ביאור:אסתר א י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר א י: "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ -"

תרגום ויקיטקסט: ביום השביעי של המשתה השני, כאשר לב המלך היה טוב ביין (שיכור קלות), אמר המלך אל שבעת הסריסים המשרתים הקרובים אליו - מהומן, בזתא, חרבונא, בגתא, אבגתא, זתר וכרכס - וציווה עליהם -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א י.


כטוב לב המלך ביין[עריכה]

מקובל לחשוב שהמלך היה שתיין שיכור, הן הרי כתוב (אסתר א ז): "וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ", המלך שתה עם המן (אסתר ג טו) ואסתר הזמינה את המלך והמן למשתה היין (אסתר ז ב). אולם כתוב "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת", כלומר: כחוק ובמידה סבירה. כתוב: "כטוב לב המלך ביין", ולא כתוב "בשכרותו" (בניגוד לנוח (בראשית ט כא): "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר" או לוט (בראשית יט לג): "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן,.. וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ").

בנוסף, אפילו לאחר משתה היין אצל אסתר, המלך לא נרדם כנוח או לוט, הקריאו לו מספר דברי הימים, הוא הבין את המסופר לו, שאל את משרתיו מה נעשה למרדכי, ושאל שאלה נאה מאוד (אסתר ו ו): "מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". המלך לא סבל מכאבי ראש של שתיינים מכורים, וניתן להבין שהמלך לא איבד את יכולת השיפוט שלו לאחר שתיה כמנהגו.

רשימת סריסי המלך[עריכה]

מדוע טרחה המגילה לציין את שמותיהם של שבעת הסריסים?

1. לפחות אחד מהסריסים - חרבונא - נזכר בהמשך המגילה: (אסתר ז ט): "ויאמר חרבונה , אחד מן הסריסים לפני המלך: 'גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה' ויאמר המלך תלהו עליו". איך הוא ידע? - כנראה שאותם שבעת הסריסים היו ביחידה המיוחדת שתפקידה לזמן אח"מים אל המלך: הם נשלחו להזמין את ושתי (בפסוק שלנו), והם אלו שבאו להבהיל את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר (בפרק ו), ושם ראה חרבונה את העץ (ראו וגם חרבונה זכור לטוב ).

2. ויש אומרים, ששמותיהם של שבעת הסריסים מסמלים את שבעת כוכבי הלכת - ראו מגילת אסתרונומיה / פרופ' מאיר דנינו.

ומדוע דווקא בסדר זה?

כנהוג בתורה, החשוב מופיע ראשון ברשימה, (בראשית כה ט): "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו", (בראשית לא ד): "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה". בשלב זה "חרבונא" מופיע שלישי, אולם בהמשך (אסתר ז ט) חרבונה פותח ומדבר ראשון ללא רשות, דבר המעיד שעלה בדרגה.

הקבלות[עריכה]

במגילה נזכרו עוד כמה סריסים, (אסתר ב ג): "הגא", (אסתר ב יד): "שעשגז", (אסתר ב יא): "בגתן ותרש", (אסתר ד ה): "התך". הם אינם מופיעים ברשימה של סריסי המלך בפסוקנו.

כנראה בפסוקנו נזכרו שבעה סריסים מיוחדים, המשרתים את פני המלך. תפקידם היה לעמוד לפני המלך ולשרת אותו. המלך "אָמַר לִמְהוּמָן ..." כלומר המלך לא היה צריך לצעוק להם, או לשלוח להביא אותם - הם היו מספיק קרובים למלך כדי לשמוע את המלך בזמן המשתה, ההמולה והרעש. כך ניתן להסיק, שסריסי המלך נמצאו קרוב מספיק למלך ושמעו את כל שיחות המלך עם שריו.

בנוסף להם, היו למלך עוד סריסים, שמילאו תפקידים אחרים.