מ"ג אסתר ב יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְכׇל־י֣וֹם וָי֔וֹם מׇרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה התהלך מרדכי כל יום ויום לדעת את שלום אסתר, הלא ידע שלא תכנס לבית המלך עד מלאת יב חודש :
אלשיך
ובגמרא (מגילה יג א) וישנה וכו' רב אמר שהאכילה מאכל יהודים, ושמואל אמר קדלי דחזירי, ורבי יוחנן אמר שהאכילה זרעונים ע"כ. והנה סדר מחלקותם הוא כי לרב אכלה מאכל יהודים לגמרי, ולשמואל מאכל גוים גם קדלי דחזירי, ורבי יוחנן הטיל פשרה שלא אכלה בפרהסיא מאכל יהודים, אך עשתה בערמה להסתיר דבר והאכילה זרעונים. והנה שלשתן אחשוב שגזירה שוה דרשו כדרך רוב דרכי האגדה לבקי בהם. והוא כי רב דרש נאמר כאן לטוב ולהלן הוא אומר כי לקח טוב, שהיה מאכל על פי התורה. ושמואל דרש מהפסוק ובתים מלאים כל טוב (דברים ו יא) שהוא כמאמרם ז"ל (חולין יז א) קדלי דחזירי. ורבי יוחנן דרש מפסוק נראה מראיהם טוב (דניאל א טו) האמור אצל זרעונים שבדניאל וחביריו. והלא כמו זר נחשב דעת שמואל שדרש קדלי דחזירי, ומה גם לפרש"י שאכלה בשר חזיר לא אנוסה היתה הפך דעת התורה. כי הלא יקשה אומרו לטוב, כי הלא כמו זר נחשב יאמר הכתוב לרע טוב. אך אחשוב לדעתי כוונת הכתוב וישנה לאכול דבר אסור, אל תתמה כי הוא לטוב, בשביל טוב המעותד ליעשות על ידה, שהוא פקוח כל נפשות בני ישראל:
ומה שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד את עמה וכו', אחשבה כי הלא לא יבצר ממנו מזימה תת אל לבו לאמר מה זאת עשה אלהים שני הפכים באשה אחת, כי נתנה עליון תצלח למלוכה גדולה עד מאד, ולעומת זה השפל השפילה, שאת ערל תשכב. גם מרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי היו ישראל באוכלי שלחן המלך ולחמו לחם רשע שתו יין נסיכם. כי על כן היה צועק מר על היהודים אשר בשושן לבלתי בא אל שלחן המלך כי מרה תהיה באחרונה. ועל כן בהלקח אסתר אל בית המלך אין ספק נתן אל לבו לאמר, אין זה כי אם גזרה עומדת חלילה על שונאי ישראל, ומה' יצא לעת כזאת תגיע אסתר למלכות למען תוכל לרפא להם. גם ראה כי לא על חנם נלקחה משבט בנימין מזרע שאול כמו שאמרו ז"ל בגמרא (מגילה יג ב), כי בזכות צניעות שאול שאת דבר המלוכה לא הגיד זכה לצאת ממנו אסתר שלא הגידה את עמה וכו'. על כן לא יבצר ממנו לחשוב מחשבות, אולי בהצטער על עון בית אביה שגרם ביאת המן לעולם על אשר השאיר את אגג לילה אחת, יקחהו אופל, לשכב את אשה להוליד המוליד את המן המאכילנו לחם אונים להאבידנו. באופן אמר בלבו או תסתכן ותמות בעת צרה לכפר בעד אביה, או על ידה תהיה גאולת ישראל ותתקן קלקלת בית אביה. ועל כן בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר, לראות אם היה מתחיל להעשות דבר שתסתכן בו, וזהו את שלום אסתר. או אם הוא למען תציל את ישראל היה הולך לדעת מה יעשה בה, כלומר מה הוא הדבר והנס שיעשה לישראל בה, אם היה מתרגש דבר תצטרך להציל את ישראל. ובגלל הדבר הזה צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ישראל ואת מולדתה הוא שבט בנימין. כי אמר בלבו אם איזו גזרה תהיה על שונאי ישראל, טוב הוא בל ידעו כי יהודית ומבנימין היא, פן בעת הגזרה יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה, באופן לא תהיה לה פתחון פה לומר למלך יושיע לה ואת עמה, כי אינו כבוד המלך. ובזה אגבה ינצלו ישראל כאשר היה, כי אמרה כי נמכרנו אני ועמי, כי על כן חרד לבו ויתר ממקומו באומרו מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן, אך אם היתה מגדת עמה ומולדתה היו שוללים אותה מרשת זו טמנו לישראל, ולא יהיה לה פתחון פה להשיב מחשבת עושי הרעה. ומה גם אם יכתב ויחתם בטבעת המלך כי אין להשיב, כי יאמר לה המלך רב לך כי אינך בכלל אסירי המלך, ולא תהיה פלטה חס ושלום. וזה מאמר הכתובים לא הגידה אסתר את עמה וכו' כי מרדכי צוה וכו'. והטעם הוא כי הלא בכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו', כי היו עיניו פקוחות לדעת את שלום אסתר אם מתרגש דבר שתסתכן על אשמת בית אביה, או לראות מה הוא אשר יעשה בה לישראל כי לא על חנם היה ענינה. ועל כן לא רצה שתגיד למען תוכל לרפא להם, ולא יהיה הדלת נעול לפניה אם תודיע עמה ומולדתה, כי יוציאוה מן הכלל ואת מולדתה, לסתום פיה מלהליץ בעדם. וככל החזיון הזה דבר לה בעת הצרה כאשר יבא ביאורו בס"ד:מדרש רבה
"וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים" הביא כליו וכלי עילם ונמצאו שלו יפין משל עילם הביא כליו וכלי בהמ"ק ונמצאו נאים ויפין מכליו למטרונה שהיתה לה שפחה יפה כל זמן שמבטת בשפחתה היו פניה משתנות כך כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו היו משתנין כליו ונעשין כעופרת ר' תחליפא בר בר חנה אמר כלים שצורתן נשתנים לימים קלים א"ר שמואל בר רב נחמן כלים מכלים למשתמשין בהם והם שונין בקלקלה מי גרם לבלשצר שתתקעקע ביצתו מן העולם לא על ידי שנשתמש בכלי בית המקדש הה"ד (דניאל ה, ב): "בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר וגו'" מה כתיב ביה (שם ה, ל) "לבליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה:"
אור חדש
פרק ב/פסוק יא
ולכד כתיב (שם ב, יא) בכל יום מרדכי מתהלך לפני חצר המלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה כי מפני שהיה מרדכי ירא באולי אף כי אסתר לא תגיד את עמה ואת מולדתה באולי נודע להם ממקום אחר ע"י אחרים ובאולי יסכנו אותה מפני שאינה רוצה שתהיה מלכה מאומה אשר הם מתנגדים להם כי תגביה את עמו ואת משפחתו כמ"ש שיחשבו כי יהיו עמה ומולדתה קרובים אל המלכות כאשר היה זה בסוף או אסתר עצמה תנשא את שאין אומתה ותעמוד עליהם להסית את המלך עליהם ובפרט מפני כי כל האומות שונאים את ישראל ולכך לא ירצו כלל שתהיה המלכה יהודית לכך היה ירא באולי יסכנו אותה אבל לפי הפשט יש לפרש ובכל יום מרדכי מתהלך לפני חצר המלך וזה בשבי' אהבת אסתר הי' מתהלך לפני חצר המלך לדעת שלום אסתר שלא קרה לה דבר מה ועל זה שייך שלום אסתר ומה יעשה בה אם מרחיקין אותה מבית המלך או מקריבין אותה רק מפני הפסוק נכתב אחר שאמר אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה לכך דרשו כמו שנזכר למעלה ומה שפרשו לשאול על דותה ועל נדתה ונראת כי לאו דוקא אמר דותה ונדתה רק הוא הדין שאר מצות שבתורה שהיה מתהלך לפני חצר המלך באולי יש לה ספק בדבר מה שיש לה להרחיק ונראה שדקדקו זה מדלא כתיב הולך מרדכי לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר רק אמר מתהלך ופירושו שהוא היה מתהלך כמו האדם שהוא הולך דרך טיול לא לעשות דבר רק שהוא הולך דרך טיול אם אחר צריך לו (ספר אור חדש עמוד קיח) ימצא אותו ולדעת שלום אסתר מלתא בפני עצמו היא ואמרו שלא יעשו לה כשפים ולמה יעשו לה כשפים אלא כמו שאמרנו שחשב באולי נודע להם כי היא יהודית מן אומה אחרת ולפיכך יעשה לה כשפים ועוד שאין אשה מתקנא אלא בירך חברתה וכאשר יראו הנשים כי אסתר יותר חביבה על הגיא שומר הנשים יעשו לה כשפים ואמר דוקא כשפים כי אומנת זה לנשים ונראה כי מה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה זה היה לה פיקוח נפש לגמרי כי יראה היתה שיעמדו עליה להרוג אותה בכל צד שאפשר.
ובמדרש (אסתר רבה ו, ו) ד' צדיקים נרמזו מהם חשו מהם לא חשו למשה נאמר (שמות יז, יד) ושים באזני יהושע לומר שאתה מת והוא מכניס ולא חש דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' וליעקב נאמר (בראשית כח, טו) ושמרתיך והוא מפחד מאוד ומתירא אלא אמר שמא נטמאתי בביתו של טמא, אבל דוד נרמז וחש, גם את הארי גם הדוב וכו' (שמואל א יז, לו) אמר דוד וכי מה אני ספין שהכתי חיות רעות אלו אלא אמר שמא דבר עתיד ליארע את ישראל והן עתידים לינצל ע"י מרדכי, ובכל יום ויום מתהלך (אסתר ב, יא) אמר אפשר שצדקת זו תנשא לערל הזה אלא לדבר גדול הוא שע"י ינצלו את ישראל ע"כ, ונראה שבא לומר דהיכא שיש כאן דבר לתלות לא יחוש והיכי שאין יכול לתלות יחוש לכך דוד ומרדכי לא היה להם בדבר לתלות ולכך חשו אבל יעקב היה אפשר לו לתלות כמ"ש שמא נתלכלך בחטא ולכך לא חש אל מה שנאמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך כו' ומשה גם כן היה תולה מ"ש (שמות יז, יד) ושים באזני יהושע מפני כי היה יהושע מתעסק במלחמות עמלק ולכך א"ל למשה ושים באזני יהושע ולא משום שיהיה יהושע מכניס אותם לארץ,