קטגוריה:אסתר ג ד

<< | ספר אסתר • פרק ג' • פסוק ד' | >>

נוסח המקרא

ויהי באמרם כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי.

וַיְהִי באמרם כְּאׇמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

המהדורה המוטעמת:

וַיְהִ֗י באמרם כְּאׇמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יְהִ֗י ב/אמר/ם [כְּ/אָמְרָ֤/ם] אֵלָי/ו֙ י֣וֹם וָ/י֔וֹם וְ/לֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵי/הֶ֑ם וַ/יַּגִּ֣ידוּ לְ/הָמָ֗ן לִ/רְאוֹת֙ הֲ/יַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָ/הֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

והוה במללותהון לותיה יומא ויומא ולא קבל מנהון וחויאו להמן למחזי היתקימון פתגמי מרדכי כל קביל פתגמי דהמן ארום חוי להון די להמן לא הוה סגיד על דהוה עבדיה דאזדבן ליה בטולמת לחם ולאנדרטא די הקים בהדיה לא הוה גחין על דהוה יהודי ויהודאי לא פלחין ולא גחנין ליה:

תרגום שני (כל הפרק)

והוה כד אמרין ליה יומא ויומא ולא קביל מנהון ותניאו להמן דנחזון אין קיימין מילוי דמרדכי מטול דאמר להון דהוא יהודאה.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"היעמדו דברי מרדכי" - האומר שלא ישתחוה עולמית, כי הוא יהודי והוזהר על ע"א

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדְּכַי – הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה עוֹלָמִית, כִּי הוּא יְהוּדִי, וְהוּזְהַר עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים (אסתר רבה ז,ח).

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

מה שאמר היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, אין לו מובן, הלא בזה לא היו מסופקים שהוא יהודי, והיה צריך לומר היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם שלא ישתחוה :

ויהי, העבדים לא משנאה הלשינוהו להמן, רק מאשר הטיל עליהם לשמור מצות המלך ולמחות בעוברי רצונו, וע"כ לא הלשינוהו עד שהתרו בו תחלה, שעל זה אמר ויהי כאמרם אליו. זאת שנית שהתמידו בהתראה יום יום ולא שמע אליהם, אז הגידו להמן, לראות היעמדו, ר"ל שמרדכי הגיד להם שלכן אינו משתחוה להמן בעבור שהוא יהודי ואינו יכול להשתחוות לו מצד דתו. אולם תרוצו זה צודק שלא ישתחוה לו בעת שהמן הולך מרחוק ואינו רואה, שאז אינו משתחוה רק מצד שעשה עצמו אלוה, אבל אם משתחוה לו בעת שהמן רואה אותו, שאז אין זה לשם אלהות רק מצד שררותו, כי לכל שר וגדול הדרך להשתחוות בפניו, ואם גם בעת שהמן יראה לא ישתחוה לו, יוודע כי לא מחמת יהדותו ודתו עושה זאת, רק מצד שמורד במלכות, וזהו שאמר שהגידו להמן לראות, היינו שהמן יראה על מרדכי, ובזה ידעו אם יעמדו דברי מרדכי ותרוצו אשר הגיד להם שלכן אינו משתחוה בעבור שהוא יהודי, שאם בעת יראה המן וילך בקרוב אליו, ישתחוה לו, אז יעמדו דבריו על כור המבחן, וידעו כי מחמת דתו נמנע להשתחוות שלא בפניו, ואין עליו עון אשר חטא, אבל אם גם בעת יראה המן לא ישתחוה, שאז דבריו ותרוצו מה שהוא יהודי לא יעמודו, כי הגם שהוא יהודי לא תמנעהו דתו מהשתחוות לשר וגדול בפניו, אז ידעו כי מורד במלכות הנהו :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(ד) "ויהי כאמרם אליו יום ויום וכו'". הנה דרך אויבי היהודים, בעבור איש ישראל מצות המלך, להלשינו למלכות לחייב את ראשו למלך, כענין גוברין כשדאין די אכלו קורציהן די יהודאי (דניאל ג ח), וגם לא יאריכו להם יום אחר יום, אך אלה האריכו יום ויום שהיו אומרים אליו מדוע וכו', וגם אחר כך ויגידו להמן, ולא למלך אחשורוש. והנה היה מקום לייחס הדבר אל אהבתם אותו, ואמר כי לא כן הוא, כי אם באומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגם ויגידו להמן כלומר ולא למלך לא להיותם מתנהגים בחסידות היה הדבר, רק לראות היעמדו דברי מרדכי. והוא, כי לבשו קנאה בראותם שהם היו כורעים ומשתחוים והוא לא יכרע ולא ישתחוה שיראה מגדיל עצמו עליהם, ואמרו אם נאמר למלך הנה יהרגנו ומה בצע כי יצא בטפשותו, אך כל ישעם וכל חפץ היה יכנע וישתחוה ולא ינצח אותם, גם כי המלך יהרגנו על מה שעבר, על כן סירבו והפצירו יום ויום, ואחר כך הגידו להמן ולא למלך, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי באומרם אליו יום ויום אפשר יטה אוזן ויכנע ויעשה כמעשיהם וישפיל גאותו כהם, וגם בהגיד את המן כי ישוב לעבור לפניו בזעם אפו ורבה המשטמה, ואולי יחת מפניו ויסגוד מיראה פן יגיד למלך, באופן שלא יעמדו דבריו כי הגיד להם אשר הוא יהודי שהוא מעם בזוי ושסוי עבדים משלו בם, והמה שרים גדולים, והוא יורה בדבריו כי באשר הוא יהודי חשוב מהם, על כן התנכלו לעשות שלא יעבור מלכרוע והשתחוות:

או יאמר כי הגיד להם וכו' והוא בשום לב כי הלא לא נעלם היה היותו יהודי, ולא היה ראוי יאמר כי אם כי הגיד להם כי על אשר הוא יהודי, כלומר שעל כן לא ישתחוה לו, אך אומרו אשר הוא יהודי נראה שמחדש להם היותו יהודי. אך הוא כמאמרם ז"ל (אסתר רבה ז ח) כי אמרו לו והלא אבותיך יהודים כמוך השתחוו, והשיב שלא היה הוא בן האבות ההם, כי היה מבנימין אשר לא השתחוה לעשו, וזה הגדיל חמתם לומר האם יתכן לומר שהוא יהודי לבדו ולא זולתו משאר היהודים, וזהו אשר הוא יהודי כלומר הוא ולא אחר: או יאמר בשום לב אל אומרו היעמדו כי אין עמידה צודקת בדברים. אך הוא כי אמרו אם נאמר למלך שעבר מצותו אולי יענשהו בהורידו מגדולתו שהוא יושב בשער המלך ולא ימיתנו, על כן ויגידו להמן שלא ימיש מלהמיתו או בידו או על ידי המלך, והטעם הוא לראות היעמדו לו להצילו הדברים שאמר להם אשר הוא יהודי, אם אומר אשר הוא יהודי ומערה למות נפשו על כך, אם יעמוד לו הזכות ההוא: או יאמר כי הגיד וכו' כי אמרו אם נגיד למלך לא יהרגנו רק על שעבר מצותו ולא על כבוד המן, על כן ויגידו להמן לראות היעמדו כו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי ומחשב לעון השתחוואת יהודי להמן, וכדי בזיון וקצף וקיא קלון על כבודו, באופן תעלה חמתו באפו והוא ימיתנו על דבר כבוד שמו:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

תרגום ויקיטקסט: ואחרי שעבדי המלך אמרו אל מרדכי כמה פעמים, יום אחר יום, שהוא צריך להשתחוות להמן, והוא לא שמע אליהם ואמר שלא ישתחוה - הם הלכו והגידו להמן שמרדכי לא משתחוה לו; הם רצו לבחון עד כמה מרדכי דבק באמונתו, והאם מרדכי יעמוד בדבריו ולא ישתחוה; כי מרדכי הגיד להם שהוא לא משתחוה כי הוא יהודי.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ד.

וַיַּגִּידוּ לְהָמָן - מדוע?

המן הסתובב ברחובות עם פמליא גדולה, ועבר במהירות בין אנשים רבים, ולא שם לב לאדם אחד שאינו משתחוה. "לפי שהרשע הזה היה הולך בקומה זקופה ועיניים רמות, ואינו מביט מי כורע" (רמ"ד ואלי). אולם עבדי-המלך שמו לב. מדוע היה חשוב להם לספר להמן?

1. ההסבר בפסוק הוא כי הגיד להם אשר הוא יהודי. מרדכי אמר להם שאינו משתחוה מסיבה עקרונית, "כי הוא יהודי, והוזהר על עבודת אלילים" (רש"י). עבדי-המלך נתקלו לראשונה באדם בעל עקרונות מוצקים - אדם המוכן אף להתנגד למצוות המלך כאשר היא סותרת את עקרונותיו. הדבר גרם להם להרגיש מושפלים - להם הרי אין שום עקרונות, הם רק משרתים קטנים הממלאים את פקודות המלך. כדי להתגבר על ההשפלה שלהם, הם הלכו ואמרו להמן, מתוך תקוה שהמן יצליח "לשבור" את מרדכי העקשן. הם רצו להוכיח לעצמם, שמרדכי לא חזק יותר מהם - גם אותו אפשר לשבור עם מספיק כוח.

2. המן עלה לגדולה בשל היותו המנהיג של "צרי יהודה", שהפריעו לעולי בבל לבנות את בית המקדש השני (עזרא ד ו). אך בהשיגו את תפקידו הרם, הוא החל לבחוש בפוליטיקה הגבוהה, והיה מוכן בינתיים לעבור לסדר היום ולהתעלם מאי-השתחוותו של מרדכי. אולם, "צרי יהודה" הקטנים התגרו במרדכי "מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ?". כאשר לא שמע אליהם: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי". הם לחצו על המן, שיקיים את האידיאולוגיה של התנועה, ושלא יסתפק בהענשת מרדכי לבדו, "כי הגידו לו את עם מרדכי". הם הזכירו לו את תפקידו האנטישמי (אברהם קורמן, כל המיצר לישראל נעשה ראש, בתוך הספר תכלת אברהם).

כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי - מה הקשר?

כאן, בתשובה לשאלה "מדוע אתה עובר את מצוות המלך?" עונה מרדכי שהסיבה הוא "אשר הוא יהודי". מה הקשר? התשובה תלויה במניע שבגללו מרדכי סירב להשתחוות, כפי שפירטנו בביאור על פסוק ב:

1. מניע רוחני - התנגדות לעבודה זרה: "כי הוא יהודי, והוזהר על עבודת אלילים" (תרגום, רש"י, אבן עזרא). גם נבוכדנאצר מלך בבל ציווה על כל אנשי מלכותו להשתחוות לאנדרטה שלו, וגם שם היו שלושה יהודים שהתנגדו - חנניה מישאל ועזריה (ראו ביאור:אחדות העמים).

2. מניע אישי - כבוד ומעמד: מרדכי הגיע לפרס עם הגולה אשר הגלתה בימי יכניה מלך יהודה (אסתר ב ה), ומכאן שהיה מקורב למלכות. כאדם המקורב למלך יהודה, הוא לא הסכים לבטל את כבודו ולהשתחוות לאדם שאינו מלך.

3. מניע לאומי - המן היה מזרע עמלק, שונאי ישראל מדורי דורות. לפי המדרש, המן צורר היהודים היה גם מנהיגם של צרי יהודה ובנימין, שהתנגדו לבניין בית המקדש בימי עזרא (ראו ביאור:עזרא ד ו, וכן כל המיצר לישראל נעשה ראש / אברהם קורמן). מרדכי מזדהה עם ממלכת יהודה ומסרב להשתחוות למי שפוגע בה.

4. מרדכי פעל מתוך תכנית מחושבת שמטרתה להציל את היהודים מהתבוללות ואבדן כמו שקרה לעשרת השבטים. הוא למד מדרכו של משה ביציאת מצרים וחג הפסח: להביא צרה ואחר כך לצאת מהצרה, לקבל את התורה מחדש ולחגוג את ההצלה (אסתר ט כז). מרדכי אמר שהוא מסרב לכרוע בגלל יהדותו, במטרה להכניס את כל עם ישראל למלחמה עם המן, וכך למנוע את התבוללותם. ^[1]

הקבלות

הביטוי כי הגיד נזכר בפסוקים נוספים שיש בהם וידוי וגילוי הקשור ליהדות (ע"פ חגי הופר):

(שופטים טז יח): "וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לה[לִי] אֶת כָּל לִבּוֹ"
(יונה א י): "כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם"
(אסתר ח א): "וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ"

מקורות

A. Lang, Magic and Religion, Longmans, Green and Co., London, New York, and Bombay, 1901.Elibron Replica Edition, Adamant Media Corp., 2005

M. V. Fox, Character and Ideology in the book of Esther, Columbia, University of South Carolina Press, 1991

Y. Etshalom, And He Did not Bow Nor Bend: Explaining Mordechai's Zealotry, 2009

מדרש: אבא גוריון איש צדיין, בעריכתו של שלמה בובר, וילנה, תרמ"ז (1887)

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013

הערות שוליים

^ לאחר שהמן פרסם את פקודת ההרג (אסתר ג יג) וכל העם עשו "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (אסתר ד ג) הצרה הושלמה, והיה חשוב למרדכי למהר ולגרום למותו של המן כדי שהמן לא יוכל לבטל את פקודתו בעזרת הטבעת שבידו (אסתר ג י). מרדכי ידע שאין אפשרות שהמלך יבטל פקודה החתומה בטבעת המלך, בגלל כבוד הטבעת (אסתר ח ח), ובגלל שהיהודים יצטרכו לעמוד על נפשם מאלו שלא ישמעו שפקודת-ההרג של המן בוטלה.

קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית

דפים בקטגוריה "אסתר ג ד"

קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.

*

מ"ג אסתר ג ד

א