קטגוריה:אסתר א כב

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

{כב} השאלות:

למה מספר ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה.

גוף הספרים הם דברי סכלות שיהיה כל איש שורר בביתו.

גם מה שפקד שידבר כלשון עמו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, מה רצה בפקודתו זאת :

ע"פ זה נתן הדת הראשון שכל איש ידבר כלשון עמו, וזה עשה בחכמה ודעת, כי עד עתה היה בחוקי פרס שכל העמים הנכנעים תחתם כשהיו כותבים אל המלך וכן המכתבים שהגיעו מן המלך אליהם היה צריך להיות בלשון פרס שהוא שפת האום המולך, ומצד זה היו כולם צריכים ללמוד לשון פרס, ואחר שאחשורוש החזיק עתה, שלא המדינה היא המולכת רק הוא עצמו הוא המולך על כולם, ממילא אין הבדל בין מדינת פרס ליתר מקומות ממשלתו, שכולם נכנעים תחתיו ועבדים לו כאלה, ממילא אין לכתב ולשון פרס יתרון על יתר לשונות הגוים, כי אין המלכות נקראת מעתה על שם פרס רק ע"ש אחשורוש, וע"ז כתב אל כל עם ועם כלשונו, ונתן הדת שכל אחד ידבר כלשון עמו. והדת השני נתן שכל איש יהיה שורר בביתו, כי עד עתה היה בחוקי פרס שהאשה תכנע אל האיש לכבדו לבד, והוא נתן הדת שישתרר עליה וימשול בה כאדון בשפחתו, ויכול לעשות בה דין ומשפט כעם קנין כספו, וכמו שהוא עוד היום בחלק ממדינות אפריקא. ושני דתות החדשים האלה היו מגבילים לעומת שני הדברים שהזכיר ממוכן, שלעומת שימלוך לבדו בבלי הגבלה, נתן הדת שכל הלשונות יהיו שוים, ולעומת שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נתן הדת להיות כל איש שורר בביתו :

אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לסיפור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל ספור הנס, אחשוב בו שני טעמים.

א. והוא הטעם העיקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועל זה אמרו אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנימוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה.

זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה, יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע. א. גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, ב. גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, ג. עשרו הנראה מהמשתה הגדול, ד. חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, ה. טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי, ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שינתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב היטתו, רק מאת ה' היתה זאת :

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(כב) וישלח ספרים. הנה לרבותינו ז"ל נראה זה הוללות גדול באומרם (מגילה יב ב) כי הלא קרחא בביתיה פרדשכא הוי. ואמרו כי מאת ה' צבאות יצא הדבר, יכתוב האולת הזאת, למען לא ישלחו אויבי היהודים בעולתה ידיהם, באגרות שהכתיב המן על היהודים לאבדם. והמפרשים אחרונים כתבו כי לא נכנס בו רוח שטות לפרוש אולת בכתבו שיתנו יקר לבעליהן, רק שכתב כל המאורע, שהזכיר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, ומזה ימשך להיות כל איש שורר בביתו. ומאשר נכתב אל עם ועם כלשונו נמשך שכל עם ידבר כלשון עמו, ולא יתאחדו כלם אל לשון אחד למען תפארת המלך שיוכר היותו מושל על עמים רבים בהיות רבוי לשונות, מה שלא יוכר אם יתהפכו כלם אל לשון אחד. והנה כמו זר נחשב שאם היה המלך כותב בלשון עמו לשאר עמים היו מתהפכים אל לשון אחד. אך הנכון אצלי, כי אמר אין כתיבת מה שנגזר על ושתי מספיק לשכל הנשים יתנו יקר לבעליהן. פן יאמרו הרואין את כתבו אין הנדון דומה, כי אולי אינו מן הדין שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן גם בהיותה היא מיוחסת ממנו, כי אם שהמלך ידו תקיפה להרוג את עוברי רצונו או על דבר מלכות, מה שאין כן לשאר אנשים. על כן נתחכם להורות כי לא כן הוא, כי אם כמלך וכעם שוים בזה. והוא באשר שלח אל מדינה ומדינה ככתבה, ולא ככתב מדינת המלך, להורות כי גם שהוא מלך המולך על כל מדינה ומדינה, מכתיב לכל מדינה ככתבה, למה שהם במקומם שוררים וחשובים, והמכתב הולך למקומם אשר הוא להם בביתם, והמה כבעלי בית שם, ראוי להחשיבם לכתוב ככתבם. ומזה יהיה נלמד להיות כל איש שורר בביתו כי הלא המלך עצמו חולק כבוד לכל בני מדינה בביתם לכתוב ככתבם, ואין זה רק להיות מהראוי שכל איש ישתרר בביתו, וכאשר נתחייבה ושתי למלך על עוברה רצונו כן חייבת כל אשה להשתעבד לבעלה. וזה מקל וחומר מה אם המלך משפיל עצמו לכבד כל בני מדינה ברשותם, כל שכן האשה הבאה אל בית האיש אפילו תהיה גדולה בת מלכים תשתעבד לאיש בביתה. וזהו להיות כל איש מרבה אפילו קטן מערכה, כי מי גדול מהמלך וחולק כבוד לכל בני המדינה בביתם ורשותם. ומאשר כתב לכל עם ועם כלשונו זולת הכתיבה שהיה ככתבו, ילמדו שיהיה כל איש בביתו מדבר כלשון עמו. שאם תהיה האשה מעם אחר, כמלך אחשורוש שהיה מזרע מדי והיא כשדית, לא ישפיל אדם עצמו לדבר אתה כלשון עמה רק כלשון עמו, והיא תלמד לשונו להבינו כי היא משועבדת אליו. וזה נלמד מכתוב המלך אל עם ועם כלשונו, כי כל עם למה שהוא בביתו ומקומו משפיל המלך עצמו לדבר אליו כלשון העם ההוא ולא כלשון המלך, כל שכן האשה הבאה אל ביתו שתדבר כלשונו ותשתעבד לו אפילו בת מלך היא, כי מי גדול מהמלך ובבואו לרשות עם ועם מדבר כלשונם: