קטגוריה:אסתר ב יא

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ובגמרא (מגילה יג א) וישנה וכו' רב אמר שהאכילה מאכל יהודים, ושמואל אמר קדלי דחזירי, ורבי יוחנן אמר שהאכילה זרעונים ע"כ. והנה סדר מחלקותם הוא כי לרב אכלה מאכל יהודים לגמרי, ולשמואל מאכל גוים גם קדלי דחזירי, ורבי יוחנן הטיל פשרה שלא אכלה בפרהסיא מאכל יהודים, אך עשתה בערמה להסתיר דבר והאכילה זרעונים. והנה שלשתן אחשוב שגזירה שוה דרשו כדרך רוב דרכי האגדה לבקי בהם. והוא כי רב דרש נאמר כאן לטוב ולהלן הוא אומר כי לקח טוב, שהיה מאכל על פי התורה. ושמואל דרש מהפסוק ובתים מלאים כל טוב (דברים ו יא) שהוא כמאמרם ז"ל (חולין יז א) קדלי דחזירי. ורבי יוחנן דרש מפסוק נראה מראיהם טוב (דניאל א טו) האמור אצל זרעונים שבדניאל וחביריו. והלא כמו זר נחשב דעת שמואל שדרש קדלי דחזירי, ומה גם לפרש"י שאכלה בשר חזיר לא אנוסה היתה הפך דעת התורה. כי הלא יקשה אומרו לטוב, כי הלא כמו זר נחשב יאמר הכתוב לרע טוב. אך אחשוב לדעתי כוונת הכתוב וישנה לאכול דבר אסור, אל תתמה כי הוא לטוב, בשביל טוב המעותד ליעשות על ידה, שהוא פקוח כל נפשות בני ישראל:  

ומה שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד את עמה וכו', אחשבה כי הלא לא יבצר ממנו מזימה תת אל לבו לאמר מה זאת עשה אלהים שני הפכים באשה אחת, כי נתנה עליון תצלח למלוכה גדולה עד מאד, ולעומת זה השפל השפילה, שאת ערל תשכב. גם מרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי היו ישראל באוכלי שלחן המלך ולחמו לחם רשע שתו יין נסיכם. כי על כן היה צועק מר על היהודים אשר בשושן לבלתי בא אל שלחן המלך כי מרה תהיה באחרונה. ועל כן בהלקח אסתר אל בית המלך אין ספק נתן אל לבו לאמר, אין זה כי אם גזרה עומדת חלילה על שונאי ישראל, ומה' יצא לעת כזאת תגיע אסתר למלכות למען תוכל לרפא להם. גם ראה כי לא על חנם נלקחה משבט בנימין מזרע שאול כמו שאמרו ז"ל בגמרא (מגילה יג ב), כי בזכות צניעות שאול שאת דבר המלוכה לא הגיד זכה לצאת ממנו אסתר שלא הגידה את עמה וכו'. על כן לא יבצר ממנו לחשוב מחשבות, אולי בהצטער על עון בית אביה שגרם ביאת המן לעולם על אשר השאיר את אגג לילה אחת, יקחהו אופל, לשכב את אשה להוליד המוליד את המן המאכילנו לחם אונים להאבידנו. באופן אמר בלבו או תסתכן ותמות בעת צרה לכפר בעד אביה, או על ידה תהיה גאולת ישראל ותתקן קלקלת בית אביה. ועל כן בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר, לראות אם היה מתחיל להעשות דבר שתסתכן בו, וזהו את שלום אסתר. או אם הוא למען תציל את ישראל היה הולך לדעת מה יעשה בה, כלומר מה הוא הדבר והנס שיעשה לישראל בה, אם היה מתרגש דבר תצטרך להציל את ישראל. ובגלל הדבר הזה צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ישראל ואת מולדתה הוא שבט בנימין. כי אמר בלבו אם איזו גזרה תהיה על שונאי ישראל, טוב הוא בל ידעו כי יהודית ומבנימין היא, פן בעת הגזרה יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה, באופן לא תהיה לה פתחון פה לומר למלך יושיע לה ואת עמה, כי אינו כבוד המלך. ובזה אגבה ינצלו ישראל כאשר היה, כי אמרה כי נמכרנו אני ועמי, כי על כן חרד לבו ויתר ממקומו באומרו מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן, אך אם היתה מגדת עמה ומולדתה היו שוללים אותה מרשת זו טמנו לישראל, ולא יהיה לה פתחון פה להשיב מחשבת עושי הרעה. ומה גם אם יכתב ויחתם בטבעת המלך כי אין להשיב, כי יאמר לה המלך רב לך כי אינך בכלל אסירי המלך, ולא תהיה פלטה חס ושלום. וזה מאמר הכתובים לא הגידה אסתר את עמה וכו' כי מרדכי צוה וכו'. והטעם הוא כי הלא בכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו', כי היו עיניו פקוחות לדעת את שלום אסתר אם מתרגש דבר שתסתכן על אשמת בית אביה, או לראות מה הוא אשר יעשה בה לישראל כי לא על חנם היה ענינה. ועל כן לא רצה שתגיד למען תוכל לרפא להם, ולא יהיה הדלת נעול לפניה אם תודיע עמה ומולדתה, כי יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה, לסתום פיה מלהליץ בעדם. וככל החזיון הזה דבר לה בעת הצרה כאשר יבא ביאורו בס"ד: