנה[עריכה]
חדש אייר
רכ"א מנהג שלא לגלח בימי העומר.
ולפי דעת רבינו האר"י זצ"ל אינו מטעם אבלות כאשר כתבו הפוסקים רק יש סוד בדבר.
ולפי הרב האר"י זצ"ל צריך שלא לגלח מערב פסח עד ערב חג השבועות ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בראש חודש או אם הוא חתן וכיוצא וביום ל"ג או ל"ד לעומר הכל אסור.
גם מה שכתבו קצת דביום מ"ח שרי ליתא דרבינו האר"י ז"ל לא היה מגלח אלא בערב החג דוקא.
וכשחל יום מ"ט בשבת ראיתי להחסיד המקובל המופלא כמהר"ר שלום שרעבי זלה"ה בכתיבת יד שכתב וזה לשונו ואם חל יום מ"ט בשבת דעתי שלא לגלח בערב שבת אך הכריחוני לגלח.
וחתן אינו מותר לגלח קודם יום מ"ט עכ"ל.
וגם אני הצעיר דעתי הקצרה שיגלח בערב שבת אם חל מ"ט ביום שבת שלא יכנס לחג כשהוא מנוול וכן עיקר.
אמנם בענין זה של גלוח בימי העומר יש כמה מנהגים חלוקים כפי הפשט.
הנח להם לישראל.
רכ"ב יום פסח שני ירבה שמחה קצת כי קדוש היום.
רכ"ג יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זכותו יגן עלינו כי הוא יומא דהלולא דיליה.
ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מהר"א הלוי זלה"ה ומעשים אחרים אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם מפום רבנן קדישי.
ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה.
חדש סיון
רכ"ד אזהרות ללימוד אור חג השבועות וכיוצא כתבתי בעניותי בקונטריס שמחת הרגל עיין שם.
רכ"ה ישמח מאד בחג הקדוש הזה ויתעורר על אשר בחסדיו הגדולים נתן לנו את תורתו הקדושה.
ויטבול בערב החג.
ובעמוד השחר אחר התיקון על דרך האמת.
רכ"ו נכון ללמוד התהלים ביום חג השבועות כי דוד המלך עליו השלום היתה מנוחתו ביום הזה והיום הקדוש יומא דהלולא דיליה עוד יעלו לרצון ביותר אמירת תהלותיו.
רכ"ז האזהרות שנוהגים ללמוד הם כפי דעת הגאון בעל הלכות גדולות.
וידוע שהרמב"ם חלוק עליו בהרבה מצות לכן נכון לקרות המצות הכתובות בקצרה על דעת הרמב"ם בחלק א' של הי"ד החזקה או פועל צדק להש"ך.
רכ"ח יום אסרו חג קדוש מאוד ויש לשמוח בו כמו שכתבתי באסרו חג דפסח .
חדש תמוז
רכ"ט בין המצרים יזהר מאד במיעוט שחוק במיעוט תענוג ויאמר תקון חצות בבכיה לא נצרכה אלא להעדפה על מה שנהג.
כי כל העולמות מצטערים בחרבן הבית והכל תלוי בתשובה ובעונותינו הרבים כל דור שלא נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו ונוסף צער בדור האחרון ואם יתבונן בזה יקרע סגור לבבו.
ר"ל טוב לומר סדר תקון רחל בכל יום חול מבין המצרים אחר חצות וכך נהגו בארץ ישראל תבנה ותכונן במהרה בימינו על פי כתבי רבינו האר"י זצ"ל והוא מנהג ותיקין.
רל"א כשיתן צדקה בימים אלו יוסיף בכונתה לעילוי שכינת עוזנו כי בפשעינו שלחה אמנו זה רבות בשנים אוי לנו.
אהה עלינו ויתעורר מאד לשוב בתשובה ויזכור כי מאנה הנחם זאת אומרת אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי .
חדש אב
רל"ב עוד יוסיף יגון ואנחה ובמרירות יאנח עקירה ואנחה שוברת בט' ימים וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בחול וימעט בהנאה כל מאי דאפשר.
רל"ג בראש חודש אב נהגנו לאכול בשר לכבוד ראש חדש.
רל"ד בשבת איכה אפילו הוא יום ט' באב או ח' באב לכבוד שבת ילבש מלבושי שבת וכל שכן שלא יאמר שום קינה ואם במקומו יאמרו הוא ימנע עצמו כי קדושת שבת חוסמת כל מיני אֵבל קטון וגדול ואנו בני ספרד הותר לנו גם תשמיש המטה כפסק מרן ז"ל אפילו אם ט' באב בשבת.
וגם בסעודה המפסקת ביום שבת קודש יאכל בשר וישתה יין לכבוד שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בש"ס .
אך בסעודה המפסקת בחול לא יאכל אלא תבשיל אחד ותו לא.
ואסור לאכול ביצים מבושלים אפילו הם בתוך התבשיל אם אין מנהגו כך כל השנה לשים במין תבשיל זה ביצים וזה אם רוצה לאכול הביצים והתבשיל אסור.
ואינסאלאדה מירק חי נוסף על התבשיל על פי הדין מותר אך יש להחמיר.
רל"ה ליל ט' באב יקרע סגור לבבו בקריאת איכה.
אך הקינות יש מהם שטוב שלא לאומרם.
רל"ו יצטער מאד במשכבו וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו .
רל"ז כל מה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה בט' באב הוא עד הלילה ואין להקל אחר חצות בשום דבר רק שמקילין לנשים לסדר הבית קצת וזה לקבוע בלבם אמונת הגאולה.
רל"ח גם פסוקי נחמה הכתובים בספר במנחה אין למנוע אמירתם כדי לקבוע בלב ההמון כי יגאלנו ה' ברחמיו ויקיים לנו כל נחמות נביאיו בקרוב.
רל"ט אחר ערבית והוא לילה ירחץ כל ידיו ופניו וילבש מנעלים של עור ויברך ברכת הלבנה שהוא זמן הראוי לבשר הגאולה ולברך הלבנה העליונה ולומר דוד מלך ישראל חי וקיים.
ר"מ גם בליל עשירי ויום עשירי יצטער על שריפת ההיכל.
רמ"א ולא יברך שהחיינו ביום עשירי כי אפילו בשבת בין המצרים לא היה מברך רבינו האר"י זצ"ל וקל וחומר ליום עשירי.
רמ"ב יום ט"ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמו שאמרו בזהר ח"ב דף קל"ה ויזהר להוסיף בתורה בלילה כמ"ש רבותינו זכרונם לברכה .
חדש אלול.
רמ"ג זמן תשובה לכל היא בחדש המקודש הזה ויזהר לפשפש במעשיו.
טוב וישר שבכל לילה קודם שישן טרם אמירת וידוי יפשפש ויחפש דרכיו ובמעשיו באותו יום ויתודה וישוב וכן יעשה מראש חודש אלול עד יום הכפורים כי היה צריך לעשות כן כל ימיו בכל לילה כמעשה צדיקים קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם מארי דחושבנא ולפחות כֹּה יֵעָשֶׂה במ' יום הנוראים הללו.
רמ"ד אשר כח בו לקום לסליחות אשריו.
וקודם יברך כל הברכות ואחר כך יאמר תקון חצות ואחר כך יאמר סליחות.
והעיקר הוא לאומרם כהוגן בשפל קול התחנ"ה ולהבין מה שמוציא מפיו ועפעפיו יזלו מי המרים על אשר חטא ויראה עצמו שהוא מזומן לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא היודע מחשבותיו ומרמותיו אז יכנע לבבו הערל ואין לצעוק צעקות כעומד ברחוב וכסיל לא יבין מה שאומר כי בְּקוֹל רִנָּה יִּצְעַק צְעָקָה ולו חכמו ישכילו כי חס ושלום לירתו תרתי גיהנם שאונסים עצמם לקום ולאבד שינתם לבא לבית הכנסת וגם פה לא עשו מאומה רק צעקות הלא זה שמם סליחות ולא צעקות ויספיקו שתי דברות אלו למי שיש לו לב.
רמ"ה לא בשביל אמירת סליחות יתפלל תפלה שלא בזמנה ויישן בתפילין כי יצא שכרו בהפסדו וטוב לו להתפלל כהוגן ולא יאמר סליחות.
רמ"ו זה עיקר העבודה לשמור העיקרים ולהוסיף לא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת.
רמ"ז אם יוכל להתענות איזה יום או ימים בחדש אלול אשריו ובלבד שיהיה בפשפוש מעשים ולעשות גדר שלא ישוב עוד לכסלה .
רמ"ח אשר חנן לו אלהים עושר חֲטאיהּ בצדקה יפרוק וירבה בימים אלו בצדקה ובלימוד זוהר תקונין משניות ותהלים.
סימן ט' מתשרי עד אדר.
פִּתַּח הַסְּמָדַר[עריכה]
חדש תשרי
רמ"ט ערב ראש השנה יתענה ויפשפש במעשיו ויטבול על כל פנים.
ר"ן יתפלל ערבית של ראש השנה בבכיה ובכונה גדולה מאד דואג ובוטח.
רנ"א יבא שמח לבית, ויעשה סדר הנהוג לאכול קרא וסלקא, וכרתי ותפוח בדבש, ותמרי, ורמון וראש כבש.
רנ"ב ובעד רוביא יקח פאזו"לי קטנים.
רנ"ג לא יאכל דג בראש השנה, כמו שכתב הרשב"ץ, וקצת סמך יש בזוהר.
רנ"ד יש מי שנהג שלא לאכול בראש השנה שום דבר חמוץ, אפילו לימונ"י.
רנ"ה קודם שישכב יאמר מזמורי תהלים עד אשר תגבר עליו השינה מאד.
רנ"ו אם חל בליל ראש השנה טבילת מצוה שרי, וצריך לטבול בבקר קודם תפלה.
רנ"ז ישתדל לקום באשמורת ולפחות הבקר אור, וימנע מלשמוע תקיעות שנהגו בבקר קודם תפלה, כי על פי הדין ועל פי הסוד אין מקום לתקיעות הללו, ושב ואל תעשה עדיף.
רנ"ח יכול לשתות קאפ"י בלי סוקא"ר קודם תפלה, שתהיה דעתו מיושבת.
רנ"ט בתפלה יתעורר מאד מאד לומר בלב נשבר ותחינה ובכיה.
ר"ס יזהר לשמוע התקיעות לקיים מצות עשה, ויחשוב שיש סודות גדולות וה' יקבל כונתו דרך כלל.
וברצוא ושוב בשמיעת התקיעות יהרהר עונותיו.
ואם מפסיק התוקע יתודה בלחש הרבה בין הפרקים.
רס"א יתאמץ במוסף הנשגב והנורא בבכיה ובכונה שלימה, וישים עצמו כאין באמת, כי בעונותינו הרבים בדור יתום זה אנו יתושים, ואם האמוראים עליהם השלום אמרו ״אנו כחמורים״ להיות אנחנו יתושים הוא מעלה, ואינו ענוה,
כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד בתורה ובמצות וביראה.
ויתעורר ויבקש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בלב נשבר, אוּלַי יֶחֱנַן ה׳.
רס"ב בבואו לבית יסעוד סעודת יום טוב ומורא שמים יהיה עליו ולפחות בימים אלו יקיים ״שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד״, שיחשוב בשוכבו, ובקומו, באוכלו וכיוצא כאילו עומד לפני ה' כמו שהוא האמת כי ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וכבר הרמב"ם בספר המורה האריך בזה, והביאו בקצרה הרב מור"ם בריש הגהת שולחן ערוך אורח חיים, ורמזנוה לעיל, ואשרי הזוכה למִדה זו תמיד ״קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ״.
רס"ג יתגבר כארי שלא לישן ביום ראש השנה ויעסוק בתורה, כי לא כל העתים שוות לישן ולהתענג, כי עתה יום הדין וכל העולם עוברים כבני מרון לפניו יתברך ואף שכתבו שאחר חצות מותר לישן לא נאמר לנו המלאים חטאות וזוהמת הסטרא אחרא פרחה בכל.
לכן טוב מאד להתגבר ולעסוק בתורה וכולי האי ואולי לשפלות מצבנו בדור יתום כזה.
רס"ד אחר מנחה סמוך לערב יאמר סדר התשליך ויתאמץ בכונתו ואני בעניי סדרתי תפלה לומר בעת ההיא מבקש מטו ומעורר הרחמים והיא בצפורן שמיר .
רס"ה גם בליל שני של ראש השנה יאמר שהחיינו בקידוש ואין צריך לפרי חדש.
רס"ו ויעשה הסדר של ליל ראשון באכילת הנהו מילי לסימנא טבא תפוח בדבש וראש כבש ותמרי וכו'.
רס"ז כמעשה אור ויום ראשון ככה יעשה בשני בהתעוררות ולימוד תהלים ומיעוט שינה ותפלות בכונה ובכיה.
רס"ח ישתדל להתענות בי' ימי תשובה ויזהר מאד במיעוט שיחה ופשפוש מעשים ותשובה והרבות צדקה ושלום.
רס"ט בערב יום הכיפורים גם שיאכל כמצותו מורא שמים יהיה חופף עליו ויזהר למען דעת פירוש סדר עבודה שיאמר ביום הכפורים כדי להבין הדברים שמוציא מפיו ויטבול בהכנעה גדולה על כל פנים.
ע"ר אור יום הכפורים יתאמץ באמירת כל נדרי ויבקש מחילה על אשר פגם באות ברית ונדרים ושבועות ויכוין שיהא בטל הנדר העליון ויקרא מאמר התִקונין השייך לזה.
רע"א חרדה ילבש בתפלותיו בבכיה ולב נשבר ואף אם נראה בעיניו שעשה איזה דבר בעשרת ימי תשובה יאמין אמונה שלימה כי הכל כאין לפי עוצם חטאתיו וגם כי הוא מעשה קוף בעלמא לפי חסרון ידיעתו באשר פגם ומיעוט
השגתו בחכמה האלהית וגרעון כחו ביראה ודבקות.
וכל אשר יבקש תהיה כונתו גם על בני ביתו ועל כל מי שהוא משרש נפשו רוחו ונשמתו והקרוב אל שרשו.
רע"ב לא יאמר הוידוי פעמים שלש כמו שאומרים הקהל וזו אזהרה שמענו בפרק כל כתבי הקדש מרבינו האר"י זצ"ל.
ואני בעניי סדרתי וידוי פשוט כולל רוב הדברים שאדם דש בעקביו ואני מתחיל לאומרו כשמתחילין להתודות ובמשך אמירתו הקהל אומרים כל הוידויים ונדפס במשמרת הטהרה שסידרתי ובסנסן ליאיר.
רע"ג אחר ערבית יאמר עם הקהל ד' מזמורים הראשונים שבתהלים כי סודם גדול מאד להנצל מקרי וטוב שלא לומר שום פסוק או כונה לענין זה שמא חס ושלום בהיותו פגום לא יעשו דבריו פירות ואדרבא יתגרה בו חס ושלום לכן יקיים בתוך עמי אנכי יושב ודי בזה.
רע"ד נכון לומר אחר ערבית ספר תהלים כלו ויאמר בין ספר לספר פזמוני שבעה כורתי ברית כמו שאומרים באור הושענא רבה ממש.
רע"ה אחר כך אם יכול ילמוד האדרא זוטא.
רע"ו כשתתגבר עליו השינה ביותר יאמר סדר קריאת שמע בכונה ובעודו מעוטף בטלית גדול ישכב מעוטף וגם בקצת בגדיו ואם יוכל יהיו רגליו מגולות כשהוא ישן וטוב לו.
רע"ז כארי יקום וילמוד תהלים ואם חושש שכאשר יאמרו הקהל קריאת שמע עבר זמנה יאמרנה ביחיד קודם שיתחיל הזמירות בכונה שלימה.
רע"ח כל התפלות והתחנונים יאמר בלב נשבר באמת ובכוונה נכונה.
רע"ט יתאמץ בסדר עבודה להבין מה שמוציא מפיו ויכנע מאד שבעונותינו חסרנו כל.
ר"פ ישתדל לבכות בקריאת ספר תורה בפרשת אחרי מות ולהצטער על מיתת נדב ואביהוא וטוב לו מאד כמ"ש בזוהר הקדוש .
רפ"א בתפילת מנחה ונעילה בשגם שתש כחו מהתענית ומכל הצער הגדול שנצטער על קיצורו בעבודתו יתברך יאזור חיל כי השעה דוחקת ויתעורר ויתאמץ ויתפלל לה' שיעזרהו על דבר כבוד שמו ויתן לו כח לעמוד על המשמר ולֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים .
רפ"ב בתפילת ערבית ליל מוצאי יום הכפורים ישתדל לאומרה כתקנה ויתאמץ כי ההמון צועקים ורצים ולכן יתפלל בספר שלא יטרידוהו.
רפ"ג בבואו לבית יברך ביחיד ברכת הלבנה כהוגן כי הצבור הִנֵּה הִנָּם ממהרים הרבה.
ויותר נכון לברך ברכת הלבנה קודם יום הכפורים מכמה טעמים.
רפ"ד ושוב יאכל לשובע נפשו בשמחה רבה והבטחה ברחמיו יתברך וקודם שישן ילמוד קצת ואל ישכח אשר פצו שפתיו ולבו שוין לשוב והתמרמר נפשו על העבר ולכן יכנס בכי טוב לישן מתוך דברי תורה.
רפ"ה תכף באור מוצאי יום הכפורים טוב להשתדל לעשות איזה דבר בסוכה לקיים וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.
וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה .
והֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ להזמין מערב יום הכפורים איזה דבר כדי להתחיל באור מוצאי יום הכפורים בתקון הסוכה.
רפ"ו הבקר אור יקום להתפלל וישכים לבית הכנסת ויתפלל כהוגן וְזֶה כָּל פְּרִי להראות בכל עניני העבודה בתורה ותפלה וענוה וצדקה וכיוצא במוצאי יום הכפורים שהוא מסכי"ם הולך עם אשר עשה בעשרת ימי תשובה ואתמול ביום הכפורים ודעתו לקיים כל ימי חלדו וה' עזרו ומגינו .
רפ"ז אחר תפלה יבקש ד' מינין ולא ליחוש במעי"ה כדי שיהיה לו לולב ואתרוג יפים ומהודרים וגם אל הסוכה ישית עינו לתקנה כהוגן וישים אל לבו כי הלא לקנות תכשיטין ובגדים לביתו יוציא המעות בשמחה.
וישא קל וחומר להוציא מעות בשמחה רבה להיות לו אתרוג מהודר וסוכה נאה ומה יענה אם יהיה ציקני לדבר מצוה שלא לתת לה' ממה שנתן לו.
הלא יבוש ויכלם ויהיה חֶרְפַּת נָבָל .
רפ"ח ערב סכות יטבול במקוה לקבל שפע משם ע"ב קס"א גימטריא רג"ל וחייב ליטהר עצמו ברגל .
רפ"ט אור החג הקדוש ילך לסוכה ויצוה להביא כסא ומעיל מפואר על גבה לזכר ז' אושפיזין עילאין קדישין מעין דוגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב.
וכתוב בזוהר הקדוש דאי לא מתקנין ליה כסא לא אתי זאת היתה להחרדים לדבר ה' להזמין כסא לז' אושפיזין עילאין קדישין וכל לילה יאמר בפה צח בסוכה עולו אושפיזין וכו' ויקדש ויכוין בברכת שהחיינו לפטור גם מצות סוכה.
ר"צ יכוין באור יום טוב של חג לאכול כזית בסוכה לשם חובה ועל כן בכזית המוציא תיכף יכוין לצאת ידי חובה ולקיים מצות אכילת כזית בסוכה בלילה הראשון דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות.
רצ"א בבקר יאגוד הלולב וההדס והערבה בעלי לולב שהכין מערב יום טוב כי בזה לא שייך דין קשירה ויברך בסוכה ויעשה הנענועים דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב.
רצ"ב וילך לבית הכנסת שש ושמח בקיום מצותיו יתברך ויעשה בהלל עוד ד' פעמים נענועים על דרך שעשה בסוכה בהודו ראשון פעם אחת באנא ה' הושיעה נא שתי פעמים ובהודו אחרון פעם אחת.
רצ"ג וטוב לעשות ההושענות תכף כמנהג ארץ ישראל תבנה ותכונן כמו שכתב הרב המג"ן.
רצ"ד ויזהר שלא לטעום כלל ולא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה.
רצ"ה בימי החג לא יסיר מורא שמים מעליו וחס ושלום לשמוח שמחה שאינה של מצוה ויזכור כל אשר טרח בעשרת ימי תשובה ועוד כי יום הושענא רבא לקראתו ועדיין הוא בספק.
רצ"ו איזה אזהרות בחג וחולו של מועד והושענא רבא ושמחת תורה כתבנו בעניותנו בקונטריס שמחת הרגל וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת .
רצ"ז בהקפות אור שמחת תורה סידרתי בעניותי תפלה כוללת ופרטיות לכל הקפה בס"ד והתפלה הכוללת נדפסה בספר דברי שירה ובציפורן שמיר הכל.
רח״צ. אחר החג וחדש חשון יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה כי הוא תחלת השנה והוי סימנא טבא לכל השנה ועתה כי קרוב הוא לעשרת ימי תשובה צריך להורות ולהראות כי כל מה שעשה לא היה לפנים חס ושלום ואם עתה יתחיל לפרוק עול ויתרשל מעבודת ה' לא לרצון יהיה חס ושלום לכן אדרבה יעשה סימן טוב לכל השנה ירוץ כגבור בעסק התורה והמצוה כיד ה' הטובה עליו .
חדש כסלו רצ"ט בימי חנוכה יזהר מאד בהדלקה בזמנה הוא בעצמו ואל יסמוך על ילד ומשרת דמצוה בו.
ש נכון להדליק בשמן זית מצוה מן המובחר ויהדר המצוה בנרות נקיים ונאים והכל לשם שמים.
ש"א מאד יזדרז שלא ישכח על הנסים בתפלה ובברכת המזון.
ש"ב באור שבת ידליק נר חנוכה קודם של שבת ובמוצאי שבת קודש הנכון להדליק אחר הבדלה ונהרא נהרא ופשטיה.
ש"ג אם לא חשכו הרואות לא יוציא הימים האלה המקודשים בשחוק וקלות ראש כי בימי נסים שחייבים להודות לשמו יתברך במקום הודאה איך יחטא ואשם ולמי שיש לו לב יספיק זה.
חדשי טבת ושבט.
ש"ד הם קשים חס ושלום כמו שכתב בזוהר וטוב לקבוע בכל יום להתחנן לה' יצילהו לו ולכל בני ביתו ולכל ישראל מכל מיני פורעניות וכו'.
וצריך ליזהר בדרכיו שלא לתת מקום שישלוט הדין עליו חס ושלום.
חדש אדר.
ש"ה לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה אך יזהר משחוק וקלות ראש והחכם עיניו בראשו כמו שפירשו בזוהר הקדוש ואשרי השם דרכיו כמו שאמרו רבותינו ז"ל .
ש"ו יהיה נגד עיניו דברי הרמב"ם שיש להרבות במתנות לאביונים יותר מרוב משתה ומנות וכן בדין דמתנות לאביונים הוא הנאה לנפש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא כי הקדוש ברוך הוא זורע צדקה עושה פרי כמו שאמרו זכרונם לברכה והיא שמחת הנפש.
והמשתה והמנות הם הנאות הגוף הנגוף וראוי להרבות בעניני הנפש הקיימת ולא בעניני הגוף הַכָּלה ויזהר לקיים מצות הנוהגות בו.
מקרא מגילה בדקדוק וצדיק יבחן מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים כי כפסע בין שונאי ישראל וכולי לולי ה’ שהיה לנו מתנות לאביונים הגונים יראי שמים מלא חפנים .
משלוח מנות מיני מאכל לרעהו.
ויהיה מסב בסעודה שש ומשיש בחדות ה' ואת כ"ל העודף ויספר תוקף הנס לבני ביתו.
ש"ז וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת לבסומי ולא להשתכר ויזדרז שלא יאבד ברכת המזון מצות עשה מדאוריתא וערבית בעשרה.
ש"ח לא תהא כזאת לשחוק עם נשים אפילו בפורים ולטייל עמהן אם אינן בני ביתו וקרובותיו אך אין להחמיר לטייל עם קרובותיו ובלבד שלא יהיה בדרך חיבוק זרועותיהם כמנהג.
כי איסור הסתכלות בנשים וקריבתן הוא עצום מדינא ולא מתורת חסידות וכתיב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע ודורשי רשומות אמרו י"ד פעמים י"ד גימטריא קנ"ו כמספר ל"א ינק"ה וזה שאמר הכתוב י"ד לי"ד הוי גימטריא לא ינקה.
ועוד אפשר לרמוז כי תיבות יד ליד לא ינקה גימטריא רנ"ד הוסף עליהם תיבת ביד גימטריא ר"ע כי נפל ביד הסטרא אחרא והוא תיבת ביד הנוסף.
וזה שכתוב יד ליד לא ינקה הוא רע רעה תבא אליו וסימניך כי יד ליד לא ינקה עם תיבת בי"ד גימטריא ר"ע.
ש"ט ובכלל איסור גדול לשמוע שירי נשים המשוררות דקול באשה ערוה ואפילו ברבוי דברים אסרו הפוסקים מדינא ומשנה שלימה ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו .
כל זמן שמרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו שהסטרא אחרא הנקראת רעה תדבק בו.
וסופו יורש גיהנם הנקראת רעה כמו שאמרו זכרונם לברכה ומרעה אל רעה יצא .
וכבר קורין ומקרין הפרקים בבית הכנסת קבל עם ומתרגמינן בלעז ואין גם אחד שיבין בלב מה שאומר ומשורר הפרק.
ומה יענו ליום פקודה האם יאמרו לא ידענו שהוא איסור יוכיחום על פניהם הלא שמעתם הפרק בשיר כמה שנים ברבים.
ואם יאמרו שהם חסידים ודמו עלייהו כקאקי יודע נסתרות יגער בהם ויבשו כי היה להם הנאה בקול ומראה וריח ומי יודע כמה נכשלו.
וה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד .
ש"י הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' ישים מעייניו לכל אזהרות רבותינו זכרונם לברכה ולא יעבור בשאט בנפש אפילו על קלה כי קלה גוררת חמורה ועל הכל עתיד ליתן דין וחשבון כי הוא עצמו הוא פוסק הדין שדבר זה אסור כמו שכתוב בההוא עובדא דרבינו יהודה חסיד ז"ל בההוא עשיר שהביאו ספר לפניו וקרא בפיו לא תקיפו וכו' וזהו ליתן דין שאתה נותן הדין לאסור.
ואחר כך חשבון כמה זימני עשה אותו איסור.
ואתי שפיר ליתן דין וחשבו"ן וכמו שביארנו בעניותינו בנימוקינו בסייעתא דשמיא.
סימן יוד בדברים שאדם דש.
יהיה מזורז ומקודש[עריכה]
שי"א אֵלֶּה הַדְּבָרִים שאדם דש בעקביו והם תדיריות וההרגל בהם נעשה טבע בעונותינו הרבים וצריך להתגבר מאד לפרוש מהם עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא על רז"א דְּנָה קורות בתינ"ו הרזי"ם בתי הנפש דאית בהו משום אכחוש"י בחון בהם לא תהיה כנוש"ה שכוח מעיקרו בעצת יצרו.
שי"ב הטוב והישר משום אפרושי לא מיראת העונש רק מיראת הרוממות ואהבתו יתברך.
ראשון לחשבון עונות לשון הרע השקול כעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ויש לו פירות.
ולשון הרע הוא המדבר בגנות חבירו אפילו אומר אמת על זה ידוו הדווים ופלגי מים מי המרים יורידו כי הוא עון חמור מאד תדירי ונתגדל בזה הוא וריעיו ובני ביתו אוי לנו אהה על נפשינו.
שי"ג הגאוה וההקפדה עון פלילי ככופר בעיקר ועובד עבודה זרה ואין עפרו ננער וכו' וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ וכל מעייניו שיחשיבוהו והעושה להפך מתמלא עליו עברה וכל זה מגאותו וזדונו ושוכח מה הוא פחות שבפחותי בריות הפחותות בהיותו מכעיס לבוראו חס ושלום.
שי"ד ועבירה גוררת עבירה יבא לכעס החמור שהוא כעובד עבודה זרה וטורף נפשו.
שט"ו ומזה יבא לנקום ולנטור ולשנא אחיו מישראל ועובר על כמה מצות עשה ולא תעשה תדיר.
שט"ז ואם ההקפדה יהיה על תלמיד חכם יפער פיו לבלי חק על החכמים שבדור ואם רוצה להתיהר יאמר החכמים חוץ מתורתם הם נעדרים ממוסר ויראה ודרך ארץ.
וכבר הראשונים פירשו כונת הפסוק זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ כלומר שאומרים חוץ מתורתם וזהו עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ ומראה סימני טהרה לומר הנה החכמים הראשונים חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל אך אלה שבזמנינו מדותיהם ועניניהם קשים וכל ישעם לאפוקי ממונא וכהנה וכהנה.
אך אינם רוצים לידע דהתלמיד חכם תלו ביה טפלי והבית ימלא הַיְלָדִים רַכִּים וַחֲסַר לָחֶם וכו'.
שי"ז ומזה יבא להצטער ולחשוב בזמן תפלה וכמה תפלות וברכות פורחות באויר.
ואבוהון דכלהו הגאוה וההקפדה שלא ללמד על עצמה יצאה אלא אחריה רעותי"ה מובאות חטאות ואשמות כללי ופרטי אוי לה לאותה בושה למי שעתיד להרקב בקבר ויתאוה שיאכלנו רימה להנצל מהדין כמו שכתוב אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל .
שי"ח מתכבד בקלון חבירו מצוי בבלי דעת ומלבין פני חברו ברבים לא יבצר וכלן סעיפי וענפי הגאוה דוק ותשכח כי עבודה זרה של הגאוה ת' פרקי והיא היתה אם כל האיסורין.
שי"ט ד' כתות אינן מקבלות פני שכינה כת שקרנים כת חנפים כת לצים כת מספרי לשון הרע .
אוי לנו כי כמעט האדם נכשל בכלן או מקצתן וכל עצם אדם שבא לעולם הזה שיזכה בכח תורתו ומצותיו להסתכל בשכינה דמאן דאכיל דלאו דיליה וכו' .
ואיך יעשה לו סגולה לבל יראה גאות ה' חס ושלום.
ש"כ גם העצבות והשחורה רעה בעיני אדוניה כי על ידי זה מתבטל מסדר עבודת ה' ועובד בוראו בפנים זועפות בחלישות וכובד גוף ורעיונוהי יבהלוניה וסעיפוהי משתבשין .
שכ"א הגזל ענפיו וסעיפיו ופארותיו והטעאות היצר ופסקי הרא"ש ולענה וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ לא יכילון מגילות.
וכל זמן שגזל בידו אין תפלתו נשמעת כדכתיב לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ כמו שאמרו זכרונם לברכה.
והוא צריך לבא בגלגול ואין הפרש בין רב למעט כי על הכל יביא האלהים במשפט .
שכ"ב החמדה אב הטומאה וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה שרשע אחד מן החמדה בא לעבור כל עשרת הדברות.
שכ"ג ברכות לבטלה ובלי כונה ותפלה חטופה וקטופה בבליעת חציין של אותיות וכמה תיבות והסח הדעת בתפילין בעונותינו הרבים מצויים אם לא כלן מקצתן.
שכ"ד חילול שבת בעונותינו הרבים לעשות מלאכה על ידי גוי ודיבור של חול ומשא ומתן והוצאת איזה דברים קלים מהעיר לשדה הרבה כשלו ונפלו .
שכ"ה הן כל אלה ויותר מהמה בעונותינו הרבים כמעט העושה אותם סובר שאינם חטא וכל זה לרוב הרגלם והאיש הירא יתחכם להנצל מהם מעט מעט ויסתיר עניניו וישפוך נפשו לה' שיצילהו והבא ליטהר מסייעין אותו .
שכ"ו וזאת העצה היעוצה עצ"ת ה' היא תקום להחזיק בשלשה דברים והם ענוה צדקה תורה ראשי תיבות עצ"ת כי שלשה המה נפלאו להנצל מכמה עבירות ויתכפרו לו עונותיו ובלבד שיתן אל לבו מה שחטא בפרטות ויגמור לשוב אל ה' ושלא יחטא עוד וה' עמו .
שכ"ז עוד ישתדל מאד שכשעושה מצוה או לומד תורה יהיה בשמחה גדולה מאלפי זהב וכסף על שזכה ללמוד בתורה או לקיים מצותו יתברך ובודאי שזה ימשיך עליו קדושה יתירה והגיד רבינו האר"י זצ"ל כי לא זכה לכל חכמתו הרמה ונפלאה כי אם על ידי השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצות לאין קץ.
שכ"ח ישתדל מאד לגדל בניו על התורה ועל העבודה ושיהיו מלאים יראת ה' ומדות טובות ודרך ארץ ובזה צריך חכמה גדולה.
וכבר חובר על זה ספר קטן זה שמו אורך ימים.
ויש להתבונן בענין זה הרבה ולרדת לעמקי וחדרי בטן בניו.
ויתפלל לה' על זה בבכיה שיציל בניו מחטא ויהיה כל זרעו זרע קודש בלי פגם וכו'.
שכ"ט יסתכל המסתכל איך בעבור הבושה יתבטל האדם מכמה מצות כגון אם הוא בדרך מתבטל ממצות ציצית ותפילין מפני אומות העולם שלא ילעיגו עליו.
גם מתבייש לעשות איזה דברים של יראת שמים שלא ילעיגו עליו הלצים.
ואם רואה איזה אדם מהגדולים בעלי עושר עובר עבירה או מבזה דברי חכמים חס ושלום מתבייש למחות בידו.
ויש סוג אחר שיצרו הטעהו ועבר עבירות והכיר בחטאתיו יפה יפה ומתבייש לשוב שילעיגו עליו ויאמרו לו חביריו אתמול מסובין היינו כמונו כמוך עושים כל תועבות ה' ואיזה רוח עברה עליך אין זה אלא יוהרא לגנוב דעת הבריות וכיוצא ומשום הבושה עודנו בעפר"ת החומר העכור ומרעה אל רעה יצא.
וכבר התייר הגדול רבינו מהר"ם אלשיך פירש בזה מאמר הנביא ירמיה סימן ג' וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ כו’ עיין שם דברים הנאמרים מפה קדוש מתוקים מדבש.
והתימה על ביישן זה איך לא יבוש מהבורא יתברך שמו לעד אשר מלא כל הארץ כבודו והוא רואה מעשיו הרעים ואיך לא יבוש מהכרוז שמכריזין עליו כשיוצא לשוק הא נזיפא דמאריה שבקא דמאריה כמו שכתב בזהר הקדוש וכל העופות ואשר הם באויר כלם שומעים הכרוז ומקללין אותו ובדלין הימנו.
והן האדם מתבייש לצאת החוצה אל העין בבגד קרוע או שיש בו כתם מאיזה לכלוך ושמן ואפילו יהבי ליה כל חללי דעלמא בל יראה נגד בני אדם ומדיו קרועים או לבוש מלבוש מטונף.
ואיך לא יבוש כי הלבושים אשר הם עיקריים מלבושי נפשו הם קרעים קרעים וחסרונות אין מספר לבוש מלוכלך וסרוח.
ובצאת נפשו ילבש הלבוש ההוא לפני כל צבא השמים והיה לזעוה ללעג וקלס.
ועינו ראה כתות מלאכי חבלה מבזים אותו יכעיסוהו ויאמרו לו אתה האיש אשר היית מקפיד כל כך על המלבושים שיהיו לבנים מגוהצים משי ורקמה מסודרים ומתוקנים והיית מתבייש בחסרון פרט קל מסדר הלבוש ואיך עתה אתה לָבוש לְבוש הבו"ז והארגמן אודם הדין הנגזר עליך בגד קרוע בזוי ושסוי לכלוכית שמו .
ועוד יתבייש מבני אדם שבחייו לא היה מחשיבם כלל ואם יגשו או ידברו אליו בחרונו יבהלמו והם זכו לעולם הבא והוא נמסר לרבבות מזיקין מלאכי חבלה לשמה ולבזיון מבוהל ומטונף מכוער דק לקוי .
אי לזאת עיקר הבושה וההכנעה היה תהיה איך פחות מיתוש נבזה ונמאס עבר על ציווי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
וכל עצמותיו יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד באמירת הוידוי יבוש ויכלם לפני המלך ויכנע מאד ויגדור גדר על גדר שלא לחטוא עוד וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ולא יבוש מהמלעיגים עליו ולא יחת מפני כל וזהו ששנינו הוי עז כנמר וכו' .
ש"ל יש לך אדם שיצא לו שם כי משאו ומתנו באמונה ועומד בדיבורו ועקימת שפתיו הוי מעשה וגם הוא משתבח בעצמו כי נאמן הוא והדבר היוצא מפיו כן יקום וכן יהיה ואיך האדם הזה ינהג כך בענייני הגוף הכָּלים ונפסדים ובענייני הנפש לא יש שקרן כמוהו.
בסחורה של עולם הזה מקיים דברו ובסחורת העולם הבא שהיא תורה ומצות יחליף את משכרתו עשרת מונים ועובר על השבועה שנשבע במעמד הר סיני וגם אשר נשבע בבטן אמו לשמור כל המצות וכל יום קורא את שמע בבוקר ובערב ולעבדו בכל לבבכם עבודה זו תפלה ותכף קם להתפלל ולבו בל עמו ואינו יודע אם תפלה היא רק שפתיו נעות ולא ידע מאי קאמר אם תפלה אם ספורים וכיוצא.
הוא אומר והערב נא וכו' ותן בלבנו בינה להבין להשכיל וכו' והאר עינינו בתורתך וכו' ובהם נהגה יומם ולילה וכיוצא ואחר תפלה חטופה לא יחשוב אם יש תורה בעולם.
הוא אומר ונפשי כעפר לכל תהיה ולא יש קפדן וגאה כמוהו.
וכיוצא באלה הרבה.
אפס לא תהיה תפארתו שעומד בדיבורו אחרי אשר לפני ה' ידבר על התורה ועל העבודה ומיד ל"ו יחל דברו והפרוץ מרובה על העומד .
וכן יש לך אדם שהוא רחמן ולבו רך ואם יראה עני ביום סגריר נושא הצי"נה לפניו ורותת יהמו נא רחמיו עליו.
גם אם ראה יראה העני עומד בחדר קטן צר וחשוך יתמה על חיי צער ודירה סרוחה .
והוא פלא איך לא ירחם על נפשו שתהיה בגיהנם של שלג נתונה ביד אכזרים הן הן המזיקין נושכין וממיתין והוא בגיהנם מקום אופל וצלמות .
וכן יש אדם שהוא זהיר בכבוד הבריות בכל מיני פוליטיק"א וקומפלימי"נטו והתימה עליו איך הוא שלם כל כך לבני אדם ומחסר את נפשו חסרונות ועידויין ואיך לא יחרד לומר הלא אני משתדל לעשות פוליטי"קא וקומפלימי"נטו עם בני אדם ואם פעם אחת אחסר נקודה מהפוליטיק"א אני מצטער.
ואיך אני כל כך נעדר מהשלימות לפני בורא עולם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר אני מחסר כל עת בעבודתו בתפלה ותורה ובמצות אשר ציוני ובמקום לעשות נחת רוח לפניו כי לכך נוצרתי הפכתי עורף ותהי יראתי אותו מצות אנשים מלומדה ואיני מקפיד בתורה ותפלה אחד ממאה מאשר אני מקפיד בפוליטיק"א.
אש"ל כאשר יבא לו התעוררות על עסקי נפשו ועבודת ה' יחזיק בו תכף ומיד כי היצר הרע מקרר חומו ומבקש להטרידו לכן קדמיה לרשיעא אם רחש לבך דבר טוב תצרפהו למעשה ויתבונן במדותיו מבושה ורחמנות וכיוצא ויעריכם בערך נפשו ועבודת ה' ויבוש מהמלך הרואה ויודע סתרי לבו וירחם על נפשו ועל אביו ואמו שלא יהיה להם צער בעולם הבא בעבורו וגמירי הבא ליטהר מסייעין אותו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים גם הוא יורה חטאים בדרך חיים.
הנה ארש"י לפניך וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי במילי דשמיא דקודשא בריך הוא תבע.
אר"ש נתנה יבולה מקוצ"ר שכתבו רמז הרומז של"א רמזים ויטע אש"ל אלוני מורה באצבע שם רמ"ז והן מספר בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת יעקב חיים יוסף דוד עם ד' כוללים כנגד יראה אהבה תורה מצוה בקרי"ת ארבע .
הכי אחי קרא שמו יעקב ה"ה הגביר הנחמד ידידי כמה"ר יעקב פרירא די ליאון יצ"ו רב חסד יעקב בחר לו וילבש צדקה כשריין וכובע .
ואח טוב וחסד המשכיל הגביר ידידי חפץ חסד גפ"ן פוריה ישלם ה' פעלם בכל צדקתם למחזי"ק ולמעוז לי והעושר והכבוד על חד שבע .
ברכת ה' אשר תפרה אתיה רביה רביה עותרא סגיא וימלאו אסמיהם שבע .
אני אני הוא הכותב ב' אותיות בהעלם קס"ת נחוצ"ה על רגעי אר"ש מטי ולא מטי כמי שאין צבעו ניכר ונשכח כל הצב"ע .
מסדר צלותא ומצלי ואני תפילתי קבע .
שש אנוכי באהבתם חדא"י נפשאי .
תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם
פתיחת אליהו
בכניסתו לבית הכנסת הלא מראש יביע אומר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב והיא בתיקוני הזוהר הקדוש אשר קבלו רבנן קדישי שהיא מסוגלת לקבלת התפלה.
פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרִינָן לוֹן עֶשֶׂר סְפִירָן. לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין. וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין כְּסִדְרָן חַד אֲרִיךְ וְחַד קָצֵר וְחַד בֵּינוֹנִי. וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן. וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין. וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ. מוֹחָא חָכְמָה אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרוֹת לַה'. כֶּתֶר עֶלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי (נ"א קַרְקַפְתָּא דְלָא מָנַח תְּפִלֵּי) מִלְּגָאו אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת סִבַּת הַסִּבּוֹת דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר. וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִלָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוֹן עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן תַתָּאִין וְעִלָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית בָּךְ דְּיָדַע כְּלָל וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא (ס"א יִחוּדָא) בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ. דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהוֹן אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהִיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא דִּין אִיהוּ גְבוּרָה מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא. מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט. הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית. כֹּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנַהִיג עָלְמָא אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין. וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל. קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ דְּהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן.
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר לְךָ ה' הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וגו' עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר וְלַאו אִינוּן מֵתִים וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וכו'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ. לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן. מִיָּד שְׁכִינְתָּא יָהִיבַת תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא דְהָא עֲלָךְ אִתְּמַר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ. וְיֵימָא בְהוֹן פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי דְּהָא תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל מַאי נִמְלָא טָל אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְתְּ חֲשִׁיבַת דְמִיּוֹמָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא. לַאו הָכִי דְלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל. הֵ"א שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טָל. וְדָא אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו. וְה"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחוּשְׁבַּן טָ"ל. אֶלָּא יו"ד ה"א וא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָון לְחֻשְׁבַּן טָ"ל. דְּאִיהוּ מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין. מִיָּד יָקוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן עִמֵּיהּ עַד כַּאן רָזָא דְיִחוּדָא.
(ואשרי הזוכה לומר זה בכל יום דברי אלהים חיים)
- ^ לשה"כ (במדבר ה', ט"ו)
- ^ מליצה ע"פ לשה"כ (דברים כ', ח')
- ^ ע"פ לשה"כ (אסתר ג', ד')
- ^ ע"פ לשה"כ (שמואל ב ט"ו, י"ב), והכוונה שהמחבר כותב בקצרה, ללא אריכות
- ^ ע"פ לשה"כ (ישעיהו נ', ד')
- ^ ע"פ לשה"כ (שמות כ"ד, ה')
- ^ לשה"כ (תהלים פ"ד, ז')
- ^ ע"פ לשה"כ (משלי י', ט"ז)
- ^ מליצה ע"פ לשה"כ (ויקרא י', ט"ז), ושינה "שרף", ל"צורף" - לשון צירוף וחיבור כצרף כסף וכו'
- ^ לשה"כ (תהלים ס"ו, י')
- ^ מליצה ע"פ לשה"כ (עמוס ט', ו'), ושינה "ארץ" ל"אר"ש - לשון דיבור
- ^ גימטריא: להצעיר חיים יוסף דוד (י"ב)
- ^ מליצה ע"פ לשה"כ (תהלים צ"א, א')
- ^ לשה"כ (במדבר ז', י"ד)
- ^ ע"פ לשה"כ (דניאל ה', ה')
- ^ לשה"כ (דניאל ב', ה'), והכוונה שהודקו יחד התפילות - "כחדא"
- ^ (תהלים ס"ג, ט')
- ^ (מיכה ב', י"ב)
- ^ פירוש: א. ולו - הלוואי שישנה - יזכה ללמוד איזה שיעור אחר התפילה. ב. יש גורסים "ולא" (במקום: "ולו"), ואז הכוונה "ולא ישנה" - ולא ישן, יזהר שלא להירדם עודו מעוטף בטלית ותפילין.
- ^ ראה אור החיים הקדוש בראשית כג ד: "טעם אומרו 'גר', כי חש לומר על עצמו תושב בעולם הזה, והוא הפך מדת הצדיקים; לזה הקדים לומר 'גר'.
- ^ "ביתו" – זו אשתו (יומא פ"א מ"א).
- ^ בראשית ג ו.
- ^ ע"ז נה.
- ^ "ביתו" – זו אשתו (יומא פ"א מ"א).
- ^ ברכות כג.
- ^ עמוס ד יב.
- ^ בראשית כח יב.
- ^ ע"פ בראשית כח יב.
- ^ כלומר: קריאה.
- ^ קריאה זאת היא "נעמי" – לשון נעימות
- ^ קורא מילה אחת ומדלג על שלוש.
- ^ בקפה
- ^ ע"פדברים ח יח.
- ^ משלי יג כה.
- ^ עמוס ו י.
- ^ "שתיה" – הכוונה למשקאות, וכן: טפשות; מלשון שוטה.
- ^ בתמיה.
- ^ אבות א ה.
- ^ עמוס ד יג.
- ^ תהילים קלז ה.
- ^ ע"פ ישעיה נט יז.
- ^ והם מחולקים לימים, וכדאי לקרוא כל יום ביומוף, ובכך "יקראם פעם בשבוע".
- ^ נקרא "פועל צדק".
- ^ ירמיה ו ד.
- ^ שלשלאות.
- ^ ברכות ו:
- ^ איכה ה טו.
- ^ תהילים סז ב.
- ^ תהילים צג א.
- ^ זכריה ג ד.
- ^ שם.
- ^ שמות ו כז.
- ^ ואף אם היה מותר.
- ^ תהילים טז ח.
- ^ היכל.
- ^ קולו. וכן הכוונה: שלא ישתמע קלונו, במידה ויקרא בקול.
- ^ קפה.
- ^ ירמיה לא ג.
- ^ שמות ב יב. וכאן הכוונה לימות החול.
- ^ הושע ט א.
- ^ ע"פ קהלת יב יד.
- ^ תרגום אונקלוס בראשית ב ז.
- ^ משלי טו ד.
- ^ ראה דברי אור החיים בראשית א כו: "ואמר 'נעשה' כי הוא מקור הענוה, לזה דבר בלשון רבים, כי כן ידבר יחיד העניו", וכידוע מרן החיד"א היה בתכלית הענווה.
- ^ מליצה ע"פ שמות טו יב: "תבלעמו ארץ", ושינה ל'אר"ש' – לשון דיבור.
- ^ מליצה ע"פ שמואל־ב טו יב: "ויהי הקשר אַמִּץ", ושינה ל"קצר אמיץ" – לשון קיצור.
- ^ שמות יב ב.