קטגוריה:אסתר א כב
נוסח המקרא
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.
וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כׇּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃
וַ/יִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַ/מֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּ/מְדִינָה֙ כִּ/כְתָבָ֔/הּ וְ/אֶל־עַ֥ם וָ/עָ֖ם כִּ/לְשׁוֹנ֑/וֹ לִ/הְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּ/בֵית֔/וֹ וּ/מְדַבֵּ֖ר כִּ/לְשׁ֥וֹן עַמּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה מספר ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה.
- גוף הספרים הם דברי סכלות שיהיה כל איש שורר בביתו.
- גם מה שפקד שידבר כלשון עמו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, מה רצה בפקודתו זאת :
ע"פ זה נתן הדת הראשון שכל איש ידבר כלשון עמו, וזה עשה בחכמה ודעת, כי עד עתה היה בחוקי פרס שכל העמים הנכנעים תחתם כשהיו כותבים אל המלך וכן המכתבים שהגיעו מן המלך אליהם היה צריך להיות בלשון פרס שהוא שפת האום המולך, ומצד זה היו כולם צריכים ללמוד לשון פרס, ואחר שאחשורוש החזיק עתה, שלא המדינה היא המולכת רק הוא עצמו הוא המולך על כולם, ממילא אין הבדל בין מדינת פרס ליתר מקומות ממשלתו, שכולם נכנעים תחתיו ועבדים לו כאלה, ממילא אין לכתב ולשון פרס יתרון על יתר לשונות הגוים, כי אין המלכות נקראת מעתה על שם פרס רק ע"ש אחשורוש, וע"ז כתב אל כל עם ועם כלשונו, ונתן הדת שכל אחד ידבר כלשון עמו. והדת השני נתן שכל איש יהיה שורר בביתו, כי עד עתה היה בחוקי פרס שהאשה תכנע אל האיש לכבדו לבד, והוא נתן הדת שישתרר עליה וימשול בה כאדון בשפחתו, ויכול לעשות בה דין ומשפט כעם קנין כספו, וכמו שהוא עוד היום בחלק ממדינות אפריקא. ושני דתות החדשים האלה היו מגבילים לעומת שני הדברים שהזכיר ממוכן, שלעומת שימלוך לבדו בבלי הגבלה, נתן הדת שכל הלשונות יהיו שוים, ולעומת שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נתן הדת להיות כל איש שורר בביתו :
אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לסיפור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל ספור הנס, אחשוב בו שני טעמים.
- א. והוא הטעם העיקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועל זה אמרו אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנימוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה.
- זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה, יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע. א. גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, ב. גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, ג. עשרו הנראה מהמשתה הגדול, ד. חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, ה. טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי, ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שינתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב היטתו, רק מאת ה' היתה זאת :
אלשיך
מדרש רבה
פרק א/פסוק כב
וישלח ספרים (אסתר א, כב) וגו' נראה פירושו אחר שראה אחשורוש המעשה הזה של ושתי שלא היה כסדר העולם שבסדר העולם האשה היא תחת בעלה אבל ושתי היתה ממאנת לשמוע בדבר שהוא סדר העולם ומנהגו והמלך מוכן ועומד שיהיה שומר הסדר וכאשר ראה אחשורוש שנוי הסדר בושתי חשב כי דבר זה גנאי למלך אשר הועמד לשמור הסדר והנהגה לכך כתב שיהיו כל המדינות נוהגים כסדר בין הנהגת הבית שיהיה כסדר ובין הנהגת כלל המדינות לכך אמר שיהיה כל איש שורר בביתו והכל יהיה על פיו והוא צווי אל בעל הבית שיהיה משגיח על ביתו ויהיה משתורר עליהם ויהיה הנהגת ביתו כסדר עולם והבעל בית עצמו ג"כ יהיה נוהג כסדר ויהיה מדבר בלשון עמו ולא יצא מן הסדר לדבר בלשון שאינו לשון עמו ובזה יהיה מסודר הכל כאשר יהיה הנהגת ביתו כסדר וסדר הכלל יהיה נוהגים בסדר שיהיה כל אחד מדבר כלשונו ולא יהיה כאן עירוב לשון וכאשר הוא כך יהיה הכל עומד (ספר אור חדש עמוד קח) כסדר ולא יהיה יוצא ג"כ בשאר דברים חוץ מן הסדר וזהו כבוד המלך אשר הוא לשמירת הסדר, ובגמרא (מגילה דף יב:) להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד בביתו פשיטא דאפי' קרחא בביתו פרדשתא ע"כ, ולפי זה נראה כי לא היו הדברים האלו רק נתינת כח שיהיה כל איש שורר בביתו ומדבר בלשון עמו ומפני שלא היה צריך לכתוב דבר זה בפסוק אם לא שגם זה מעניין הגאולה כמו הריגת ושתי ואלמלא כתבים הראשונים כו', ואין להקשות כאשר שלח להם שהיהודים יהיו עושים נקמה באויביהם למה עשו זה ולא היו מועילים הכתבים הראשונים שאין בדברי אחשורוש ממש שאין זה קשיא כי אין הפירוש שלא היו עושים דברי המלך אחשורוש רק כי אלמלא היו הכתבים הראשונים היו מקדימים להרוג אותם מיד ואף שהכתבים היו כי בי"ב לחדש אדר יהיו הורגין אותם מפני כי היו אומרים כי לכך קבע הזמן בחדש אדר כי יש דרך רחוק אל קכ"ז מדינות ולכך קבע הזמן בי"ב לחודש אדר ומ"מ זריזין מקדימים מה שאפשר רק כי אחשורוש אין הנהגתו בעצה ובחכמה והיום אמר כך ואח"כ לא יאמר כך לכך אע"ג שצוה על היהודים שיהיו הורגין אותם אפשר כי לא בעצה וחכמה עשה זה ולמחר יחזור מזה לכך לא הקדימו לעשות אבל שיהיו עוברים צואת המלך מפני כתבים ראשונים ולומר כי מלך טפש היה מחמת כתבים הראשונים דבר זה אין שייך לומר כלל ולכך לא עברו מצות המלך אשר אמר להנקם מאויביהם ואין להקשות הרי יועציו היו חכמים גדולים ולמה כתבו זה להיות כל איש שורר בביתו ואין זה קשיא כמו שאמרנו שהיה הסבה מן הש"י כדי שיהיה דבר זה גאולה לישראל כמ"ש והש"י היה גורם זה ועוד כי כוונתם היה להיות האיש מושל על אשתו רק שלא רצו לכתוב בפירוש שלא יהיה זה כמו בזיון לנשים ויהיה מביא זה מחלוקת וכתב להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו ולא היה כוונתו שיהיה מושל בביתו רק הכונה על אשתו ולא יתן לה הממשלה עליו בדבר מה ואם יש לו לשון מיוחד כופה אותה לדבר כלשונו רק שלא הבינו כוונתו ודבר זה היה מביא גאולה לישראל גם אפשר לומר כי הם כוונו כמו שפרשנו שסדר שתי הנהגות האחת היא הנהגת הבית והשנית הנהגת הכלל כמו שאמרנו למעלה שיהו ביד האיש והם לא הבינו וזה היה מן הש"י כמו שאמרנו.
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: - והמלך שלח ספרים (איגרות) אל כל 127 המדינות של המלך: אל כל מדינה נשלחה איגרת בכתב הנהוג באותה מדינה, ואל כל עם נשלחה איגרת בלשון המדוברת באותו עם; ותוכן האיגרות היה, שכל איש (גבר) יהיה שורר (שולט כמו שר) בביתו (באשתו), ויוכל לדבר בלשון עמו, ואשתו (אם היא מעם אחר) תצטרך ללמוד את השפה שלו ולהבין את דבריו ולציית להם (ע"פ רש"י ואבן עזרא).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א כב.
דקויות
מדוע שלחו ספרים שלמים על פקודה של שתי שורות?
- בלשון המקרא כל דבר כתוב נקרא "ספר", גם אם הוא כולל רק דף אחד, כמו (דברים כד א): "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת".
מדוע מדינה ומדינה ככתבה - אבל עם ועם כלשונו?
רבים מתושבי בבל היו גולים ממדינות אחרות, שהגלו מלכי אשור ובבל. השלטון המקומי לא הקפיד שהעם החדש שהגיע ידבר בשפתו. למשל, יהודים שהגיעו לפרס יכלו לדבר לשון הקודש. השלטון הקפיד רק שיכתבו בלשון פרסית, דהיינו שיכתבו מילים בלשון הקודש באותיות פרסיות.
לכן, כששלחו איגרות ליהודים בפרס, היו צריכים לכתוב להם בכתב פרסי - שזהו מדינה ומדינה ככתבה, כתב המדינה "פרסית"; אבל המילים היו עבריות - שזהו עם ועם כלשונו, בלשון שלו, שהוא לשון הקודש (ע"פ הגר"א).
מה זה שורר?
- מהשורש שרר, שממנו המילה שָׂר. כל איש (גבר) יהיה השר השולט בבית, ובפרט יהיה "מושל באשתו" (אבן עזרא).
הקבלות
חוק המלך
החוק שפורסם "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" מעיד על הבעיה:
- המלכה סרבה כי היא לא הסכימה שהמלך שורר עליה בביתו כאשר היא יושבת על כסא המלכות: למלכה היתה רשות למנוע מזרים להופיע בבית הנשים ללא הזמנה וכך היא הזמינה את המלך והמן, ביחיד, לבוא לחדרה (ביאור:אסתר ה ד). במשתה הנשים, המלכה היתה ב"בֵּית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר א ט) מקום שבו היה "כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר ה א) והמקום הזה היה כפוף לחוק האוסר לבוא לחצר הפנימית ללא הזמנה אפילו כאשר המלך לא נמצא בו (ראה: ביאור:אסתר ד יא). השאלה היתה: האם רשות המלכה להמנע מאנשים לא מוזמנים מתקימת למענה, בבית המלך וגם נגד המלך וסריסיו. ולכן באה התשובה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (אסתר א כב), כלומר: זכותו של המלך (האיש) היא מעל זכותו של כסא המלכות (הבית), ואסור היה למלכה לסרב לקבל את סריסי המלך ולא להבין את דבריהם, אפילו כאשר היא יושבת על כסא המלכות בבית מלכותו. החוק החדש לא שינה את זכות המלכה בבית הנשים ואסתר השתמשה בחוק הזה כדי לבודד את המלך והמן בחדרה ללא סריסי המלך שלא הוזמנו, ולכן המלך ברח בכעס מהחדר להביא את סריסיו.
- המלכה סרבה כי היא לא הבינה פרסית: הפקודה שפורסמה היתה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר א כב), כלומר זכותו של הבעל לדבר כלשון עמו, וחובת בני ביתו, כולל אשתו, להבין את דבריו ולציית. מרדכי הבין שפקודה זו תגרום שהבתולות שיובאו למלך מכל הממלכה לא תבחרנה במקום וושתי, כי גם הן לא דיברו פרסית.
- אולי ליצני הדור אמרו שהמלכה לא באה כי היא לא רצתה לבוא ערומה עם כתר מלכות בלבד, אבל בחוק שפורסם אין סימן לזה, חוץ מזכותו של המלך לפעול "כשרירות" לבבו. הבתולות שהובאו לתחרות חשבו שהמלך רצה ערום, ולכן הן הגיעו לבית הפלגשים.
הפקודה שיצאה היא נאה מאוד: האיש רשאי לשרור בביתו, אבל הוא מוגבל לדבר בשפת עמו. בני ביתו אינם חייבים ללמוד את כל השפות בהם בקי האיש, ולאיש אסור להמציא שפה פרטית או לשנות את פרוש המילים הנהוגות בשפתו. אנשי ביתו אינם חייבים ללמוד שפת סתרים או רמזי רמזים - השפה חיבת להיות יחסית פשוטה בשפת עמו. מכאן שהמלך פקד בשפת עמו - פרסית, ופקודתו היתה ברורה ופשוטה - בואי בלבוש מלכות וכתר להראות את יופיך ותפארתי.
השפה הרישמית של הממלכה
בבבל השפה הרשמית היתה ארמית (הספרים דניאל ועזרא נכתבו בחלקם בארמית). כאשר הפרסים כבשו את בבל וזכו בממלכה כולה, הם לא למדו ארמית אלא המשיכו בפרסית. המלכה לא הבינה את דבר המלך בטענה שהמלך היה חייב לתרגם את דבריו לשפתה. המלך פסק שהיא חייבת להבין אותו, אבל חוקק, שמרגע זה השפה הרשמית היא לא ארמית וכל עם מדבר בשפתו, והמלך בכבוד שולח לכל עם את פקודותיו בשפתם.
פקודת המלך יצרה תפקיד חדש של מתרגמי פקודות המלך לעמים. כל עם מינה נציג בכיר שישב בשער המלך וייצג את עמו ותירגם לעמו. בהמשך מרדכי מונה לתפקיד הזה כנציג היהודים (אסתר ב יט).
מפקודת המלך אפשר להבין שושתי לא היתה פרסיה, ובנוסף כשממוכן אמר להעביר את המלוכה "לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (אסתר א יט) הכוונה לא יכולה להיות יופי חיצוני כי יופי הוא דבר זמני וחולף וממוכן לא אמר "לרעותה היפה ממנה". מכאן אפשר להסיק שממוכן התיחס ליחוסה המשפחתי של ושתי. לכן אפשרית הצעתם של חז"ל (בבלי מגילה א) שושתי היתה נכדתו המיוחסת של נבוכדנצר מלך בבל המוזכר במגילה (אסתר ב ו).
מקורות
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "אסתר א כב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.