ביאור:אסתר ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ג א: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ."

תרגום ויקיטקסט: אחרי שהדברים האלה (שמרדכי הציל את המלך) נכתבו, המלך אחשוורוש גידל את כבודו של המן בן המדתא שהיה צאצא של אגג, נישא (רומם) את מעמדו, ושם את כסאו מעל כל שאר השרים בממלכתו (מינה אותו לתפקיד ראש הממשלה).


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג א.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה[עריכה]

הביטוי אחר הדברים האלה מקשר את עליית המן לסיפור הקודם (שמרדכי הציל את אחשורוש מהמרד של בגתן ותרש). מה הקשר?

1. בזמן שהאירועים קרו נראה היה שאין כל קשר בין האירועים; אולם לאחר מעשה, התברר שיש קשר המבטא את ההשגחה הנסתרת של ה' על עם ישראל: "אחר הדברים האלה - שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל, גדל המלך וגו' את המן - שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל קודם שיביא המכה עליהם" (רש"י).

2. יש דעה שעלייתו של המן קשורה בהגברת השמירה על המלך: אחרי נסיון ההתנקשות בחייו, המלך נמנע מלעזוב את הארמון. לכן המלך היה צריך למנות אדם לתפקיד משנה למלך, שיילך בעיר בלבוש המלך ככפילו. אמנם דעה זו חלשה, כי המן לא ידע שקיים אדם שהציל את המלך ממוות - מכאן שנסיון הרצח היה זמן רב לפני שהמן היה קרוב למלך. ועוד: המן הועלה מעל כל השרים אשר עם המלך, אבל לא מונה למשנה למלך (אילן סנדובסקי).

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי - מי היה?[עריכה]

לפי המסורת היהודית, המן האגגי היה מצאצאיו של "אֶגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (שמואל א טו ח). הדבר מקשר את סיפור המגילה לאירועים שאירעו דורות רבים לפניה:

  • ברכת בלעם לישראל: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ ... אכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ" (במדבר כד ז-ח). בלעם מזכיר את אגג מלך העמלקים, וצופה שישראל יפגע בצריו וירום מעל אגג ומלכותו. גם מרדכי ואסתר ישתמשו במילה "הַצָּרִים אֹתָם" (אסתר ח יא) בפקודת ההגנה נגד אנשיו של המן, הפורעים. בלעם צפה את אובדן עמלק, ככתוב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד כ), ואכן השורש 'א-ב-ד' הוא מילת מפתח בסיפור המגילה.
  • מלחמת שאול בעמלק: שאול המלך נצטוה למחות את זרע עמלק, אבל ריחם על המלך: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי" (שמואל א טו ח). אמנם שמואל הנביא הרג את אגג בגלגל, אבל לפי האגדה, לפני שנהרג הוא עוד הספיק להכניס להריון את אחת משפחותיו, וממשפחה זו יצא המן. שאול היה משבט בנימין, וגם מרדכי הוא משבט בנימין; תפקידו של מרדכי הוא לתקן את החטא של שאול ולהשלים את מחיית עמלק.

מעמדו החדש של המן[עריכה]

המן מונה להיות מעל כל השרים אשר איתו. בקריאה ראשונה נראה שזה מעמד גבוה מאד, אבל בקריאה שניה מתברר שזה רק קידום מינורי:

1. המן מונה להיות רק מעל כל השרים, אבל לא על כל הממלכה (בניגוד ליוסף, שמונה להיות "על כל ארץ מצרים", בראשית מא מא).

2. המן לא מונה להיות משנה-למלך (בניגוד למרדכי, שמונה להיות "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", אסתר י ג).

3. כאשר יוסף מונה למשנה-למלך, הכל חלקו לו כבוד ואפילו זרים השתחוו לו (בראשית מב ו), והוא אף קיבל לידו את טבעת המלך וסממני רשות, כגון: מרכבת המשנה-למלך, בגדי-שש, רביד זהב לצווארו וכרוז המודיע על בואו (בראשית מא מב - בראשית מא מד). לעומתו, המן לא קיבל את הסממנים הללו, ומזה ניתן להסיק שלא מונה למשנה-למלך.

4. המן התמנה מעל כל השרים - אבל לא מעל עבדי המלך. אמנם, המן מוסיף "עבדי המלך" בדבריו בשער המלך (אסתר ג ב), ובדבריו לאשתו ואוהביו (אסתר ה יא). אולם, מההשוואה בין הפסוקים נראה שזו תוספת של המן ולא חלק מפקודת המלך.

5. תוספת המילים אשר איתו מגבילה את הביטוי "כל השרים": הפקודה לא כללה את השרים אשר לא עם המלך בארמון, וגם לא את עבדי המלך אשר בשער המלך (אסתר ג ב) ואשר אינם "איתו" בארמון. בארמון היו שבעה (אסתר א יד): "שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת" וכסאו של המן היה מעליהם. מפקדי (אסתר א ג): "חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו" אשר השתתפו במשתה המלך וחזרו לארצם, לא נכללו בהעלאתו וגם לא חויבו להשתחוות להמן.

6. במשפטה של וושתי אנו רואים ששבעת השרים היו יושבים לפני המלך לפי סדר חשיבותם "וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת" (אסתר א יד). האחרון ברשימה, ממוכן, מדבר ראשון כיאה לזוטר בשרים "וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" (אסתר א טז) כאשר מדובר "בדיני נפשות". כרשנא היה הראשון לשרים בשנה השלישית למולכו של המלך. מסתבר שהמן פשוט קיבל את תפקידו וכסאו של כרשנא, מעל כל השרים אשר לפני המלך.

7. מחוץ לשתיה עם המלך (אסתר ג טו, אסתר ה ה) ומתן עצות, לא נראה שלהמן היה תפקיד. המן היה חופשי מאחריות במידה כזו, שלמלך לא היתה בעיה להורות להמן לפקח על מצעד הראוה לכבוד "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו י).

8. כאשר המן הציע "וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים" (אסתר ו ט), המלך הגיב "מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו י), כלומר בעיני המלך המן הוא נשאר "שר" בלבד, ולא "משנה-למלך". אמנם מעל שאר השרים - אבל עדיין שר. המן עצמו ידע זאת, ולכן כאשר הוא בא לדבר עם המלך, הוא נשאר "עֹמֵד בֶּחָצֵר" "הַחִיצוֹנָה" (אסתר ו ה, אסתר ו ד) ומחכה להזמנה בעמידה ממושכת כאדם בעל דרגה נמוכה, ואפילו לא נכנס לחצר הפנימית. מכאן שלהמן היה מגיע כבוד של שר הקרוב למלך, אבל לא כבוד מלכותי.

המן מבודד את המלך[עריכה]

ניתן ללמוד על פעולותיו של המן לאחר מינויו, מכמה עובדות המופיעות בהמשך המגילה:

  • מרדכי נפגש עם התך מחוץ לארמון לאחר ששנים רבות היתה לו גישה חופשית עד בית הנשים (אסתר ב יא), (אסתר ד ו).
  • המלך מכיר את מרדכי אישית ויודע את שמו, תוארו ותפקידו, למרות שכאשר אסתר אמרה למלך, ומרדכי נכתב בספר דברי הימים וספר דברי הימים הוקרא למלך לא מוזכר שמרדכי היה יהודי היושב בשער המלך. כלומר למרדכי היתה בעבר גישה למלך כנציגם של היהודים (אסתר ו י).
  • למלך יש יותר זמן חופשי לשתות עם המן וללכת פעמים למשתה המלכה, ולא להיות עסוק כאשר אסתר מופיעה בלתי קרואה (אסתר ג טו), (אסתר ה ב).
  • אסתר דורשת שמרדכי יבטיח לה שלמרות שאין לו גישה לארמון, הוא מסוגל לארגן שהמלך ישב על כסאו, כאשר היא תופיע עוד שלושה ימים, כדי שהמלך יוכל להשיט לה את שרביט הזהב (אסתר ד יא).

אפשרי שהמן הציע תוכנית הדומה להצעתו של יתרו למשה למנות שרים "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ" (שמות יח כב). המן אמר למלך: "כדי לשפר את ההגנה על המלך ולהקטין את עומס העבודה על המלך, אם על המלך טוב, אתנשא בשער המלך ונכבדי המלך בשער המלך יקראו בפני". המלך אישר. ואז המן אמר לנכבדי המלך: "בשם המלך, נכבדי המלך יכרעו בפני".

המן שינה והרחיב את פקודת המלך, וציוה בשם המלך, שנכבדי המלך יכרעו וישתחוו (ויקראו) בפניו, וזאת כשם שהמלך אישר "לְאַבְּדָם" והמן הלך ופרסם בטבעת המלך שברשותו "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד". המן אסר על נכבדי המלך להכנס ישירות למלך והקל את עומס העבודה על המלך. בצורה זו הוא בודד את המלך והפך אותו לחסר ידע וכוח.


מקורות[עריכה]

P. Briant, Alexander le Grand, Presses Universitaires de France, 1974, Alexander the Great and his empire, Princeton University Press, New Jersey, 2010

הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה.

נלקח מ- "מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים". אילן סנדובסקי, אופיר ביכורים, יהוד מונוסון, 2014