קטגוריה:אסתר ג א
נוסח המקרא
אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
אַחַ֣ר׀ הַ/דְּבָרִ֣ים הָ/אֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַ/מֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָ/אֲגָגִ֖י וַֽ/יְנַשְּׂאֵ֑/הוּ וַ/יָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔/וֹ מֵ/עַ֕ל כָּל־הַ/שָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה גידל את המן כל כך.
- ולמה דוקא אחר הדברים האלה.
- ומהו הכפל גדל וינשאהו :
אחר הדברים האלה. ביארו המפרשים כי אחר שנשכח מאחשורוש שאסתר הגידה זאת בשם מרדכי, וזה המלך היה חפץ מאד ביחוד לשלם גמול למטיביו, ולא מצא דבר במה שישלם לאסתר עבור שהצילה נפשו משחת, חשב כי אך בזאת יאות לה במה שייטיב להשרים אשר יעצוהו לקחת את אסתר, שהראשון מסריסיו היה מהומן, והוא יעצהו לבקש לו נערות בתולות ועל ידו נשא את אסתר, ולכן העלהו על במתי עב, וגם כי אחר שנשכח ממנו מי היה המגלה מדבר בגתן ותרש, היה נקל להמן אשר שעתו הצליחה לו לפתות לב המלך שהוא היה המגיד דבר, ולכן העלהו לגדולה, ובאופן שהמן התלבש בטלית שאינו שלו, והכבוד הלז היה באמת מגיע למרדכי אך מאת ה' היתה נסבה שתחול על ראש הרשע לפי שעה עד בא העת להחזיר העטרה לבעליה :
גדל וינשאהו מנמוסי המלכים שלא לגדל איש הדיוט פתאום משפל המדרגה עד רום המעלות, רק יעלהו מדרגה אחר מדרגה, כמו שבארתי זאת ביחוד בפ' מקץ אצל הגדלת יוסף ע"י פרעה, וכן ספר יוסף לאחיו (בראשית מה) וישימני לאב לפרעה, ואח"כ ולאדון לכל ביתו ואח"כ ומושל בכל ארץ מצרים, וכן עשה אחשורוש תחלה גדלו שהעלהו להיות שר ואחר כך וינשאהו מדרגה אחר מדרגה, עד שהעלהו ששם את כסאו למעלה מכל השרים שהיו אתו במדרגה העליונה, שמהו לראש כלם :אלשיך
ולהיות אשר לא כתורת דתי המלכיות להרים איש מעל שרים רבים אשר היו כלם למעלה הימנו פעם אחת בלי הדרגה, ומה גם כי יתחמץ לבב כל השאר על המלך, על כן הגדילו לאט לו בשלש הדרגות, ראשונה גדל המלך אחשורש את המן שגדלו על אשר היה בתחלה, ואחר כך הדרגה שנית וינשאהו על גדולתו אשר הגדילו, ובפעם השלישית וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו:
ודקדק באומרו וישם את כסאו מעל כל השרים ולא אמר מעל כל כסאות השרים, יאמר כי הנה דרך המלך לסדר כסאות לשרים, הגדול שבכלם בראש, וכסא השני למטה הימנו, וכן השלישי והרביעי על הדרך הזה, אך כלם כסדר אחד זה בצד זה, ואין המעלה ניכרת רק בהיות זה ראשון וזה שני, אך בהמן אמר כי לא היתה מעלתו שהיה כסאו בראש הסדר בצד כסא השני לו במעלה ויהיה גם הוא בשבתו על כסאו בצד רעהו, כי אם שהכסא אשר ישב בה הכסא עצמו לא לבד היה למעלה מכסא השני לו, כי אם גם למעלה מהשרים עצמם שהעמיד כסאו במקום גבוה שהכסא עצמו היה מעל כל השרים עצמם בשבתם על כסאיהם:מדרש רבה
רב פתח (חבקוק ב, טו): "הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם" "הוֹי מַשְׁקֵה" זה נבוכנדצר "רֵעֵהוּ" זה צדקיהו אמר לו הקדוש ברוך הוא אי רשע אינו מלך כמותך אינו רועה כמותך "מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ" מה אתה מספח בו דברים בחמתך אמר לו אלו מרדת בי ולא מרדת באלהיך היה לאלהיך להתקיים עליך אלו מרדת באלהיך ולא מרדת בי היה לי להתקיים בך אלא שמרדת באלהיך ומרדת בי הה"ד (דה"ב לו, יג): "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים" במה השביעו א"ר יוסי בר' חנינא בקרנות המזבח הפנימי השביעו מה היה עושה לו אותו רשע היה מאכילו פת חמה של שעורים ומשקה אותו יין מן הגת חדש וכ"כ למה כדי שיתחללו מעיו הה"ד "לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם".
אמר ר' חנינא בר יצחק יקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות אלא ע"י שכיבד זקנך לזקנו הה"ד (ישעיה לט, א): "בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק" אמרו מרודך בלאדן עובד לחמה היה והיה רגיל לאכול בשש שעות וישן עד תשעה שעות ואותו היום שחזר גלגל חמה לאחוריו בימי חזקיהו ישן עד תשעה שעות ועמד בד' שעות וכיון שנעור משנתו בקש להרוג את כל עבדיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה אמרו לו לא אלא שגלגל חמה חזר לאחוריו אמר להם וכי יש אלוה גדול מאלהי שיכול להחזירו א"ל אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך מיד עמד וכתב שלום לחזקיהו ושלום לאלהי חזקיהו ושלום לירושלם וכיון שיצאו הכתבים והבולדרין נתישבה דעתו עליו ואמר הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו ואני מקדים שלום של חזקיהו שהוא ב"ו לשלום אלהיו מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים וכתב ספרים אחרים שלם לאלהא רבא של חזקיהו ושלם לחזקיהו ושלם לירושלם אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו ואלו הם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא כבודך וכבוד זקנך ואביך לא נכנסו למלכות אלא בשביל שכיבד לזקנו של זה ואתה מבזה אותו (שם, טז) "שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד" צדקיה בני מתבזה כדרך כל אדם המתבזה אבל את "וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ" מקיא מלמעלן וקלון מלמטה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר כיון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן עמדו והעמידוהו מכסאו והסירו את כתרו מעל ראשו והסירו פורפירא שלו מעליו הה"ד (דניאל ה, כ): "וִיקָרָה הֶעְדִּיו מִנֵּהּ" והעמידו בערייתו ערית ביזוי.
ומי היו ב' גדולי לגיונותיו כורש ודריוש ר' מנחם חתניה דר' אליעזר בר אבינא בשם ר' יעקב בר אבינא כל ביתו של אותו רשע לא נידונים אלא ערומים "שְׁתֵה גַּם אַתָּה וְהֵעָרֵל" זה נבוכדנצר "גַּם אַתָּה" זה בלשצר "וְהֵעָרֵל" זו ושתי:
פרק ג/פסוק א
אחר הדברים כו' במדרש (אסתר רבה ז, א) זהו שאמר הכתוב (תהלים לז, כ) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים, שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה, היה נותן חזירה בלא מדה ולחמורה ולסייחה במדה אמר סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה, אנו שאנו עושין (ספר אור חדש עמוד קכו) מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במידה, ולחזירה שהיא בטילה בלא מידה, אמר לה תבוא השעה ואת רואה במפלתן שאין מאכילין אותם יותר לכבודה אלא לדעתה, כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשכת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כך לפי שכתוב (אסתר ג, א) וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ולפיכך ויתלו המן, ד"א אחר הדברים האלה א"ר לוי זש"ה (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, מה כתיב בסוף קרא להשמדם עדי עד לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גידלו, משל לגילייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל יאמרו גולייר הרגו עשה אותו הגמון ואחר כך הרגו, כך אמר הקב"ה אלו נהרג המן כשיעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי שידעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלן את המן הרי אויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלים וכתיב (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם, ופירש המדרש הזה כי לפי הראוי והסדר אשר הש"י רוצה שיהיה הצדיק בולע את הרשע ומסלק אותו לגמרי ודבר זה כאשר הרשע הוא בתכלית שלימותו והגיע הרשע אל תכלית שלימותו בעושר וגדולה ודבר זה הוא ראוי שיהיה נבלע מן הצדיק ולפיכך נותן הקדוש ברוך הוא עושר וגם גדולה לרשע שזהו תכליתו ושלימותו של רשע וכאשר נתן אל הרשע כך והגיע אל תכליתו ושלימותו אז הוא נבלע מן הצדיק כי הצדיק הוא סלוק רשע בתכלית שלימותו בגדולה ועושר אבל כל שלא בא אל תכליתו שהוא סופו לא ינתן שיהיה נבלע מן הצדיק ומכל מקום אף אם הגיע הרשע אל דבר שהוא תכלית שלימות היינו הגדולה והעושר וכיוצא בו הדברים שהם תכלת הצלחתו לא יהיה לו קיום רק בשביל כי השם יתברך נתן אל הצדיק שיהיה בולע הרשע ולסלקו לכך הרשע נבלע מן הצדיק ודברים אלו הם דברי חכמה מאוד כאשר תבין הדברים על אמתתן ועם כי פרשנו גם כן דברים אלו למעלה קצת בדרך אחר נ"ל אמת ונכון דבר זה כאשר תבין ומ"ש רבי לוי כו' ויש להקשות א"כ היה לו להגדיל המן ולהביא עליו המיתה קודם שחשב על ישראל להאביד אותם כי לפי המדרש עיקר החטא שלו שבטל בניין הבית וביאור המדרש כי מצד הזה גדל השם יתברך את המן ואחר כך היה מאבדו כי המן הרשע בודאי היה ראוי לאבד אותו כי מפני הרשע הזה היה נותן עצה לבטל את בניין בית המקדש והעצה הזאת לא היה רק שבית המקדש לא יהיה נמצא וקודם זה גם כן לא היה נמצא ואם עתה לא נבנה יהיה נבנה אחר כך לכך לא שייך לעשות מעשה כל כך בו ולכך אמר השם יתברך הנה הרשע הזה שהיה מבקש יותר ויותר על ישראל לכלותם לגמרי ולכך גדל המן עד שכך חפץ לאבד את כל ישראל וכאשר היה גדול ולפי גדלו היה רוצה לכלות את ישראל בכחו הגדול לכך בא עליו העונש בכח עד שנתלה עם עשרה בניו בפעם אחד ועוד י"ל מ"ש שיתגדל ואחר כך יהיה נתלה רצה לומר שאם לא יתגדל קודם לא יהיה נתלה שהשם יתברך הביא עליו מפני חטאו רק שהוא מוכן מעצמו אל פורענות זה אבל כאשר יהיה נראה לעולם גודל הצלחתו וממשלתו בעולם לא יאמרו שהוא מוכן מצד עצמו לדבר רק כי יד ה' עשתה זאת ולכך הגדילו אותו תחלה וגם קושיא הראשונה יש לתרץ כך שלא הגדילו מיד שבטל בנין ב"ה כי מפני מה שבטל בנין ב"ה לא נודע אל הכל ולכן לא יהיו תולין שדבר זה שרצה לאבד את ישראל נודע רעתו בעולם אל הכל וכאשר יהיה נפרע על רעתו יהיה נודע אל הכל כי ה' פעל כל זה.
אחר הדברים האלה (אסתר ג, א) נראה פירושו לפי פשוטו אחר שהיה מגדל אחשורוש את אסתר למלכה וכן מרדכי ג"כ היושב בשער המלך ומרדכי ואסתר מתנגדים להמן והמתנגדים זה לזה יש להם השווי בגדול כי אין הקטן נחשב (ספר אור חדש עמוד קכז) מתנגד לגדול כי אינם בערך א' וביחוס אחד ולכך הגדיל המן ג"כ כמו שאסתר המלכה שהוא הפך המן היתה על כל השרים ולכן מיד התחילו לגרות זה בזה ורצה המן לשלוט על מרדכי ואסתר ועל כל היהודים כי אחשורוש הוא שייך לשניהם וא"א שיעמדו ההפכים יחד ותכף ומיד התחיל המן ורצה לאבד את מרדכי כי זה ענין ההפכים כך יראה לפרש פשט הכתוב ומ"ש (שם) וישם את כסאו מעל כל השרים דבר זה יתבאר עוד ובגמרא (מגילה דף יג:) מאי אחר הדברים אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה כי אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה בתחלה שנאמר (הושע ז, א) כרפאי את ישראל ונגלה עון אפרים, אבל לא"ה אינו כך מכה אותם ואח"כ בורא רפואה להם שנאמר (ישעיה יט, כב) ונגף ה' את מצרים נגף ורפוא ע"כ, וביאור זה כי אצל ישראל אם אין רפואה לא היה הש"י מכה אותם כי אין מכלה ישראל ואי אפשר שתהיה המכה בהם לעולם רק שיש רפואה להם לפיכך הרפואה היא סבה אל המכה ואם אין רפואה לא היתה המכה ומפני כי הדבר שהיא סבה לדבר היא קודם לדבר שהוא סבה לו ולכך הרפואה קודמת אבל אצל האומות אין הרפואה סבה למכה ואדרבה המכה סבה לרפואה ונמשך הרפואה אל המכה ולכך המכה קודמת.
ובמדרש (אסתר רבה ז, ד) אחר הדברים האלה גדל הרהורי דברים היו שם ר' יהודה אומר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא קרובתי היא שנאמר (מלאכי א, ב) הלא אח עשו ליעקב אם משאר עממים היא של עממיא קריבין דין לדין ראוי לי ליטול פרקופי תחת ידה, ר' יהודה אמר אחשורוש הרהר אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש לבנות אי אפשר ולהחזירו א"א אלא הריני מגרה בו את המן ויהא זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקב"ה הרהר יבוא המן ויכנוס ויכין רשע וצדיק ילבש ואח"כ יבוא מרדכי ויטול ממנו ויבנה בו בית המקדש, וביאר זה כי לכך כתיב אחר הדברים שגדולת המן חלוי כמ"ש לפני זה שכתוב כי אסתר ומרדכי גדלם המלך וידוע כי מרדכי והמן משורה א' יצאו ולפיכך נחשב כי הגדולה שבא לא' ראוי גם כן לשני ודבר זה בוודאי כך היא כי אם באה הגדולה לאחד ראוי ג"כ לשני שהרי משורש אחד יצאו אבל בסוף האחד הוא נוטל מן השני כמו שהיה כאן שהיה המן רוצה לבטל גדולת מרדכי ולבסוף היו מרדכי ואסתר מכלין אותו רק כי בתחלה כאשר האחד גדול ג"כ השני גדול אבל בסוף א"א שיעמדו יחד וזה כי מתחלה קודם שיגיעו אל תכלית גדולתם יש לתלות גדולתם במה שהם משותפים והרי המן שהוא מזרע עשו יש לו שיתוף אל מרדכי כי שניהם מזרע יעקב ויעקב ועשיו הם אחים אבל בסוף כאשר הגיעו אל תכלית גדולתם שהי' גדולתם בשלימות אז האחד הוא בטול השני כי כאשר הגדולה לשניהם אז יש לכל אחד חלק גדולה בלבד וזה אינו גדולה בשלימות וכאשר מגיע אל תכלית גדולתם אז הוא רוצה בהכל ולפיכך מתחילה כאשר גדל את אסתר ומרדכי גדל ג"כ את המן ולכך כתיב (אסתר שם) אחר הדברים גדל המלך וגו' אבל בסוף גדולתם הא' הוא בטול השני כי הגדולה בשלימות אינה חלק רק הכל ולפיכך כאשר היה גדולת מרדכי ואסתר אצל אחשורוש גדל את המן ג"כ ואח"כ אין להמן רק חלק ולכך המן היה רוצה בהכל ולבטל את מרדכי ולבסוף אסתר ומרדכי בטלו את המן ודבר זה עניין מופלג בחכמה כי מתחלה כאשר היו מרדכי ואסתר מקבלים גדולה מן אחשורוש דבר זו היה ג"כ סבה להמן שגם הוא מזרעו של עשיו אחיו של יעקב מקבל גדולה וכאשר הגיעו אל תכלית שלימות הגדולה שלהם היה הא' בטול לשני כי הגדולה כאשר היא בשלימות הוא בטול לשני כי הגדולה שהיא בשלימות הוא הכל ואינו חלק וכאשר הוא לשנים יש לכל אחד חלק ולא הכל לכך כל אחד רוצה לבטל השני ואידך סבר כי אחשורוש הרהר כי מאחר שאחשורוש גדל את מרדכי ודבר זה סבה שיהיה נבנה בית המקדש ואחשורוש הוא רשע ואין לו דבר הזה ולכך גדל גם כן המן שהוא (ספר אור חדש עמוד קכח) כנגדו שיהיה הא' ביטול השני וחכמים אומרים כי פירושו כאשר היה מרדכי יושב בשער המלך וראוי לבנות ב"ה בשביל זה וכדי שיצא לפעל דבר זה גדל המלך את המן ויהיה מאסף עושר גדול ויקח מרדכי את הכל ויהיה נבנה ב"ה ודוקא עושר המן היה ראוי לזה מטעם אשר אמרנו למעלה כי הרשעים יותר מוכנים לעושר והצדיק בולע את הרשע ואת עושרו ולפיכך כתיב אחר הדברים האלה גו' והבן הדברים האלה מאד ונראה שאין צריך לפרש כי מרדכי אסף עושר ממש ומזה נבנה ב"ה רק כאשר ראוי למרדכי העושר ומכח הכנה הזאת שראוי מרדכי לעושר נבנה ב"ה כי על פנים בנין ב"ה צריך לעושר ועל ידי מרדכי היה העושר מגיע אל ישראל כאשר מרדכי היה מכלה את המן וזרעו אשר הם מוכנים לאסף העושר כי העושר שהביא לבית המקדש כאלו היה של מרדכי מפני שהוא בפרט מוכן לעושר כאשר לקח עושרו של המן.
וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו (אסתר ג, א) לא הוי צריך קרא לכתוב רק וישם כסאו מעל השרים אשר אתו אבל וינשאהו שהוא עצמו היה נוהג כבוד בו וזה שאמרו במדרש (אסתר רבה ז, ה) וינשאהו שעשה לו בימה למעלה מבימתו של אחשורוש והנה אחשורוש עצמו היה בו נוהג כבוד משום שעשה אותו עבדה זרה ולכך היה מנשאהו עליו והיה נוהג בו כבוד ומה שאמר במדרש (שם) ועד היכן היה מנשא אותו עד יעשה עץ גבוה חמשים אמה ופירש זה במה שהיה מנשא אותו מכל השרים דבר זה היה גורם לו שיהיה נתלה כמו שמפורש.
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: אחרי שהדברים האלה (שמרדכי הציל את המלך) נכתבו, המלך אחשוורוש גידל את כבודו של המן בן המדתא שהיה צאצא של אגג, נישא (רומם) את מעמדו, ושם את כסאו מעל כל שאר השרים בממלכתו (מינה אותו לתפקיד ראש הממשלה).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג א.
דקויות
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הביטוי אחר הדברים האלה מקשר את עליית המן לסיפור בסוף פרק ב: מרדכי הציל את אחשורוש מהמרד של בגתן ותרש, ואחר הדברים האלה, המלך גידל את המן. מה הקשר בין הדברים? -- שתי תשובות.
1. בזמן שהאירועים קרו, אכן נראה היה שאין כל קשר בין האירועים. אולם לאחר מעשה התברר שיש קשר, המבטא את ההשגחה הנסתרת של ה' על עם ישראל: "אחר הדברים האלה - שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל, גדל המלך וגו' את המן - שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל, קודם שיביא המכה עליהם" (רש"י).
2. עלייתו של המן קשורה בהגברת השמירה על המלך. אחרי נסיון ההתנקשות בחייו, המלך נמנע מלעזוב את הארמון. לכן המלך היה צריך למנות אדם לתפקיד משנה למלך, שיילך בעיר בלבוש המלך ככפילו.
- אמנם דעה זו חלשה, כי המן לא ידע שקיים אדם שהציל את המלך ממוות - מכאן שנסיון הרצח היה זמן רב לפני שהמן היה קרוב למלך. ועוד: המן הועלה מעל כל השרים אשר עם המלך, אבל לא מונה למשנה למלך (אילן סנדובסקי).
וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ - מעמדו החדש של המן
המן מונה להיות מעל כל השרים אשר איתו. בקריאה ראשונה נראה שזה מעמד גבוה מאד, אבל בקריאה שניה מתברר שזה רק קידום מינורי:
1. המן מונה להיות רק מעל כל השרים, אבל לא על כל הממלכה (בניגוד ליוסף, שמונה להיות "על כל ארץ מצרים", בראשית מא מא).
2. המן לא מונה להיות משנה-למלך (בניגוד למרדכי, שמונה להיות "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", אסתר י ג).
3. כאשר יוסף מונה למשנה-למלך, הכל חלקו לו כבוד ואפילו זרים השתחוו לו (בראשית מב ו), והוא אף קיבל לידו את טבעת המלך וסממני רשות, כגון: מרכבת המשנה-למלך, בגדי-שש, רביד זהב לצווארו וכרוז המודיע על בואו (בראשית מא מב - בראשית מא מד). לעומתו, המן לא קיבל את הסממנים הללו, ומזה ניתן להסיק שלא מונה למשנה-למלך.
4. המן התמנה מעל כל השרים - אבל לא מעל עבדי המלך. אמנם, המן מוסיף "עבדי המלך" בדבריו בשער המלך (אסתר ג ב), ובדבריו לאשתו ואוהביו (אסתר ה יא). אולם, מההשוואה בין הפסוקים נראה שזו תוספת של המן ולא חלק מפקודת המלך.
5. תוספת המילים אשר איתו מגבילה את הביטוי "כל השרים": הפקודה לא כללה את השרים אשר לא עם המלך בארמון, וגם לא את עבדי המלך אשר בשער המלך (אסתר ג ב) ואשר אינם "איתו" בארמון. בארמון היו שבעה (אסתר א יד): "שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת" וכסאו של המן היה מעליהם. מפקדי (אסתר א ג): "חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו" אשר השתתפו במשתה המלך וחזרו לארצם, לא נכללו בהעלאתו וגם לא חויבו להשתחוות להמן.
6. במשפטה של וושתי אנו רואים ששבעת השרים היו יושבים לפני המלך לפי סדר חשיבותם "וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת" (אסתר א יד). האחרון ברשימה, ממוכן, מדבר ראשון כיאה לזוטר בשרים "וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" (אסתר א טז) כאשר מדובר "בדיני נפשות". כרשנא היה הראשון לשרים בשנה השלישית למולכו של המלך. מסתבר שהמן פשוט קיבל את תפקידו וכסאו של כרשנא, מעל כל השרים אשר לפני המלך.
7. מחוץ לשתיה עם המלך (אסתר ג טו, אסתר ה ה) ומתן עצות, לא נראה שלהמן היה תפקיד. המן היה חופשי מאחריות במידה כזו, שלמלך לא היתה בעיה להורות להמן לפקח על מצעד הראוה לכבוד "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו י).
8. כאשר המן הציע "וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים" (אסתר ו ט), המלך הגיב "מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו י), כלומר בעיני המלך המן הוא נשאר "שר" בלבד, ולא "משנה-למלך". אמנם מעל שאר השרים - אבל עדיין שר. המן עצמו ידע זאת, ולכן כאשר הוא בא לדבר עם המלך, הוא נשאר "עֹמֵד בֶּחָצֵר" "הַחִיצוֹנָה" (אסתר ו ה, אסתר ו ד) ומחכה להזמנה בעמידה ממושכת כאדם בעל דרגה נמוכה, ואפילו לא נכנס לחצר הפנימית. מכאן שלהמן היה מגיע כבוד של שר הקרוב למלך, אבל לא כבוד מלכותי.
הקבלות
הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי - מי היה?
לפי המסורת היהודית, המן האגגי היה מצאצאיו של "אֶגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (שמואל א טו ח). הדבר מקשר את סיפור המגילה לאירועים שאירעו דורות רבים לפניה:
- ברכת בלעם לישראל: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ ... אכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ" (במדבר כד ז-ח). בלעם מזכיר את אגג מלך העמלקים, וצופה שישראל יפגע בצריו וירום מעל אגג ומלכותו. גם מרדכי ואסתר ישתמשו במילה "הַצָּרִים אֹתָם" (אסתר ח יא) בפקודת ההגנה נגד אנשיו של המן, הפורעים. בלעם צפה את אובדן עמלק, ככתוב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד כ), ואכן השורש 'א-ב-ד' הוא מילת מפתח בסיפור המגילה.
- מלחמת שאול בעמלק: שאול המלך נצטוה למחות את זרע עמלק, אבל ריחם על המלך: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי" (שמואל א טו ח). אמנם שמואל הנביא הרג את אגג בגלגל, אבל לפי האגדה, לפני שנהרג הוא עוד הספיק להכניס להריון את אחת משפחותיו, וממשפחה זו יצא המן. שאול היה משבט בנימין, וגם מרדכי הוא משבט בנימין; תפקידו של מרדכי הוא לתקן את החטא של שאול ולהשלים את מחיית עמלק.
אמנם, בתרגום השבעים תורגם הכינוי "אגגי" ל"מוקדוני", ככל הנראה על שם אגאי, הבירה העתיקה של מקדוניה. ולפי זה אין קשר בין המן לבין עמלק. והכינוי "אגגי" הוא כינוי סמלי שנתנו לו היהודים על-מנת להשוותו לעמלק - האויב הנצחי של ישראל.
עוד על שמו ודמותו של המן, ראו המן האגגי בויקיפדיה.
הָמָן - למחות או לזכור?
נאמר (שמות יז יד): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", וגם (דברים כה יט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח", אך אסתר ומרדכי פקדו (אסתר ט כח): "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם", וכך נוצר מצב שבמקום לשכוח את עמלק כל עם ישראל מזכירים ומכבדים את המן האגגי בשמו, ולא עוזר שהילדים מרעישים ברעשנים.
ייתכן שהמן אינו שמו האמיתי של האיש הרע הזה, וכך אנו לא מכבדים אותו בשמו אלא בתארו בלבד.
המילה 'מנה' באכדית היא מידת משקל, כמות, חלק ('THE CODE OF HAMMURABI, ROBERT FRANCIS HARPER PH.D. The University of Chicago Press, 1904, PAGE 170 'MANU). כך גם בעברית (שמות כט כו): "והֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה; וְהָיָה לְךָ לְמָנָה", וכן (במדבר כג י): "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב". כידוע, המן מציע למדוד, לשקול לאוצר המלך: (אסתר ג ט): "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ", וניתן להבין שהמן עסק בכספים, והיה סופר ומונה מנות. כשם שלעזרא הוסיפו את תוארו (עזרא ז יא): "לְעֶזְרָא הכֹּהֵן, הַסֹּפֵר", ולשבנה ויואח הוסיפו את תארם (מלכים ב יח יח): "וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר", כך לאיש שספר ומנה את אוצר המלך קראו בתארו 'המונה' - המן. כך אכן נמחה זכרו, ואנו לא מכבדים אותו.
לפני שבר גאון
המן גדל במהירות וגם נפל במהירות, כמו שנאמר (משלי יח יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר - יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ": לפני שה' מביא שבר על איש רשע, הוא מגדלו כדי שיגבה ליבו, כך שהנפילה שלו תתפרסם ותהיה כואבת יותר (ביאור:משלי יח יב).
מקורות
P. Briant, Alexander le Grand, Presses Universitaires de France, 1974, Alexander the Great and his empire, Princeton University Press, New Jersey, 2010
הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה.
נלקח מ- "מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים". אילן סנדובסקי, אופיר ביכורים, יהוד מונוסון, 2014
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "אסתר ג א"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.