קטגוריה:אסתר ו י

<< · מ"ג אסתר · ו · י · >>

כתיב:
ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת.

מנוקד:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

עם טעמים:
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵ֠ר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

ואמר מלכא להמן המן המן סרהב ועול לבי גנזי דמלכא וסב מתמן חד מן כסויא דארגונא טבא וסב מתמן לבושא שיראה טבא פרונגאן דמטכס באבנין טבין ומרגליין ותליין בארבע קרנאתא דיליה זגא דדהבא ורומנא לכל רוחא ורוחא וסב מתמן כלילא רבא דדהבא מוקדוניא דאתיין יתיה לי מן קריין מדינתא ביומא קדמאה דקמית במלכותא וסב מתמן ספסרא ושיריונא טבא דילי דאייתון יתיה מן כוש מדינתא ותרתין רדינן דלבושיהון לבושא דמלכותא דמרגליתא דאתיין יתהון לי ממדינת אפריקי ופוק לאוריא דמלכא ודבר מתמן סוסיא דקאי ברישיה דאוריא דשמיה שיפרגז דעלוהי רכבית ביומא קדמאה דקמית במלכותא וכל אילין מני יקרא ורבותא דאמרית לך תיזיל ותעבד למרדכי.

עני המן ואמר למלכא אית יהודאין סגיאין בשושן בירתא דשמהון מרדכי להידין מנהון איזיל?

אמר ליה אחשורוש למרדכי יהודאה דיתיב על תרעא דילי.

וכד שמע המן ית פתגמא הדין סגי באש עלוהי וזיווהי אישתני ועינוהי איתחשכן ופומיה איסתלף ורעיונוהי אשתגישו וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון מרדכי דאית בעלמא ולית אנא ידע על הידין מרדכי את אמר.

עני מלכא ואמר להמן הלא לא אמרית לך אלא על מרדכי דיתיב בתרעא דילי.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון תרעי דמלכא ולית אנא ידע על הידין תרעא את אמר לי.

עני מלכא ואמר להמן הא לא אמרית לך אלא על תרעא דעיילין מיניה מן בית נשיא ועד בית מלכא.

עני המן ואמר למלכא גברא ההוא סניא דלי וסניא דאבהתיי עשרה אלפי ככרי כספא יתיהבון ליה והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן עשרה אלפין ככרי כספא יתיהבון ליה ועל כל ביתך אנא משליט ליה ולא יתמנע מיניה הדין יקרא.

עני המן ואמר למלכא עשרה בנין דאית לי ירהטון קדם כורסיא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן את ובנך ואיתתך עבדין יהוון למרדכי והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא גבר הדיוט הוא מני יתיה על מדינתא חדא או על ריסתקא חדא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן על מדינן ומחוזין אנא משליט יתיה וכל מלכי ימא ויבשתא ישתמעון ליה והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא טיבעיה וטיבעך ייזיל בכל עלמא ובכל מדינתא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן גברא דאמר טבתא על מלכא ושיזיב רישיה דמלכא מן קטלא טבעי וטבעיה יזיל בכל עלמא ובכל מדינתא והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא פרודתקיין ואיגרן אישתדרן בכל מדינת מלכא לאובדא ית עמיה דמרדכי יתבטלן והדין יקרא היך מתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן איגרן ופרודתקיין דשדרית אנא מבטל יתהון והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

תניינות נזף ביה מלכא ואמר ליה המן המן בעגלא לא תבטל פתגמא מן כל מה דאמרית.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

המן אמר והלבישו והרכיבוהו, והמלך צוה שיעשה הכל בעצמו :

מהר קח, המלך שראה שגדולת המן הוא שלא במשפט, ובאמת למרדכי יאות הכבוד הזה, וראה עד היכן הגיע גאוותו עד שרוצה להשתמש בשרביטו של מלך, ועוד לו אך המלוכה, כמו שאמר שלמה בדבר אדוניהו ששאל שרביטו של מלך שדנו כמורד במלך, לכן אמר בחמתו שימהר לעשות כן למרדכי, כי אליו מגיע הכבוד הזה, וגם מגיע לו שיעשה לו זאת ע"י המן עצמו אחר שהוא לקח גדולתו בערמה ראוי שירוץ לפניו כעבד, ואל תפל דבר, כי הכל ביושר ובצדק, ועל כן ציוה שהוא עצמו יעשה הכל בלי עזר להלבשה והרכבה משרים אחרים, ועל זה אמר מכל אשר דברת, שגם ההלבשה תעשה בעצמך :

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו י.