עם טעמים:
גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ולאיזה צורך מספר זאת ומודיע המקום שהיה ב"בית המלכות".
וגם "אשר למלך אחשורוש" מיותר.
גם צריך להבין השינויים, למה פה ובפסוק י"א ט"ז י"ז קראה "ושתי המלכה", שמורה שמלכותה לא היה מצד עצמה, ובפסוק י"ב וט"ז קראה המלכה ושתי:
גם (נראה חסר).
כבר בארנו בפסוק א' שאחשורוש בעת שתפס כל המלכות שהיתה תחילה תחת שבט בבל ופקודת כשדים, לקח את ושתי לו לאשה, ועל ידי כן הודו כולם במלכותם, יען שהמלוכה מגיע לו בנחלה ע"י ושתי שהיא יורשת עצר, ועתה שחשב מחשבות למלוך ממלכה בלתי מוגבלת, שעל זה חרד כל החרדה הזאת בשנותו את כסאו לשושן ובעשיית המשתה כנ"ל, שרצה להחשיב את עצמו כאלו כבש הממלכות האלה בחרבו וביד חזקה ימלוך עליהם, ורצה ששרי המדינות יסכימו עמו בזה שינהיג המלוכה בלי הגבלה רק ימשול כרצונו, הנה עתה היו נישואי ושתי כסילון ממאיר בעיניו כי ע"י נשואי ושתי נחשב כאלו מעצמם קבלוהו למלך ע"י ירושת ושתי, וממילא דינו כמלך הנעשה בבחירת העם, שמלכותו מוגבלת ע"פ דתות ונימוסי העמים. לכן חשב מחשבות והתנכל להראות כי לא לקח את ושתי מצד יחוסה ולא על ידה הצליח למלוכה, כי בעת כבש המלכות מיד בבל נפסקה מלכות בבל וושתי באתה לידו כשבוית חרב ולא ע"י יחוסה לקחה רק על ידי יפיה, ולא על ידה בא למלוכה, כי נהפוך הוא שהיא מלכה על ידו, באופן שלא יצדק לקראה בשם המלכה ושתי, רק ושתי המלכה, כי אין מלכותה מצד עצמה רק ע"י אחשורוש, ושמה קדם למלכותה, והאות הראשון לזה היה במשתה אשר עשתה, שאם היתה יורשת עצר והוא מלך על ידה, הלא היה ראוי שתעשה גם היא משתה אל השרים, אחר שהיא העיקר במלוכה, וגם שיהיה המשתה בבית מלכותה המיוחד לה מצד עצמה שהיא המולכת מצד עצמה, אבל לא היה כן, רק גם ושתי המלכה מצד שהחליט שעיקר ענינה הוא ושתי המלכה ששמה קודם למלכותה ואין מלכותה רק על ידו, לזה לא עשתה רק משתה נשים לא אל השרים והעמים, וזאת שנית שהמשתה היה רק בבית המלכות אשר למלך אחשורוש, באופן שמורה שהיא אין לה בית מלכות בפני עצמו, רק לו לבדו יאתה המלוכה :
(ט) "גם ושתי המלכה וכו'". בא להורות איך עלינו לשבח לאדון הכל אשר בחר בנו מכל מה שברא ונפלאה אהבתו יתברך אותנו מאהבת בנים. כי הלא אב את בן ירצה, בהעותו יכין לו שבט יכנו, ואחרי הכותו אותו, אשר טרף ירפאנו, יך ויחבשנו. ומי הוא זה ואיזה הוא אב רחמן אשר בעת ובעונה אשר יכעיסנו בנו יחידו טרם יכין שבטו יכין רפואתו ותקנתו. ומי עור כבלתי מביט אל גודל רחמיו יתברך אשר הפליא אהבתו אותנו עד בלי די לאהבה אותו יתברך ולדבקה בו בכל נפשו ובכל מאודו בחשק נמרץ מקירות לבו, כי הוא אלהינו הוא אבינו וכל מעייניו להפליא חסדו לנו. כי לא בלבד טרם מכה ציץ רפואה יפרח, כי אם שאף גם במקום עוותנו ורשענו משם תצמח ישועתנו. כי הנה אנחנו פשענו ומרינו בסעודתו של אחשורוש, ושם שם לנו צמיחת קרן ישועה, כי גם ושתי המלכה עשתה וכו', ויתן הוא יתברך בפי המלך להביא את ושתי המלכה לפניו במשתה ההוא אשר חטאנו בו. ונמשך שיהרגוה ותפנה מקום לאסתר תירשנה, למען על ידה תהיה גאולתנו ותיקון מעשינו אשר חטאנו. כי במצותה ועצתה היתה סליחתנו, כי לעומת הנאת הסעודה ציותה עלינו לצום שלשת ימים לילה ויום, ועלתה ארוכה למחלת רשענו, ויגאלנו כרחמיו וכרוב חסדיו:
ולבאר הכתוב נעיר ייתור אומרו אשר למלך אחשורוש, כי מי לא ידע כי בית המלכות אשר לו הוא. וגם נשית לב אל אומרו ושתי המלכה ולא אמר המלכה ושתי, כאשר נאמר בפסוק עצמו למלך אחשורוש ולא אמר לאחשורוש המלך, וגם לפנים נאמר בה המלכה ושתי. אך יכוין לומר ראה נא את אשר נתגאית האשה הזאת. כי הלא מהראוי היה תעשה משתה בית הנשים ולא בית המלכות שלו, והמלך עשה משתה בחצר, כאשר הקשו רבותינו ז"ל (מגילה יב א) בית הנשים מבעי ליה וכו'. אך התגאית באומרה כי היא מעצמה מלכה כי בת מלכים היתה והוא אהורייריה דאבוה (שם יב ב). ולא הכירה כי איננה רק ושתי שמה לבדה והמלכות בא אליה אחר כך מצדו, כי הוא המלך וממנו בא לה המלכות, כי אין המלכות בא אל הנקבה מצד אביה רק מצד בעלה. ומה גם שכשנהרג בלשצר אביה ונאבד מלכות כשדים נשארה יתומה עניה סוערה, כי נחרב בית אביה, ולא באה מלכותה אליה רק מצד בעלה. ולא היה לה להתגאות עליו לעשות משתה בבית המיוחד למלכות, רק בית הנשים, כי הלא היא ושתי המלכה שהמלכות בא אליה אחר שמה, עם היות שהוא אשר למלך אחשורוש שמלכותו אליו בעצם, ולא נגרר אחר זולתו, כי אם מלכותו קודם לשמו, וזהו אשר למלך אחשורוש. ומה גם כי טרם יקרא אחשורוש היה לו מלכות כי הוא יורש עצר מצד אביו, כי בן דריוש הוא, כמאמרם ז"ל (ילקוט אסתר תתרמט) שדריוש הרג את בלשצר והומלך על מלכות כשדים, והשיא את ושתי בתו לבנו. וירמוז הגם להורות שהיה דומה אל משתה המלך באיכות ובכמות, שגם הוא היה שבעת ימים, ושזימנה גם היא לשרות כאשר קרא הוא לכל השרים, כמאמרם ז"ל (אסתר רבה ג י) שאמרה אם ימרדו בו השרים יהיו נשיהם ממושכנות אתה בבית. ואפשר גם כן ידמה אל משתה המלך במה שגם היא קראה לנשי בני עמנו להחטיאם כמוהו:
"גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה" אמרו בש"ס שניהם לדבר עבירה נתכוונו והיינו שכוונת שניהם להרבות ניאוף ולכך עשתה בית המלכות סמוך למשתה הזכרים שיזונו עיניהם מן הערוה:
