עם טעמים:
וְכׇל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
וכל עבדי מלכא די בתרע בית מלכא גחנין לאנדרטא די הקים בהדיה וסגדין ליה להמן ארום כן פקיד עלוהי מלכא ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה לי עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחם:
מה רצה למעט במה שאמר אשר בשער המלך, היה לו לומר וכל עבדי המלך כורעים.
מדוע אמר כי כן צוה לו. הלא להם צוה לא לו.
מדוע לא השתחוה מרדכי :
וכל, אח"כ נתן לו רבו יתירא שכל עבדי המלך אף שיושבים בשער המלך יכרעו וישתחוו לו, כי מנימוסי המלכים אשר במקום אשר המלך שם לא ינהגו כבוד לשום אדם, כי בזה מיקל כבוד המלך אם יכבד אחד מעבדיו לפניו [וכמו שאמרו שאוריה החתי מרד במלכות בית דוד מפני שקרא ליואב בפני דוד אדוני] ואחשורוש מחל על כבודו וצוה שגם בשער המלך יכרעו להמן, יען כי כן צוה לו המלך ומחל על כבודו, וגם שלא היה זה רק לכבוד המן שבזה היה בידו למחול רק היה מצות המלך, וגם לא להמן צוה זאת שיפקיד על זה ויעניש את העובר מצד עברו מצות המלך. ומ"מ מרדכי לא יכרע גמר בלבו שלא לכרוע בשום אופן.
והטעם שנמנע מרדכי מכרוע לו, ביארו המפרשים מפני שהיתה השתחויה הזאת כענין קבלת אלהות, שכן היה דרך העמים הקדמונים מאמיני ההזיות ליחס אל כל איש שמצאו בו איזו מעלה יתירה בחכמה או גבורה ועושר לאמר שהוא מבני אלים ושכוכב או כח עליון שופע עליו כמ"ש בנבוכדנצר (דניאל ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה, ולכן נמנע מרדכי מזה באשר הוא יהודי. זאת שנית, שגזרת המלך לא היה רק על מי שיש בו ב' תנאים, עבד המלך, ויושב בשער המלך, ומרדכי הגם שנמצא בו תנאי אחד שיושב בשער המלך לא היה מעבדי המלך, באשר הוא יהודי, והיהודי אינו נעשה עבד בנימוסי פרס, ושני הטעמים נכללים במה שאמר כי הגיד להם אשר הוא יהודי :
(ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים וכו'. ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו, ואחר כך יאמר כי כן עשו, שהוא כסדר, כי תחלה מצוה ואחר כך מקיימים, ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וכו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד אומרו לא יכרע וכו' לשון עתיד ולא אמר איננו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים, שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו, אך מה שצוה המלך היה גם להשתחות שהוא פשוט ידים ורגלים, על כן אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחות להמן ואחר כך שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים היה נראה כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעים לפניו, אך באומרו תחלה שהיו כורעים ומשתחוים, אומר כי כן צוה לו המלך על אומרו משתחוים דסליק מניה, כי כריעה בעלמא גם מתחלה היו עושים. והנה אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ב) שהניח עבודה זרה בבגדו שעל כן מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו. ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם, והוא כי הוא הרשיע לשים עבודה זרה להכשיל, כי המלך לא צוה שיכרעו כי אם לו לעצמו, כי אין אומרו לו חוזר אל מלת צוה, כי אם אל הפעל, כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן, כלומר ולא לצלמו, כי כן צוה לו המלך ולא לעבודה זרה שעמו, ומה גם ליהודים, וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, כלומר להמן מצד עצמו כי כן צוה לו, כלומר כי כן שהוא הכריעה וההשתחויה הנזכר צוה לעשות לו המלך, אך לא לעבודה זרה שלו, כי לא היה לב המלך רק על עצמו, ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ולא אמר איננו כורע ומשתחוה, לומר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות, כי אם אפילו לא היה כי אם מרדכי לא היה לו תואר מעלה כי אם שמו לבדו, אף על פי כן לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר עבודה זרה מחיקו, ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:
