קטגוריה:אסתר ג ד
ויהי באמרם [כאמרם] אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וַיְהִי באמרם [כְּאָמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וַיְהִ֗י באמרם כְּאׇמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֗י ב/אמר/ם [כְּ/אָמְרָ֤/ם] אֵלָי/ו֙ י֣וֹם וָ/י֔וֹם וְ/לֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵי/הֶ֑ם וַ/יַּגִּ֣ידוּ לְ/הָמָ֗ן לִ/רְאוֹת֙ הֲ/יַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָ/הֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ד.
מרדכי ידע שאין איסור ליהודי להשתחוות לאדם
מחד, מרדכי לא מצא לראוי לגנות את פקודת המן, שהוא פירש את ביצועה כהתנדבותי בלבד, אך מאידך, הוא לא היה יכול לשתוק. לכן, הוא הסביר את סירובו בהיותו יהודי. קשה להאמין, שמרדכי, ששמו היה לכבודו של האל מרדוך, ששינה את שמה של הדסה לאסתר (ביאור:אסתר ב ז) על שם האלה עשתורת [1] (Ishtar), שפקד על אסתר לא לגלות את מוצאה היהודי בזמן הלקחה לארמון (ביאור:אסתר ב י) ואחרי המלכתה (ביאור:אסתר ב כ) – ובכך הורה לה להסוות את מנהגי הנשים היהודיות בתקופתם – היה יהודי כה אדוק בעניין הכריעה. מרדכי, בין כל עבדי המלך, בא למשתה המלך ונעשה משנה למלך. אין ספק שהוא נתן כבוד למלך כנהוג בפרס. פרופ. מיכאל פוקס טוען, שמרדכי ידע שהסברו הוא חסר כל שחר, שכן הצדקתו איבדה את משמעותה כאשר הוא הגביר את זלזולו בהמן ואפילו "לא קם ולא זע" בלי הסבר חדש (ביאור:אסתר ה ט). והנה, לפי הוראת מרדכי לאסתר להתחנן למלך (ביאור:אסתר ד ח) היא כורעת לרגלי המלך (ביאור:אסתר ח ג).[2]
קיייים מספר הסברים לסירובו של מרדכי המבוססים על תמונות של עבודה זרה על בגדי המן ועל תכשיטים שלבש עם פסלוני תרפים, או על הסברה שהמן הכריז על עצמו כאל. אולם לקישוטים אלו אין סימוכין במגילה, והיהדות לפני מרדכי ואחרי מרדכי, לא אסרה להשתחוות לאדם בגלל תכשיטיו או התחזותו כאל. וכמו שציין עתשלום, המן חיפש כבוד לעצמו ולא לאליליו,[3] הרי אברהם השתחווה לשלושת הזרים הנצבים עליו (בראשית יח ב) ולבני חת (בראשית כג ז); משה יצא לקראת יתרו כוהן מדיין, השתחווה ונישק אותו (בראשית יח ז); ואף שנים רבות אחר-כך נתן ובת שבע משתחווים אפים ארצה לדוד המלך (מלכים א א כג, מלכים א א לא). יש פרשנים הטוענים שלפי החוק הפרסי למרדכי היה אסור לכרוע או להשתחוות לאדם נמוך ממנו בדרגה בגין ייחוסו הרם כאבי המלכה. אולם קשה להאמין שמרדכי ישתמש בייחוסו הסודי למלכה כדי להימנע מלכבד את פקודת המלך, הרי מרדכי אסר על אסתר לגלות את מוצאה היהודי (ביאור:אסתר ב כ). מדרש אבא גוריון מאשר שבני-ישראל משתחווים לגויים, אבל טוען שמרדכי משבט בנימין היה פטור, הואיל ובזמן שיעקב ומשפחתו השתחוו לעשו בנימין עדיין לא נולד (בראשית לג ג).[4] טענה זו לא מתקבלת מכיוון שהן בנימין והן אחיו השתחוו למשנה מלך מצרים (יוסף) שלדעתם היה מצרי (בראשית מג כו, בראשית מג כח). לפי נימוקים נוספים, מרדכי "בן יאיר בן קיש איש ימיני" (ביאור:אסתר ב ה), מבית שאול המלך, לא ציית משום שהמן "האגגי" הוא מצאצאי אגג (ביאור:אסתר ג א) מלך עמלק (שמואל א טו ח) שקוללו (שמות יז טז), או לחילופין, משום שכעס על המן שעלה לגדולה למרות שהוא זה שהציל את המלך ממוות (ביאור:אסתר ב כא - ביאור:אסתר ב כב). עם-זאת, גם אם מרדכי פעל מתוך טינה אישית, הרי שהמגילה מציגה את תוכניתו כמתוך מחשבה ולא כמתוך דחף רגשני, ילדותי, מסוכן וטיפשי.
מדוע הסביר מרדכי את סרובו בגלל היותו יהודי?
מטרתו של מרדכי היתה להציל את היהודים מהתבוללות ואבדן ולמנוע את הכחדתם כשם שעשרת השבטים נכחדו. הדרך בה בחר מרדכי להציל את העם היתה כדרכו של משה: להביא צרה ואחר כך לצאת מהצרה, לקבל את התורה בהר סיני ולחגוג את המאורע כחג הפסח. כאשר מרדכי אמר שהוא מסרב לכרוע בגלל יהדותו הוא התכון להכניס את כל עם ישראל למלחמה עם המן. מרדכי בהצהרתו דחף את המן להשמיד את כל היהודים, לחסל את תפקידו של מנהיגם בשער ולפתור את בעיתו עם מרדכי.
מרדכי לא התכון שליהודים אסור להשתחוות להמן בגלל יהדותם, הוא אולי גרם להמן לחשוש שמא המלך אישר ליהודים שיחרור מהשתחוות, אולם הסיבה האמיתית היא - שכדי להציל את היהודים מהתבוללות חיבת לבוא עליהם סכנה וכאשר הם ינצלו הם יחגגו חג חדש ויקבלו עליהם את התורה ממרדכי (ביאור:אסתר ט כז).
לאחר שהמן פרסם את פקודת ההרג (ביאור:אסתר ג יג) וכל העם עשו "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (ביאור:אסתר ד ג) הצרה הושלמה, והיה חשוב למרדכי למהר ולגרום למותו של המן כדי שהמן לא יוכל לבטל את פקודתו בעזרת הטבעת שבידו (ביאור:אסתר ג י). מרדכי ידע שאין אפשרות שהמלך יבטל פקודה החתומה בטבעת המלך, בגלל כבוד הטבעת (ביאור:אסתר ח ח), ובגלל שהיהודים יצטרכו לעמוד על נפשם מאלו שלא ישמעו שפקודת-ההרג של המן בוטלה.
[1] א. לאנג, כשפים ודת, עמ' 161, מסביר שהשם אסתר מקורו בשם האלה עשתר (Ishtar), "עשתורת" (מל"א יא 5).
[2] מ. פוקס, דמויות ודעות במגילת אסתר, עמ' 44.
[3] י. עתשלום, והוא לא כרע ולא השתחווה.
[4] מתוך מדרש: אבא גוריון איש צדיין, פרשה ג (עמ 22).
מקורות
A. Lang, Magic and Religion, Longmans, Green and Co., London, New York, and Bombay, 1901.Elibron Replica Edition, Adamant Media Corp., 2005
M. V. Fox, Character and Ideology in the book of Esther, Columbia, University of South Carolina Press, 1991
Y. Etshalom, And He Did not Bow Nor Bend: Explaining Mordechai's Zealotry, 2009
מדרש: אבא גוריון איש צדיין, בעריכתו של שלמה בובר, וילנה, תרמ"ז (1887)
נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013
דפים בקטגוריה "אסתר ג ד"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.
