ביאור:אסתר א יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר א יב: "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ."

תרגום ויקיטקסט: אולם המלכה ושתי מיאנה (לא הסכימה) לבוא, ולא צייתה לדבר המלך שאמרו לה שבעת הסריסים; והמלך קצף (כעס) מאד, וחמתו בערה בו (רתח מזעם).


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א יב.


מדוע סירבה ושתי?[עריכה]

נקודות רקע[עריכה]

  1. המלך לא הזמין את מלכתו להופיע לפני אורחיו במשתה של 180 ימים ובששת הימים הראשונים של המשתה לאנשי שושן. נשות השרים ראו אותה במשתה הנשים ועוררו סקרנות בבעליהן על יופיה של המלכה.
  2. וושתי נשמעה לפקודת המלך לעשות משתה נשים, "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ביאור:אסתר א ט), והיא עשתה את המשתה בבית המלך ולא ב"בֵּית הַנָּשִׁים" (ביאור:אסתר ב ג).
  3. כידוע "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" (ביאור:אסתר ד יא). כך הופיעו סריסי המלך במשתה הנשים בבית מלכותו ללא הזמנה וושתי לא היתה חייבת לקבל אותם או לשמוע אותם.
  4. אסתר אמרה "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ."(ביאור:אסתר ה ד), כלומר רק המלך והמן הוזמנו, ואכן נאמר "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר"(אסתר ה ה). ללא אנשים נוספים כשם שאמר המן "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי;"(ביאור:אסתר ו יב). ובהמשך אנו רואים "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֶל גִּנַּת, הַבִּיתָן;"(ביאור:אסתר ז ז) וחזר עם שומריו ""וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ח א). מסקנה שכאשר אסתר הזמינה את המלך והמן שאר האנשים שאינם מוזמנים אינם רשאים לבוא למשתה המלכה, והמלך יצא להביא את שומריו כדי לאסור את המן ה"צר ואויב".
  5. המלך פקד רק על סריסיו "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת" (ביאור:אסתר א יא) ולא ישירות על המלכה. הפקודה דרשה שהסריסים יביאו את וושתי מיד, בלבושה במשתה הנשים ובתוספת כתר המלכות. לא היה איסור להביא נשים נוספות, או ללבוש בגד מסוים. המלך הניח שהמלכה לבושה כראוי במשתה הנשים.
  6. המלך פקד על ושתי לעשות משתה-נשים בבית-המלכות, והנה הוא פוקד עליה להפסיק את משתה-הנשים ולבוא אליו. המלכה לא קיבלה את הפקודה החדשה כי את פקודת המלך הראשונה אין להשיב, "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (ביאור:אסתר ח ח).
  7. החוק החדש שהוציא המלך "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (ביאור:אסתר א כב) מלמדנו שהמלכה לא הבינה פרסית ולא הבינה את פקודת המלך, ולכן פקד המלך שחובת אנשי הבית להבין את שפת בעל הבית. הסריסים היו חייבים להביא את המלכה, אבל הם רק הודיעו לה ולא ניסו להביאה בכוח. קיימת אפשרות שהמלכה לא סרבה "לבוא", אלא סרבה לנסות להבין את דברי סריסי המלך.
  8. המלך נהג לפעול "כְּדָת" (ביאור:אסתר א טו) לאחר התיעצות עם "חֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים" ו"כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (ביאור:אסתר א יג).
  9. ושתי, נכדתו של נבוכדנצר (מגילה י ב) סרבה להעניק למלך כבוד ולהעלות את יחוסו בעייני אורחיו.

בְּכֶתֶר מַלְכוּת[עריכה]

המלך בדרישתו רצה "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ" (ביאור:אסתר א יא), אולם המלך גם רצה להראות "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ;" (ביאור:אסתר א ד). הופעת עירום של המלכה לא מעלה את כבוד המלך. סביר להניח שהמלך רצה להראות את מלכתו כשם שאסתר הופיעה בכבוד: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (ביאור:אסתר ה א).

יתכן שהמלכה וושתי היתה לבושה קל בהתאם לנדרש במשתה הנשים, אולם לא כראוי למשתה הגברים. זמן רב היה נדרש ללכת לבית הנשים ולהחליף בגדים.

במדרש, העלו אפשרות שהמלך דרש שאסתר תבוא ערומה עם כתר בלבד. לא ברור אם כך פקד המלך, אולם הבתולות שהובאו למלך אולי כך חשבו, והציגו למלך את מה שהם חשבו שוושתי סרבה לעשות, ולכן הם הגיעו לבית הפלגשים.

שיכרות[עריכה]

כתוב "כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן" (ביאור:אסתר א י), אבל המלך לא שכח את כעסו על וושתי, וגם אחרי משתה היין עם אסתר המלך לא היה שיכור ולא סבל מתופעות לוואי המופיעות לאחר שתייה מרובה של אלכוהול. מכאן שפקודת המלך לא היתה מתוך שיכרות.

וַתְּמָאֵן[עריכה]

אפשרי שושתי חשבה שהמלך פקד עליה לבוא בעירום ולהראות את יופיה לעמים ולשרים השיכורים. מכאן שוושתי היתה צנועה. עצם העובדה שהאמוראים חיפשו טעם לסרובה של ושתי "מראה שהיא דמות מוסרית, וכך האמוראים המשיכו להרחיק לכת בשלילת ושתי, להכות אותה בצרעת ולהצמיח לה זנב (מגילה יב ב). ברעיון הזה הוציאו האמוראים את ושתי מכלל הנשיות בפרט ומן האנושות בכלל." 1

במידה וושתי התנגדה להופיע בערום או בלבוש קל, החוק החדש היה עוסק בזכותו של המלך לפקוד כרצונו. אולם פקודת המלך דנה בזכותו של המלך לשרור בביתו שלו כאשר הוא מחוץ להיכלו, ולדבר כלשון עמו.

החוק שפורסם מעיד על הבעיה:

  1. המלכה סרבה כי היא לא הסכימה שהמלך שורר עליה בביתו: כפי שהראינו למלכה היתה רשות למנוע מזרים להופיע בבית הנשים ללא הזמנה. במשתה הנשים, המלכה היתה בבית המלך, והשאלה היתה: האם רשות המלכה להמנע מאנשים לא מוזמנים מתקימת בבית המלך וגם נגד המלך וסריסיו. ולכן באה התשובה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (ביאור:אסתר א כב) שלו, כלומר זכות המלכה היא רק בבית הנשים ולא כשהיא אורחת בבית המלך. והמלך גופו, באשר הוא, מעל כסא מלכותו. החוק החדש לא שינה את זכות המלכה בבית הנשים ואסתר השתמשה בחוק הזה כדי לבודד את המלך והמן בחדרה.
  2. המלכה סרבה כי היא לא הבינה פרסית: הפקודה שפורסמה היתה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר א כב), כלומר זכותו של הבעל לדבר כלשון עמו, וחובת בני ביתו, כולל אשתו, להבין את דבריו ולצית. מרדכי הבין שפקודה זו תגרום שהבתולות שיובאו למלך מכל הממלכה לא תבחרנה במקום וושתי, כי גם הם לא דיברו פרסית.

כאשר וושתי מאנה היא פגעה בתוקף נשואיה, כאילו שחוזה הנשואים שלה בוטל (ראה ענין יוסף: (בראשית כט ח): "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו") ולכן היא הודחה ממלכותה.

וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ[עריכה]

המלך כעס פעמיים ("וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד", "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ"): פעם בחוץ, על שוושתי סרבה לפקודתו, ופעם בפנים, על שוושתי ביזתה את אופיו לעיני אורחיו כאילו שהוא שיכור חסר חינוך שדרש ממנה לבוא ערומה, או חסר ידע בחוק הידוע: "שאין רשות לבוא למלכה או להיכל המלך ללא הזמנה".



הערה 1: אחיטוב רונן, מגילת ושתי, בית מקרא, עמוד 255, 1999.

מקורות[עריכה]

נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014