קטגוריה:אסתר ג א

עריכה

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(א) "אחר הדברים האלה וכו' וכל עבדי המלך אשר וכו'". הנה כתבנו למעלה איך הוא יתברך סיבב תבא מעלת המן אחר מעלת מרדכי ואסתר, ואחר שהוכנה העץ להמן על ידי ענין בגתן ותרש ככתוב על פסוק בימים ההם ומרדכי כו'. אמנם על דרך פשוטן של מקראות ראוי לשית לב, מה עלה על דעת המלך אחשורוש לגדל את המן היום מיומים. אך היה כאשר כתבנו כי המלך לא היה מייחס ההטבה בהגדת עצת בגתן ותרש אל מרדכי, כי אם אל אסתר המלכה, אך אעלה במעלות את אשר סיבב מלכותה שגרם שעל ידה תחי נפשו, ויאמר בלבו הנה המן היה קטן משבעת שרי פרס ומדי היושבים ראשונה במלכות, והנה עצת הגדולים ממנו לא היתה להמית את ושתי כי אם עצת ממוכן לבדו, ואחרי ראותי כי עצתו עשתה פירות וחיתה נפשי בגללו, על ידי מי שמלכה בעצתו תחת ושתי, על כן טוב הדבר אשים כסאו על כלם, ויהיה גדול על שבעתם, וזהו אחר הדברים האלה שיבוקש הדבר וימצא וניצול המלך על ידי אסתר, גדל המלך את המן על כל השרים אשר אתו הם שבעה רואי פני המלך, וזהו אומרו אשר אתו ולא אמר על כל שרי המלך, על כי עצתו היתה טובה מעצתם:

  ולהיות אשר לא כתורת דתי המלכיות להרים איש מעל שרים רבים אשר היו כלם למעלה הימנו פעם אחת בלי הדרגה, ומה גם כי יתחמץ לבב כל השאר על המלך, על כן הגדילו לאט לו בשלש הדרגות, ראשונה גדל המלך אחשורש את המן שגדלו על אשר היה בתחלה, ואחר כך הדרגה שנית וינשאהו על גדולתו אשר הגדילו, ובפעם השלישית וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו:

ודקדק באומרו וישם את כסאו מעל כל השרים ולא אמר מעל כל כסאות השרים, יאמר כי הנה דרך המלך לסדר כסאות לשרים, הגדול שבכלם בראש, וכסא השני למטה הימנו, וכן השלישי והרביעי על הדרך הזה, אך כלם כסדר אחד זה בצד זה, ואין המעלה ניכרת רק בהיות זה ראשון וזה שני, אך בהמן אמר כי לא היתה מעלתו שהיה כסאו בראש הסדר בצד כסא השני לו במעלה ויהיה גם הוא בשבתו על כסאו בצד רעהו, כי אם שהכסא אשר ישב בה הכסא עצמו לא לבד היה למעלה מכסא השני לו, כי אם גם למעלה מהשרים עצמם שהעמיד כסאו במקום גבוה שהכסא עצמו היה מעל כל השרים עצמם בשבתם על כסאיהם:

א.    [ עריכה ]
רב פתח (חבקוק ב, טו): "הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם" "הוֹי מַשְׁקֵה" זה נבוכנדצר "רֵעֵהוּ" זה צדקיהו אמר לו הקדוש ברוך הוא אי רשע אינו מלך כמותך אינו רועה כמותך "מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ" מה אתה מספח בו דברים בחמתך אמר לו אלו מרדת בי ולא מרדת באלהיך היה לאלהיך להתקיים עליך אלו מרדת באלהיך ולא מרדת בי היה לי להתקיים בך אלא שמרדת באלהיך ומרדת בי הה"ד (דה"ב לו, יג): "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים" במה השביעו א"ר יוסי בר' חנינא בקרנות המזבח הפנימי השביעו מה היה עושה לו אותו רשע היה מאכילו פת חמה של שעורים ומשקה אותו יין מן הגת חדש וכ"כ למה כדי שיתחללו מעיו הה"ד "לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם".
אמר ר' חנינא בר יצחק יקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות אלא ע"י שכיבד זקנך לזקנו הה"ד (ישעיה לט, א): "בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק" אמרו מרודך בלאדן עובד לחמה היה והיה רגיל לאכול בשש שעות וישן עד תשעה שעות ואותו היום שחזר גלגל חמה לאחוריו בימי חזקיהו ישן עד תשעה שעות ועמד בד' שעות וכיון שנעור משנתו בקש להרוג את כל עבדיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה אמרו לו לא אלא שגלגל חמה חזר לאחוריו אמר להם וכי יש אלוה גדול מאלהי שיכול להחזירו א"ל אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך מיד עמד וכתב שלום לחזקיהו ושלום לאלהי חזקיהו ושלום לירושלם וכיון שיצאו הכתבים והבולדרין נתישבה דעתו עליו ואמר הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו ואני מקדים שלום של חזקיהו שהוא ב"ו לשלום אלהיו מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים וכתב ספרים אחרים שלם לאלהא רבא של חזקיהו ושלם לחזקיהו ושלם לירושלם אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו ואלו הם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא כבודך וכבוד זקנך ואביך לא נכנסו למלכות אלא בשביל שכיבד לזקנו של זה ואתה מבזה אותו (שם, טז) "שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד" צדקיה בני מתבזה כדרך כל אדם המתבזה אבל את "וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ" מקיא מלמעלן וקלון מלמטה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר כיון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן עמדו והעמידוהו מכסאו והסירו את כתרו מעל ראשו והסירו פורפירא שלו מעליו הה"ד (דניאל ה, כ): "וִיקָרָה הֶעְדִּיו מִנֵּהּ" והעמידו בערייתו ערית ביזוי.
ומי היו ב' גדולי לגיונותיו כורש ודריוש ר' מנחם חתניה דר' אליעזר בר אבינא בשם ר' יעקב בר אבינא כל ביתו של אותו רשע לא נידונים אלא ערומים "שְׁתֵה גַּם אַתָּה וְהֵעָרֵל" זה נבוכדנצר "גַּם אַתָּה" זה בלשצר "וְהֵעָרֵל" זו ושתי: 

אור חדש

פרק ג/פסוק א

אחר הדברים כו' במדרש (אסתר רבה ז, א) זהו שאמר הכתוב (תהלים לז, כ) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים, שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה, היה נותן חזירה בלא מדה ולחמורה ולסייחה במדה אמר סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה, אנו שאנו עושין (ספר אור חדש עמוד קכו) מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במידה, ולחזירה שהיא בטילה בלא מידה, אמר לה תבוא השעה ואת רואה במפלתן שאין מאכילין אותם יותר לכבודה אלא לדעתה, כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשכת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כך לפי שכתוב (אסתר ג, א) וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ולפיכך ויתלו המן, ד"א אחר הדברים האלה א"ר לוי זש"ה (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, מה כתיב בסוף קרא להשמדם עדי עד לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גידלו, משל לגילייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל יאמרו גולייר הרגו עשה אותו הגמון ואחר כך הרגו, כך אמר הקב"ה אלו נהרג המן כשיעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי שידעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלן את המן הרי אויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלים וכתיב (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם, ופירש המדרש הזה כי לפי הראוי והסדר אשר הש"י רוצה שיהיה הצדיק בולע את הרשע ומסלק אותו לגמרי ודבר זה כאשר הרשע הוא בתכלית שלימותו והגיע הרשע אל תכלית שלימותו בעושר וגדולה ודבר זה הוא ראוי שיהיה נבלע מן הצדיק ולפיכך נותן הקדוש ברוך הוא עושר וגם גדולה לרשע שזהו תכליתו ושלימותו של רשע וכאשר נתן אל הרשע כך והגיע אל תכליתו ושלימותו אז הוא נבלע מן הצדיק כי הצדיק הוא סלוק רשע בתכלית שלימותו בגדולה ועושר אבל כל שלא בא אל תכליתו שהוא סופו לא ינתן שיהיה נבלע מן הצדיק ומכל מקום אף אם הגיע הרשע אל דבר שהוא תכלית שלימות היינו הגדולה והעושר וכיוצא בו הדברים שהם תכלת הצלחתו לא יהיה לו קיום רק בשביל כי השם יתברך נתן אל הצדיק שיהיה בולע הרשע ולסלקו לכך הרשע נבלע מן הצדיק ודברים אלו הם דברי חכמה מאוד כאשר תבין הדברים על אמתתן ועם כי פרשנו גם כן דברים אלו למעלה קצת בדרך אחר נ"ל אמת ונכון דבר זה כאשר תבין ומ"ש רבי לוי כו' ויש להקשות א"כ היה לו להגדיל המן ולהביא עליו המיתה קודם שחשב על ישראל להאביד אותם כי לפי המדרש עיקר החטא שלו שבטל בניין הבית וביאור המדרש כי מצד הזה גדל השם יתברך את המן ואחר כך היה מאבדו כי המן הרשע בודאי היה ראוי לאבד אותו כי מפני הרשע הזה היה נותן עצה לבטל את בניין בית המקדש והעצה הזאת לא היה רק שבית המקדש לא יהיה נמצא וקודם זה גם כן לא היה נמצא ואם עתה לא נבנה יהיה נבנה אחר כך לכך לא שייך לעשות מעשה כל כך בו ולכך אמר השם יתברך הנה הרשע הזה שהיה מבקש יותר ויותר על ישראל לכלותם לגמרי ולכך גדל המן עד שכך חפץ לאבד את כל ישראל וכאשר היה גדול ולפי גדלו היה רוצה לכלות את ישראל בכחו הגדול לכך בא עליו העונש בכח עד שנתלה עם עשרה בניו בפעם אחד ועוד י"ל מ"ש שיתגדל ואחר כך יהיה נתלה רצה לומר שאם לא יתגדל קודם לא יהיה נתלה שהשם יתברך הביא עליו מפני חטאו רק שהוא מוכן מעצמו אל פורענות זה אבל כאשר יהיה נראה לעולם גודל הצלחתו וממשלתו בעולם לא יאמרו שהוא מוכן מצד עצמו לדבר רק כי יד ה' עשתה זאת ולכך הגדילו אותו תחלה וגם קושיא הראשונה יש לתרץ כך שלא הגדילו מיד שבטל בנין ב"ה כי מפני מה שבטל בנין ב"ה לא נודע אל הכל ולכן לא יהיו תולין שדבר זה שרצה לאבד את ישראל נודע רעתו בעולם אל הכל וכאשר יהיה נפרע על רעתו יהיה נודע אל הכל כי ה' פעל כל זה.

אחר הדברים האלה (אסתר ג, א) נראה פירושו לפי פשוטו אחר שהיה מגדל אחשורוש את אסתר למלכה וכן מרדכי ג"כ היושב בשער המלך ומרדכי ואסתר מתנגדים להמן והמתנגדים זה לזה יש להם השווי בגדול כי אין הקטן נחשב (ספר אור חדש עמוד קכז) מתנגד לגדול כי אינם בערך א' וביחוס אחד ולכך הגדיל המן ג"כ כמו שאסתר המלכה שהוא הפך המן היתה על כל השרים ולכן מיד התחילו לגרות זה בזה ורצה המן לשלוט על מרדכי ואסתר ועל כל היהודים כי אחשורוש הוא שייך לשניהם וא"א שיעמדו ההפכים יחד ותכף ומיד התחיל המן ורצה לאבד את מרדכי כי זה ענין ההפכים כך יראה לפרש פשט הכתוב ומ"ש (שם) וישם את כסאו מעל כל השרים דבר זה יתבאר עוד ובגמרא (מגילה דף יג:) מאי אחר הדברים אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה כי אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה בתחלה שנאמר (הושע ז, א) כרפאי את ישראל ונגלה עון אפרים, אבל לא"ה אינו כך מכה אותם ואח"כ בורא רפואה להם שנאמר (ישעיה יט, כב) ונגף ה' את מצרים נגף ורפוא ע"כ, וביאור זה כי אצל ישראל אם אין רפואה לא היה הש"י מכה אותם כי אין מכלה ישראל ואי אפשר שתהיה המכה בהם לעולם רק שיש רפואה להם לפיכך הרפואה היא סבה אל המכה ואם אין רפואה לא היתה המכה ומפני כי הדבר שהיא סבה לדבר היא קודם לדבר שהוא סבה לו ולכך הרפואה קודמת אבל אצל האומות אין הרפואה סבה למכה ואדרבה המכה סבה לרפואה ונמשך הרפואה אל המכה ולכך המכה קודמת.

ובמדרש (אסתר רבה ז, ד) אחר הדברים האלה גדל הרהורי דברים היו שם ר' יהודה אומר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא קרובתי היא שנאמר (מלאכי א, ב) הלא אח עשו ליעקב אם משאר עממים היא של עממיא קריבין דין לדין ראוי לי ליטול פרקופי תחת ידה, ר' יהודה אמר אחשורוש הרהר אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש לבנות אי אפשר ולהחזירו א"א אלא הריני מגרה בו את המן ויהא זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקב"ה הרהר יבוא המן ויכנוס ויכין רשע וצדיק ילבש ואח"כ יבוא מרדכי ויטול ממנו ויבנה בו בית המקדש, וביאר זה כי לכך כתיב אחר הדברים שגדולת המן חלוי כמ"ש לפני זה שכתוב כי אסתר ומרדכי גדלם המלך וידוע כי מרדכי והמן משורה א' יצאו ולפיכך נחשב כי הגדולה שבא לא' ראוי גם כן לשני ודבר זה בוודאי כך היא כי אם באה הגדולה לאחד ראוי ג"כ לשני שהרי משורש אחד יצאו אבל בסוף האחד הוא נוטל מן השני כמו שהיה כאן שהיה המן רוצה לבטל גדולת מרדכי ולבסוף היו מרדכי ואסתר מכלין אותו רק כי בתחלה כאשר האחד גדול ג"כ השני גדול אבל בסוף א"א שיעמדו יחד וזה כי מתחלה קודם שיגיעו אל תכלית גדולתם יש לתלות גדולתם במה שהם משותפים והרי המן שהוא מזרע עשו יש לו שיתוף אל מרדכי כי שניהם מזרע יעקב ויעקב ועשיו הם אחים אבל בסוף כאשר הגיעו אל תכלית גדולתם שהי' גדולתם בשלימות אז האחד הוא בטול השני כי כאשר הגדולה לשניהם אז יש לכל אחד חלק גדולה בלבד וזה אינו גדולה בשלימות וכאשר מגיע אל תכלית גדולתם אז הוא רוצה בהכל ולפיכך מתחילה כאשר גדל את אסתר ומרדכי גדל ג"כ את המן ולכך כתיב (אסתר שם) אחר הדברים גדל המלך וגו' אבל בסוף גדולתם הא' הוא בטול השני כי הגדולה בשלימות אינה חלק רק הכל ולפיכך כאשר היה גדולת מרדכי ואסתר אצל אחשורוש גדל את המן ג"כ ואח"כ אין להמן רק חלק ולכך המן היה רוצה בהכל ולבטל את מרדכי ולבסוף אסתר ומרדכי בטלו את המן ודבר זה עניין מופלג בחכמה כי מתחלה כאשר היו מרדכי ואסתר מקבלים גדולה מן אחשורוש דבר זו היה ג"כ סבה להמן שגם הוא מזרעו של עשיו אחיו של יעקב מקבל גדולה וכאשר הגיעו אל תכלית שלימות הגדולה שלהם היה הא' בטול לשני כי הגדולה כאשר היא בשלימות הוא בטול לשני כי הגדולה שהיא בשלימות הוא הכל ואינו חלק וכאשר הוא לשנים יש לכל אחד חלק ולא הכל לכך כל אחד רוצה לבטל השני ואידך סבר כי אחשורוש הרהר כי מאחר שאחשורוש גדל את מרדכי ודבר זה סבה שיהיה נבנה בית המקדש ואחשורוש הוא רשע ואין לו דבר הזה ולכך גדל גם כן המן שהוא (ספר אור חדש עמוד קכח) כנגדו שיהיה הא' ביטול השני וחכמים אומרים כי פירושו כאשר היה מרדכי יושב בשער המלך וראוי לבנות ב"ה בשביל זה וכדי שיצא לפעל דבר זה גדל המלך את המן ויהיה מאסף עושר גדול ויקח מרדכי את הכל ויהיה נבנה ב"ה ודוקא עושר המן היה ראוי לזה מטעם אשר אמרנו למעלה כי הרשעים יותר מוכנים לעושר והצדיק בולע את הרשע ואת עושרו ולפיכך כתיב אחר הדברים האלה גו' והבן הדברים האלה מאד ונראה שאין צריך לפרש כי מרדכי אסף עושר ממש ומזה נבנה ב"ה רק כאשר ראוי למרדכי העושר ומכח הכנה הזאת שראוי מרדכי לעושר נבנה ב"ה כי על פנים בנין ב"ה צריך לעושר ועל ידי מרדכי היה העושר מגיע אל ישראל כאשר מרדכי היה מכלה את המן וזרעו אשר הם מוכנים לאסף העושר כי העושר שהביא לבית המקדש כאלו היה של מרדכי מפני שהוא בפרט מוכן לעושר כאשר לקח עושרו של המן.

וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו (אסתר ג, א) לא הוי צריך קרא לכתוב רק וישם כסאו מעל השרים אשר אתו אבל וינשאהו שהוא עצמו היה נוהג כבוד בו וזה שאמרו במדרש (אסתר רבה ז, ה) וינשאהו שעשה לו בימה למעלה מבימתו של אחשורוש והנה אחשורוש עצמו היה בו נוהג כבוד משום שעשה אותו עבדה זרה ולכך היה מנשאהו עליו והיה נוהג בו כבוד ומה שאמר במדרש (שם) ועד היכן היה מנשא אותו עד יעשה עץ גבוה חמשים אמה ופירש זה במה שהיה מנשא אותו מכל השרים דבר זה היה גורם לו שיהיה נתלה כמו שמפורש.