קטגוריה:אסתר ג ה
וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּ/מִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑/וֹ וַ/יִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ה.
המן ידע שפקודת הכריעה אינה חוקית
מרדכי מתעלם מהפקודה
ברוב המקרים חייבים נתינים לבצע את פקודות הרשות במלואן.[1] הממונים על הביצוע חייבים לאכוף את הביצוע, אפילו אם קיים ספק באמיתות הפקודה. במקרה של פקודת-הכריעה, כנראה אוהדי מרדכי לא מסרו לו את החלק הנוסף בפקודה, שכלל את כיבוד ההִשְׁתַּחֲוָיָה גם מהנכבדים בשער, ואף לא שהמלך מינה את המן למשנה-למלך (ביאור:אסתר ג א). אולם, אי-ידיעתם אינה בהכרח הוכחה שפקודה כזו לא ניתנה. כיוון שמרדכי ראה בכך סתירה, היה עליו לבדוק את תוקף הפקודה בכך שישאל את המלך, או יסרב ויראה את תגובת המן. מרדכי הבין, שאם פקודה כזו אינה קיימת, המן לא יוכל להענישו, וכך ייפול בפח של עשיית מעשים נלעגים נוספים, מה שיעניק למרדכי הזדמנות נוספת להפגין למלך את יכולתו ונאמנותו. אכן, מרדכי לא כרע ולא השתחווה בכוונה (ביאור:אסתר ג ב).
וַיַּרְא הָמָן
המן ראה את התנהגותו של מרדכי שנעשתה ברבים, בגלוי, ובצורה חזרת ונשנית. אחרי מספר פעמים, מרדכי כאילו יצר עובדה, הידועה לכל עבדי המלך בשער המלך, שמרדכי מעניק להמן רק כבוד מסוים ולא כבוד מלכות.
וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה
"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - עד גדותיו ואפילו יותר, ואז מה הוא עשה?
כלום !
דעתו של כותב המגילה לא מתבססת על שום עובדה ממשית. רק אלוהים ידע מה המן חשב והרגיש. כותב המגילה גם כתב "וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה" (אסתר ה ט) וגם "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א יב) ואין הוכחה לכעס, למרות שאנו מאמינים לו ללא עוררין. מרדכי, שנוכח במקרי הכעס הללו, יכול להיות שהבין שהמן מתפלא, כועס ומתאפק.
במקרה נוסף נכתב "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ" (ביאור:אסתר ז ז) ולפחות כאן המלך קם ויוצא במהירות, דבר המראה על כעס עצור.
המן לא עשה דבר
המן ידע את חומרת עבירתו שלו בדרישת כבוד מלכות ללא אישור, ולכן לא היה יכול לאכוף את פקודתו ולסכן את עצמו בתלונות למלך ולזרש אשתו בלי להפליל את עצמו בעבירה זו. מחוסר ברירה, וכדי לא להיות מואשם בזלזול במלכות, המן התעלם מחוצפתו של מרדכי (ביאור:אסתר ג ב - ביאור:אסתר ג ו). זה היה האות למרדכי שפקודה כזו בדיוק לא ניתנה.
מקורות
[1] "נתינים" במובן המודרני של תושבים הכפופים לחוקי הריבון.
נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013
דפים בקטגוריה "אסתר ג ה"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.
